Your words may predict your future mental health | Mariano Sigman

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

We have historical records that allow us to know how the ancient Greeks dressed,

יש לנו תיעודים היסטוריים שמאפשרים לנו לדעת איך היוונים העתיקים התלבשו,

how they lived,

איך הם חיו,

how they fought ...

איך הם לחמו...

but how did they think?

אבל איך הם חשבו?

One natural idea is that the deepest aspects of human thought --

רעיון טבעי אחד הוא שההיבטים העמוקים של מחשבה אנושית --

our ability to imagine,

היכולת שלנו לדמיין,

to be conscious,

להיות מודעים,

to dream --

לחלום --

have always been the same.

היו תמיד אותו דבר.

Another possibility

אפשרות אחרת

is that the social transformations that have shaped our culture

היא שהשינויים החברתיים שעיצבו את התרבות שלנו

may have also changed the structural columns of human thought.

אולי שינו גם את עמודי המבנה של המחשבה האנושית.

We may all have different opinions about this.

יכולות להיות לנו דעות שונות על כך.

Actually, it's a long-standing philosophical debate.

למעשה, זה דיון פילוסופי ארוך שנים.

But is this question even amenable to science?

אך האם שאלה זו אפילו מוסכמת על המדע?

Here I'd like to propose

כאן אני רוצה להציע

that in the same way we can reconstruct how the ancient Greek cities looked

שבאותו אופן בו אנו יכולים לשחזר כיצד נראו ערי יוון העתיקות

just based on a few bricks,

רק על סמך כמה לבנים,

that the writings of a culture are the archaeological records,

שכתבי התרבות הם הרשומות הארכאולוגיות,

the fossils, of human thought.

המאובנים, של המחשבה האנושית,

And in fact,

ולמעשה,

doing some form of psychological analysis

עשייה של צורה כלשהי של ניתוח פסיכולוגי

of some of the most ancient books of human culture,

של כמה מהספרים העתיקים ביותר של התרבות האנושית,

Julian Jaynes came up in the '70s with a very wild and radical hypothesis:

ג'וליאן ג'יינס העלה בשנות ה -70 השערה פרועה וקיצונית מאוד:

that only 3,000 years ago,

שרק לפני 3000 שנים,

humans were what today we would call schizophrenics.

בני אדם היו מה שהיום היינו קוראים להם סכיזופרנים

And he made this claim

והוא עשה הנחה זו

based on the fact that the first humans described in these books

בהתבסס על העובדה שבני האדם הראשונים המתוארים בספרים אלה

behaved consistently,

התנהגו באופן עקבי,

in different traditions and in different places of the world,

במסורות שונות ובמקומות שונים בעולם,

as if they were hearing and obeying voices

כאילו היו שומעים ומצייתים לקולות

that they perceived as coming from the Gods,

שנתפסו בעיניהם כמגיעים מהאלים,

or from the muses ...

או מהמוזות ...

what today we would call hallucinations.

מה שהיום היינו מכנים הזיות.

And only then, as time went on,

ורק אז, ככל שחלף הזמן,

they began to recognize that they were the creators,

הם התחילו להכיר בכך שהם היו היוצרים,

the owners of these inner voices.

הבעלים של הקולות הפנימיים הללו.

And with this, they gained introspection:

ועם זה, הם זכו להתבוננות פנימית:

the ability to think about their own thoughts.

ליכולת לחשוב על המחשבות שלהם.

So Jaynes's theory is that consciousness,

אז התיאוריה של ג'יינס היא שמודעות,

at least in the way we perceive it today,

לפחות בדרך שבה אנו תופסים זאת היום,

where we feel that we are the pilots of our own existence --

שבה אנו מרגישים שאנחנו הטייסים של הקיום שלנו -

is a quite recent cultural development.

הוא התפתחות תרבותית שקרתה לאחרונה.

And this theory is quite spectacular,

ותיאוריה זו מרהיבה למדי,

but it has an obvious problem

אבל יש לה בעיה ברורה

which is that it's built on just a few and very specific examples.

והיא שהיא בנויה רק על דוגמאות מעטות בלבד ומאד ספציפיות.

So the question is whether the theory

אז השאלה היא האם התיאוריה

that introspection built up in human history only about 3,000 years ago

שהתבוננות פנימה התפתחה באנושות רק לפני כ 3000 שנים

can be examined in a quantitative and objective manner.

יכולה להיבחן כמותית ובאופן אובייקטיבי.

And the problem of how to go about this is quite obvious.

והבעיה של איך ללכת על זה ברורה למדי.

