The life cycle of a cup of coffee - A.J. Jacobs

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Naama Lieberman

How many people does it take to make a cup of coffee?

כמה אנשים נדרשים כדי ליצור כוס קפה?

For many of us, all it takes is a short walk and a quick pour.

להרבה מאיתנו, כל מה שנדרש זה הליכה קצרה ומזיגה מהירה.

But this simple staple is the result of a globe-spanning process

אבל המוצר הפשוט הזה הוא תוצאה של תהליך גלובלי

whose cost and complexity are far greater than you might imagine.

שהעלות והמורכבות שלו הרבה יותר גדולות ממה שנדמה לכם.

It begins in a place like the remote Colombian town of Pitalito.

הוא מתחיל במקום כמו העיר הקולומביאנית המרוחקת פיטליטו.

Here, family farms have clear cut local forests to make room

פה, חוות משפחתיות כרתו יערות מקומיים כדי לפנות מקום

for neat rows of Coffea trees.

לשורות מסודרות של עצי קפה.

These shrub-like plants were first domesticated in Ethiopia

הצמחים דמויי השיחים האלה בויתו לראשונה באתיופיה

and are now cultivated throughout equatorial regions.

והם עכשיו מגודלים ברחבי האזור המשווני.

Each shrub is filled with small berries called "coffee cherries."

כל שיח מלא בענבות קטנות שנקראות “דובדבני קפה.”

Since fruits on the same branch can ripen at different times,

מאחר שפירות על אותו ענף יכולים להבשיל בזמנים שונים,

they’re best picked by hand,

הכי טוב לקטוף אותם ביד,

but each farm has its own method for processing the fruit.

אבל לכל חווה יש שיטה משלה לעיבוד הפירות.

In Pitalito, harvesters toil from dawn to dusk at high altitudes,

בפיטליטו, הקוטפים עובדים משחר עד שקיעה ברמות הגבוהות,

often picking over 25 kilograms per shift for very low wages.

הרבה פעמים קוטפים יותר מ-25 קילוגרם במשמרת תמורת משכורות נמוכות מאד.

The workers deliver their picked cherries to the wet mill.

העובדים מעבירים את הענבות שקטפו לטחינה רטובה.

This machine separates the seeds from the fruit,

המכונה מפרידה את הזרעים מהפירות,

and then sorts them by density.

ואז ממיינת אותם לפי דחיסות.

The heaviest, most flavorful seeds sink to the bottom of the mill,

הכבדים ביותר, בעלי הטעם הרב ביותר שוקעים לתחתית המטחנה,

where they’re collected and taken to ferment

שם הם נאספים ונלקחים להתססה

in a tub of water for one or two days.

בגיגית של מים ליום או יומיים.

Then, workers wash off the remaining fruit and put the seeds out to dry.

אז, עובדים רוחצים את הפירות שנותרו ושמים את הזרעים בחוץ להתייבש.

Some farms use machines for this process,

כמה חוות משתמשות במכונות לתהליך הזה,

but in Pitalito, seeds are spread onto large mesh racks.

אבל בפיטליטו, הזרעים מפוזרים על מגשי רשת גדולים.

Over the next three weeks, workers rake the seeds regularly

במהלך שלושת השבועות הבאים, עובדים גורפים את הזרעים באופן סדיר

to ensure they dry evenly.

כדי להבטיח שהם מתייבשים באופן אחיד.

Once the coffee beans are dry,

ברגע שפולי הקפה יבשים,

a truck takes them to a nearby mill with several specialized machines.

משאית לוקחת אותם לטחנה קרובה עם מספר מכונות מתמחות.

An air blower re-sorts the seeds by density,

מאוורר מארגן את הזרעים מחדש לפי דחיסות,

an assortment of sieves filter them by size,

מגוון של נפות מסננות אותם לפי גודל,

and an optical scanner sorts by color.

וסורק אופטי ממיין לפי צבע.

At this point, professionals called Q-graders select samples

בנקודה זו, מקצוענים שנקראים מדרגי Q בוחרים דוגמיות

of beans to roast and brew.

של פולים כדי לקלות ולחלוט אותם.

In a process called "cupping," they evaluate the coffee’s taste, aroma,

בתהליך שנקרא ”מזיגה לכוסות,” הם מעריכים את טעם הקפה, הארומה,

and mouthfeel to determine its quality.

והתחושה בפה כדי לקבוע את איכותו.

