Sugata Mitra: Can kids teach themselves?

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

I have a tough job to do.

המשימה שלפניי קשה.

You know, when I looked at the profile of the audience here,

אתם יודעים, כשבחנתי את אופי הקהל כאן,

with their connotations and design, in all its forms,

עם מה שנלווה לכך, בכל הצורות,

and with so much and so many people working

עם כל-כך הרבה אנשים העובדים

on collaborative and networks, and so on, that I wanted to tell you,

בשיתוף-פעולה וברשתות, וכך הלאה, רציתי לספר לכם,

I wanted to build an argument for primary education

רציתי לבנות טיעון הנוגע לחינוך יסודי

in a very specific context.

בהקשר מאוד מסויים.

In order to do that in 20 minutes, I have to bring out four ideas --

כדי שאוכל לעשות זאת בעשרים דקות, עליי להציג ארבעה רעיונות --

it's like four pieces of a puzzle.

כמו ארבעה חלקי פאזל.

And if I succeed in doing that,

ואם אצליח לעשות זאת,

maybe you would go back with the thought

אולי תיקחו אתכם את הטיעון שלי

that you could build on, and perhaps help me do my work.

כדי שתוכלו להמשיך אותו וכך אולי תעזרו לי בעבודתי.

The first piece of the puzzle is remoteness

החלק הראשון בפאזל הוא הריחוק

and the quality of education.

ואיכות החינוך.

Now, by remoteness, I mean two or three different kinds of things.

כעת, כאשר אני אומר "ריחוק" אני מתכוון לשניים או שלושה דברים שונים:

Of course, remoteness in its normal sense, which means

כמובן ריחוק במובן הרגיל, שפירושו,

that as you go further and further away

ככל שאתה מתרחק

from an urban center, you get to remoter areas.

ממרכז עירוני, אתה מגיע אל אזורים מרוחקים.

What happens to education?

מה קורה שם לחינוך?

The second, or a different kind of remoteness

סוג שני או שונה של ריחוק

is that within the large metropolitan areas all over the world,

נמצא בתוך ערי הענק בכל העולם.

you have pockets, like slums, or shantytowns, or poorer areas,

אלו הן שכונות עוני, או אזורים של מגורי- צריפים, או אזורים עניים,

which are socially and economically remote

המרוחקים מבחינה חברתית וכלכלית

from the rest of the city, so it's us and them.

משאר העיר, לכן זה "אנחנו והם".

What happens to education in that context?

מה קורה לחינוך בנסיבות אלו?

So keep both of those ideas of remoteness.

אז זיכרו את שני סוגי הריחוק הללו.

We made a guess. The guess was that schools in remote areas

שיערנו שבבתי-ספר באזורים המרוחקים

do not have good enough teachers.

לא יהיו מורים די טובים.

If they do have, they cannot retain those teachers.

ואם יהיו, בתי-הספר לא יוכלו לשמר אותם;

They do not have good enough infrastructure.

אין לבתי-הספר תשתית מספיק טובה.

And if they had some infrastructure,

ואם היתה להם תשתית כלשהי,

they have difficulty maintaining it.

קשה להם לשמר אותה.

But I wanted to check if this is true. So what I did last year was

אבל רציתי לבדוק אם זה נכון. אז מה שעשיתי בשנה האחרונה זה

we hired a car, looked up on Google,

שכרנו מכונית, חיפשנו בגוגל,

found a route into northern India from New Delhi

ומצאנו נתיב אל תוך צפון הודו, המתחיל מניו-דלהי,

which, you know, which did not cross any big cities

וכזה שלא חצה ערים גדולות כלשהן

or any big metropolitan centers. Drove out about 300 kilometers,

או מרכזים עירוניים גדולים. נסענו בערך 300 קילומטרים,

and wherever we found a school, administered a set of standard tests,

ובכל מקום בו מצאנו בית-ספר, ערכנו מבחנים אחידים,

and then took those test results and plotted them on a graph.

ואז לקחנו את התוצאות ובנינו תרשים.

The graph was interesting, although you need to consider it carefully.

התרשים היה מעניין, עם זאת יש להתבונן בו בזהירות.

I mean, this is a very small sample; you should not generalize from it.

כלומר, זהו מדגם קטן מאוד, אל תכלילו ממנו.

But it was quite obvious, quite clear,

אבל זה היה די ברור,

that for this particular route that I had taken,

שבנתיב הזה שבחרנו,

the remoter the school was, the worse its results seemed to be.

ככל שבית-הספר היה מרוחק יותר, ציוניו נראו גרועים יותר.

