Nicholas Negroponte takes OLPC to Colombia

מתרגם: Yifat Adler מבקר: Ido Dekkers

It's amazing, when you meet a head of state and you say,

זה מדהים. כששואלים ראשי מדינות,

"What is your most precious natural resource?" --

"מהו המשאב הטבעי החשוב ביותר שלכם?"

they will not say children at first.

תשובתם הראשונית אינה "ילדים".

And then when you say children,

אבל כשמציגים בפניהם את האפשרות,

they will pretty quickly agree with you.

הם די מהר מביעים את הסכמתם.

(Video): We're traveling today with

[וידיאו]: הצטרפו לנסיעה שלנו היום

the Minister of Defense of Colombia,

שר ההגנה של קולומביה,

head of the army and the head of the police,

ראש הצבא וראש המשטרה,

and we're dropping off 650 laptops

ואנחנו מחלקים 650 מחשבים ניידים

today to children

לילדים

who have no television, no telephone

שאין להם טלוויזיות וטלפונים

and have been in a community

וחיים בקהילה

cut off from the rest of the world

שמנותקת מהעולם החיצון

for the past 40 years.

כבר 40 שנים.

The importance of delivering laptops to this region

לחלוקת מחשבים ניידים באיזור זה חשיבות רבה

is connecting kids who have otherwise been unconnected

הם מקשרים ילדים שכל אמצעי התקשורת האחרים שלהם נותקו

because of the FARC,

בגלל FARC -

the guerrillas that started off 40 years ago

ארגוני הגרילה שהתחילו לפני 40 שנים

as a political movement and then became a drug movement.

כארגון פוליטי והפכו לארגון סמים.

There are one billion children in the world,

ישנם מיליארד ילדים בעולם,

and 50 percent of them don't have electricity

ולמחציתם אין חשמל

at home or at school.

בבית ובבית הספר.

And in some countries -- let me pick Afghanistan --

ובארצות מסויימות -- למשל באפגניסטן --

75 percent of the little girls don't go to school.

75 אחוז מהילדות הקטנות לא הולכות לבית ספר.

And I don't mean that they drop out of school

הן לא נושרות מבית ספר

in the third or fourth grade -- they don't go.

בכיתה ג' או ד' - הן כלל לא הולכות לבי"ס.

So in the three years

במשך 3 השנים

since I talked at TED and showed a prototype,

מאז הצגתי ב-TED את אב הטיפוס,

it's gone from an idea

הוא הפך מרעיון

to a real laptop.

למחשב נייד ממשי.

We have half a million laptops today

היום יש לנו חצי מיליון מחשבים נידיים

in the hands of children.

שנמצאים ברשות ילדים.

We have about a quarter of a million in transit

יש לנו כרבע מיליון במשלוח

to those and other children,

לילדים,

and then there are another quarter of a million more

ורבע מיליון נוספים

that are being ordered at this moment.

מוזמנים ברגעים אלה.

So, in rough numbers, there are a million laptops.

בגדול, ישנם כמיליון מחשבים ניידים.

That's smaller than I predicted --

המספר נמוך מהתחזיות שלי --

I predicted three to 10 million --

אני ציפיתי ל-3 עד 10 מיליון --

but is still a very large number.

אבל גם זהו מספר גדול מאוד.

In Colombia, we have about 3,000 laptops.

בקולומביה חילקנו כ-3,000 מחשבים ניידים.

It's the Minister of Defense with whom we're working,

אנחנו עובדים עם שר ההגנה,

not the Minister of Education, because it is seen as

ולא עם שר החינוך, מכיוון שהנושא נחשב

a strategic defense issue

כנושא בעל חשיבות אסטרטגית לצורכי הגנה

in the sense of liberating these zones

במובן של שחרור האיזורים האלה

that had been completely closed off,

שהיו מנותקים לחלוטין,

in which the people who had been causing, if you will,

בהם חיו האנשים שגרמו

40 years' worth of bombings and kidnappings

ל-40 שנים של הפצצות וחטיפות

and assassinations lived.

ורציחות.

And suddenly,

ולפתע פתאום

the kids have connected laptops.

יש לילדים מחשבים ניידים מקושרים.

They've leapfrogged.

הם ביצעו זינוק ענקי קדימה.

The change is absolutely monumental,

השינוי הוא עצום,

because it's not just opening it up,

לא מדובר רק בפתיחה של האיזור,

but it's opening it up to the rest of the world.

אלא בפתיחה שלו לעולם כולו.

So yes, they're building roads, yes, they're putting in telephone,

כן, הם בונים דרכים. כן, הם מתקינים טלפונים,

yes, there will be television.

כן, תהיה להם טלוויזיה.

But the kids six to 12 years old

אבל ילדים בגילאי 6 עד 12

are surfing the Internet in Spanish and in local languages,

גולשים באינטרנט בספרדית ובשפות מקומיות,

so the children grow up

וכך הם גדלים

with access to information,

עם גישה לנתונים,

with a window into the rest of the world.

עם חלון לעולם החיצון.

Before, they were closed off.

בעבר הם היו מנותקים.

Interestingly enough, in other countries,

מעניין שבארצות אחרות

it will be the Minister of Finance who sees it

דווקא שר האוצר יגלה עניין בפרוייקט

as an engine of economic growth.

כמנוע לצמיחה כלכלית.

And that engine is going to see the results in 20 years.

והתוצאות יראו בעוד 20 שנה.