It's not like Plato woke up one day and then he wrote,

זה לא כמו שאפלטון התעורר יום אחד וכתב,

"Hello, I'm Plato,

"שלום, אני אפלטון,

and as of today, I have a fully introspective consciousness."

ומהיום יש לי מודעות פנימית מלאה."

(Laughter)

(צחוק)

And this tells us actually what is the essence of the problem.

וזה אומר לנו בעצם מהי מהות הבעיה.

We need to find the emergence of a concept that's never said.

עלינו למצוא את הופעתו של מושג שמעולם לא נאמר.

The word introspection does not appear a single time

המילים התבוננות פנימה אינן מופיעות פעם אחת

in the books we want to analyze.

בספרים שאנחנו רוצים לנתח.

So our way to solve this is to build the space of words.

אז הדרך שלנו לפתור את זה היא לבנות את המרחב של המילים.

This is a huge space that contains all words

זהו מרחב ענק שמכיל את כל המילים

in such a way that the distance between any two of them

בצורה כזו שהמרחק בין כל שתיים מהן

is indicative of how closely related they are.

מעיד עד כמה הן קשורות

So for instance,

כך למשל,

you want the words "dog" and "cat" to be very close together,

אתם רוצים שהמילים "כלב" ו "חתול" יהיו קרובות מאוד זה לזה,

but the words "grapefruit" and "logarithm" to be very far away.

אבל שהמילים "אשכולית" ו "לוגריתם" יהיו רחוקות מאוד.

And this has to be true for any two words within the space.

וזה צריך להיות נכון עבור כל שתי מילים כלשהן בתוך המרחב.

And there are different ways that we can construct the space of words.

וישנן דרכים שונות שאנו יכולים לבנות את המרחב של המילים.

One is just asking the experts,

אחת היא פשוט לשאול את המומחים,

a bit like we do with dictionaries.

קצת כמו שאנחנו עושים עם מילונים.

Another possibility

אפשרות אחרת

is following the simple assumption that when two words are related,

היא לעקוב אחר ההנחה הפשוטה שכששתי מילים קשורות זו לזו

they tend to appear in the same sentences,

הן נוטות להופיע באותם המשפטים,

in the same paragraphs,

באותן פיסקאות,

in the same documents,

באותם מסמכים,

more often than would be expected just by pure chance.

לעתים קרובות יותר ממה שאפשר לצפות ממקריות גרידא.

And this simple hypothesis,

והיפותזה פשוטה זו,

this simple method,

שיטה פשוטה זו,

with some computational tricks

עם כמה טריקים חישוביים

that have to do with the fact

שקשורים לעובדה

that this is a very complex and high-dimensional space,

שזה מרחב מאוד מורכב ורב-ממדים,

turns out to be quite effective.

מתברר כיעיל למדי.

And just to give you a flavor of how well this works,

ורק כדי לתת לכם טעימה מכמה טוב זה עובד,

this is the result we get when we analyze this for some familiar words.

זו התוצאה שאנו מקבלים כאשר ננתח זאת עבור כמה מילים מוכרות.

And you can see first

ואתם יכולים לראות קודם כל

that words automatically organize into semantic neighborhoods.

שמילים מתארגנות אוטומטית לשכונות סמנטיות.

So you get the fruits, the body parts,

אז תקבלו את הפירות, חלקי הגוף,

the computer parts, the scientific terms and so on.

חלקי המחשב, המונחים המדעיים וכן הלאה.

The algorithm also identifies that we organize concepts in a hierarchy.

האלגוריתם גם מזהה שאנו מארגנים מושגים בהיררכיה.

So for instance,

כך למשל,

you can see that the scientific terms break down into two subcategories

תוכלו לראות שהמונחים המדעיים נשברים לשתי קטגוריות משנה

of the astronomic and the physics terms.

של מונחי האסטרונומיה והפיזיקה.

And then there are very fine things.

ואז יש דברים מאוד מעודנים.

For instance, the word astronomy,

למשל, המילה אסטרונומיה,

which seems a bit bizarre where it is,

שנדמית קצת מוזרה היכן שהיא,

is actually exactly where it should be,

היא למעשה בדיוק איפוא שהיא צריכה להיות,

between what it is,

בין מה שהיא,

an actual science,

מדע בפועל,

and between what it describes,

ובין מה שהיא מתארת,

the astronomical terms.

המונחים האסטרונומיים.

And we could go on and on with this.

ויכולנו להמשיך עוד ועוד עם זה.