That seemed a little damning,

זה נראה מעט רע,

and I tried to correlate it with things like infrastructure,

אז ניסיתי לקשר את זה לדברים כמו תשתיות,

or with the availability of electricity, and things like that.

חיבור לחשמל ודברים כאלו.

To my surprise, it did not correlate.

להפתעתי, לא מצאתי מיתאם.

It did not correlate with the size of classrooms.

לא היה מיתאם לגודל הכיתות.

It did not correlate with the quality of the infrastructure.

לא היה מיתאם לאיכות התשתיות.

It did not correlate with the poverty levels. It did not correlate.

לא היה מיתאם לרמות העוני. לא מצאנו קשר.

But what happened was that when I administered a questionnaire

אבל מה שקרה הוא שכאשר הצגתי שאלון לכל אחד

to each of these schools, with one single question for the teachers -- which was,

מבתי-הספר הללו, עם שאלה אחת ויחידה למורים, שהיתה,

"Would you like to move to an urban, metropolitan area?" --

האם היית רוצה לעבור לאזור עירוני?

69 percent of them said yes. And as you can see from that,

69 אחוז מהם ענו שכן, וכפי שניתן לראות כאן,

they say yes just a little bit out of Delhi,

הם עונים כן רק מעט מחוץ לדלהי,

and they say no when you hit the rich suburbs of Delhi --

והם עונים לא כאשר אנו מגיעים לפרברים העשירים של דלהי --

because, you know, those are relatively better off areas --

מכיוון שהם אזורים יותר טובים.

and then from 200 kilometers out of Delhi, the answer is consistently yes.

ואז מ-200 ק"מ מחוץ לדלהי, התשובה היא כן באופן עקבי.

I would imagine that a teacher who comes or walks into class

אני מתאר לעצמי שמורה שנכנס לכיתה

every day thinking that, I wish I was in some other school,

כל יום וחושב "הלוואי שהייתי בבית-ספר אחר"

probably has a deep impact on what happens to the results.

משפיע בצורה עמוקה על התוצאות.

So it looked as though teacher motivation and teacher migration

זה נראה כאילו שמוטיבציית המורים והגירת המורים

was a powerfully correlated thing with what was happening in primary schools,

היו קשורים חזק עם המתרחש בבתי-ספר יסודיים,

as opposed to whether the children have enough to eat,

בניגוד לסברה המקובלת לגבי השפעה של תזונת ילדים מספקת,

and whether they are packed tightly into classrooms

או של מידת הצפיפות בכיתות

and that sort of thing. It appears that way.

ודברים מן הסוג הזה. זה לפחות נראה כך.

When you take education and technology, then I find in the literature that,

כאשר לוקחים חינוך וטכנולוגיה, אז מצאתי בספרות המקצועית,

you know, things like websites, collaborative environments --

דברים כמו אתרי אינטרנט, סביבות שיתופיות --

you've been listening to all that in the morning --

שמעתם את כל זה בבוקר --

it's always piloted first in the best schools, the best urban schools,

זה תמיד נוסה לראשונה בבתי-ספר הטובים ביותר, בתי-ספר העירוניים הטובים ביותר,

and, according to me, biases the result.

ולפי דעתי, התוצאה היא הטיה.

The literature -- one part of it, the scientific literature --

הספרות המקצועית -- חלק אחד ממנה, הספרות המדעית,

consistently blames ET as being over-hyped and under-performing.

מאשימה תמיד את הטכנולוגיה בכך שהיא זוכה ליותר מדיי פרסום אבל אינה נותנת תוצאות.

The teachers always say, well, it's fine, but it's too expensive for what it does.

המורים תמיד אומרים, טוב, הטכנולוגיה בסדר, אבל יותר מדיי יקרה בשביל מה שהיא נותנת.

Because it's being piloted in a school where the students are already getting,

זה קורה כי הטכנולוגיה נבדקת בבתי-ספר בו התלמידים כבר מקבלים,

let's say, 80 percent of whatever they could do.

נאמר, 80 אחוז ממה שהם יכולים לקבל.

You put in this new super-duper technology, and now they get 83 percent.

עכשיו שמים את הטכנולוגיה המתקדמת הזו ואז הם מקבלים 83 אחוז.

So the principal looks at it and says,

אז המנהל מסתכל ואומר,

3 percent for 300,000 dollars? Forget it.

3 אחוז בשביל 300,000 דולרים? אין שום טעם.

If you took the same technology and piloted it into one of those remote schools,

אם היו לוקחים את אותה טכנולוגיה ומנסים אותה באחד מבתי-הספר המרוחקים הללו,

where the score was 30 percent, and, let's say, took that up to 40 percent --

היכן שהיא קיימת 30 אחוז, ונאמר היו מעלים אותה ל-40 אחוז,

that will be a completely different thing.

