Chris Jordan: Turning powerful stats into art

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Yubal Masalker

My work is about the behaviors that we all engage in unconsciously,

עבודתי עוסקת בהתנהגויות הלא-מודעות של כולנו,

on a collective level.

ברמה הקולקטיבית.

And what I mean by that, it's the behaviors

וכוונתי בכך לאותן התנהגויות שאותן אנו מכחישים,

that we're in denial about,

and the ones that operate below the surface of our daily awareness.

ואלה שפועלות מתחת לפני-השטח של מודעותנו היומיומית.

And as individuals, we all do these things, all the time, everyday.

כיחידים, כולנו עושים דברים אלה כל הזמן ובכל יום.

It's like when you're mean to your wife

למשל, להתנהג בנבזות כלפי אשתך

because you're mad at somebody else.

בגלל שאתה כועס על מישהו אחר.

Or when you drink a little too much at a party, just out of anxiety.

או לשתות במסיבה טיפה יותר מדי, רק עקב מתח.

Or when you overeat because your feelings are hurt, or whatever.

או לזלול בגלל שרגשותיך נפגעו, וכן הלאה.

And when we do these kind of things,

וכשאנו עושים דברים כאלה,

when 300 million people do unconscious behaviors,

כש-300 מיליון איש נוהגים בחוסר-מודעות,

then it can add up to a catastrophic consequence

זה עלול להסתכם לכדי תוצאה קטסטרופלית

that nobody wants, and no one intended.

שאיש איננו רוצה בה ואיש לא התכוון אליה.

And that's what I look at with my photographic work.

ואת זה אני בוחן בעבודות הצילום שלי.

This is an image I just recently completed, that is --

זאת תמונה שזה עתה השלמתי,

שכאשר מביטים מרחוק,

when you stand back at a distance,

it looks like some kind of neo-Gothic, cartoon image

נראית כמו מין ציור קומיקס ניאו-גותי

of a factory spewing out pollution.

של מפעל הפולט זיהומים.

And as you get a little bit closer,

כשמתקרבים מעט,

it starts looking like lots of pipes, like maybe a chemical plant,

זה מתחיל להיראות כסבך צינורות, כמו מפעל כימיקלים,

or a refinery, or maybe a hellish freeway interchange.

או בית-זיקוק, או איזה מחלף-כבישים מהגהינום,

And as you get all the way up close,

כשמתקרבים לגמרי,

you realize that it's actually made of lots and lots of plastic cups.

קולטים שזה בעצם עשוי מהמוני כוסות פלסטיק.

And in fact, this is one million plastic cups,

ולמעשה אלה מיליון כוסות פלסטיק,

which is the number of plastic cups that are used on airline flights

מספר כוסות הפלסטיק בהן אנו משתמשים

בטיסות בתוך ארה"ב בכל שש שעות.

in the United States every six hours.

We use four million cups a day on airline flights,

אנו משתמשים ב-4 מיליון כוסות פלסטיק ליום בטיסות,

and virtually none of them are reused or recycled.

ואף לא אחת מהן חוזרת לשימוש או ממוחזרת;

They just don't do that in that industry.

פשוט לא עושים זאת בתעשיה הזאת.

Now, that number is dwarfed

ומספר זה מתגמד

by the number of paper cups we use every day,

לעומת מספר כוסות הנייר בהן אנו משתמשים מידי יום:

and that is 40 million cups a day for hot beverages,

40 מיליון כוסות ליום, למשקאות חמים, בעיקר קפה.

most of which is coffee.

I couldn't fit 40 million cups on a canvas,

לא יכולתי להכניס לתמונה 40 מיליון כוסות,

but I was able to put 410,000. That's what 410,000 cups looks like.

אך הצלחתי להכניס 410,000.

כך נראות 410,000 כוסות.

That's 15 minutes of our cup consumption.

אלו 15 דקות של צריכת-הכוסות שלנו.

And if you could actually stack up that many cups in real life,

ואילו יכולתם לערום במציאות כל כך הרבה כוסות,

that's the size it would be.

