Chris Milk: How virtual reality can create the ultimate empathy machine

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

Virtual reality started for me in sort of an unusual place.

מציאות מדומה התחילה בשבילי בסוג של מקום יוצא דופן.

It was the 1970s.

זה היה שנות ה 70.

I got into the field very young: I was seven years old.

נכנסתי לתחום מאוד צעיר: היתי בן שבע.

And the tool that I used to access virtual reality

והכלי בו השתמשתי כדי לגשת למציאות וירטואלית

was the Evel Knievel stunt cycle.

היה אופנוע הפעלולים של איבל קניבל.

This is a commercial for that particular item:

זו פרסומת למוצר המסויים:

(Video) Voice-over: What a jump!

(וידאו)קול מוסף: איזו קפיצה!

Evel's riding the amazing stunt cycle.

איבל רוכב על אופנוע הפעלולים המדהים שלו.

That gyro-power sends him over 100 feet at top speed.

כוח הג'יירו הזה שולח אותו ל 30 מטר במהירות זיא.

Chris Milk: So this was my joy back then.

כריס מילק: אז זו היתה ההנאה שלי אז.

I rode this motorcycle everywhere.

רכבתי על האופנוע הזה לכל מקום.

And I was there with Evel Knievel; we jumped the Snake River Canyon together.

והייתי שם עם איבל קניבל; קפצנו מעל קניון סנייק ריבר יחד.

I wanted the rocket.

רציתי את הרקטה.

I never got the rocket, I only got the motorcycle.

מעולם לא קיבלתי את הרקטה, קיבלתי רק את האופנוע.

I felt so connected to this world.

הרגשתי כל כך מחובר לעולם הזה.

I didn't want to be a storyteller when I grew up, I wanted to be stuntman.

לא רציתי להיות מספר סיפורים כשגדלתי, רציתי להיות פעלולן.

I was there. Evel Knievel was my friend.

הייתי שם. איבל קניבל היה חברי.

I had so much empathy for him.

היתה לי כל כך הרבה אמפתיה כלפיו.

But it didn't work out. (Laughter)

אבל זה לא עבד.(צחוק)

I went to art school.

הלכתי לבית ספר לאמנות.

I started making music videos.

התחלתי ליצור סרטוני וידאו.

And this is one of the early music videos that I made:

וזה אחד מסרטוני המוזיקה הראשונים שעשיתי:

(Music: "Touch the Sky" by Kanye West)

(מוזיקה: "טאץ' דה סקי" של קנייה ווסט)

CM: You may notice some slight similarities here.

כ.נ: אתם אולי תבחינו בדמיון מסויים פה.

(Laughter)

(צחוק)

And I got that rocket.

וקיבלתי את הרקטה ההיא.

(Laughter)

(צחוק)

So, now I'm a filmmaker, or, the beginning of a filmmaker,

אז, עכשיו אני יוצר סרטים, או, ההתחלה של יוצר סרטים,

and I started using the tools that are available to me as a filmmaker

והתחלתי להשתמש בכלים האלה שזמינים לי כיוצר סרטים

to try to tell the most compelling stories that I can to an audience.

כדי לנסות לספר את הספורים הכי מושכים שאני יכול לקהל.

And film is this incredible medium that allows us to feel empathy

וסרטים הם מדיום יוצא דופן שמאפשר לנו להרגיש סימפטיה

for people that are very different than us

לאנשים שמאוד שונים מאיתנו

and worlds completely foreign from our own.

ועולמות זרים לגמרי משלנו.

Unfortunately,

למרבה הצער,

Evel Knievel did not feel the same empathy for us that we felt for him,

איבל קניבל לא הרגיש את אותה סימפטיה אלינו שאנחנו הרגשנו אליו,

and he sued us for this video --

והוא תבע אותנו על הסרטון הזה --

(Laughter) --

(צחוק) --

shortly thereafter.

ממש אחרי.

On the upside, the man that I worshipped as a child,

אבל על הצד החיובי, האיש שהערצתי כילד,

the man that I wanted to become as an adult,

האיש שרציתי להיות כמבוגר,

I was finally able to get his autograph.

סוף סוף הייתי מסוגל לקבל את החתימה שלו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Let's talk about film now.

בואו נדבר על סרטים עכשיו.

Film, it's an incredible medium,

סרטים הם מדיום נפלא,

but essentially, it's the same now as it was then.