זה היה דבר שונה לחלוטין.

So the relative change that ET, Educational Technology, would make,

כך שהשינוי היחסי שטכנולוגיה חינוכית היתה גורמת,

would be far greater at the bottom of the pyramid than at the top,

היה הרבה יותר גדול בתחתית הפירמידה מאשר בראשה,

but we seem to be doing it the other way about.

אבל נראה שאנחנו עושים את ההיפך.

So I came to this conclusion that ET should reach

לכן הגעתי למסקנה שטכנולוגיה חינוכית צריכה להגיע

the underprivileged first, not the other way about.

קודם לאלה המקופחים, ולא להיפך.

And finally came the question of, how do you tackle teacher perception?

ולבסוף התעוררה השאלה, כיצד להתמודד עם התפיסה של מורים?

Whenever you go to a teacher and show them some technology,

בכל פעם שמראים למורים איזו טכנולוגיה,

the teacher's first reaction is,

התגובה הראשונה שלהם היא,

you cannot replace a teacher with a machine -- it's impossible.

אינך יכול להחליף מורה במכונה -- זה בלתי-אפשרי.

I don't know why it's impossible, but, even for a moment,

איני יודע מדוע זה בלתי אפשרי, אבל, לצורך העניין,

if you did assume that it's impossible -- I have a quotation from Sir Arthur C. Clarke,

אם היינו מניחים שזה אכן בלתי אפשרי -- יש לי ציטוט של ארתור סי. קלארק,

the science fiction writer whom I met in Colombo,

סופר המדע הבדיוני שפגשתיו בקולומבו,

and he said something which completely solves this problem.

והוא אמר משהו שפותר לגמרי את הבעיה.

He said a teacher than can be replaced by a machine, should be.

הוא אמר שמורה הניתן להחליפו במכונה, יש להחליפו.

So, you know, it puts the teacher into a tough bind, you have to think.

אז זה שם את המורה במצב קשה, תחשבו על זה.

Anyway, so I'm proposing that an alternative primary education,

בכל אופן, אני מעלה הצעה שחינוך יסודי אלטרנטיבי,

whatever alternative you want, is required where schools don't exist,

כל אלטרנטיבה שתרצו, נדרש היכן שאין בתי-ספר,

where schools are not good enough, where teachers are not available

היכן שבתי-ספר אינם טובים מספיק, היכן שמורים אינם זמינים

or where teachers are not good enough, for whatever reason.

או היכן שמורים אינם טובים מספיק, מכל סיבה שהיא.

If you happen to live in a part of the world where none of this applies,

אם יצא לכם לחיות באותו חלק של העולם ששם כלום מזה לא תקף,

then you don't need an alternative education.

אז אינכם זקוקים לחינוך אלטרנטיבי.

So far I haven't come across such an area, except for one case. I won't name the area,

עד היום לא נתקלתי באזור כזה, מלבד אחד. לא אנקוב בשמו,

but somewhere in the world people said, we don't have this problem,

אבל איפה שהוא בעולם אנשים אמרו, אין לנו בעיה כזו,

because we have perfect teachers and perfect schools.

מכיוון שיש לנו מורים מושלמים ובתי-ספר מושלמים.

There are such areas, but -- anyway, I'd never heard that anywhere else.

ישנם אזורים כאלה, אבל -- בכל אופן, לא שמעתי את זה בשום מקום אחר.

I'm going to talk about children and self-organization,

אני עומד לדבר על ילדים ואירגון-עצמי,

and a set of experiments which sort of led to this idea

ומערך של ניסויים אשר הוביל בערך לרעיון זה

of what might an alternative education be like.

של מה עשוי להיות חינוך אלטרנטיבי.

They're called the hole-in-the-wall experiments.

הם נקראים ניסויי חור-בקיר.

I'll have to really rush through this. They're a set of experiments.

אני ממש צריך להזדרז עם כל זה. יש מערך של ניסויים.

The first one was done in New Delhi in 1999.

הראשון בוצע בניו-דלהי ב-1999.

And what we did over there was pretty much simple.

ומה שעשיתי שם היה די פשוט.

I had an office in those days which bordered a slum, an urban slum,

היה לי משרד באותם ימים אשר גבל בשכונת עוני, שכונת עוני עירונית.

so there was a dividing wall between our office and the urban slum.

היה שם קיר מפריד בין המשרד לשכונת עוני.

