Why do we love? A philosophical inquiry - Skye C. Cleary

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Ah, romantic love -

אה, אהבה רומנטית -

beautiful and intoxicating,

יפיפיה ומשכרת,

heartbreaking and soul-crushing,

שוברת לב ומועכת נשמה,

often all at the same time.

הרבה פעמים כולם יחד.

Why do we choose to put ourselves through its emotional wringer?

למה אנחנו בוחרים להעביר את עצמנו במסחטה הרגשית הזו?

Does love make our lives meaningful,

האום אהבה מוסיפה משמעות לחיינו,

or is it an escape from our loneliness and suffering?

או האם היא בריחה מבדידות וסבל?

Is love a disguise for our sexual desire,

האם אהבה מתחפשת כתשוקה מינית,

or a trick of biology to make us procreate?

או טריק ביולוגי לגרום לנו להתרבות?

Is it all we need?

האם זה כל מה שאנחנו צריכים?

Do we need it at all?

האם אנחנו צריכים אותה בכלל?

If romantic love has a purpose,

אם לאהבה רומנטית יש מטרה,

neither science nor psychology has discovered it yet.

לא המדע ולא הפסיכולוגיה גילו אותה עדיין.

But over the course of history,

אבל במהלך ההסטוריה,

some of our most respected philosophers have put forward some intriguing theories.

כמה מהפילוסופים הכי מכובדים העלו כמה תאוריות מעניינות.

Love makes us whole, again.

אהבה עושה אותנו שלמים, שוב.

The ancient Greek philosopher Plato

הפילוסוף היווני העתיק אפלטון

explored the idea that we love in order to become complete.

חקר את הרעיון שאנחנו אוהבים כדי להפוך לשלמים.

In his "Symposium", he wrote about a dinner party,

ב"סימפוזיום" שלו, הוא כתב על מסיבת ארוחת הערב,

at which Aristophanes, a comic playwright,

בה אריסטופנס, כותב מחזות קומי,

regales the guests with the following story:

מספר לאורחים את הסיפור הבא:

humans were once creatures with four arms, four legs, and two faces.

אנשים היו פעם יצורים עם ארבע זרועות, ארבע רגליים, ושני פרצופים.

One day, they angered the gods,

יום אחד, הם הרגיזו את האלים,

and Zeus sliced them all in two.

וזאוס חתך את כולם לשניים.

Since then, every person has been missing half of him or herself.

מאז, לכל אדם חסר חצי מעצמו.

Love is the longing to find a soulmate who'll make us feel whole again,

אהבה היא תשוקה למצוא נפש תאומה שאיתה תרגישו שוב שלמים,

or, at least, that's what Plato believed a drunken comedian would say at a party.

או לפחות, זה מה שאפלטון האמין שקומיקאי שיכור היה אומר במסיבה.

Love tricks us into having babies.

אהבה משטה בנו לעשות תינוקות.

Much, much later, German philosopher Arthur Schopenhauer

הרבה הרבה יותר מאוחר, הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר

maintained that love based in sexual desire

טען שאהבה שמבוססת על תשוקה מינית

was a voluptuous illusion.

היא אשלייה חושנית.

He suggested that we love because our desires lead us to believe

הוא הציע שאנחנו אוהבים בגלל שהתשוקות שלנו מובילות אותנו להאמין

that another person will make us happy, but we are sorely mistaken.

שאדם נוסף יעשה אותנו שמחים, אבל אנחנו לגמרי טועים.

Nature is tricking us into procreating,

הטבע משטה בנו להתרבות,

and the loving fusion we seek is consummated in our children.

והחיבור האוהב שאנחנו מחפשים ממולא בילדים שלנו.

When our sexual desires are satisfied,

כשהתשוקה המינית שלנו ממולאת,

we are thrown back into our tormented existences,

אנחנו נזרקים חזרה לקיום המעונה,

and we succeed only in maintaining the species

ואנחנו מצליחים רק בלקיים את המין

and perpetuating the cycle of human drudgery.

ולהמשיך את המחזור של היום יומיות האנושית.

Sounds like somebody needs a hug.

נשמע כאילו מישהו צריך חיבוק.

Love is escape from our loneliness.

אהבה היא בריחה מהבדידות שלנו.

According to the Nobel Prize-winning British philosopher Bertrand Russell,

לפי זוכה פרס הנובל והפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל,

we love in order to quench our physical and psychological desires.

אנחנו אוהבים כדי להרוות את התשוקות הפיזיות והפסיכולוגיות שלנו.

Humans are designed to procreate,

אנשים מתוכננים להתרבות,

but without the ecstasy of passionate love,

אבל בלי האקסטזה של אהבה בוערת,

sex is unsatisfying.

סקס הוא לא מספק.

Our fear of the cold, cruel world tempts us to build hard shells

הפחד שלנו מהעולם הקר והאכזרי מפתה אותנו לבנות קונכיות קשות

to protect and isolate ourselves.

כדי להגן ולבודד את עצמנו.

Love's delight, intimacy, and warmth helps us overcome our fear of the world,

העונג שבאהבה, אינטימיות, וחום עוזרים לנו להתגבר על הפחד שלנו מהעולם,

escape our lonely shells,

לחמוק מכונכיית הבדידות שלנו,

and engage more abundantly in life.

ולהשתלב בעושר גדול יותר בחיים.

Love enriches our whole being, making it the best thing in life.

אהבה מעשירה את כל הקיום שלנו, ועושה את זה הדבר הכי טוב בחיים.

Love is a misleading affliction.