These experts give the beans a grade, and get them ready to ship.

המומחים האלה נותנים ציון לפולים, ומכינים אותם למשלוח.

Workers load burlap sacks containing up to 70 kilograms

עובדים מעמיסים שקי יוטה שמכילים עד 70 קילו

of dried and sorted coffee beans onto steel shipping containers,

של פולי קפה מיובשים וממוינים על מכולות פלדה,

each able to carry up to 21 metric tons of coffee.

כל אחת מסוגלת לשאת עד 21 טון של קפה.

From tropical ports, cargo ships crewed by over 25 people

מנמלים טרופיים, אניות משא עם עד 25 אנשי צוות

transport coffee around the world

מובילות את הקפה מסביב לעולם.

But no country imports more coffee than the United States,

אבל אף מדינה לא מייבאת קפה יותר מארצות הברית,

with New York City alone consuming millions of cups every day.

עם ניו יורק לבדה שצורכת מיליון כוסות בכל יום.

After the long journey from Colombia to New Jersey,

אחרי המסע הארוך מקולומביה לניו ג’רזי,

our coffee beans pass through customs.

פולי הקפה שלנו עוברים דרך המכס.

Once dockworkers unload the container,

ברגע שעובדי הרציף פורקים את המכולה,

a fleet of eighteen-wheelers transport the coffee to a nearby warehouse,

צי של משאיות מובילות את הקפה למחסן קרוב,

and then to a roastery.

ואז לבית קלייה.

Here the beans go into a roasting machine, stirred by a metallic arm

פה הפולים נכנסים למכונת קלייה, מעורבבים על ידי זרוע מתכתית

and heated by a gas-powered fire.

ומחוממים על ידי אש מגז.

Nearby sensors monitor the coffee’s moisture level, chemical stability,

חיישנים קרובים מנטרים את רמת הלחות של הקפה, היציבות הכימית,

and temperature, while trained coffee engineers manually adjust these levels

והטמפרטורות, בזמן שמהנדסי קפה מאומנים מכוונים ידנית את הרמות האלו

throughout the twelve-minute roasting cycle.

לאורך מחזור הקלייה בן שתיים עשרה הדקות.

This process releases oil within the seed,

התהליך הזה משחרר שמן מתוך הזרעים,

transforming the seeds into grindable, brewable beans

והופך את הזרעים לפולים שניתן לטחון ולחלוט

with a dark brown color and rich aroma.

עם צבע חום כהה וארומה עשירה.

After roasting, workers pack the beans into five-pound bags,

אחרי הקלייה, עובדים אורזים את הפולים לחבילות של 2.5 קילו,

which a fleet of vans deliver to cafes and stores across the city.

שצי של מכוניות מסחריות מספק לבתי קפה ולחנויות ברחבי העיר.

The coffee is now so close you can smell it,

הקפה עכשיו כל כך קרוב שאתם יכולים להריח אותו,

but it needs more help for the final stretch.

אבל הוא צריך עוד עזרה בשלב האחרון.

Each coffee company has a head buyer

לכל חברת קפה יש קניין ראשי

who carefully selects beans from all over the world.

שבוחר בקפידה פולים מכל רחבי העולם.

Logistics teams manage bean delivery routes,

צוותים לוגיסטיים מנהלים את מסלולי משלוחי הפולים,

and brave baristas across the city serve this caffeinated elixir

ובריסטות אמיצים ברחבי העיר מגישים את השיקוי מלא הקפאין הזה

to scores of hurried customers.

לאין ספור לקוחות ממהרים.

All in all, it takes hundreds of people to get coffee to its intended destination—

בסך הכול, נדרשים מאות אנשים כדי להביא קפה ליעד שלו --

and that’s not counting everyone maintaining the infrastructure

וזה לא כולל את כל מי שמתחזק את התשתית

that makes the journey possible.

שהופכת את המסע לאפשרי.

Many of these individuals work for low pay in dangerous conditions—

הרבה מהאנשים האלה עובדים בשכר נמוך בתנאים מסוכנים --

and some aren’t paid at all.

ולכמה לא משלמים בכלל.

So while we might marvel at the global network behind this commodity,

אז בזמן שאנחנו אולי מוקסמים מהרשת הגלובלית שמאחורי המוצר הזה,

let’s make sure we don’t value the final product

בואו נוודא שאנחנו לא מעריכים את המוצר הסופי

more than the people who make it.

יותר מהאנשים שיוצרים אותו.