Does photographing a moment steal the experience from you? | Erin Sullivan

Translator: Joseph Geni Reviewer: Camille Martínez

תרגום: TED Translators Admin עריכה: Or Sinai

What is the most beautiful place you have ever been?

מה המקום היפה ביותר בו הייתם אי פעם?

And when you were there, did you take a picture of it?

וכשהייתם שם האם צילמתם אותו?

Here's a place that tops that list for me.

הנה המקום שנמצא בראש הרשימה שלי.

This is Mesa Arch in Canyonlands National Park in Utah

זאת קשת מסה בפארק הלאומי Canyonlands ביוטה (ארה"ב)

at sunrise.

בזריחה.

It's the traditional homeland of the Pueblo, Ute,

זאת מולדתם המסורתית של שבטי הפואבלו, אוטה,

פיוטה ונבאחו,

Paiute and Navajo people,

and when you are there,

וכשאתם נמצאים שם,

it is absolutely stunning.

זה פשוט מדהים.

The sunrise illuminates the bottom of the arch orange,

השמש הזורחת צובעת את תחתית הקשת בכתום,

and then behind it you see the buttes and clouds and cliffs.

ואז מאחורי אפשר לראות את הגבעות, העננים והצוקים,

But what you might not see from my photo here

אבל מה שאולי לא תוכלו לראות בתמונה שלי כאן

is the 30 people behind me who were also taking photos.

הוא את 30 האנשים שמאחורי שגם הם צילמו תמונות.

And these are just the committed people, the sunrise people, right?

ואלה רק אותם הרציניים, אנשי הזריחה, נכון?

So when you think about that,

אז כשאתם חושבים על זה,

there must be hundreds if not thousands of photos of Mesa Arch taken every week.

יש אולי מאות אם לא אלפי תמונות של קשת מסה שמצולמות בכל שבוע.

I've been sharing my photography on Instagram for years,

אני משתפת את התמונות שלי באינסטגרם כבר שנים,

and it started to become really interesting and funny, even,

וזה התחיל להפוך לממש מעניין ואפילו מצחיק,

just how many similar photos of the same places

כמה תמונות דומות מאותו מקום

I started to see online.

התחלתי לראות באינטרנט.

And I was participating in it.

ואני הייתי חלק מזה.

So this made me wonder:

אז זה גרם לי לתהות:

Why are we taking photos in the first place?

למה אנחנו בכלל מצלמים תמונות מלכתחילה?

Sometimes, I visit a popular landmark --

לפעמים, אני מבקרת באתרים פופולריים --

this one is Horseshoe Bend in Arizona --

התמונה הזאת היא מעיקול הפרסה באריזונה --

and I see all the people with their phones and cameras out

ואני רואה את כל האנשים שלופי פלאפונים ומצלמות

who snap a photo,

מצלמים תמונות,

just to turn and get back in the car or walk back to the trailhead.

רק כדי להסתובב ולחזור לרכב או לצעוד חזרה לתחילת המסלול.

And sometimes it seems like we are missing the point

ולפעמים נראה שאנחנו מפספסים את הנקודה

of going to this place to experience it for ourselves

שבהגעה למקום שכזה כדי לחוות אותו בעצמנו

or to see it with our own eyes.

או לראות אותו בעיניים שלנו.

When I'm behind the camera,

כשאני מאחורי המצלמה,

I notice the smallest details:

אני שמה לב לפרטים הקטנים ביותר:

the layers of light in the mountains

שכבות האור על ההרים

as the light fades at the end of the day;

כשהאור דועך בסוף היום;

the shapes that nature so expertly makes,

הצורות שהטבע יוצר באופן כה מיומן,

abstract and yet completely perfect.

אבסטרקטיות אבל מושלמות לחלוטין.

I could go on and on here musing about the intricacies of this planet

אני יכולה להמשיך עוד ועוד להרהר במורכבות של כוכב הלכת הזה

and the way that it makes me feel.

ובדברים שהוא גורם לי להרגיש.

Photographing the beauty and complexity of this world

צילום היופי והמורכבות של העולם הזה

for me is like making a portrait of someone that I love.

עבורי הוא כמו ליצור פורטרט של אדם אהוב.

