Onora O'Neill: What we don't understand about trust

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

So I'm going to talk about trust,

ובכן אני עומדת לדבר על אמון,

and I'm going to start by reminding you

ואני אתחיל בכך שאזכיר לכם

of the standard views that people have about trust.

את הדעות השגורות שיש לאנשים אודות אמון.

I think these are so commonplace,

אני חושבת שהן כל כך נפוצות,

they've become clichés of our society.

שהן הפכו לקלישאות עבור החברה שלנו.

And I think there are three.

ואני חושבת שישנן שלוש.

One's a claim: there has been a great decline in trust,

אחת היא טענה: חלה ירידה גדולה באמון,

very widely believed.

מאמינים בזאת באופן נרחב.

The second is an aim: we should have more trust.

השנייה היא מטרה: צריך שיהיה לנו יותר אמון.

And the third is a task: we should rebuild trust.

והשלישית היא משימה: עלינו לבנות אמון.

I think that the claim, the aim and the task

אני חושבת שהטענה, המטרה והמשימה,

are all misconceived.

כולן מוטעות.

So what I'm going to try to tell you today

אז מה שאני עומדת לספר לכם היום

is a different story about a claim, an aim and a task

זה סיפור אחר על טענה, מטרה ומשימה,

which I think give one quite a lot better purchase on the matter.

שלדעתי יקנה הבנה גדולה הרבה יותר בנושא.

First the claim: Why do people think trust has declined?

ראשית הטענה: מדוע אנשים חושבים שחלה ירידה באמון?

And if I really think about it on the basis of my own evidence,

ואם אני באמת חושבת על כך על בסיס ראיות משלי,

I don't know the answer.

אינני יודעת את התשובה.

I'm inclined to think it may have declined

אני נוטה לחשוב שיתכן וחלה ירידה

in some activities or some institutions

בפעולות מסוימות או במוסדות מסוימים

and it might have grown in others.

ויתכן והיתה עלייה באחרים.

I don't have an overview.

אין לי סקירה כללית.

But, of course, I can look at the opinion polls,

אולם, כמובן, אני יכולה להסתכל על סקרי דעת הקהל,

and the opinion polls are supposedly

וסקרי דעת קהל אמורים להיות

the source of a belief that trust has declined.

המקור לאמונה שחלה ירידה באמון.

When you actually look at opinion polls across time,

כשאתם באמת מסתכלים בסקרי דעת קהל לאורך זמן,

there's not much evidence for that.

אין כלל ראייה לכך.

That's to say, the people who were mistrusted

כלומר, אנשים שלא זכו לאמון

20 years ago,

לפני 20 שנה,

principally journalists and politicians, are still mistrusted.

בעיקר עיתונאים ופוליטיקאים, עדיין אינם זוכים לאמון.

And the people who were highly trusted 20 years ago

והאנשים שזכו לרמת אמון גבוהה לפני 20 שנה

are still rather highly trusted: judges, nurses.

עדיין זוכים לאמון רב: שופטים, אחיות.

The rest of us are in between,

כל השאר מאיתנו נמצאים באמצע.

and by the way, the average person in the street

ואגב, האדם הממוצע ברחוב

is almost exactly midway.

הוא כמעט בדיוק באמצע הדרך.

But is that good evidence?

אבל האם זוהי ראייה טובה?

What opinion polls record is, of course, opinions.

סקרי דעת קהל אינם אלא דעות.

What else can they record?

מה עוד הם יכולים לתעד?

So they're looking at the generic attitudes

אז הם מסתכלים על הגישות הגנריות

that people report when you ask them certain questions.

שאנשים מדווחים כאשר אתם שואלים אותם שאלות מסוימות.

Do you trust politicians? Do you trust teachers?

האם אתם סומכים על פוליטיקאים? האם אתם סומכים על מורים?

Now if somebody said to you, "Do you trust greengrocers?

עכשיו, אם מישהו היה שואל אותכם, "האם אתם סומכים על ירקנים?

Do you trust fishmongers?

האם אתם סומכים על מוכרי דגים?

Do you trust elementary school teachers?"

האם אתם סומכים על מורי בית ספר יסודי?

you would probably begin by saying, "To do what?"

הייתם כנראה מתחילים ב-" סומכים עליהם בלעשות מה?"

And that would be a perfectly sensible response.

וזו תהיה תגובה הגיונית לחלוטין.