זה היה הגודל.

And there's an hour's worth of our cups.

והנה שעה של כוסות.

And there's a day's worth of our cups.

והנה יום של כוסות.

You can still see the little people way down there.

אתם יכולים לראות את האנשים הקטנים כאן למטה.

That's as high as a 42-story building,

זה בגובה של בניין בן 42 קומות,

and I put the Statue of Liberty in there as a scale reference.

שמתי את פסל החירות כקנה-מידה.

Speaking of justice, there's another phenomenon going on in our culture

אם מדברים על צדק, יש תופעה נוספת בתרבות שלנו

that I find deeply troubling, and that is that America, right now,

שבעיני מטרידה ביותר, והיא שאמריקה בימים אלה

has the largest percentage of its population in prison

מחזיקה את האחוז הגבוה ביותר של אוכלוסייתה בכלא

of any country on Earth.

מאשר כל מדינה אחרת בעולם.

One out of four people, one out of four humans in prison

אחד מכל ארבעה, אחד מכל ארבעה בני-אדם שבכלא

are Americans, imprisoned in our country.

הוא אמריקאי שכלוא בארצו.

And I wanted to show the number.

אז רציתי להציג את המספר.

The number is 2.3 million Americans were incarcerated in 2005.

המספר הוא 2.3 מיליון אמריקאים שנאסרו ב-2005.

And that's gone up since then, but we don't have the numbers yet.

זה עלה מאז, אך המספרים עדיין אינם בידינו.

So, I wanted to show 2.3 million prison uniforms,

אז רציתי להראות 2.3 מיליון חליפות אסירים,

and in the actual print of this piece,

ובתדפיס המקורי של עבודה זו,

each uniform is the size of a nickel on its edge.

כל חליפה היא בגודל של מטבע העומד על צידו.

They're tiny. They're barely visible as a piece of material,

הן זעירות, וכמעט לא רואים שמדובר באריג,

and to show 2.3 million of them required a canvas

כדי להציג 2.3 מיליון מהן היתה נחוצה יריעה

that was larger than any printer in the world would print.

בגודל ששום מדפסת בעולם לא יכולה להדפיס.

And so I had to divide it up into multiple panels

כך שנאלצתי לחלק זאת למספר לוחות

that are 10 feet tall by 25 feet wide.

גודלם הוא כ-3 מטר גובה על 8 מטר רוחב.

This is that piece installed in a gallery in New York --

הנה היצירה, מוצבת בגלריה בניו-יורק;

those are my parents looking at the piece.

אלה הורי המתבוננים ביצירה.

(Laughter)

(צחוק)

בכל פעם שאני מביט בזה, אני תוהה אם אימי לוחשת לאבי:

Every time I look at this piece,

I always wonder if my mom's whispering to my dad,

"He finally folded his laundry."

"הוא סוף-סוף קיפל את הכביסה שלו."

(Laughter)

(צחוק)

I want to show you some pieces now that are about addiction.

כעת ברצוני להראות לכם כמה עבודות על התמכרות.

And this particular one is about cigarette addiction.

וזו עוסקת בהתמכרות לסיגריות.

I wanted to make a piece that shows the actual number of Americans

רציתי לעשות עבודה שמראה את המספר האמיתי של אמריקאים

who die from cigarette smoking.

שמתים מעישון של סיגריות.

More than 400,000 people die in the United States every year

מעל 400,000 בני-אדם מתים בארה"ב מידי שנה מעישון סיגריות.

from smoking cigarettes.

And so, this piece is made up of lots and lots of boxes of cigarettes.

העבודה הזו עשויה מהמוני חפיסות סיגריות.

And, as you slowly step back,

וככל שמתרחקים ממנה,

you see that it's a painting by Van Gogh, called "Skull with Cigarette."

רואים שזה ציורו של ון-גוך, "גולגולת עם סיגריה."

It's a strange thing to think about, that on 9/11,

מוזר לחשוב שב-11.9,

when that tragedy happened, 3,000 Americans died.