And when I make a photograph,

וכשאני בונה צילום,

I have to think about what I want it to say.

אני צריכה לחשוב על מה המסר שאני רוצה להעביר בו.

I have to ask myself what I want it to feel like.

אני צריכה לשאול את עצמי איזו תחושה אני רוצה שישדר.

When you're communicating through an image,

כשאנחנו מתקשרים באמצעות תמונה,

every creative choice matters.

כל בחירה יצירתית היא חשובה.

Sometimes, I plan to share my images,

לפעמים, בכוונתי לשתף את התמונות שלי,

and other times, I take them just for myself.

ובפעמים אחרות, אני מצלמת אותן רק בשבילי.

I currently host a video series on the future of the outdoors,

כיום אני מככבת בסדרת וידאו על עתיד מרחבי הטבע,

and for one of the episodes we wanted to explore

ועבור אחד הפרקים בסדרה רצינו לחקור

the relationship between photography and outdoor spaces.

את היחסים שבין צילום והמרחבי הטבע.

I learned about the research of Kristin Diehl

למדתי על המחקר של קריסטין דייהל

and her colleagues at USC,

והעמיתים שלה באוניברסיטת דרום קרולינה,

who studied photo-taking's effect on enjoyment levels.

שחקרו את ההשפעות של צילום על רמת ההנאה.

They found that when we're behind the camera,

הם מצאו שכשאנחנו מאחורי המצלמה,

when we're the ones taking the picture,

כשאנחנו אלה שמצלמים את התמונה,

we enjoy our experiences more, not less.

אנחנו נהנים יותר מהחוויה יותר, ולא פחות.

But it wasn't true all the time.

אבל זה לא היה תמיד נכון.

If the person took the photo solely with the intention of sharing it,

אם האדם צילם את התמונה רק מתוך כוונה לשתף אותה,

there was no increase in enjoyment,

אין שום עליה ברמת ההנאה,

because they didn't do it for themselves.

כי הם לא עשו זאת עבור עצמם.

So this points to an important distinction:

אז זה מצביע על הבחנה חשובה:

photography can enhance your experience

צילום יכול להעצים את החוויה שלך

if it's done intentionally.

אם הוא נעשה באופן מכוון.

The intention piece is what matters.

הכוונה היא החלק החשוב.

As a photographer, I've really had to check myself on this.

כצלמת, הייתי צריכה לבחון את עצמי מקרוב בנושא.

When does it help me to have my camera out,

מתי זה עוזר לי להיות עם המצלמה בחוץ,

and when do I just need to put it away?

ומתי אני צריכה לשים אותה בתיק?

On a trip to Alaska, I had the opportunity to photograph Alaskan brown bears.

בטיול לאלסקה, היתה לי ההזדמנות לצלם דובי אלסקה חומים.

I was on a boat with four other photographers,

הייתי על סירה עם ארבעה צלמים אחרים,

and we were all having our minds blown

וכולנו היינו בהלם

at the same time

באותו הזמן

in such close proximity to these animals.

לעמוד במרחק כל כך קרוב לחיות האלה.

It's an emotional experience.

זאת חוויה מאוד מרגשת.

Being eye to eye with these bears gave me a feeling of connection

לעמוד במרחק קשר עין מהדובים האלה נתנה לי תחושה של קשר

that transcends words,

שאין לי מילים לתאר אותה,

and having my camera with me in this case enhanced that.

ובמקרה הזה המצלמה העצימה את התחושה הזאת.

We were all creating independently but also all completely in the moment,

כולנו היינו עסוקים ביצירה באופן עצמאי אבל גם מרוכזים לחלוטין ברגע,

both with nature and with each other.

הן בחיבור לטבע והן בחיבור זה לזה.

I so clearly remember

אני ממש זוכרת

capturing the water droplets and the motion as the bears swam

לתפוס את טיפות המים והתנועה של הדובים השוחים

and the cute cubs following their mothers.

והגורים החמודים שנצמדו לאמא שלהם.

That group and I will have that experience together

לי ולשאר הקבוצה תמיד תהיה את החוויה המשותפת הזאת

and these images to look back on

והתמונות האלה לחזור אליהן

time and time again,

שוב ושוב,

and photography is what enabled us to share this in the first place.