And you might say, when you understood the answer to that,

ואתם עשויים לומר, כאשר אתם מבינים את התשובה לכך,

"Well, I trust some of them, but not others."

"טוב, אנחנו נותנים אמון בחלק מהם, אבל לא באחרים."

That's a perfectly rational thing.

זה דבר הגיוני לחלוטין.

In short, in our real lives,

בקיצור, בחיינו האמיתיים,

we seek to place trust in a differentiated way.

אנו מבקשים למקם את האמון באופן מובחן.

We don't make an assumption that the level of trust

אנחנו לא מניחים שרמת האמון

that we will have in every instance of a certain type

שתהיה לנו בכל מקרה מסוג מסוים

of official or office-holder or type of person

של מישהו רשמי, או נושא משרה כלשהי או סוג של אדם

is going to be uniform.

הולכת להיות אחידה.

I might, for example, say that I certainly trust

אני עשויה, למשל, לומר, שאני לבטח סומכת

a certain elementary school teacher I know

על מורה בי"ס יסודי מסוים שאני מכירה

to teach the reception class to read,

שתלמד את כיתה א' לקרוא,

but in no way to drive the school minibus.

אבל בשום אופן לא שתנהג ברכב ההסעה של ביה"ס.

I might, after all, know that she wasn't a good driver.

אני עשויה לאחר הכל, לדעת שהיא לא נהגת טובה.

I might trust my most loquacious friend

אני עשויה לסמוך על החברה הדברנית ביותר שלי,

to keep a conversation going

שתגרום לשיחה להימשך

but not -- but perhaps not to keep a secret.

אבל לא - אבל אולי לא שתשמור סוד.

Simple.

פשוט.

So if we've got those evidence in our ordinary lives

אז אם יש לנו בחיינו הרגילים את הראיות האלה

of the way that trust is differentiated,

של הדרך בה האמון מובחן,

why do we sort of drop all that intelligence

מדוע אנו איכשהו משליכים את כל התבונה הזו

when we think about trust more abstractly?

כאשר אנו חושבים על אמון באופן יותר מופשט?

I think the polls are very bad guides

אני חושבת שהסקרים הם מדריכים גרועים מאד

to the level of trust that actually exists,

לרמת האמון שלמעשה קיימת,

because they try to obliterate the good judgment

כי הם מנסים למחוק את שיקול הדעת הטוב

that goes into placing trust.

שנכנס למתן האמון.

Secondly, what about the aim?

שנית, מה בדבר המטרה?

The aim is to have more trust.

המטרה היא שיהיה יותר אמון.

Well frankly, I think that's a stupid aim.

טוב, למען האמת, אני חושבת שזו מטרה טפשית.

It's not what I would aim at.

זה לא מה שהייתי שואפת אליו.

I would aim to have more trust in the trustworthy

הייתי שואפת שיהיה יותר אמון באלה שראויים לאמון

but not in the untrustworthy.

אבל לא באלה שאינם ראויים לאמון.

In fact, I aim positively to try not to trust the untrustworthy.

למעשה אני מתכוונת במפורש לנסות לא לתת אמון באלה שאינם ראויים לאמון.

And I think, of those people who, for example,

ואני חושבת על אלה, שלמשל

placed their savings with the very aptly named Mr. Madoff,

מפקידים את החסכונות שלהם אצל זה שקרוי בצדק מר מיידוף

who then made off with them,

שלאחר מכן התנדף להם.

and I think of them, and I think, well, yes,

ואני חושבת עליהם, ואני חושבת, טוב, כן,

too much trust.

יותר מדי אמון.

More trust is not an intelligent aim in this life.

מתן יתר אמון אינו מטרה אינטליגנטית בחיים האלה.

Intelligently placed and intelligently refused trust

אמון שניתן או מסורב באופן אינטליגנטי

is the proper aim.

זו המטרה הנכונה.

Well once one says that, one says, yeah, okay,

ובכן, ברגע שאדם אומר, אדם אומר, כן, בסדר,

that means that what matters in the first place

זה אומר שמה שחשוב קודם כל

is not trust but trustworthiness.

אינו האמון אלא המהימנות.

It's judging how trustworthy people are

זה לשפוט מהו טיבם של אנשים מהימנים

in particular respects.

במובנים מסוימים.

And I think that judgment requires us to look at three things.

