Plato’s Allegory of the Cave - Alex Gendler

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

What is reality, knowledge, the meaning of life?

מה היא המציאות, ידע, המשמעות של החיים?

Big topics you might tackle figuratively

נושאים גדולים שאתם אולי מתמודדים איתם בצורה פיגורטיבית

explaining existence as a journey down a road or across an ocean,

מסבירים את הקיום כמסע במורד דרך או לרחבי אוקיינוס,

a climb, a war, a book, a thread, a game, a window of opportunity,

טיפוס, מלחמה, ספר, חוט, משחק, חלון הזדמנויות,

or an all-too-short-lived flicker of flame.

או ניצוץ להבה קצר מדי.

2,400 years ago,

לפני 2,400 שנה,

one of history's famous thinkers said life is like being chained up in a cave,

אחד ההוגים הכי חשובים בהסטוריה אמר שהחיים הם כמו להיות קשורים במערה,

forced to watch shadows flitting across a stone wall.

ולהביט בצללים חולפים על קירות האבן.

Pretty cheery, right?

די עליז, נכון?

That's actually what Plato suggested in his Allegory of the Cave,

זה היה למעשה מה שאפלטון הציע באלגורית המערה שלו,

found in Book VII of "The Republic,"

שנמצאת בספר השביעי של "הרפובליקה,"

in which the Greek philosopher envisioned the ideal society

בו הפילוסופים היוונים תארו את החברה האידיאלית

by examining concepts like justice, truth and beauty.

על ידי בחינת רעיונות כמו צדק, אמת ויופי.

In the allegory, a group of prisoners have been confined in a cavern since birth,

באלגוריה, קבוצה של אסירים נכלאה במערה מאז הלידה

with no knowledge of the outside world.

עם הגב שלהם לכניסה, לא מסוגלים להזיז את ראשם,

They are chained, facing a wall, unable to turn their heads,

ובלי ידע על העולם החיצוני.

while a fire behind them gives off a faint light.

לפעמים, עם זאת, אנשים ודברים אחרים עברו ליד פתח המערה,

Occasionally, people pass by the fire,

carrying figures of animals and other objects that cast shadows on the wall.

והטילו צללים והדים על הקיר אליו פנו השבויים.

האסירים היו נותנים שמות ומקטלגים את המראות האלה,

The prisoners name and classify these illusions,

בהאמינם שהם רואים ישויות אמיתיות.

believing they're perceiving actual entities.

Suddenly, one prisoner is freed and brought outside for the first time.

פתאום, אחד האסירים השתחרר והוצא בפעם הראשונה.

The sunlight hurts his eyes and he finds the new environment disorienting.

האור כואב בעיניו והוא מוצא את הסביבה החדשה מבלבלת.

When told that the things around him are real,`

כשנאמר לו שהדברים סביבו אמיתייים,

while the shadows were mere reflections, he cannot believe it.

בעוד הצללים היו בסך הכל השתקפויות, הוא לא מאמין.

The shadows appeared much clearer to him.

הצללים נראים לו הרבה יותר ברורים.

But gradually, his eyes adjust

אבל לאט לאט, העיניים שלו מתרגלות

until he can look at reflections in the water,

עד שהוא יכול להביט בהשתקפויות על המים,

at objects directly,

ישירות בעצמים,

and finally at the Sun,

ולבסוף בשמש,

whose light is the ultimate source of everything he has seen.

שהאור שלה הוא המקור האולטימטיבי לכל מה שהוא ראה.

The prisoner returns to the cave to share his discovery,

האסיר חוזר למערה כדי לחלוק את התגלית,

but he is no longer used to the darkness,

אבל הוא לא רגיל יותר לחשכה,

and has a hard time seeing the shadows on the wall.

וקשה לו לראות את הצללים על הקיר.

The other prisoners think the journey has made him stupid and blind,

האסירים האחרים חושבים שהמסע הפך אותו לטיפש או עיוור,

and violently resist any attempts to free them.

ומתנגדים בכוח לכל ניסיון לשחרר אותם.