They cut a hole inside that wall --

עשינו חור בקיר--

which is how it has got the name hole-in-the-wall --

וכך זה קיבל את כינויו חור-בקיר --

and put a pretty powerful PC into that hole, sort of embedded into the wall

והתקננו מחשב אישי די חזק בתוך החור,

so that its monitor was sticking out at the other end,

כך שהמסך בלט החוצה מהצד השני,

a touchpad similarly embedded into the wall,

באופן דומה הותקן משטח מגע בקיר,

put it on high-speed Internet, put the Internet Explorer there,

התקננו אינטרנט מהיר, התקננו דפדפן אקספלורר,

put it on Altavista.com -- in those days -- and just left it there.

שמנו אותו על מנוע חיפוש אלטא-ויסטה ועזבנו.

And this is what we saw.

וזה מה שראינו.

So that was my office in IIT. Here's the hole-in-the-wall.

אז זה המשרד שלי. והנה כאן החור-בקיר.

About eight hours later, we found this kid.

כשמונה שעות לאחר-מכן ראינו ילד זה.

To the right is this eight-year-old child who --

מימינו זה ילד בן שמונה אשר --

and to his left is a six-year-old girl, who is not very tall.

ומשמאלו זו ילדה בת שש שאינה גבוהה מספיק.

And what he was doing was, he was teaching her to browse.

ומה שהוא עשה זה הוא לימד אותה לגלוש.

So it sort of raised more questions than it answered.

לכן זה העלה יותר שאלות מאשר שקיבלנו תשובות.

Is this real? Does the language matter,

האם זה אמיתי? האם השפה משנה משהו,

because he's not supposed to know English?

מכיוון שהוא לא היה אמור לדעת אנגלית?

Will the computer last, or will they break it and steal it

האם המחשב יחזיק מעמד, או שהם יפרצו ויגנבו אותו,

-- and did anyone teach them?

-- והאם מישהו לימד אותם?

The last question is what everybody said, but you know,

השאלה האחרונה היא בה כולם אמרו,

I mean, they must have poked their head over the wall

הם בטח הציצו מעל הקיר

and asked the people in your office,

ושאלו אנשים במשרדך

can you show me how to do it, and then somebody taught him.

אם יוכלו להראות להם כיצד להשתמש בזה, ואז מישהו לימד אותם.

So I took the experiment out of Delhi and repeated it,

אז הוצאתי את הניסוי אל מחוץ לדלהי וחזרתי עליו,

this time in a city called Shivpuri in the center of India,

בעיר שנקראת צ'יפ-פורי, במרכז הודו,

where I was assured that nobody had ever taught anybody anything.

ששם, הבטיחו לי, אף אחד לא לימד מישהו אף פעם משהו.

(Laughter)

(צחוק)

So it was a warm day, and the hole in the wall

זה היה יום חם, והחור-בקיר

was on that decrepit old building. This is the first kid who came there;

היה בבניין ישן ומרופט. זה הילד הראשון שהיגיע לשם;

he later on turned out to be a 13-year-old school dropout.

יותר מאוחר התברר שהוא בן 13 שנשר מבית-ספר.

He came there and he started to fiddle around with the touchpad.

הוא בא לשם והתחיל להתעסק עם משטח המגע.

Very quickly, he noticed that when he moves his finger on the touchpad

מהר מאוד הוא שם לב שכאשר הוא מזיז את אצבעו על-גבי משטח המגע

something moves on the screen --

משהו זז על המסך --

and later on he told me, "I have never seen a television

יותר מאוחר הוא סיפר לי שהוא מעולם לא ראה טלוויזיה

where you can do something."

שמאפשרת לעשות איתה משהו.

So he figured that out. It took him over two minutes

אז הוא גילה זאת. זה לקח לו יותר משתי דקות

to figure out that he was doing things to the television.

לגלות שהוא עושה משהו לטלוויזיה.

And then, as he was doing that, he made an accidental click

ואז, בעודו עושה זאת, הוא הקליק בטעות

by hitting the touchpad -- you'll see him do that.

על-ידי לחיצה על משטח המגע -- אתם תראו אותו עושה זאת.

He did that, and the Internet Explorer changed page.

הוא עשה זאת והאקספלורר עבר דף.

Eight minutes later, he looked from his hand to the screen,

שמונה דקות אחר-כך, הוא הסתכל מן היד שלו אל המסך,

and he was browsing: he was going back and forth.

והוא גלש: הוא גלש קדימה ואחורה.

When that happened, he started calling all the neighborhood children,

כאשר זה קרה, הוא החל לקרוא לכל ילדי השכונה,

like, children would come and see what's happening over here.

שהם יבואו ויראו מה שקורה כאן.

And by the evening of that day, 70 children were all browsing.

ועד ערבו של היום, 70 ילדים נמצאו גולשים.