ואני חושבת ששיפוט זה מחייב אותנו להסתכל על שלושה דברים.

Are they competent? Are they honest? Are they reliable?

האם הם מוכשרים? האם הם ישרים? האם הם אמינים?

And if we find that a person is competent

ואם אנו מוצאים שאדם אכן מוכשר

in the relevant matters,

בנושאים הרלוונטיים,

and reliable and honest,

ואמין וישר,

we'll have a pretty good reason to trust them,

תהיה לנו סיבה טובה להאמין בהם,

because they'll be trustworthy.

כי הם יהיו אמינים.

But if, on the other hand, they're unreliable, we might not.

אבל אם, מצד שני, הם אינם אמינים, ייתכן שלא.

I have friends who are competent and honest,

יש לי חברים שהם מוכשרים ואמינים,

but I would not trust them to post a letter,

אבל אני לא הייתי סומכת עליהם לשלוח מכתב,

because they're forgetful.

כי הם שכחנים.

I have friends who are very confident

יש לי חברים שהם בטוחים מאוד

they can do certain things,

שביכולתם לעשות דברים מסוימים.

but I realize that they overestimate their own competence.

אבל ידעתי שהם מגזימים ביכולות שלהם.

And I'm very glad to say, I don't think I have many friends

ואני מאוד שמחה לומר, שאני לא חושבת. שיש לי הרבה חברים

who are competent and reliable but extremely dishonest.

מוסמכים, ואמינים אך מאוד לא ישרים.

(Laughter)

(צחוק)

If so, I haven't yet spotted it.

אם כן, אני עדיין לא גיליתי את זה

But that's what we're looking for:

אבל זה מה שאנחנו מחפשים:

trustworthiness before trust.

מהימנות לפני אמון.

Trust is the response.

אמון הוא התגובה.

Trustworthiness is what we have to judge.

אמינות היא מה שעלינו לשפוט.

And, of course, it's difficult.

וזה, כמובן, קשה.

Across the last few decades, we've tried to construct

לאורך העשורים האחרונים, ניסינו לבנות

systems of accountability for all sorts of institutions

מערכות של מתן דין וחשבון לכל מיני מוסדות

and professionals and officials and so on

ואנשי מקצוע, וגורמים רשמיים וכן הלאה

that will make it easier for us to judge their trustworthiness.

שיקלו עלינו לשפוט את האמינות שלהם.

A lot of these systems have the converse effect.

להרבה מהמערכות האלה יש השפעה הפוכה.

They don't work as they're supposed to.

הן לא עובדות כפי שהן היו אמורות.

I remember I was talking with a midwife who said,

אני זוכרת שדיברתי עם מיילדת שאמרה,

"Well, you see, the problem is it takes longer

"ובכן, את מבינה, הבעיה היא שלוקח יותר זמן

to do the paperwork than to deliver the baby."

לעשות את עבודת הניירת מאשר ליילד את התינוק."

And all over our public life, our institutional life,

ולאורך כל החיים הציבוריים שלנו, החיים המוסדיים שלנו.

we find that problem,

אנו מוצאים את הבעיה הזאת,

that the system of accountability

שהמערכת שאמורה לתת דין וחשבון

that is meant to secure trustworthiness

שנועדה להבטיח אמינות

and evidence of trustworthiness

ולספק ראיות של אמינות

is actually doing the opposite.

בעצם עושה את ההיפך.

It is distracting people who have to do difficult tasks,

היא מסיחה את דעתם של האנשים שצריכים לבצע משימות קשות,

like midwives, from doing them

כמו מיילדות, מלעשות אותם

by requiring them to tick the boxes, as we say.

על-ידי כך שדורשים מהם "לסמן את התיבות", כפי שאנחנו אומרים.

You can all give your own examples there.

אתם יכולים לתת דוגמאות משלכם שם.

So so much for the aim.

אז כל זה בנושא של המטרה.

The aim, I think, is more trustworthiness,

המטרה, אני חושבת שהיא יותר האמינות,

and that is going to be different

וזה הולך להיות שונה

if we are trying to be trustworthy

אם אנחנו מנסים להיות אמינים

and communicate our trustworthiness to other people,

ולהעביר את עובדת המהימנות שלנו לאנשים אחרים,

and if we are trying to judge whether other people

ואם אנחנו מנסים לשפוט אם אנשים אחרים

or office-holders or politicians are trustworthy.

