Joseph Lekuton: A parable for Kenya

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

My name is Joseph, a Member of Parliament in Kenya.

שמי ג'וזף, חבר הפרלמנט של קניה.

Picture a Maasai village,

ודמיינו כפר מסאיי.

and one evening,

וערב אחד, חיילי ממשלה מגיעים, מקיפים את הכפר,

government soldiers come, surround the village

and ask each elder to bring one boy to school.

ומבקשים מכל זקן בשבט להביא ילד אחד לבית הספר.

That's how I went to school --

ככה הלכתי לבית הספר --

pretty much a government guy pointing a gun

פחות או יותר איש ממשלה מאיים באקדח,

and told my father, "You have to make a choice."

שאמר לאבא שלי "אתה צריך לבחור".

I walked very comfortably to this missionary school,

אז הלכתי בנוחות רבה לבית הספר המיסיונרי הזה,

that was run by an American missionary.

שנוהל על ידי מיסיונר אמריקאי,

The first thing the American missionary gave me was a candy.

והדבר הראשון שהמיסיונר נתן לי היה סוכריה.

I had never in my life ever tasted candy.

מעולם לא טעמתי סוכריה בחיי.

So I said to myself, with all these hundred other boys,

אז אמרתי לעצמי, עם כל מאות הבנים האחרים,

this is where I belong.

כאן מקומי. נשארתי-

(Laughter) I stayed.

(צחוק)

When everybody else was dropping out.

כשכל האחרים נשרו.

My family moved; we're nomads.

המשפחה שלי עברה. אנחנו נוודים.

It was a boarding school, I was seven --

בכל פעם שבית הספר נסגר- זו הייתה פנימיה, ואני הייתי בן שבע-

Every time it closed you had to travel to find them.

היה צריך לנדוד עד שמוצאים אותם.

40-50 miles, it doesn't matter.

65, 80 קילומטר, זה לא משנה.

You slept in the bush, but you kept going.

ישנים בטבע, אבל ממשיכים ללכת.

And I stayed. I don't know why, but I did.

ונשארתי. אני לא יודע למה, אבל נשארתי.

All of a sudden I passed the national examination,

ופתאום, עברתי את המבחנים הלאומיים,

found myself in a very beautiful high school in Kenya.

מצאתי את עצמי בבית ספר תיכון יפיפה בקניה.

And I finished high school.

וסיימתי את התיכון. סתם הלכתי, ומצאתי אדם

And just walking, I found a man

who gave me a full scholarship to the United States.

שנתן לי מלגה לארצות הברית.

My mother still lived in a cow-dung hut,

אמי עוד חיה בבקתה מזבל- פרות,

none of my brothers were going to school,

אף אחד מאחיי לא הולך לבית הספר

and this man told me, "Here, go."

והאיש הזה אמר לי, "הנה, לך."

I got a scholarship

אז קיבלתי מלגה לאוניברסיטת סנט לורנס, בצפון ניו יורק.

to St. Lawrence University, Upstate New York;

finished that.

סיימתי עם זה, ואחרי זה הלכתי לאוניברסיטת הרוורד.

And after that I went to Harvard Graduate School;

finished that.

סיימתי את זה, ואז עבדתי קצת בוושינגטון.

Then I worked in DC a little bit:

I wrote a book for National Geographic and taught U.S. history.

כתבתי ספר בשביל נשיונל גאוגרפיק, ולימדתי היסטוריה, של ארצות הברית.

And every time, I kept going back home,

וכל פעם חזרתי הביתה,

listening to their problems --

והקשבתי לבעיות של האנשים האלה,

sick people, people with no water, all this stuff --

אנשים חולים, אנשים בלי מים, כל הדברים האלה.

every time I go back to America,

וכל פעם שאני חוזר לאמריקה, המשכתי לחשוב עליהם.

I kept thinking about them.

Then one day, an elder gave me a story that went like this:

ואז יום אחד, זקן נתן לי סיפור, והסיפור היה כזה.

long time ago, there was a big war between tribes.

לפני הרבה זמן, היתה מלחמה גדולה בין השבטים.

This specific tribe was really afraid of this other Luhya tribe.

והיה שבט אחד שממש פחד משבט לוהיה אחר.

Every time, they sent scouts to make sure no one attacked them.

וכל פעם, הם שלחו משקיפים לבדוק שאף אחד לא מתקיף אותם.

So one day, the scouts came running and told the villagers,

אז יום אחד, המשקיפים באו בריצה, ואמרו לאנשי הכפר,

"The enemies are coming. Only half an hour away, they'll be here."

"האוייבים מגיעים, הם במרחק חצי שעה -- הם יהיו כאן."

So people scrambled, took their things and ready to go, move out.

אז אנשים מיהרו, לקחו את הדברים שלהם התכוננו, ועזבו.

But there were two men:

אבל היו שני אנשים,

one man was blind, one man had no legs

אחד היה עיוור, ולשני לא היו רגליים -- הוא נולד ככה.

-- he was born like that.

The leader of the chiefs said, "No, sorry. We can't take you. You'll slow us down.

מנהיג הצ'יפים אמר, "לא, מצטער, אנחנו לא יכולים לקחת אתכם, אתם תאטו אותנו.

We have to flee our women and children, we have to run."

אנחנו צריכים להבריח את הילדים והנשים שלנו, אנחנו חייבים לברוח."

And they were left behind, waiting to die.

והם הושארו מאחור, מחכים למות.

But these two people worked something out.

אבל שני האנשים האלה חשבו על משהו.

The blind man said, "Look, I'm a very strong man but I can't see."