והצילום הוא מה שאפשר לנו לחלוק את החוויה הזאת מלכתחילה.

Other times, I choose to leave the camera behind,

במקרים אחרים בחרתי להשאיר את המצלמה מאחור,

and I think that choice ultimately improves both my experience

ואני חושב שהבחירה הזאת בסופו של דבר העצימה את החוויה שלי

and my work.

ואת העבודה שלי.

I recently flew to the South Pacific island of Tonga

לאחרונה טסתי לאי טונגה בדרום האוקינוס השקט

to swim with humpback whales.

כדי לשחות עם לוויתני גיבן.

I noticed myself feeling pressure

שמתי לב שאני מרגישה לחץ

and a certain obligation to take the camera with me,

ומחויבות כלשהי לקחת איתי את המצלמה שלי,

when sometimes I just wanted the pure experience itself.

כשלפעמים פשוט רציתי את החוויה הטהורה בעצמה.

And the experience is seriously amazing.

והחוויה היא פשוט מדהימה.

You're talking about being in the water

אנחנו מדברים על שחיה במים

with a curious baby animal the size of a station wagon

עם גורי חיה סקרניים בגודל של קרון משא

while you are surrounded by particles that float around you like glitter,

בזמן שאתה מוקף בחלקיקים שצפים סביבך כמו נוצצים,

and the mom swims gracefully below you.

והאמא שוחה באצילות מתחתיך.

There were times, obviously, when I did take my camera with me,

היו פעמים, כמובן, שלקחתי את המצלמה שלי איתי,

and those were really amazing to capture as well.

וגם אלה היו כמובן הזדמנויות מדהימות לתעד.

But the setup is pretty big.

אבל ההכנה היא די חשובה.

It's like this big box. This is what it looks like.

זה כמו קופסא גדולה. ככה זה נראה.

And so this is between me and the whales,

וכך זה ביני ובין הלווייתנים,

and at times that feels like a block between you and reality.

ולפעמים זה מרגיש כמו מחסום בינך ובין המציאות.

Is there a difference when it's just your phone?

האם יש הבדל כשזה רק הפלאפון שלך?

Last year, I went to Uluru in Central Australia,

בשנה שעברה, ביקרתי באולורו במרכז אוסטרליה,

which is this massive rock that towers over the desert.

שהוא סלע עצום שמתנשא מעל למדבר.

This is sacred land to Anangu,

זהו מקום מקודש עבור האנאגו,

who are the Aboriginal people from this area

שהם העם האבוריג'יני במקום

and the traditional owners of the land.

ובעליהם המסורתיים של המקום.

There are particular spots in Uluru that you cannot photograph professionally,

ישנם מקומות מסוימים באולורו שאי אפשר לצלם באופן מקצועי,

because they are culturally sensitive,

כי יש שם רגישות תרבותית,

equivalent to sacred scripture to Anangu.

המקבילה לכתבי קודש עבור האנאגו.

So because of this, most of my photographs are from either far away, like this one,

אז בגלל זה, רוב הצילומים שלי הם או ממרחק רב, כמו זה,

or from specific angles in the park.

או מזוויות מסוימות בפארק.

You could say that some of the most interesting and beautiful visuals in Uluru

אפשר לומר שחלק מהתמונות המעניינות והיפות ביותר באולורו

are located in these sensitive areas,

נמצאות באותם אזורים בעלי רגישות,

but the request not to photograph them is an explicit and direct invitation

אבל הבקשה לא לצלם אותם היא הזמנה מפורשת וישירה

to learn more about the land, its importance and its people.

ללמוד עוד על המקום, החשיבות שלו והאנשים שלו.

Isn't that what we should be doing anyway?

שזה מה שאנחנו צריכים לעשות בכל מקרה, לא?

So my visit to Uluru quickly became not about me

אז הביקור שלי באולורו מהר מאוד כבר לא התמקד בי

but about connecting with the place.

אלא התמקד בקשר עם המקום.

Ironically and unsurprisingly,

באופן אירוני ולא מפתיע,

I have found that presence and connection

מצאתי שהנוכחות והקשר הזה

also happens to make for more compelling images.

גם גורמים לתמונות יותר משמעותיות.

