The language of lying — Noah Zandan

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

"Sorry, my phone died."

"סליחה, הטלפון שלי מת."

"It's nothing. I'm fine."

"זה כלום, אני בסדר."

"These allegations are completely unfounded."

"ההאשמות האלו לגמרי חסרות בסיס."

"The company was not aware of any wrongdoing."

"החברה לא היתה מודעת למעשים שגוים.."

"אני אוהב אותך."

"I love you."

We hear anywhere from 10 to 200 lies a day,

אנחנו שומעים בין 10 ל 200 שקרים ביום,

and we spent much of our history coming up with ways to detect them,

ובילינו זמן רב מההסטוריה שלנו בהמצאת דרכים בהן נוכל לזהות אותם,

from medieval torture devices to polygraphs,

ממכשירי עינויים של ימי הביניים לפוליגרפים,

blood-pressure and breathing monitors, voice-stress analyzers,

מנטרי לחץ דם ונשימה, מנתחי לחץ בקול,

eye trackers, infrared brain scanners,

עוקבי עיניים, סורקי מוח באינפרא אדום,

and even the 400-pound electroencephalogram.

ואפילו אלקטרואנצפלוגרם במשקל 200 קילו.

But although such tools have worked under certain circumstances,

אבל למרות שכלים כאלו עבדו בנסיבות מסויימות,

most can be fooled with enough preparation,

ברובם ניתן לשטות עם מספיק הכנה.

and none are considered reliable enough to even be admissible in court.

ואף אחד לא נחשב אמין מספיק כדי להיות קביל בבית משפט.

But, what if the problem is not with the techniques,

אבל מה אם הבעיה היא לא עם השיטה,

but the underlying assumption that lying spurs physiological changes?

אלא עם ההנחות ששקר גורם שינויים פיסיולוגיים?

What if we took a more direct approach,

מה אם ניקח גישה ישירה יותר,

using communication science to analyze the lies themselves?

בשימוש במדעי התקשורת כדי לנתח את השקרים עצמם?

On a psychological level, we lie partly to paint a better picture of ourselves,

ברמה פסיכולוגית, אנחנו משקרים חלקית כדי לצייר תמונה טובה יותר של עצמנו,

connecting our fantasies to the person we wish we were

חיבור הפנטזיות שלנו לאדם שאנחנו רוצים להיות

rather than the person we are.

במקום לאדם שאנחנו.

But while our brain is busy dreaming, it's letting plenty of signals slip by.

אבל בעוד המוח שלנו עסוק בחלום, הוא נותן להרבה סימנים לחמוק.

Our conscious mind only controls about 5% of our cognitive function,

המוח ההכרתי שלנו שולט רק בערך ב 5% מהפעולות הקוגניטיביות שלנו,

including communication,

כולל תקשורת,

while the other 95% occurs beyond our awareness,

בעוד 95% מתרחש מעבר להכרה שלנו.

and according to the literature on reality monitoring,

ולפי הספרות על ניטור המציאות,

stories based on imagined experiences

סיפורים המבוססים על חוויות מדומיינות הם שונים איכותית

are qualitatively different from those based on real experiences.

מאלה המבוססים על חוויות אמיתיות.

This suggests that creating a false story about a personal topic takes work

זה מציע שיצירת סיפור שקרי על נושא אישי מצריך עבודה

and results in a different pattern of language use.

והתוצאה היא תבנית שונה של שימוש בשפה.

A technology known as linguistic text analysis

טכנולוגיה שידועה כניתוח טקסט לינגוויסטי

has helped to identify four such common patterns

עזרה לזהות ארבעה סוגים של כאלה תבניות

in the subconscious language of deception.

בשפה התת הכרתית של ההטעיה.

ראשית, שקרנים מזכירים את עצמם פחות כשהם עושים הצהרות מטעות.

First, liars reference themselves less, when making deceptive statements.

