Love -- you're doing it wrong | Yann Dall'Aglio

Translator: Naíma Perrella Milani Reviewer: Elisabeth Buffard

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

What is love?

מה זו אהבה?

It's a hard term to define

זהו מושג קשה להגדרה

in so far as it has a very wide application.

ולא בגלל שיש לו הרבה משמעויות.

I can love jogging.

אפשר לאהוב ג'וגינג.

I can love a book, a movie.

אפשר לאהוב ספר או סרט.

I can love escalopes.

אפשר לאהוב שניצל.

I can love my wife.

אפשר לאהוב את אישתך.

(Laughter)

(צחוק)

But there's a great difference

אבל יש הבדל גדול

between an escalope and my wife, for instance.

למשל בין שניצל לאישתי.

That is, if I value the escalope,

כלומר, אם אני מביע הערכה

the escalope, on the other hand, it doesn't value me back.

כלפי שניצל, השניצל מצידו אינו מחזיר לי הערכה.

Whereas my wife, she calls me

בעוד שאישתי מכנה אותי

the star of her life.

"הכוכב של חייה".

(Laughter)

(צחוק)

Therefore, only another desiring conscience

לכן, רק תודעה אחרת

can conceive me as a desirable being.

בעלת רצון יכולה לראות בי ישות נחשקת.

I know this, that's why

אני מבין זאת

love can be defined in a more accurate way

ולכן ניתן להגדיר אהבה בדרך

as the desire of being desired.

יותר מדוייקת והיא הרצון להיות נחשק.

Hence the eternal problem of love:

מכאן הבעיה הנצחית של אהבה:

how to become and remain desirable?

כיצד להיות ולהישאר נחשק?

The individual used to find

האדם נהג למצוא תשובה

an answer to this problem

לבעיה זו

by submitting his life to community rules.

על-ידי כניעה לחוקי החברה.

You had a specific part to play

היה עליו למלא תפקיד מוגדר

according to your sex, your age,

לפי מינו, גילו,

your social status,

מעמדו החברתי,

and you only had to play your part

ופשוט היה עליו לבצע את חלקו

to be valued and loved by the whole community.

כדי להיות מוערך ונאהב על-ידי החברה.

Think about the young woman who must remain chaste before marriage.

תחשבו על האישה הצעירה שחייבת לשמור על טהרתה לפני החתונה.

Think about the youngest son who must obey the eldest son,

תחשבו על הבן הצעיר שחייב לציית לאחיו הבכור,

who in turn must obey the patriarch.

שבתורו חייב לציית לאב הבית.

But a phenomenon

אבל במאה ה-13

started in the 13th century,

החלה תופעה,

mainly in the Renaissance, in the West,

במיוחד בתקופת הרנסאנס, במערב,

that caused the biggest identity crisis

אשר גרמה למשבר הזהות הגדול ביותר

in the history of humankind.

בהיסטוריה האנושית.

This phenomenon is modernity.

תופעה זו היא המודרניות.

We can basically summarize it through a triple process.

ניתן לסכמה באמצעות תהליך משולש.

First, a process of rationalization of scientific research,

הראשון, תהליך הרציונליזציה של המחקר המדעי,

which has accelerated technical progress.

אשר האיץ את ההתקדמות הטכנולוגית.

Next, a process of political democratization,

אחר-כך, תהליך של דמוקרטיזציה פוליטית,

which has fostered individual rights.

אשר עודד את זכויות הפרט.

And finally, a process of rationalization of economic production

ולבסוף, תהליך הרציונליזציה של הייצור המסחרי

and of trade liberalization.

ושל חופש המסחר.

These three intertwined processes

שלושת התהליכים שנשזרו זה בזה,

have completely annihilated

חיסלו לגמרי

all the traditional bearings of Western societies,

את ההתנהלות המסורתית של החברות המערביות,

with radical consequences for the individual.

והביאו להשלכות קיצוניות על הפרט.

Now individuals are free

עכשיו הפרט היה חופשי

to value or disvalue

להוקיר או לדחות

any attitude, any choice, any object.

כל גישה, כל בחירה, כל דבר.

But as a result, they are themselves confronted

אבל התוצאה היתה שהפרט עצמו היה צריך להתמודד

with this same freedom that others have

עם אותו החופש שהיה לאחרים

to value or disvalue them.

להוקיר או לדחות אותו.

In other words, my value was once ensured

במילים אחרות, ערכי היה פעם מובטח

by submitting myself to the traditional authorities.

על-ידי כניעה לסמכויות המסורתיות.

Now it is quoted in the stock exchange.

אבל כעת ערכי נמדד בבורסה.

On the free market of individual desires,

בשוק החופשי של רצונות הפרט,

I negotiate my value every day.

אני מנהל מו"מ על ערכי מידי יום.

Hence the anxiety of contemporary man.

מכאן החרדה של האדם המודרני.

He is obsessed: "Am I desirable? How desirable?

הוא טרוד באובססיה: "האם אני אהוב? עד כמה?

How many people are going to love me?"

כמה אנשים יאהבו אותי?"

And how does he respond to this anxiety?

וכיצד הוא מגיב לחרדה זו?

Well, by hysterically collecting symbols of desirability.

על-ידי איסוף היסטרי של סמלי אהבה.

(Laughter)

(צחוק)

I call this act of collecting,

אני קורא לפעולת האיסוף הזו,

along with others, seduction capital.

עם עוד אחרים, הון פיתוי.

Indeed, our consumer society

ואכן, חברת הצריכה שלנו

is largely based on seduction capital.

מבוססת בעיקרה על הון פיתוי.

It is said about this consumption that our age is materialistic.