Actually, if you stare at this for a while,

למעשה, אם אתם מסתכלים על זה במשך זמן מה,

and you just build random trajectories,

ואתם פשוט בונים מסלולים אקראיים,

you will see that it actually feels a bit like doing poetry.

אתה תראו שזה ממש מרגיש קצת כמו ליצור שירה.

And this is because, in a way,

וזה משום, שבמידה מסוימת,

walking in this space is like walking in the mind.

ללכת במרחב הזה זה כמו ללכת בתוך המיינד.

And the last thing

והדבר האחרון

is that this algorithm also identifies what are our intuitions,

שאלגוריתם זה גם מזהה מה הן האינטואיציות שלנו,

of which words should lead in the neighborhood of introspection.

על אילו מילים אמורות להוביל בשכונה של התבוננות הפנימית.

So for instance,

כך למשל,

words such as "self," "guilt," "reason," "emotion,"

מילים כגון "עצמי", "אשמה" "הגיון", "רגש"

are very close to "introspection,"

קרובות מאוד ל"התבוננות פנימית,"

but other words,

אבל מילים אחרות,

such as "red," "football," "candle," "banana,"

כמו "אדום", "כדורגל" "נר", "בננה",

are just very far away.

הן פשוט רחוקות מאוד.

And so once we've built the space,

וכך, ברגע שבנינו את המרחב,

the question of the history of introspection,

שאלת ההיסטוריה של ההתבוננות הפנימית,

or of the history of any concept

או של ההיסטוריה של כל מושג שהוא

which before could seem abstract and somehow vague,

אשר לפני כן יכול היה להיראות מופשט ואיכשהו מעורפל,

becomes concrete --

נעשה מוחשי --

becomes amenable to quantitative science.

הופך כפוף למדע כמותי.

All that we have to do is take the books,

כל מה שעלינו לעשות הוא לקחת את הספרים,

we digitize them,

לספרת אותם,

and we take this stream of words as a trajectory

ואנחנו לוקחים את הזרם הזה של מילים כמו מסלול

and project them into the space,

ומקרינים אותם לתוך המרחב,

and then we ask whether this trajectory spends significant time

ואז אנו שואלים אם מסלול זה מבזבז זמן ניכר

circling closely to the concept of introspection.

כשהוא חג קרוב למושג של ההתבוננות הפנימית.

And with this,

ועם זה,

we could analyze the history of introspection

נוכל לנתח את ההיסטוריה של התבוננות פנימית

in the ancient Greek tradition,

במסורת של יוון העתיקה,

for which we have the best available written record.

שעבורה יש לנו את התיעוד הכתוב הזמין הטוב ביותר.

So what we did is we took all the books --

אז מה שעשינו הוא שלקחנו את כל הספרים -

we just ordered them by time --

אנחנו פשוט סידרנו אותם לפי זמן --

for each book we take the words

לכל ספר אנו לוקחים את המילים

and we project them to the space,

ומקרינים אותם למרחב,

and then we ask for each word how close it is to introspection,

ולאחר מכן אנו שואלים עבור כל מילה כמה זה קרוב אל ההתבוננות פנימה,

and we just average that.

ואנחנו מחשבים את הממוצע של זה.

And then we ask whether, as time goes on and on,

ואז אנו שואלים האם, ככל שהזמן נמשך ונמשך,

these books get closer, and closer and closer

ספרים אלה נעשים קרובים, יותר ויותר

to the concept of introspection.

למושג של התבוננות פנימית.

And this is exactly what happens in the ancient Greek tradition.

וזה בדיוק מה שקורה במסורת היוונית העתיקה.

So you can see that for the oldest books in the Homeric tradition,

אז אתם יכולים לראות שעבור הספרים העתיקים במסורת ההומרית,

there is a small increase with books getting closer to introspection.

יש עלייה קטנה עם ספרים שמתקרבים אל התבוננות פנימה.

But about four centuries before Christ,

אבל כארבע מאות שנים לפני הספירה,

this starts ramping up very rapidly to an almost five-fold increase

זה מתחיל לעלות מהר מאוד לעלייה של פי חמישה כמעט

of books getting closer, and closer and closer

של ספרים שמתקרבים יותר ויותר

to the concept of introspection.

למושג של התבוננות פנימית.

And one of the nice things about this

ואחד הדברים היפים בזה

is that now we can ask

הוא שכעת אנו יכולים לשאול

whether this is also true in a different, independent tradition.

אם זה גם נכון במסורת עצמאית, שונה.