אהבה היא סבל מטעה.

Siddhārtha Gautama,

לסידהרטה גואטמה,

who became known as the Buddha, or the Enlightened One,

שהפך לידוע כבודהה, או המואר,

probably would have had some interesting arguments with Russell.

כנראה היו כמה ויכוחים מעניינים עם ראסל.

Buddha proposed that we love because we are trying to satisfy our base desires.

בודהה הציע שאנחנו אוהבים בגלל שאנחנו מנסים לספק את התשוקות הבסיסיות שלנו.

Yet, our passionate cravings are defects,

ועדיין, התשוקות שלנו הן פגמים,

and attachments, even romantic love, are a great source of suffering.

וחיבורים, אפילו אהבה רומנטית, הם מקור גדול לסבל.

Luckily, Buddha discovered the eight-fold path,

למרבה המזל, בודהה גילה את הדרך המתומנת,

a sort of program for extinguishing the fires of desire

סוג של תוכנית לכיבוי הלהבות של התשוקה

so that we can reach Nirvana,

אז אנחנו יכולים להגיע לנירוונה,

an enlightened state of peace, clarity, wisdom, and compassion.

ומצב מואר של שלווה, בהירות, חוכמה, וחמלה.

The novelist Cao Xueqin illustrated this Buddhist sentiment

הנובליסט צ'או שואצ'ווין תאר את הרגש הבודהיסטי

that romantic love is folly in one of China's greatest classical novels,

שאהבה רומנטית היא מכשול בארץ הנובלות הסיניות הקלאסיות,

"Dream of the Red Chamber."

"חלום של חדר אדום."

In a subplot, Jia Rui falls in love with Xi-feng

בתת עלילה, ג'יה ריו מתאהבת בשי-פנג

who tricks and humiliates him.

שמטעה ומשפילה אותו.

Conflicting emotions of love and hate tear him apart,

רגשות מנוגדים של אהבה ושנאה קורעות אותו,

so a Taoist gives him a magic mirror that can cure him

אז טאואיסט נתן לו מראה קסומה שיכלה לרפא אותו

as long as he doesn't look at the front of it.

כל עוד הוא לא היה מביט בקדמתה.

But of course, he looks at the front of it.

אבל כמובן, הוא מביט בקדמתה.

He sees Xi-feng.

הוא רואה את שי-פנג.

His soul enters the mirror

הנשמה שלו נכנסת למראה

and he is dragged away in iron chains to die.

והוא נמשך משם בשלשלאות ברזל למות.

Not all Buddhists think this way about romantic and erotic love,

לא כל הבודהיסטים חושבים כך על אהבה רומנטית וארוטית,

but the moral of this story

אבל המורל של הסיפור

is that such attachments spell tragedy,

הוא שכזה חיבור מביא טרגדיה,

and should, along with magic mirrors, be avoided.

וצריך, יחד עם מראות קסומות, להמנע ממנו.

Love lets us reach beyond ourselves.

אהבה מאפשרת לנו להגיע מעבר לעצמנו.

Let's end on a slightly more positive note.

בואו נסיים בצורה קצת יותר חיובית.

The French philosopher Simone de Beauvoir

הפילוסופית הצרפתיה סימון דה בובואר

proposed that love is the desire to integrate with another

הציעה שאהבה היא התשוקה להשתלב עם אחרים

and that it infuses our lives with meaning.

ושהיא מערה את חיינו במשמעות.

However, she was less concerned with why we love

עם זאת, היא היתה הרבה פחות מודאגת מלמה אנחנו אוהבים

and more interested in how we can love better.

ויותר התעניינה באיך אחננו יכולים לאהוב טוב יותר.

She saw that the problem with traditional romantic love

היא ראתה שהבעיה עם אהבה רומנטית מסורתית

is it can be so captivating,

היא שהיא יכולה להיות כל כך שובה לבבות,

that we are tempted to make it our only reason for being.

שאנחנו מתפתים להפוך אותה לסיבה היחידה לחיות.

Yet, dependence on another to justify our existence

ועדיין, תלות באחרים כדי להצדיק את הקיום שלנו

easily leads to boredom and power games.

מובילה בקלות לשיעמום ומשחקי כוח.

To avoid this trap, Beauvoir advised loving authentically,

כדי להמנע מהמלכודת, בובאר מייעצת לאהוב באותנטיות,

which is more like a great friendship.

שהיא יותר כמו חברות מעולה.

Lovers support each other in discovering themselves,

אוהבים צריכים לתמוך אחד בשני בגילוי עצמם,

reaching beyond themselves,

להגיע מעבר לעצמם,

and enriching their lives and the world together.

ולהעשיר את החיים והעולם שלהם יחד.

Though we might never know why we fall in love,

למרות שאנחנו אולי לעולם לא נדע למה אנחנו מתאהבים,

we can be certain that it will be an emotional rollercoaster ride.

אנחנו יכולים להיות בטוחים שזו תהיה נסיעה ברכבת הרים רגשית.

It's scary and exhilarating.

זה מפחיד ומעורר.

It makes us suffer

זה גורם לנו לסבול

and makes us soar.

וגורם לנו לכאוב.

Maybe we lose ourselves.

אולי אנחנו מאבדים את עצמנו.

Maybe we find ourselves.

אולי אנחנו מוצאים את עצמנו.

It might be heartbreaking,

זה אולי שובר את הלב,

or it might just be the best thing in life.

או אולי זה פשוט הדבר הכי טוב בחיים.

Will you dare to find out?

האם תעזו לגלות?