אבל בעיקרון, הם אותו הדבר היום כמו שהיו פעם.

It's a group of rectangles that are played in a sequence.

זה קבוצה של מלבנים שמנוגנים ברצף.

And we've done incredible things with those rectangles.

ועשינו דברים מדהימים עם המלבנים האלה.

But I started thinking about,

אבל התחלתי לחשוב,

is there a way that I can use modern and developing technologies

האם יש דרך שאני אוכל להשתמש בטכנולוגיות מודרניות ומתפתחות

to tell stories in different ways

כדי לספר סיפורים בדרכים שונות

and tell different kinds of stories

ולספר סוגים שונים של סיפורים

that maybe I couldn't tell using the traditional tools of filmmaking

שאולי אני לא אוכל לספר בשימוש בכלים המסורתיים של יצירת סרטים

that we've been using for 100 years?

בהם השתמשנו במשך 100 שנה?

So I started experimenting,

אז התחלתי להתנסות

and what I was trying to do was to build the ultimate empathy machine.

ומה שניסיתי לעשות היה לבנות את מכונת האמפתיה המושלמת.

And here's one of the early experiments:

והנה אחד הניסויים הראשונים:

(Music)

(מוזיקה)

So this is called "The Wilderness Downtown."

אז זה נקרא "האזורים הפראיים בעיר."

It was a collaboration with Arcade Fire.

זה היה שיתוף פעולה עם ארקייד פייר.

It asked you to put in the address where you grew up at the beginning of it.

הוא ביקש מכם להכניס את הכתובת בה גדלתם בהתחלה.

It's a website.

זה אתר.

And out of it starts growing these little boxes with different browser windows.

ומתוכה מתחילים לגדול קופסאות קטנות עם חלונות דפדפן שונים.

And you see this teenager running down a street,

ואתם רואים את בן העשרה הזה רץ במורד הרחוב,

and then you see Google Street View and Google Maps imagery

ואז אתם רואים את סטריט וויו של גוגל ותנותו מגוגל מפס

and you realize the street he's running down is yours.

ואתם מבינים שהרחוב בו הוא רץ הוא הרחוב שלכם.

And when he stops in front of a house, he stops in front of your house.

וכשהוא עוצר מול בית, הוא עוצר מול הבית שלכם.

And this was great, and I saw people having an even deeper emotional reaction

וזה היה מעולה, וראיתי אנשים מגיבים רגשית אפילו עמוק יותר לזה

to this than the things that I had made in rectangles.

מהדבר שעשיתי עם המלבנים.

And I'm essentially taking a piece of your history

ואני באופן עקרוני לוקח פיסה מההסטוריה שלכם

and putting it inside the framing of the story.

ושם אותה בתוך מסגרת הסיפור.

But then I started thinking,

אבל אז התחלתי לחשוב,

okay, well that's a part of you,

אוקיי, ובכן זה חלק מכם,

but how do I put all of you inside of the frame?

אבל איך אני שם את כולכם בתוך המסגרת?

So to do that, I started making art installations.

אז כדי לעשות את זה, התחלתי לעשות התקנות אמנות.

And this is one called "The Treachery of Sanctuary."

וזה אחד שקראתי לו "הבוגדנות של מקלט."

It's a triptych. I'm going to show you the third panel.

זה טריפטיכון, אני אראה לכם את הפנל השלישי.

(Music)

(מוזיקה)

So now I've got you inside of the frame,

אז עכשיו הכנסתי אתכם לתוך המסגרת,

and I saw people having even more visceral emotional reactions

וראיתי תגובות אפילו יותר בטניות של אנשים

to this work than the previous one.

לעבודה הזאת מאשר הקודמת.

But then I started thinking about frames, and what do they represent?

אבל אז התחלתי לחשוב על מסגרות, ומה הן מייצגות?

And a frame is just a window.

ומסגרת היא רק חלון.

I mean, all the media that we watch -- television, cinema --

אני מתכוון, כל המדיה בה אנחנו צופים -- טלוויזיה, קולנוע --

they're these windows into these other worlds.

הם סוג של מסגרות לתוך העולמות האחרים האלה.

And I thought, well, great. I got you in a frame.

וחשבתי, ובכן, מעולה. יש לי אותכם במסגרת.