So eight minutes and an embedded computer

אז שמונה דקות ומחשב מותקן אחד,

seemed to be all that we needed there.

זה כנראה כל מה שהיה צריך כאן.

So we thought that this is what was happening:

אז חשבנו שזה מה שקורה:

that children in groups can self-instruct themselves

שילדים בקבוצות יכולים ללמד את עצמם

to use a computer and the Internet. But under what circumstances?

להשתמש במחשב ובאינטרנט. אבל באלו נסיבות?

At this time there was a -- the main question was about English.

בפעם הזאת היה -- השאלה העיקרית היתה בקשר לאנגלית.

People said, you know, you really ought to have this in Indian languages.

אנשים אמרו שיש לשים במחשב שפות הודיות,

So I said, have what, shall I translate the Internet

ואני אמרתי, האם עליי לתרגם את האינטרנט

into some Indian language? That's not possible.

למספר שפות הודיות? זה בלתי אפשרי.

So, it has to be the other way about.

לכן זה צריך להיות הפוך.

But let's see, how do the children tackle the English language?

אבל בואו נראה כיצד הילדים מתמודדים עם השפה האנגלית?

I took the experiment out to northeastern India,

לקחתי את הניסוי לצפון-מזרח הודו,

to a village called Madantusi,

לכפר הנקרא מדנטוסי,

where, for some reason, there was no English teacher,

שם מסיבה כלשהי לא היה מורה לאנגלית,

so the children had not learned English at all.

כך שהילדים כלל לא למדו אנגלית.

And I built a similar hole-in-the-wall.

ושם עשיתי חור-בקיר דומה.

One big difference in the villages, as opposed to the urban slums:

יש הבדל אחד גדול בכפרים, לעומת שכונות עוני עירוניות:

there were more girls than boys who came to the kiosk.

היו שם יותר בנות מאשר בנים שבאו לעמדה.

In the urban slums, the girls tend to stay away.

בשכונות העוני בערים, הבנות נוטות לשמור מרחק.

I left the computer there with lots of CDs -- I didn't have any Internet --

השארתי שם את המחשב עם הרבה תקליטורים -- לא היה אינטרנט --

and came back three months later.

וחזרתי לאחר שלושה חודשים.

So when I came back there, I found these two kids,

כאשר חזרתי, מצאתי שני ילדים אלו,

eight- and 12-year-olds, who were playing a game on the computer.

בני 8 ו-12, אשר שיחקו במשחק מחשב.

And as soon as they saw me they said,

ברגע שהם רא אותי הם אמרו,

"We need a faster processor and a better mouse."

אנחנו צריכים מעבד יותר מהיר ועכבר יותר טוב.

(Laughter)

(צחוק)

I was real surprised.

אני הייתי ממש מופתע.

You know, how on earth did they know all this?

איך לכל הרוחות הם יודעים את כל זה?

And they said, "Well, we've picked it up from the CDs."

והם אמרו שהבינו את זה מהתקליטורים.

So I said, "But how did you understand what's going on over there?"

אז שאלתי, אבל כיצד הבנתם מה שקורה כאן?

So they said, "Well, you've left this machine

הם ענו שהשארתי להם מכונה

which talks only in English, so we had to learn English."

המדברת רק אנגלית, אז הם היו חייבים ללמוד אנגלית.

So then I measured, and they were using 200 English words with each other

אז ספרתי ומצאתי שהם השתמשו ב-200 מילים באנגלית האחד עם השני

-- mispronounced, but correct usage --

-- לא מבוטאים נכון, אבל בשימוש נכון --

words like exit, stop, find, save, that kind of thing,

מילים כמו לצאת, להפסיק, למצוא, לשמור וכדומה,

not only to do with the computer but in their day-to-day conversations.

לא רק עם המחשב אלא בשיחותיהם היומיומיות.

So, Madantusi seemed to show that language is not a barrier;

אם כך, מדנטוסי הראתה ככל הנראה ששפה אינה מהווה מחסום;

in fact they may be able to teach themselves the language

למעשה הם עשויים להיות מסוגלים

if they really wanted to.

ללמד עצמם את השפה אם באמת ירצו בכך.

Finally, I got some funding to try this experiment out

לבסוף, השגתי קצת מימון כדי לבצע את הניסוי

to see if these results are replicable, if they happen everywhere else.

בשביל לראות אם ניתן לשחזר את התוצאות; באם הן מתקבלות בכל מקום.

India is a good place to do such an experiment in,

הודו זה מקום טוב לערוך ניסוי כזה

because we have all the ethnic diversities, all the -- you know,

בגלל שיש לנו כל המגוון האתני -- אתם יודעים,

the genetic diversity, all the racial diversities,

המגוון הגנטי, המגוון הגזעי,

and also all the socio-economic diversities.