כשאירעה אותה טרגדיה, מתו 3,000 אמריקאים,

And do you remember the response?

אתם זוכרים את התגובה?

It reverberated around the world,

היא הידהדה בכל העולם,

and will continue to reverberate through time.

ועתידה להדהד עוד זמן רב.

It will be something that we talk about in 100 years.

זהו משהו שנדבר עליו עוד 100 שנה.

And yet on that same day, 1,100 Americans died from smoking.

ועם זאת, באותו יום מתו 1,100 אמריקאים בגלל עישון.

And the day after that, another 1,100 Americans died from smoking.

וביום שאחריו מתו עוד 1,100 אמריקאים בגלל עישון.

And every single day since then, 1,100 Americans have died.

ומאז, בכל יום ויום מתים 1,100 אמריקאים,

And today, 1,100 Americans are dying from cigarette smoking.

וגם היום, 1,100 אמריקאים גוססים מעישון סיגריות.

And we aren't talking about it -- we dismiss it.

ואנו לא מדברים על כך.

אנו פוטרים זאת.

The tobacco lobby, it's too strong.

השדולה למען הטבק חזקה מדי.

We just dismiss it out of our consciousness.

אנו פשוט פוטרים זאת מן המודעות שלנו.

And knowing what we know about the destructive power of cigarettes,

ואפילו ביודענו מה שאנו יודעים על הרסנותה של הסיגריה,

we continue to allow our children, our sons and daughters,

אנו ממשיכים להרשות לילדינו, לבנינו ובנותינו,

to be in the presence of the influences that start them smoking.

להיחשף להשפעות שגורמות להם להתחיל לעשן.

And this is what the next piece is about.

ובכך עוסקת העבודה הבאה.

אלה פשוט המון סיגריות: 65,000 סיגריות,

This is just lots and lots of cigarettes: 65,000 cigarettes,

which is equal to the number of teenagers

וזה שווה למספר הצעירים

who will start smoking this month, and every month in the U.S.

שיתחילו לעשן החודש, ובכל חודש, בארה"ב.

More than 700,000 children in the United States aged 18 and under

מעל 700,000 ילדים בארה"ב, גילאי 18 ומטה,

begin smoking every year.

מתחילים לעשן מידי שנה.

One more strange epidemic in the United States

מגפה אמריקאית מוזרה נוספת

that I want to acquaint you with

שברצוני להכיר לכם,

is this phenomenon of abuse and misuse of prescription drugs.

היא תופעת השימוש-לרעה הנפוץ בתרופות-מרשם.

This is an image I've made out of lots and lots of Vicodin.

זו תמונה שעשיתי מהרבה גלולות "ויקודין" לשיכוך כאבים-

Well, actually, I only had one Vicodin

למען האמת, היתה לי רק "ויקודין" אחת

that I scanned lots and lots of times.

שסרקתי ושכפלתי המון פעמים.

(Laughter)

(צחוק)

And so, as you stand back, you see 213,000 Vicodin pills,

כשמביטים מרחוק, רואים 213,000 גלולות "ויקודין",

which is the number of hospital emergency room visits

מספר הביקורים בחדרי-המיון בכל שנה בארה"ב,

yearly in the United States,

attributable to abuse and misuse of prescription painkillers

בגלל השימוש-לרעה הנפוץ במשככי-כאבים

and anti-anxiety medications.

ובתרופות נגד-חרדה לפי מרשם.

One-third of all drug overdoses in the U.S. --

שליש מכל מינוני-היתר של סמים בארה"ב -

and that includes cocaine, heroin, alcohol, everything --

כולל קוקאין, הרואין, אלכוהול, הכל -

one-third of drug overdoses are prescription medications.

שליש מכל מינוני-היתר הוא תרופות-מרשם.

A strange phenomenon.

תופעה מוזרה.

This is a piece that I just recently completed

זאת עבודה שהשלמתי ממש לאחרונה

about another tragic phenomenon. And that is the phenomenon,

והיא עוסקת בעוד תופעה טרגית. והתופעה היא,

this growing obsession we have with breast augmentation surgery.