העיוור אמר, " תראה, אני מאוד חזק אבל אני לא רואה."

The man with no legs says, "I can see as far as the end of the world,

האיש ללא הרגליים אמר, "אני יכול לראות עד קצה העולם,

but I can't save myself from a cat, or whatever animals."

אבל אני לא יכול להציל את עצמי מהחתול, או כל חיה אחרת."

The blind man went down on his knees like this,

אז האיש העיוור ירד על ברכיו, ככה,

and told the man with no legs to go over his back, and stood up.

ואמר לאיש הנכה לעלות על גבו, ונעמד.

The man on top can see, the blind man can walk.

האיש למעלה יכל לראות, האיש העיוור יכל ללכת.

והם יצאו לדרך, עקבו אחרי עקבות בני הכפר.

These guys took off, followed the footsteps of the villagers

עד שמצאו ועברו אותם.

until they found and passed them.

So, this was told to me in a setup of elders.

אז זה סופר לי על ידי זקני השבט.

And it's a really poor area.

וזה אזור ממש עני, אני מייצג את צפון קנייה --

I represent Northern Kenya:

the most nomadic, remote areas you can even find.

בעיקר נוודים, אזורים מרוחקים שאפילו לא תוכלו למצוא.

And that man told me, "So, here you are.

והאיש הזה אמר, "אז, הנה אתה,

You've got a good education from America, you have a good life in America;

יש לך חינוך טוב מאמריקה,

יש לך חיים טובים באמריקה, מה תעשה בשבילנו?

what are you going to do for us?

We want you to be our eyes, we'll give you the legs.

אנחנו רוצים שתהייה העיניים שלנו, אנחנו ניתן לך את הרגליים.

We'll walk you, you lead us."

אנחנו נוליך אותך, אתה תוביל אותנו."

The opportunity came. I was always thinking about that:

אז ההזדמנות הגיעה, ותמיד חשבתי על זה,

"What can I do to help my people?

מה אני יכול לעשות כדי לעזור לאנשים שלי?

Every time you go to an area where for 43 years of independence,

כל פעם שהולכים לאזור שבמשך 43 שנים של עצמאות,

we still don't have basic health facilities.

עדיין אין שרותי בריאות בסיסיים.

A man has to be transported in a wheelbarrow 30 km for a hospital.

אדם צריך להיות מובל במריצה

למרחק 20, 30 קילומטר לבית החולים. אין מי שתיה נקיים.

No clean drinking water.

אז אמרתי, "אני הולך להקדיש את עצמי,

So I said, "I'm going to dedicate myself.

I'm leaving America.

אני עוזב את אמריקה. אני הולך לרוץ לתפקיד."

I'm going to run for office."

Last June, I moved from America,

אז ביולי האחרון -- חזרתי לאפריקה ביוני, רצתי בבחירות של יולי וזכיתי.

ran in July election and won.

And I came for them,

ובאתי בשבילם, וזו המטרה שלי.

and that's my goal.

Right now I have in place, for the last nine months,

ועכשיו, יש לי תוכנית בתשעת החודשים האחרונים

שתוך חמש שנים, לכל נווד יהיו מי שתיה נקיים.

a plan that in five years,

every nomad will have clean drinking water.

We're building dispensaries across that constituency.

אנחנו בונים מרכזי חלוקה לכל אורך ורוחב המחוז.

I'm asking my friends from America to help

אני מבקש מחברי מאמריקה לעזור

בהבאת אחיות ורופאים לעזור לנו.

with bringing nurses or doctors to help us out.

I'm trying to improve infrastructure.

אני מנסה לשפר את התשתיות.

I'm using the knowledge I received from the United States

אני משתמש בידע שקיבלתי מארצות הברית

ומהקהילה שלי כדי לקדם אותם.

and from my community

to move them forward.

אני מנסה לפתח פיתרונות עצמיים לבעיות שלנו.

I'm trying to develop homegrown solutions to our issues

because people from outside can come and help us,

מפני שאנחנו יודעים, אנחנו מבינים שאנשים מבחוץ יכולים לבוא ולעזור לנו,

but if we don't help ourselves, there's nothing to do.

אבל אם לא נעזור לעצמנו, אין שום דבר שנוכל לעשות.

My plan right now

אז התוכנית שלי עכשיו, כשאני מכיר לסטודנטים תחומים חדשים --

as I continue with introducing students to different fields --

some become doctors, some lawyers --

חלק נעשים רופאים, חלקם עורכי דין --

we want to produce a comprehensive group of people,

אנחנו רוצים ליצור קבוצת אנשים מקיפה, סטודנטים,

students who can come back and help us see a community grow

שיכולים לחזור ולעזור לנו לראות את הקהילה גדלה

that is in the middle of a huge economic recession.

זה בזמן מיתון גדול.

As I continue to be a Member of Parliament

אז בזמן שאני ממשיך להיות חבר פרלמנט,

and as I continue listening to all of you talking about botany,

ובזמן שאני ממשיך להקשיב לכולכם מדברים על בוטניקה,

health, democracy, new inventions,

מדברים על רפואה, מדברים על דמוקרטיה, מדברים על המצאות,

I'm hoping that one day in my own little community --

אני מקווה שיום אחד, בקהילה הקטנה שלי --

which is 26,000 square km,

שהיא בגודל 26000 קילומטר רבועים,

maybe five times Rhode Island --

אולי גדולה פי חמש מרוד אילנד, ללא כבישים --

with no roads,

we'll be able to become a model to help others develop.

נוכל להיות מודל להתפתחות של אחרים.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)