But I don't want you in the frame, I don't want you in the window,

אבל אני לא רוצה אתכם במסגרת, אני לא רוצה אתכם בתוך חלון,

I want you through the window, I want you on the other side,

אני רוצה אתכם דרך החלון, אני רוצה אתכם בצד השני,

in the world, inhabiting the world.

בעולם, מאכלסים את העולם.

So that leads me back to virtual reality.

אז זה מוביל אותי חזרה למציאות מדומה.

Let's talk about virtual reality.

בואו נדבר על מציאות מדומה.

Unfortunately,

למרבה הצער,

talking about virtual reality is like dancing about architecture.

דיבור על מציאות מדומה הוא כמו ריקוד על ארכיטקטורה.

And this is actually someone dancing about architecture in virtual reality.

וזה למעשה מישהי רוקדת על ארכיטקטורה במציאות מדומה.

(Laughter)

(צחוק)

So, it's difficult to explain. Why is it difficult to explain?

אז, זה קשה להסביר. למה זה קשה להסביר?

It's difficult because it's a very experiential medium.

זה קשה מפני שזה מדיום מאוד חוויתי.

You feel your way inside of it.

אתם מרגישים שאתם בתוכו.

It's a machine, but inside of it,

זו מכונה, אבל בתוכה,

it feels like real life, it feels like truth.

זה מרגיש כמו החיים האמיתיים, זה מרגיש האמת.

And you feel present in the world that you're inside

ואתם מרגישים נוכחים בעולם שאתם בתוכו

and you feel present with the people that you're inside of it with.

ואתם מרגישים נוכחים עם האנשים שאתם איתם בתוכו.

So, I'm going to show you a demo of a virtual reality film:

אז, אני עומד להראות לכם דמו של סרט מציאות מדומה:

a full-screen version of all the information

גרסת מסך מלא של כל מידע

that we capture when we shoot virtual reality.

שלכדנו כשצילמנו מציאות מדומה.

So we're shooting in every direction.

אז אנחנו מצלמים בכל כיוון.

This is a camera system that we built

זו מערכת מצלמות שבנינו

that has 3D cameras that look in every direction

שיש לה מצלמות תלת מימד שמביטות לכל כיוון

and binaural microphones that face in every direction.

ומיקרופונים דו כיווניים שפונים לכל כיוון.

We take this and we build, basically, a sphere of a world that you inhabit.

אנחנו לוקחים את זה ובונים, בעיקרון, ספירה של עולם שאתם מאכלסים.

So what I'm going to show you is not a view into the world,

אז מה שאני אראה לכם זה לא המבט לתוך העולם הזה,

it's basically the whole world stretched into a rectangle.

זה בעיקרון כל העולם פרוס למלבן.

So this film is called "Clouds Over Sidra,"

אז הסרט הזה נקרא "עננים מעל סידרה."

and it was made in conjunction with our virtual reality company called VRSE

והוא נוצר יחד עם חברת המציאות המדומה שלנו שנקראת VRSE

and the United Nations,

והאו"ם,

and a co-collaborator named Gabo Arora.

ושיתוף פעולה שנקרא גאבו ארורה.

And we went to a Syrian refugee camp in Jordan in December

והלכנו למחנה פליטים סורי בירדן בדצמבר

and shot the story of a 12-year-old girl there named Sidra.

וצילמו את הסיפור של ילדה בת 12 בשם סידרה.

And she and her family fled Syria through the desert into Jordan

והיא ומשפחתה ברחו מסוריה דרך המדבר לירדן

and she's been living in this camp for the last year and a half.

והיא חיה במחנה הפליטים הזה בשנה וחצי האחרונות.

(Video) Sidra: My name is Sidra.

(סרטון) סידרה: שמי סידרה.

I am 12 years old.

אני בת 12.

I am in the fifth grade.

אני בכיתה ה'.

I am from Syria, in the Daraa Province, Inkhil City.

אני מסוריה, במחוז דרעה, מהעיר אינחיל.

I have lived here in the Zaatari camp in Jordan for the last year and a half.

חייתי פה במחנה הפליטים זעתרי בירדן בשנה וחצי האחרונות.

I have a big family:

יש לי משפחה גדולה:

three brothers, one is a baby.

שלושה אחים, אחד הוא תינוק.

He cries a lot.

הוא בוכה הרבה.

I asked my father if I cried when I was a baby and he says I did not.

שאלתי את אבי, אם אני בכיתי כשהייתי תינוקת והוא אמר שלא.

I think I was a stronger baby than my brother.