We can probably all point to social media

אנחנו בוודאי כולנו יכולים להצביע על הרשת החברתית

as being a good place to share the images from our travels and from our lives.

כמקום טוב לחלוק את התמונות מהטיולים ומהחיים שלנו.

We not only share pieces of the world that we have seen

אנחנו לא רק חולקים חתיכות מהעולם שראינו

but also parts of our day-to-day experiences.

אלא גם חלקים מהחוויות היומיומיות שלנו.

And if we're applying intentionality to the photos we take,

ואם נכניס כוונה לתמונות שאנחנו מצלמים,

then hopefully we're sharing intentionally too.

אז התקווה היא שנחלוק את הכוונה גם.

For me, allowing people to see pieces of my story and my perspective online

עבורי, האפשרות לתת לאנשים לראות חתיכות מהסיפור שלי ונקודת המבט שלי ברשת

has reminded me that I'm not alone.

הזכירה לי שאני לא לבד.

It's helped me build support and community

היא עזרה לי לבנות תמיכה וקהילה

to do the same for others.

ולעשות את אותו הדבר עבור אחרים.

Let me be clear:

אני רוצה להבהיר:

I am not trying to discourage you from taking photos.

אני לא מנסה להניא אתכם מלצלם תמונות.

Even if thousands of people have been to whatever exact location

אפילו אם אלפי אנשים כבר היו באותו מקום ממש

and taken whatever exact photo,

וכבר צילמו את אותה התמונה בדיוק,

I encourage you to get out and create too.

אני רוצה לעודד אתכם לצאת וליצור בעצמכם.

The world needs every voice and perspective,

העולם זקוק לכל קול ולכל נקודת מבט,

and yours is included.

כולל זאת שלכם.

But what I'm trying to show you is that the phone or camera

אבל מה שאני מנסה להראות לכם הוא שהפלאפון או המצלמה

doesn't have to stay out all the time.

לא חייבים להיות בחוץ כל הזמן.

What I'm trying to encourage you to do

מה שאני מנסה לעודד אתכם לעשות

is to put it away, just for a moment --

הוא להכניס אותם, רק לרגע --

a moment for you.

רגע שמוקדש לכם.

So let's go back to Mesa Arch,

אז בא נחזור לקשת מסה,

the way that the rock glows orange

האופן שבו הסלע זוהרת בכתום

and the lovely layers of blue in the background.

והשכבות המקסימות של כחול ברקע.

What if the next time you were somewhere amazing,

מה אם בפעם הבאה שתהיו במקום מדהים,

you couldn't bring your camera or phone?

לא תביאו את המצלמה או הפלאפון שלכם?

What if you were not allowed to take any pictures at all?

מה אם לא תוכלו לצלם אף תמונה?

Would it feel like a limitation?

האם זה ירגיש כמו מגבלה?

Or would it feel like a relief?

או האם תהיה זו תחושת הקלה?

So what can we do?

אז מה אפשר לעשות?

Well, the next time you feel the impulse to take out your camera or phone,

ובכן, בפעם הבאה שאתם מרגישים את הדחף לשלוף את המצלמה או הפלאפון שלכם,

or, in my case, once you realize you have already pulled it out --

או, במקרה שלי, ברגע שתבינו שכבר שלפתם אותם --

(Laughter)

(צחוק)

First: stop.

ראשית: עצרו.

Pause.

הפסיקו.

Take a deep breath.

קחו נשימה עמוקה.

Look around. What do you notice?

התבוננו מסביב. מה אתם רואים?

Are you experiencing this moment with someone else?

האם אתם חווים את הרגע הזה עם מישהו אחר?

Remember that this moment only comes once.

זכרו שהרגע הזה מתרחש רק פעם אחת.

Photography can be part of a beautiful experience.

צילום יכול להיות חלק מחוויה יפיפיה,

Just don't let it be a block between you and reality.

רק אל תתנו לה להיות מחסום ביניכם ובין המציאות.

Be intentional,

פעלו מתוך כוונה,

and don't lose a beautiful, irreplaceable memory,

ואל תאבדו זיכרון יפה וחד פעמי,

because you were too focused on getting the shot.

בגלל שהייתם יותר מדי ממוקדים בהשגת התמונה.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)