Plato introduces this passage as an analogy

אפלטון מציג את המעבר כאנלוגיה

of what it's like to be a philosopher trying to educate the public.

לאיך זה להיות פילוסוף שמנסה לחנך את הציבור.

Most people are not just comfortable in their ignorance

לרוב האנשים לא רק נוח עם הבורות שלהם

but hostile to anyone who points it out.

אלא עויינים לכל מי שמנסה להראות להם את זה.

In fact, the real life Socrates was sentenced to death

למעשה, סוקרטס של החיים האמיתיים נשפט למוות

על ידי הממשל האתונאי על הפרעת הסדר הציבורי,

by the Athenian government for disrupting the social order,

and his student Plato spends much of "The Republic"

והתלמיד שלו אפלטון מבלה את רוב "הרפובליקה"

disparaging Athenian democracy,

בחוסר הסכמה עם הדמוקרטיה האתונאית,

while promoting rule by philosopher kings.

בעודו מקדם שלטון של מלכים פילוסופים.

With the cave parable,

עם משל המערה,

Plato may be arguing that the masses are too stubborn and ignorant

אפלטון אולי טוען שההמונים עקשנים מדי וחסרי ידע

to govern themselves.

כדי לשלוט על עצמם.

But the allegory has captured imaginations for 2,400 years

אבל האלגוריה תפסה את הדמיון במשך 2,400 שנה

because it can be read in far more ways.

מפני שהיא יכולה להקרא בהרבה יותר דרכים.

Importantly, the allegory is connected to the theory of forms,

וחשוב, האלגוריה מחוברת לתאוריה של הצורות,

developed in Plato's other dialogues,

שפותחה בדיאלוגים האחרים של אפלטון,

which holds that like the shadows on the wall,

שטוענים שכמו הצללים על הקיר,

things in the physical world are flawed reflections of ideal forms,

דברים בעולם הפיזי הם השתקפויות פגומות של הצורות האידיאליות,

such as roundness, or beauty.

כמו עגלוליות או יופי.

In this way, the cave leads to many fundamental questions,

בדרך זו, המערה מובילה להרבה שאלות בסיסיות,

including the origin of knowledge,

כולל המקור של הידע,

the problem of representation,

הבעיה של יצוג,

and the nature of reality itself.

והטבע של המציאות עצמה.

For theologians, the ideal forms exist in the mind of a creator.

לתאולוגים, הצורות האידיאליות קיימות במוח של היוצר.

For philosophers of language viewing the forms as linguistic concepts,

עבור פילוסופים של השפה לראות את הצורות של הרעיונות לשוניים,

the theory illustrates the problem of grouping concrete things

התאוריה מתארת את הבעיה של קיבוץ דברים ממשיים

under abstract terms.

תחת מונחים מופשטים.

And others still wonder whether we can really know

ואחרים עדיין תוהים אם אנחנו יכולים באמת לדעת

that the things outside the cave are any more real than the shadows.

שהדברים מחוץ למערה הם יותר אמיתיים מהצללים.

As we go about our lives,

וכשאנחנו ממשיכים בחיינו,

can we be confident in what we think we know?

האם אנחנו יכולים להיות בטוחים במה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים?

Perhaps one day,

אולי יום אחד,

a glimmer of light may punch a hole in your most basic assumptions.

ניצוץ של אור אולי יחורר חור בהנחות הכי בסיסיות שלכם.

Will you break free to struggle towards the light,

האם תשתחררו כדי להאבק לכיוון האור,

even if it costs you your friends and family,

אפילו אם זה יעלה להם בחברים ומשפחה,

or stick with comfortable and familiar illusions?

או תישארו עם אשליות נוחות ומוכרות?

Truth or habit? Light or shadow?

אמת או הרגל? אור או צללים?

Hard choices, but if it's any consolation, you're not alone.

בחירות קשות, אבל אם יש איזו שהיא נחמה, אתם לא לבד.

There are lots of us down here.

יש הרבה מאיתנו שם למטה.