האובססיה הגוברת אצלנו לניתוחי הגדלת-חזה.

384,000 women, American women, last year

384,000 נשים, נשים אמריקאיות, בשנה שעברה,

went in for elective breast augmentation surgery.

נכנסו לניתוחי הגדלת-חזה מרצונן החופשי.

It's rapidly becoming the most popular high school graduation gift,

זה הופך במהירות למתנה הפופולרית ביותר לסיום התיכון,

given to young girls who are about to go off to college.

שמעניקים לנערות צעירות לקראת היציאה לקולג'.

So, I made this image out of Barbie dolls,

יצרתי את התמונה הזו מבובות בארבי,

and so, as you stand back you see this kind of floral pattern,

כשעומדים מרחוק רואים מעין תבנית פרחונית,

and as you get all the way back, you see 32,000 Barbie dolls,

וממרחק רב, רואים 32,000 בובות בארבי,

which represents the number of breast augmentation surgeries

שמייצגות את מספר ניתוחי הגדלת החזה

that are performed in the U.S. each month.

המבוצעים בארה"ב בכל חודש.

The vast majority of those are on women under the age of 21.

רובם המוחלט מבוצע בנשים מתחת לגיל 21.

And strangely enough, the only plastic surgery

והמוזר הוא שהניתוח הפלסטי היחיד

that is more popular than breast augmentation is liposuction,

שפופולרי יותר מהגדלת-חזה הוא ניתוח שאיבת-שומן,

and most of that is being done by men.

ומרבית הניתוחים האלה נעשים ע"י גברים.

Now, I want to emphasize that these are just examples.

ברצוני להדגיש שאלו רק דוגמאות.

I'm not holding these out as being the biggest issues.

אינני מנופף בהן בתור הסוגיות החשובות ביותר.

They're just examples.

אלה רק דוגמאות.

And the reason that I do this, it's because I have this fear

והסיבה שאני עושה זאת היא כי מקנן בי חשש

that we aren't feeling enough as a culture right now.

שאנו, כתרבות, לא מרגישים מספיק.

There's this kind of anesthesia in America at the moment.

באמריקה שוררת עכשיו מין קהות-חושים.

We've lost our sense of outrage, our anger and our grief

איבדנו את היכולת לחוש זעם, כעס ויגון

about what's going on in our culture right now,

בנוגע למה שקורה כיום בתרבות שלנו ובארצנו,

what's going on in our country,

the atrocities that are being committed in our names around the world.

לזוועות שמבוצעות בשמנו בכל העולם.

They've gone missing; these feelings have gone missing.

הם אינם; רגשות אלה חסרים.

Our cultural joy, our national joy is nowhere to be seen.

החדווה התרבותית שלנו ושמחתנו הלאומית אבדו.

And one of the causes of this, I think,

ואחד הגורמים לכך, לדעתי, הוא

is that as each of us attempts to build this new kind of worldview,

שבעוד כל אחד מאיתנו מנסה לבנות את השקפת-העולם החדשה הזו,

this holoptical worldview, this holographic image

את השקפת-העולם ההוליסטית-אופטית הזו,

הדימוי ההולוגרפי הזה שכולנו מנסים ליצור במוחנו,

that we're all trying to create in our mind

of the interconnection of things: the environmental footprints

של הקשרים הפנימיים שבין הדברים: ההשלכות הסביבתיות,

1,000 miles away of the things that we buy;

המרוחקות 1,000 ק"מ מהדברים שאנו קונים;

the social consequences 10,000 miles away

ההשלכות החברתיות, המרוחקות 10,000 ק"מ מכאן,

of the daily decisions that we make as consumers.

של ההחלטות היומיומיות שאנו מקבלים כצרכנים.

As we try to build this view,

כשאנו מנסים לבנות השקפה זו,

and try to educate ourselves about the enormity of our culture,

ומנסים להשכיל את עצמנו בקשר לזוועות של תרבותנו,

the information that we have to work with is these gigantic numbers:

המידע שעלינו לעבוד איתו הוא מספרי הענק הללו:

numbers in the millions, in the hundreds of millions,

מספרים של מיליונים, של מאות מיליונים,

in the billions and now in the trillions.