או נושאי משרה או פוליטיקאים הם אמינים.

It's not easy. It is judgment, and simple reaction,

זה לא קל. זהו שיפוט, ותגובה פשוטה,

attitudes, don't do adequately here.

עמדות אינן מספיקות כאן.

Now thirdly, the task.

עכשיו שלישית, המשימה.

Calling the task rebuilding trust, I think,

לקרוא למשימה בנייה מחדש של אמון, לדעתי,

also gets things backwards.

גם מביאה לתוצאה ההפוכה.

It suggests that you and I should rebuild trust.

היא מציעה שאתם ואני צריכים לבנות מחדש אמון.

Well, we can do that for ourselves.

ובכן, אנחנו יכולים לעשות את זה לעצמנו

We can rebuild a bit of trustworthiness.

אנחנו יכולים לבנות מחדש מעט אמינות.

We can do it two people together trying to improve trust.

אנחנו יכולים לעשות זאת שני אנשים ביחד שמנסים לשפר את יחסי האמון.

But trust, in the end, is distinctive

אבל אמון, בסופו של דבר, הוא ייחודי

because it's given by other people.

כי היא ניתן על ידי אנשים אחרים.

You can't rebuild what other people give you.

לא ניתן לבנות מחדש את מה שאנשים אחרים נותנים לכם.

You have to give them the basis

אתם חייבים לתת להם את הבסיס

for giving you their trust.

לנתינת אמונם בכם.

So you have to, I think, be trustworthy.

אז אתם צריכים, לדעתי, להיות ראויים לאמון.

And that, of course, is because you can't fool

וזה, כמובן, כי לא ניתן לשטות

all of the people all of the time, usually.

בכל האנשים כל הזמן, בדרך כלל.

But you also have to provide usable evidence

אבל אתם גם צריכים לספק ראיות ממשיות

that you are trustworthy.

שאתם מהימנים.

How to do it?

איך לעשות את זה?

Well every day, all over the place, it's being done

ובכן כל יום, בכל מקום, זה כבר נעשה

by ordinary people, by officials, by institutions,

על-ידי אנשים רגילים, על ידי פקידים, על ידי מוסדות,

quite effectively.

באופן יעיל למדי.

Let me give you a simple commercial example.

הרשו לי לתת לכם דוגמא מסחרית פשוטה.

The shop where I buy my socks says I may take them back,

החנות שבה אני קונה גרביים מצהירה שאני יכולה להחזיר אותן לחנות,

and they don't ask any questions.

והם לא שואלים שום שאלות.

They take them back and give me the money

הם לוקחים אותן חזרה ומחזירים לי את הכסף

or give me the pair of socks of the color I wanted.

או נותנים לי זוג גרביים בצבע שרציתי.

That's super. I trust them

זה מעולה. אני בוטחת בהם

because they have made themselves vulnerable to me.

כי הם הרשו לעצמם להיות פגיעים למולי.

I think there's a big lesson in that.

אני חושבת שיש בכך עוד שיעור גדול.

If you make yourself vulnerable to the other party,

אם תהפכו את עצמכם לפגיעים בפני הצד השני.

then that is very good evidence that you are trustworthy

אז זוהי ראיה טובה מאוד לכך שאתם מהימנים

and you have confidence in what you are saying.

ויש לכם ביטחון במה שאתם אומרים.

So in the end, I think what we are aiming for

אז בסופו של דבר, נראה לי שהדבר שאליו אנחנו מתכוונים

is not very difficult to discern.

אינו קשה לאבחנה

It is relationships in which people are trustworthy

אלה הם יחסים שבהם אנשים ראויים לאמון

and can judge when and how the other person

וניתן לשפוט מתי וכיצד האדם האחר

is trustworthy.

הוא אמין.

So the moral of all this is,

אז מוסר ההשכל מכל זה הוא,

we need to think much less about trust,

אנחנו צריכים לחשוב הרבה פחות על אמון

let alone about attitudes of trust

שלא לדבר על עמדות של אמון

detected or mis-detected by opinion polls,

שמזוהות או לא מזוהות על ידי סקרי דעת הקהל,

much more about being trustworthy,

הרבה יותר על להיות ראויים לאמון

and how you give people adequate, useful

וכיצד אתם נותנים לאנשים הוכחה נאותה, שימושית

and simple evidence that you're trustworthy.

ופשוטה שאתם אמינים.

Thanks.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)