אני חושבת שהייתי תינוקת חזקה יותר מאחי.

CM: So, when you're inside of the headset.

כ.מ: אז, כשאתם בתוך הקסדה הזו.

you're not seeing it like this.

אתם לא רואים את זה כך.

You're looking around through this world.

אתם מביטים מסביב דרך העולם הזה.

You'll notice you see full 360 degrees, in all directions.

אתם תשימו לב שאתם רואים 360 מעלות באופן מלא, לכל הכיוונים.

And when you're sitting there in her room, watching her,

וכשאתם יושבים שם בחדר שלה, צופים בה,

you're not watching it through a television screen,

אתם לא צופים בזה דרך מסך טלוויזיה,

you're not watching it through a window, you're sitting there with her.

אתם לא צופים בזה דרך חלון אתם יושבים שם איתה.

When you look down, you're sitting on the same ground that she's sitting on.

כשאתם מביטים למטה, אתם יושבים על אותה אדמה שהיא יושבת עליה.

And because of that,

ובגלל זה,

you feel her humanity in a deeper way.

אתם מרגישים את האנושיות שלה בצורה עמוקה יותר.

You empathize with her in a deeper way.

יש לכם אמפטיה גדולה יותר אליה.

And I think that we can change minds with this machine.

ואני חושב שאנחנו יכולים לשנות דעות עם המכונה הזו.

And we've already started to try to change a few.

וכבר התחלנו לנסות לשנות כמה.

So we took this film to the World Economic Forum in Davos in January.

אז לקחנו את הסרט הזה לפורום הכלכלה העולמי בדאבוס בינואר.

And we showed it to a group of people

והראנו אותו לקבוצה של אנשים

whose decisions affect the lives of millions of people.

שההחלטות שלהם משפיעות על חיים של מליוני אנשים.

And these are people who might not otherwise

ואלה אנשים שאולי אחרת

be sitting in a tent in a refugee camp in Jordan.

לא היו יושבים באוהל במחנה פליטים בירדן.

But in January, one afternoon in Switzerland,

אבל בינואר, אחר צהריים אחד בשוויץ,

they suddenly all found themselves there.

פתאום כולם מצאו את עצמם שם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And they were affected by it.

והם הושפעו על ידי זה.

So we're going to make more of them.

אז אנחנו עומדים לעשות עוד מהם.

We're working with the United Nations right now

אנחנו עובדים עם האו"ם עכשיו

to shoot a whole series of these films.

כדי לצלם סדרה שלמה של הסרטים האלה.

We just finished shooting a story in Liberia.

רק סיימנו לצלם סיפור בליבריה.

And now, we're going to shoot a story in India.

ועכשיו, אנחנו עומדים לצלם סיפור בהודו.

And we're taking these films,

ואנחנו לוקחים את הסרטים האלה,

and we're showing them at the United Nations

ואנחנו מראים אותם באו"ם

to people that work there and people that are visiting there.

לאנשים שעובדים שם ואנשים שמבקרים שם.

And we're showing them to the people

ואנחנו מראים אותם לאנשים

that can actually change the lives of the people inside of the films.

שיכולים לשנות את החיים של האנשים בתוך הסרטים האלה.

And that's where I think we just start to scratch the surface

ושם אני חושב שאנחנו רק מתחילים לגרד את פני השטח

of the true power of virtual reality.

של הכוח האמיתי של מציאות מדומה.

It's not a video game peripheral.

זה לא אביזר למשחק וידאו.

It connects humans to other humans in a profound way

הוא מחבר אנשים לאנשים אחרים בדרך משמעותית

that I've never seen before in any other form of media.

שמעולם לא ראיתי לפני כן בכל צורה אחרת של מדיה.

And it can change people's perception of each other.

והוא יכול לשנות את התפישה של אנשים אחד על השני.

And that's how I think

וכך אני חושב

virtual reality has the potential to actually change the world.

שלמציאות מדומה יש את הפוטנציאל למעשה לשנות את העולם.

So, it's a machine,

אז, זו מכונה,

but through this machine we become more compassionate,

אבל דרך המכונה הזו יש לנו יותר חמלה,

we become more empathetic, and we become more connected.

אנחנו נהפכים ליותר אמפטיים, ואנחנו הופכים ליותר מחוברים.

And ultimately, we become more human.

ובסופו של דבר, אנחנו הופכים ליותר אנושיים.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)