They write or talk more about others, often using the third person

הם כותבים או מדברים יותר על אחרים, פעמים רבות בשימוש בגוף שלישי

to distance and disassociate themselves from their lie,

כדי להרחיק ולנתק את עצמם מהשקר.

which sounds more false:

מה נשמע יותר שקרי:

"Absolutely no party took place at this house,"

"אף מסיבה לא התרחשה בבית הזה."

or "I didn't host a party here."

"או "אני לא עשיתי פה מסיבה"?

Second, liars tend to be more negative,

שנית, שקרנים נוטים להיות יותר שליליים

because on a subconscious level, they feel guilty about lying.

מפני שברמה התת הכרתית, הם מרגישים אשמים לשקר.

For example, a liar might say something like,

לדוגמה, שקרן אולי יגיד משהו כמו,

"Sorry, my stupid phone battery died. I hate that thing."

"מצטער, הסוללה של הטלפון המטופש שלי מתה. אני שונא את הדבר הזה."

Third, liars typically explain events in simple terms

שלישית, שקרנים נוטים להסביר ארועים במונחים פשוטים

since our brains struggle to build a complex lie.

מאחר והמוח שלנו מתאמץ לבנות שקר מורכב.

Judgment and evaluation

השיפוט וההערכה הם דברים מורכבים למוח שלנו לחשב.

are complex things for our brains to compute.

As a U.S. President once famously insisted:

כמו שנשיא אמריקאי התעקש פעם,

"I did not have sexual relations with that woman."

"לא היו לי יחסים מיניים עם האישה ההיא."

And finally, even though liars keep descriptions simple,

ולבסוף, למרות שהשקרים שומרים על ההטעיות פשוטות,

they tend to use longer and more convoluted sentence structure,

הם נוטים להשתמש במשפטים עם מבנה מורכב ומסובה יותר.

inserting unnecessary words

מכניסים מילים לא נחוצות

and irrelevant but factual sounding details in order to pad the lie.

ופרטים לא נחוצים שנשמעים עובדתיים כדי לרפד את השקר.

Another President confronted with a scandal proclaimed:

נשיא נוסף שעמד מול סקנדל הצהיר,

"I can say, categorically, that this investigation indicates

"אני יכול להגיד קטגורית שהחקירה הזו מצביעה

that no one on the White House staff,

שאף אחד מצוות הבית הלבן, אף אחד בממשל הנוכחי

no one in this administration presently employed

שמועסק כרגע לא היה מעורב בתקרית המוזרה הזו."

was involved in this very bizarre incident."

Let's apply linguistic analysis to some famous examples.

בואו נכיל את הניתוח המילולי על כמה דוגמאות מפורסמות.

Take seven-time Tour de France winner Lance Armstrong.

קחו את הזוכה בטור דה פרנס שבע פעמים לאנס ארמסטרונג.

When comparing a 2005 interview,

כשמשווים ראיון מ 2005,

in which he had denied taking performance-enhancing drugs

בו הוא הכחיש לקיחת סמים מגבירי ביצועים

to a 2013 interview, in which he admitted it,

לראיון מ 2013, בו הוא הודה בזה,

his use of personal pronouns increased by nearly 3/4.

השימוש שלו בכינויי גוף אישיים גדל כמעט ב 3/4.

Note the contrast between the following two quotes.

שימו לב לניגודיות בין שתי ההצהרות הבאות.

First: "Okay, you know, a guy in a French, in a Parisian laboratory

ראשית, "אוקיי, אתם יודעים, בחור במעבדה צרפתית, פריזאית,

opens up your sample, you know, Jean-Francis so-and-so, and he tests it.

פותח את הדוגמית שלכם, אתם יודעים, ז'אן פרנסיס כך וכך, והוא בודק אותה.

And then you get a phone call from a newspaper that says:

ואז אתם מקבלים שיחת טלפון מעיתון שאומר,

'We found you to be positive six times for EPO."

'מצאנו אותך חיובי שש פעמים ל EPO.'"