וגם המגוון הסוציו-אקונומי.

So, I could actually choose samples to cover a cross section

כך שיכלתי בעצם לבחור דוגמאות שתכסנה את כל החתך

that would cover practically the whole world.

אשר יכסה למעשה את כל העולם.

So I did this for almost five years, and this experiment

עשיתי זאת במשך כמעט חמש שנים, וניסוי זה

really took us all the way across the length and breadth of India.

לקח אותנו לכל אורכה ורוחבה של הודו.

This is the Himalayas. Up in the north, very cold.

אלה הם ההימאליה. למעלה בצפון, קר מאוד.

I also had to check or invent an engineering design

הייתי גם צריך לבדוק או להמציא עיצוב הנדסי

which would survive outdoors, and I was using regular, normal PCs,

אשר יחזיק מעמד בשטח פתוח, ואני השתמשתי במחשבים רגילים.

so I needed different climates, for which India is also great,

אם כך רציתי אקלימים שונים, שהודו כל-כך ידועה בהם

because we have very cold, very hot, and so on.

מפני שאצלנו קר מאוד, חם מאוד וכך הלאה.

This is the desert to the west. Near the Pakistan border.

זה מדבר במערב, ליד הגבול עם פקיסטן.

And you see here a little clip of -- one of these villages --

ועכשיו אתם צופים בסרטון קצר -- אחד הכפרים הללו --

the first thing that these children did was to find a website

הדבר הראשון שהילדים עשו היה למצוא אתר

to teach themselves the English alphabet.

שילמד אותם את האותיות האנגליות.

Then to central India -- very warm, moist, fishing villages,

מכאן למרכז הודו -- מאוד חם, לח, כפרי דייגים

where humidity is a very big killer of electronics.

ששם הלחות היא המחסלת הגדולה של מכשירים אלקטרוניים.

So we had to solve all the problems we had

כך שהיה עלינו לפתור את כל הבעיות שלנו

without air conditioning and with very poor power,

ללא מיזוג אויר ועם אספקת חשמל ירודה,

so most of the solutions that came out used little blasts of air

כך שמרבית הפיתרונות שנמצאו עשו שימוש בזרמי אויר קטנים

put at the right places to keep the machines running.

אשר כוונו למקומות הנכונים כדי להחזיק את המכשירים פועלים.

I want to just cut this short. We did this over and over again.

אני רוצה לקצר. חזרנו על כך שוב ושוב.

This sequence is also nice. This is a small child, a six-year-old,

זה גם כן מקרה נחמד. זה ילד קטן, בן 6,

telling his eldest sister what to do.

אומר לאחותו הגדולה מה לעשות.

And this happens very often with these computers,

וזה קורה לעיתים קרובות עם המחשבים הללו,

that the younger children are found teaching the older ones.

שהילדים הצעירים יותר מלמדים את הגדולים יותר.

What did we find? We found that six- to 13-year-olds can self-instruct

מה מצאנו? מצאנו שבני 6 עד 13 יכולים ללמד את עצמם

in a connected environment,

בסביבה שיתופית,

irrespective of anything that we could measure.

ללא קשר למה שמדדנו.

So if they have access to the computer, they will teach themselves, including intelligence.

אז אם יש להם אפשרות גישה למחשב, הם ילמדו את עצמם, כולל תבונה.

I couldn't find a single correlation with anything, but it had to be in groups.

לא מצאתי קורלציה עם משהו, אבל זה היה חייב להיות בקבוצות.

And that may be of great, you know, interest to this group,

וזה עשוי להיות בעל עניין מיוחד לקבוצה זו

because all of you are talking about groups.

מכיוון שכולכם מדברים על קבוצות.

So here was the power of what a group of children can do,

כאן היה מפגן כוח של קבוצת ילדים -- על מה שהם יכולים לעשות

if you lift the adult intervention.

אם מסירים מעליהם את התערבות המבוגרים.

Just a quick idea of the measurements.

רק תאור קצר של המדידות.

We took standard statistical techniques, so I'm going to not talk about that.

השתמשנו בטכניקות סטטיסטיות סטנדרטיות, לכן לא אפרט אותן.

But we got a clean learning curve,

אבל קיבלנו עקומת למידה ברורה,

almost exactly the same as what you would get in a school.

כמעט כמו זו המתקבלת בבית-ספר.

I'll leave it at that,

אשאיר את זה כך,

because, I mean, it sort of says it all, doesn't it?

כי זה כבר אומר איכשהו הכל, לא?

What could they learn to do?

מה הם למדו לעשות?