של מיליארדים וכעת גם טריליונים.

Bush's new budget is in the trillions, and these are numbers

התקציב החדש של בוש הוא בטריליונים,

that our brain just doesn't have the ability to comprehend.

ואלה הם מספרים שלמוחנו אין פשוט יכולת לתפוס.

We can't make meaning out of these enormous statistics.

איננו יכולים להפיק משמעות מהסטטיסטיקות העצומות הללו.

And so that's what I'm trying to do with my work,

כך שזה מה שאני מנסה לעשות בעבודתי,

להוציא את המספרים האלה,

is to take these numbers, these statistics

from the raw language of data, and to translate them

את הסטטיסטיקה הזו, מתוך שפת-הנתונים הגולמית,

ולתרגם אותם לשפה ויזואלית ואוניברסלית יותר, שניתן להרגישה.

into a more universal visual language, that can be felt.

Because my belief is, if we can feel these issues,

מפני שאני מאמין שאם נוכל להרגיש את הסוגיות האלה,

if we can feel these things more deeply,

אם נוכל להרגיש דברים אלה ביתר-עומק,

then they'll matter to us more than they do now.

הם יהיו חשובים לנו יותר מכפי שהם כיום.

And if we can find that,

ואם נוכל למצוא את זה,

then we'll be able to find, within each one of us,

נוכל למצוא, כל אחד בתוך עצמו,

what it is that we need to find to face the big question,

את הדבר שעלינו למצוא כדי להתייצב מול השאלה הגדולה,

which is: how do we change?

שהיא: איך משתנים?

That, to me, is the big question that we face as a people right now:

בעיני, זו השאלה הגדולה שאנו, כעם, ניצבים מולה כרגע:

how do we change? How do we change as a culture,

איך משתנים? איך נשתנה כתרבות?

and how do we each individually take responsibility

ואיך כל אחד ואחת מאיתנו לוקחים אחריות

for the one piece of the solution that we are in charge of,

על אותו חלק של הפתרון עליו אנו מופקדים,

and that is our own behavior?

דהיינו, התנהגותנו-אנו?

My belief is that you don't have to make yourself bad

אני מאמין שאין צורך לנקוט גישה שלילית

to look at these issues.

על מנת לבחון סוגיות אלה.

I'm not pointing the finger at America in a blaming way.

אינני מפנה אצבע מאשימה אל אמריקה.

I'm simply saying, this is who we are right now.

אני פשוט אומר: כאלה אנו.

And if there are things that we see

ואם אנחנו מזהים בתרבותנו דברים שאינם מוצאים חן בעינינו,

that we don't like about our culture,

then we have a choice.

כי אז יש לנו ברירה.

The degree of integrity that each of us can bring to the surface,

שיעור המוסריות שכל אחד מאיתנו יכול להציף אל פני השטח,

to bring to this question, the depth of character that we can summon,

ולהביא אל השאלה הזו, עומק האישיות שנוכל לגייס

as we show up for the question of how do we change --

כשאנו מתייצבים לנוכח השאלה איך להשתנות.

it's already defining us as individuals and as a nation,

אלה כשלעצמם מגדירים אותנו כיחידים וכאומה,

and it will continue to do that, on into the future.

וימשיכו להגדיר אותנו גם בעתיד.

And it will profoundly affect the well-being, the quality of life

וזה ישפיע באורח יסודי על הרווחה ואיכות החיים

of the billions of people

של מיליארדי בני-אדם

who are going to inherit the results of our decisions.

העתידים לרשת את תוצאות החלטותינו.

I'm not speaking abstractly about this,

אינני מדבר על כך בצורה מופשטת,

I'm speaking -- this is who we are in this room,

אני אומר... כאלה אנו, כאן באולם.

right now, in this moment.

ממש בזה הרגע.

Thank you and good afternoon.

תודה רבה וערב טוב.

(Applause)

[מחיאות כפיים]