Second: "I lost myself in all of that.

והשני, "איבדתי את עצמי בכל זה. אני בטוח שיהיו אנשים אחרים

I'm sure there would be other people that couldn't handle it,

שלא יוכלו להתמודד עם זה, אבל אני בהחלט לא יכולתי להתמודד עם זה,

but I certainly couldn't handle it,

and I was used to controlling everything in my life.

והייתי רגיל לשלוט בהכל בחיים שלי.

I controlled every outcome in my life."

שלטתי בכל תוצאה של החיים שלי."

In his denial, Armstrong described a hypothetical situation

בהכחשה שלו, ארמסטרונג תאר מצב היפוטתי

focused on someone else,

שמתמקד במישהו אחר,

removing himself from the situation entirely.

הסיר את עצמו מהמצב לגמרי.

In his admission, he owns his statements,

בהודאה שלו, הוא לוקח בעלות על ההצהרות שלו,

delving into his personal emotions and motivations.

וצולל לתוך הרגשות והמוטיבציות האישיות.

But the use of personal pronouns is just one indicator of deception.

אבל השימוש בכינויי גוף אישיים הוא רק סמן אחד להונאה.

Let's look at another example from former Senator

בואו נביט בדוגמה נוספת מהסנאטור לשעבר

and U.S. Presidential candidate John Edwards:

ומועמד לנשיאות ארצות הברית ג'ון אדוארדס.

"אני רק יודע שהאב לכאורה אמר בפומבי

"I only know that the apparent father has said publicly

that he is the father of the baby.

שהוא האב של התינוק.

I also have not been engaged in any activity of any description

אני גם לא עסקתי בשום פעילות משום תאור

that requested, agreed to, or supported payments of any kind

שדורשת, הסכימה, או תמכה בתשלומים מכל סוג

to the woman or to the apparent father of the baby."

לאישה או לאב לכאורה של התינוק."

Not only is that a pretty long-winded way to say, "The baby isn't mine,"

לא רק שזה דרך מאוד מעייפת להגיד, "התינוק הזה לא שלי,"

but Edwards never calls the other parties by name,

אלא שאדוארדס מעולם לא קרא לצדדים האחרים בשם,

instead saying "that baby," "the woman," and "the apparent father."

ואמר במקום "התינוק הזה," "האישה," ו"האב לכאורה."

Now let's see what he had to say when later admitting paternity:

עכשיו בואו נראה מה היה לו להגיד כשהודה מאוחר יותר באבהות.

"I am Quinn's father.

"אני האבא של קווין.

I will do everything in my power to provide her

אני אעשה כל שביכולתי לספק לה

את האהבה והתמיכה שמגיעה לה."

with the love and support she deserves."

ההצהרה היא קצרה וישירה,

The statement is short and direct,

calling the child by name and addressing his role in her life.

קוראת לילדה בשמה ופונה לתפקיד שלו בחיים שלה.

So how can you apply these lie-spotting techniques to your life?

אז איך אתם יכולים להחיל את שיטות זיהוי השקרים האלה בחיים שלכם?

First, remember that many of the lies we encounter on a daily basis

ראשית, זכרו שהרבה מהשקרים בהם אנחנו נתקלים על בסיס יומי

are far less serious that these examples, and may even be harmless.

הם הרבה פחות חמורים מהדוגמאות האלו, ואולי אפילו לא מזיקים.

But it's still worthwhile to be aware of telltale clues,

אבל זה עדיין כדאי להיות מודעים לסימנים המעידים,

like minimal self-references, negative language,

כמו התיחסות עצמים מינימלית, שפה שלילית,

simple explanations and convoluted phrasing.

הסברים פשוטים ומשפטים מורכבים.

It just might help you avoid an overvalued stock,

זה אולי יעזור לכם להמנע ממניה גרועה,

an ineffective product, or even a terrible relationship.

ממוצר לא יעיל, או אפילו יחסים גרועים.