It's not going to happen, you know, in one year,

זה לא יקרה בשנה אחת,

but it's an important, deeply economic

אבל זהו שינוי כלכלי ותרבותי

and cultural change

עמוק וחשוב

that happens through children.

שמתרחש באמצעות הילדים.

Thirty-one countries in total are involved,

מעורבות בו 31 מדינות,

and in the case of Uruguay,

ובמקרה של אורוגוואי,

half the children already have them,

כבר חצי מהילדים קיבלו אותם,

and by the middle of 2009,

ועד אמצע 2009,

every single child in Uruguay will have a laptop --

לכל הילדים באורוגוואי יהיה מחשב נייד --

a little green laptop.

מחשב נייד קטן וירוק.

Now what are some of the results?

מהן התוצאות?

Some of the results

תוצאות שאנו רואים

that go across every single country

בכל המדינות

include teachers saying

כוללות מורים שאומרים

they have never loved teaching so much,

שמעולם לא אהבו כל כך ללמד,

and reading comprehension

והבנת הנקרא

measured by third parties -- not by us -- skyrockets.

שנמדדה ע"י צד שלישי - לא על ידינו - זינקה לשמיים.

Probably the most important thing we see

והדבר החשוב ביותר שראינו

is children teaching parents.

הוא ילדים שמלמדים את הוריהם.

They own the laptops. They take them home.

המחשבים שייכים להם. הם לוקחים אותם הביתה.

And so when I met with three children from the schools,

כשפגשתי עם שלושה ילדים מבתי הספר,

who had traveled all day to come to Bogota,

שערכו מסע של יום שלם כדי להגיע לבוגוטה,

one of the three children brought her mother.

אחד משלושה ילדים הביא את אמא שלו.

And the reason she brought her mother

והסיבה לכך היא

is that this six-year-old child

שהילדה הזאת בת השש

had been teaching her mother

לימדה את אמא שלה

how to read and write.

קריאה וכתיבה.

Her mother had not gone to primary school.

אמא שלה לא למדה בבית ספר יסודי.

And this is such an inversion,

זהו מהפך,

and such a wonderful example

ודוגמא נפלאה

of children being the agents of change.

לילדים שמהווים סוכני שינוי.

So now, in closing, people say,

אנשים שואלים,

now why laptops?

למה דווקא מחשבים ניידים?

Laptops are a luxury; it's like giving them iPods. No.

אלה מותרות; כמו לחלק להם אייפודים. אבל זה לא כך.

The reason you want laptops

הסיבה לחלוקת מחשבים ניידים היא

is that the word is education, not laptop.

המילה "חינוך" ולא המילה "מחשב נייד".

This is an education project, not a laptop project.

זהו פרוייקט חינוכי, לא פרוייקט של מחשבים ניידים.

They need to learn learning. And then, just think --

הם צריכים ללמוד איך ללמוד. ותחשבו על זה ---

they can have, let's say, 100 books.

אפשר לחלק להם 100 ספרים.

In a village, you have 100 laptops,

בכפר אחד, יש 100 ניידים,

each with a different set of 100 books,

בכל אחד מהם 100 ספרים שונים,

and so that village suddenly has 10,000 books.

וכך הכפר הזה פתאום זכה ב-10,000 ספרים.

You and I didn't have 10,000 books when we went to primary school.

לנו עצמנו לא היו 10,000 ספרים כשלמדנו בבי"ס יסודי.

Sometimes school is under a tree,

לפעמים בי"ס נמצא מתחת לעץ,

or in many cases, the teacher has only a fifth-grade education,

ובמקרים רבים, למורים יש השכלה של חמש שנות לימוד בלבד,

so you need a collaborative model of learning,

לכן דרוש מודל למידה של עבודת צוות.

not just building more schools and training more teachers,

לא מספיק לבנות עוד בתי ספר ולהכשיר עוד מורים,

which you have to do anyway.

דבר שיש לעשותו ממילא.

So we're once again doing "Give One, Get One."

חזרנו למבצע "תן אחד, קבל אחד."

Last year, we ran a "Give One, Get One" program,

בשנה שעברה המבצע של "תן אחד, קבל אחד"

and it generated over 100,000 laptops

כלל 100,000 מחשבים ניידים

that we were then able to give free.

שחילקנו בחינם.

And by being a zero-dollar laptop,

ומכיוון שזהו מחשב בעלות אפס,

we can go to countries that can't afford it at all.

אנחנו יכולים להגיע למדינות חסרות אמצעים

And that's what we did. We went to Haiti,

וכך עשינו. הגענו להאיטי,

we went to Rwanda, Afghanistan,

הגענו לרואנדה, לאפגניסטן,

Ethiopia, Mongolia.

לאתיופיה, למונגוליה.

Places that are not markets,

מקומות שאינם מהווים שווקים,

seeding it with the principles of

זרענו בהם עקרונות של

saturation, connectivity, low ages, etc.

רוויה, קישוריות, גילאים נמוכים, וכו'.

And then we can actually roll out large numbers.

וכך אנו מצליחים להגיע למספרים גדולים.

So think of it this way:

חישבו על כך בצורה הזאת:

think of it as inoculating children

חישבו על כך כעל חיסון ילדים

against ignorance.

נגד הבערות.

And think of the laptop as a vaccine.

חישבו על המחשב הנייד כעל תרכיב חיסון.

You don't vaccinate a few children.

לא די בחיסון של כמה ילדים.

You vaccinate all the children in an area.

יש לחסן את כל הילדים באיזור.