So we just ran this same analysis on the Judeo-Christian tradition,

אז פשוט הרצנו את אותו ניתוח על המסורת היהודית-נוצרית,

and we got virtually the same pattern.

וקיבלנו כמעט את אותו דפוס,

Again, you see a small increase for the oldest books in the Old Testament,

שוב, אתם רואים עלייה קלה עבור הספרים העתיקים בתנ"ך,

and then it increases much more rapidly

ואז היא גדלה הרבה יותר מהר

in the new books of the New Testament.

בספרים החדשים של הברית החדשה.

ואז אנחנו מקבלים את השיא של התבוננות פנימית

And then we get the peak of introspection

in "The Confessions of Saint Augustine,"

ב "ווידויים של אוגוסטינוס הקדוש,"

about four centuries after Christ.

כארבע מאות שנה אחרי ישו.

And this was very important,

וזה היה חשוב מאוד,

because Saint Augustine had been recognized by scholars,

כי סנט אוגוסטין הוכר על ידי חוקרים,

philologists, historians,

בלשנים, היסטוריונים,

as one of the founders of introspection.

כאחד המייסדים של התבוננות פנימית.

Actually, some believe him to be the father of modern psychology.

למעשה, חלק מאמינים שהוא אבי הפסיכולוגיה המודרנית.

So our algorithm,

אז האלגוריתם שלנו,

which has the virtue of being quantitative,

שיש לו את המעלה להיות כמותי,

of being objective,

להיות אובייקטיבי,

and of course of being extremely fast --

וכמובן להיות מהיר ביותר --

it just runs in a fraction of a second --

הוא פשוט פועל בתוך שבריר שנייה --

can capture some of the most important conclusions

יכול ללכוד חלק מהמסקנות החשובות ביותר

of this long tradition of investigation.

של מסורת ארוכה זו של חקירה.

And this is in a way one of the beauties of science,

וזה בדרך כלשהי אחד הדברים היפים של המדע,

which is that now this idea can be translated

שהוא שכעת ניתן לתרגם רעיון זה

and generalized to a whole lot of different domains.

ולהכלילו לתחומים שונים רבים.

So in the same way that we asked about the past of human consciousness,

אז באותו אופן שבו שאלנו על העבר של התודעה האנושית,

maybe the most challenging question we can pose to ourselves

אולי השאלה הכי מאתגרת שנוכל להציג לעצמנו

is whether this can tell us something about the future of our own consciousness.

היא האם זה יכול לומר לנו משהו לגבי העתיד של תודעתנו.

To put it more precisely,

אם להיות יותר מדויק,

whether the words we say today

האם המילים שאנו אומרים היום

can tell us something of where our minds will be in a few days,

יכולות לספר לנו משהו על היכן יהיה המיינד שלנו בעוד כמה ימים,

in a few months

בעוד כמה חודשים

or a few years from now.

או כמה שנים מהיום.

And in the same way many of us are now wearing sensors

ובאותה דרך רבים מאיתנו נושאים כעת חיישנים

that detect our heart rate,

שמאתרים את קצב הלב שלנו,

our respiration,

הנשימה שלנו,

our genes,

הגנים שלנו,

on the hopes that this may help us prevent diseases,

בתקוות שזה יעזור לנו למנוע מחלות,

we can ask whether monitoring and analyzing the words we speak,

אנחנו יכולים לשאול אם ניטור וניתוח המילים שאנו מדברים,

we tweet, we email, we write,

שאנו מצייצים, שולחים במייל, כותבים,

can tell us ahead of time whether something may go wrong with our minds.

יכולים לספר לנו מראש אם דעתנו עשויה להשתבש.

And with Guillermo Cecchi,

ועם גיירמו צ'צ'י

who has been my brother in this adventure,

מי שהיה אחי בהרפתקה הזאת,

we took on this task.

לקחנו על עצמנו משימה זו,

And we did so by analyzing the recorded speech of 34 young people

ועשינו את זה על ידי ניתוח הדיבור המוקלט של 34 צעירים

who were at a high risk of developing schizophrenia.

שהיו בסיכון גבוה לפתח סכיזופרניה,

And so what we did is, we measured speech at day one,

אז מה שעשינו הוא, שמדדנו דיבור ביום הראשון,

and then we asked whether the properties of the speech could predict,

ואז שאלנו האם המאפיינים של הדיבור יכולים לחזות,

within a window of almost three years,

בתוך חלון של כמעט שלוש שנים,

the future development of psychosis.

את ההתפתחות העתידית של פסיכוזה.