Basic Windows functions, browsing, painting, chatting and email,

פעולות בסיסיות בחלונות, גלישה, ציור, צ'אט, דואר-אלקטרוני,

games and educational material, music downloads, playing video.

משחקים, חומר לימודי, הורדת מוזיקה, צפיה בסרטונים.

In short, what all of us do.

בקיצור, כל מה שכולנו עושים.

And over 300 children will become computer literate

מעל 300 ילדים הפכו לבעלי ידע במחשבים

and be able to do all of these things in six months with one computer.

והפכו לבעלי יכולת לעשות את כל הדברים הללו תוך שישה חודשים עם מחשב יחיד.

So, how do they do that?

אז כיצד הם עשו זאת?

If you calculated the actual time of access,

אם הייתם מחשבים את הזמן המעשי של גישה למחשב,

it would work out to minutes per day,

זה היה מסתכם בדקות ליום,

so that's not how it's happening.

אבל לא כך זה קורה.

What you have, actually, is there is one child operating the computer.

מה שיש לנו, למעשה, ילד אחד המפעיל את המחשב.

And surrounding him are usually three other children,

ומקיפים אותו בדרך-כלל שלושה ילדים

who are advising him on what they should do.

המייעצים לו על מה שעליהם כקבוצה לעשות.

If you test them, all four will get the same scores in whatever you ask them.

אם תבחנו אותם, כל הארבעה יקבלו את אותם הציונים בכל מה שתשאלו אותם.

Around these four are usually a group of about 16 children,

סביב לארבעה אלה יש בדרך-כלל חבורה של כ-16 ילדים

who are also advising, usually wrongly,

אשר גם כן נותנים עצות, בדרך-כלל לא נכונות,

about everything that's going on on the computer.

על כל מה שקורה במחשב.

And all of them also will clear a test given on that subject.

וכל אלה גם כן יעברו את המבחן בנושא.

So they are learning as much by watching as they learn by doing.

כך שהם לומדים מהצפיה כמו גם מהעשיה.

It seems counter-intuitive to adult learning,

זה נראה בניגוד לאינטואיציה של לימוד מבוגרים,

but remember, eight-year-olds live in a society

אבל יש לזכור, בני ה-8 חיים בחברה

where most of the time they are told, don't do this,

ששם רוב הזמן אומרים להם, אל תעשו זה,

you know, don't touch the whiskey bottle.

אל תגעו בבקבוק יין.

So what does the eight-year-old do?

אז מה עושה בן ה-8?

He observes very carefully how a whiskey bottle should be touched.

צופה מקרוב כיצד נוגעים בבקבוק יין.

And if you tested him,

ואם היו בודקים אותו,

he would answer every question correctly on that topic.

הוא היה עונה נכון על כל שאלה בנושא.

So, they seem to be able to acquire very quickly.

כך שנראה שהם מסוגלים לקלוט מאוד במהירות.

So what was the conclusion over the six years of work?

אז מה היתה המסקנה לאחר שש שנות מחקר?

It was that primary education can happen on its own,

שהחינוך היסודי יכול להתנהל מעצמו,

or parts of it can happen on its own.

או שחלקים ממנו יכולים להתנהל מעצמם.

It does not have to be imposed from the top downwards.

אין צורך לכפותו מלמעלה למטה.

It could perhaps be a self-organizing system, so that was

אולי הוא יכול להיות מערכת של אירגון-עצמי, אז זה היה --

the second bit that I wanted to tell you,

והדבר השני שרציתי לספר לכם,

that children can self-organize and attain an educational objective.

שילדים יכולים להתארגן בעצמם ולהשיג מטרה חינוכית.

The third piece was on values, and again, to put it very briefly,

הדבר השלישי הוא על ערכים, ושוב, אם נגיד בקצרה,

I conducted a test over 500 children spread across all over India,

ערכתי בדיקה על יותר מ-500 ילדים בכל רחבי הודו.

and asked them -- I gave them about 68 different

שאלתי אותם -- נתתי להם כ-68 שאלות

values-oriented questions and simply asked them their opinions.

שונות הקשורות בערכים ושאלתי אותם לדעתם.

We got all sorts of opinions. Yes, no or I don't know.

קיבלנו כל מיני דעות. כן, לא, או איני יודע.

I simply took those questions where I got 50 percent yeses and 50 percent noes --

פשוט לקחתי את אותן השאלות שעליהן קיבלתי 50 אחוז "כן" ו-50 אחוז "לא",

so I was able to get a collection of 16 such statements.

כך שקיבלתי אוסף של 16 תשובות כאלה.

These were areas where the children were clearly confused,

היה ברור שאלה הם התחומים בהם הילדים מבולבלים,

because half said yes and half said no.

כי חצי ענו "כן" וחצי ענו "לא".

A typical example being, "Sometimes it is necessary to tell lies."

דוגמא טיפוסית היא כאשר לפעמים צריך לשקר.

They don't have a way to determine which way to answer this question;

אין להם דרך לקבוע כיצד יש לענות על שאלה זו;

perhaps none of us do.

אולי לאף אחד מאיתנו אין.

So I leave you with this third question.

אז אשאיר אתכם עם שאלה שלישית.

Can technology alter the acquisition of values?

האם טכנולוגיה יכולה לשנות הקניית ערכים?

Finally, self-organizing systems,

לבסוף, מערכות בעלות אירגון-עצמי,

about which, again, I won't say too much

ששוב, עליהן לא אדבר הרבה

because you've been hearing all about it.

כי כבר שמעתם עליהן הכל. מערכות טבעיות הן כולן

Natural systems are all self-organizing:

בעלות יכולת אירגון-עצמי:

galaxies, molecules, cells, organisms, societies --

גלקסיות, מולקולות, תאים, יצורים, חברות --

except for the debate about an intelligent designer.

מלבד הויכוח על בורא אינטליגנטי.

But at this point in time, as far as science goes,

אבל בנקודת זמן זו, ככל שהמדע יודע,

it's self-organization.

הם בעלי יכולת אירגון-עצמי.

But other examples are traffic jams, stock market, society

אבל דוגמאות אחרות הן פקקים, בורסות,

and disaster recovery, terrorism and insurgency.

חברה והתאוששות מאסונות, טרור ומרידות.

And you know about the Internet-based self-organizing systems.

ואתם מכירים את מערכות מבוססות הרשת בעלות יכולת אירגון-עצמי.

So here are my four sentences then.

לכן אניח לפניכם את ארבעת המשפטים שלי.

Remoteness affects the quality of education.

ריחוק משפיע על איכות החינוך.

Educational technology should be introduced into remote areas first,

טכנולוגיה חינוכית צריך להכניס קודם כל לאזורים מרוחקים

and other areas later.

ואחר-כך לאזורים אחרים.

Values are acquired; doctrine and dogma are imposed --

ערכים נרכשים; שיטה או דוגמה נכפות --

the two opposing mechanisms.

שני מכניזמים הפוכים.

And learning is most likely a self-organizing system.

ולימוד הוא ככל הנראה מערכת בעלת אירגון-עצמי.

If you put all the four together, then it gives -- according to me --

אם תשימו את כל הארבעה ביחד, זה יתן -- לפי דעתי --

it gives us a goal, a vision, for educational technology.

זה יתן לנו מטרה, חזון, לטכנולוגיה של חינוך.

An educational technology and pedagogy that is digital, automatic,

טכנולוגיה של חינוך, והוראה, שהן דיגיטליות, אוטומטיות,

fault-tolerant, minimally invasive, connected and self-organized.

סלחניות לפגמים, פולשניות כמה שפחות, מקושרות ובעלות אירגון-עצמי.

As educationists, we have never asked for technology; we keep borrowing it.

כאנשי חינוך, מעולם לא דרשנו טכנולוגיה; אנו נוהגים לשאול אותה מאחרים.

PowerPoint is supposed to be considered a great educational technology,

PowerPoint נחשבת לטכנולוגיה חינוכית מעולה,

but it was not meant for education, it was meant for making boardroom presentations.

אבל היא לא נוצרה בשביל חינוך, היא נוצרה במקור למען הדגמות בחדרי מועצות מנהלים.

We borrowed it. Video conferencing. The personal computer itself.

אנחנו שאלנו אותה. ועידת וידאו. המחשב האישי עצמו.

I think it's time that the educationists made their own specs,

אני סבור שהיגיע הזמן שאנשי חינוך יבנו מפרטים משלהם,

and I have such a set of specs. This is a brief look at that.

ויש לי מערך כזה של מפרטים. זו היתה סקירה מהירה על כל זה.

And such a set of specs should produce the technology

ומפרטים כאלה צריכים ליצור את הטכנולוגיה

to address remoteness, values and violence.

שתתיחס לריחוק, ערכים ואלימות.

So I thought I'd give it a name -- why don't we call it "outdoctrination."

לכן חשבתי שאתן לזה שם -- מדוע לא לקרוא לזה "דוקטרינת-יציאה"?

And could this be a goal for educational technology in the future?

והלוואי שזו תהיה המטרה בשביל טכנולוגיה חינוכית לעתיד.

So I want to leave that as a thought with you.

אז אני מבקש להשאיר לכם את זה כחומר למחשבה.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)