But despite our hopes,

אבל למרות תקוותינו,

we got failure after failure.

נחלנו כישלון אחרי כישלון.

There was just not enough information in semantics

פשוט לא היה מספיק מידע בסמנטיקה

to predict the future organization of the mind.

כדי לחזות את הארגון העתידי של המיינד.

It was good enough

זה היה מספיק טוב

to distinguish between a group of schizophrenics and a control group,

כדי להבחין בין קבוצה של סכיזופרנים לקבוצת ביקורת,

a bit like we had done for the ancient texts,

קצת כמו שעשינו עבור הטקסטים העתיקים,

but not to predict the future onset of psychosis.

אבל לא כדי לחזות את עתיד תחילתה של פסיכוזה.

But then we realized

אבל אז הבנו

that maybe the most important thing was not so much what they were saying,

שאולי הדבר החשוב ביותר לא היה כל כך מה הם מדברים,

but how they were saying it.

אלא איך הם היו אומרים את זה.

More specifically,

באופן יותר ספציפי,

it was not in which semantic neighborhoods the words were,

זה לא היה באילו שכונות סמנטיות המילים היו,

but how far and fast they jumped

אלא כמה רחוק ומהר הם קפצו

from one semantic neighborhood to the other one.

משכונה סמנטית אחת לאחרת.

And so we came up with this measure,

וכך הגענו למדידה זו,

which we termed semantic coherence,

שכינינו קוהרנטיות סמנטית,

which essentially measures the persistence of speech within one semantic topic,

אשר למעשה מודדת את ההתמדה בדיבור בתוך נושא סמנטי אחד,

within one semantic category.

בתוך קטגוריה סמנטית אחת.

And it turned out to be that for this group of 34 people,

והתברר שעבור קבוצה זו של 34 בני אדם,

the algorithm based on semantic coherence could predict,

האלגוריתם שמבוסס על קוהרנטיות סמנטית יכול לחזות,

with 100 percent accuracy,

בדיוק של 100 אחוז,

who developed psychosis and who will not.

מי יפתח פסיכוזה ומי לא.

And this was something that could not be achieved --

וזה היה משהו שלא היה יכול להיות מושג -

not even close --

לא קרוב אפילו --

with all the other existing clinical measures.

לכל המדידות הקליניות האחרות שקיימות.

And I remember vividly, while I was working on this,

ואני זוכר היטב, שכשעבדתי על זה,

I was sitting at my computer

ישבתי מול המחשב שלי

and I saw a bunch of tweets by Polo --

וראיתי כמה ציוצים מאת פולו -

Polo had been my first student back in Buenos Aires,

פולו היה התלמיד הראשון שלי כששבתי לבבואנוס איירס,

and at the time he was living in New York.

ובאותו זמן הוא היה חי בניו יורק,

And there was something in this tweets --

והיה משהו בציוצים האלה --

I could not tell exactly what because nothing was said explicitly --

לא יכולתי לומר בדיוק מה כי שום דבר לא נאמר במפורש -

but I got this strong hunch,

אבל הייתה לי תחושת בטן חזקה זו,

this strong intuition, that something was going wrong.

אינטואיציה חזקה זו, שמשהו לא בסדר.

So I picked up the phone, and I called Polo,

אז הרמתי את הטלפון, והתקשרתי לפולו,

and in fact he was not feeling well.

ואכן הוא לא חש בטוב.

And this simple fact,

והעובדה הפשוטה הזאת,

that reading in between the lines,

שדרך קריאה בין השורות,

I could sense, through words, his feelings,

יכולתי לחוש, באמצעות מילים, את רגשותיו,

was a simple, but very effective way to help.

הייתה דרך פשוטה, אבל מאוד יעילה לעזור.

What I tell you today

מה שאני אומר לכם היום

is that we're getting close to understanding

זה שאנחנו מתקרבים להבנה

how we can convert this intuition that we all have,

כיצד אנו יכולים להמיר את האינטואיציה שיש לכולנו

that we all share,

שכולנו חולקים,

into an algorithm.

לאלגוריתם.

And in doing so,

ובעשותנו זאת,

we may be seeing in the future a very different form of mental health,

אנו עשויים לראות בעתיד צורה שונה מאוד של בריאות נפש,

based on objective, quantitative and automated analysis

שמבוססת על ניתוח אובייקטיבי כמותי ואוטומטי

of the words we write,

של המילים שאנו כותבים,

of the words we say.

של המילים שאנו אומרים,

Gracias.

גרסיאס (תודה בספרדית)

(Applause)

(תשואות)