בגלל צריכה זו העידן שלנו מכונה חומרני.

But it's not true! We only accumulate objects

אבל זה לא נכון! אנו צוברים חפצים רק

in order to communicate with other minds.

כדי לתקשר עם נפשות אחרות.

We do it to make them love us, to seduce them.

אנו עושים זאת כדי לגרום להם לאהוב אותנו, כדי לפתות אותם.

Nothing could be less materialistic, or more sentimental,

אין דבר פחות חומרני מזה, או יותר רגשני

than a teenager buying brand new jeans

מאשר צעיר הקונה ג'ינס חדשים

and tearing them at the knees,

וחותך אותן באזור הברכיים,

because he wants to please Jennifer.

כי ברצונו לשמח את ג'ניפר.

(Laughter)

(צחוק)

Consumerism is not materialism.

צרכנות זה לא חומרנות.

It is rather what is swallowed up

זה יותר מה שמאמינים בו

and sacrificed in the name of the god of love,

ומקריבים בשם אלוהי האהבה,

or rather in the name of seduction capital.

או בשם הון הפיתוי.

In light of this observation on contemporary love,

לאור התבוננות זו על האהבה בימינו,

how can we think of love in the years to come?

מה ניתן לומר על האהבה בשנים הבאות?

We can envision two hypotheses:

אפשר לשוות לעצמנו שני תרחישים:

The first one consists of betting

האחד הוא ההימור על כך

that this process of narcissistic capitalization will intensify.

שתהליך זה של צבירת הון מתוך אהבה עצמית מופרזת, יתעצם.

It is hard to say what shape this intensification will take,

קשה לומר איזו צורה התעצמות זו תלבש,

because it largely depends

כי זה מאוד תלוי

on social and technical innovations,

בחדשנות טכנולוגית וחברתית,

which are by definition difficult to predict.

שהיא קשה לחיזוי מעצם הגדרתה ואופיה.

But we can, for instance,

אבל אפשר, למשל,

imagine a dating website

אם נחשוב על אתר הכרויות שהוא

which, a bit like those loyalty points programs,

קצת כמו מועדון לקוחות שצוברים בו נקודות,

uses seduction capital points

אשר משתמש בשיטת ניקוד לפיתוי הלקוח

that vary according to my age, my height/weight ratio,

הפועלת לפי גילי, יחס גובה/משקל,

my degree, my salary,

רמת השכלתי, משכורתי,

or the number of clicks on my profile.

או מספר הקליקים על הפרופיל שלי.

We can also imagine

אפשר גם לחשוב על איזה

a chemical treatment for breakups

טיפול כימי לאחר פרידה מבן/בת זוג

that weakens the feelings of attachment.

שמחליש את תחושת הגעגוע.

By the way, there's a program on MTV already

יש כבר תוכנית ב-MTV

in which seduction teachers

שבה מורים לפיתוי

treat heartache as a disease.

מתיחסים לשברון-לב כאל מחלה.

These teachers call themselves "pick-up artists."

מורים אלה קוראים לעצמם "אמנים של לתפוס מישהו".

"Artist" in French is easy, it means "artiste."

"אמן" בצרפתית זה קל, זה "artiste".

"Pick-up" is to pick someone up,

"לתפוס מישהו" זה להתחיל עם מישהו,

but not just any picking up -- it's picking up chicks.

אבל לא עם כל אחד -- זה להתחיל עם בחורות.

So they are artists of picking up chicks.

כך שהם אמנים של להתחיל עם בחורות.

(Laughter)

(צחוק)

And they call heartache "one-itis."

והם קוראים לשברון-לב "one-itis".

In English, "itis" is a suffix that signifies infection.

באנגלית, "itis" משמעותו הידבקות.

One-itis can be translated as "an infection from one."

one-itis ניתן לתרגם כ"הידבקות ממישהו".

It's a bit disgusting. Indeed, for the pick-up artists,

זה קצת דוחה. אבל בשביל אמן ההתחלות,

falling in love with someone

להתאהב במישהו

is a waste of time,

זה בזבוז זמן.

it's squandering your seduction capital,

זה בזבוז של הון הפיתוי שלך,

so it must be eliminated

ולכן יש להדביר

like a disease, like an infection.

את האהבה כמו מחלה, כמו מגיפה.

We can also envision

ניתן גם לחזות שימוש רומנטי

a romantic use of the genome.

בגנום.

Everyone would carry it around

כל אחד ישא אותו עימו

and present it like a business card

ויציגו כמו כרטיס ביקור

to verify if seduction can progress to reproduction.

כדי לאמת אם הפיתוי יכול להתקדם אל רבייה.

(Laughter)

(צחוק)

Of course, this race for seduction,

ברור שמירוץ זה אל עבר הפיתוי,

like every fierce competition,

כמו כל תחרות עזה,

will create huge disparities in narcissistic satisfaction,

ייצור פערים אדירים בשביעות רצון עצמית,

and therefore a lot of loneliness and frustration too.

ולכן גם המון בדידות ותיסכול.

So we can expect that modernity itself,

לכן ניתן לצפות שהמודרניות עצמה,

which is the origin of seduction capital, would be called into question.

שהיא המקור להון פיתוי, תעמוד בסימן שאלה.

I'm thinking particularly of the reaction

אני חושב במיוחד על התגובה

of neo-fascist or religious communes.

של הניאו-פשיסטים או הדתיים.

But such a future doesn't have to be.

אבל עתיד כזה הוא לא בלתי-נמנע.

Another path to thinking about love may be possible.

עשוי להיות גם נתיב אחר לחשיבה על אהבה.

But how?

אבל איך?

How to renounce the hysterical need to be valued?

איך לוותר על הצורך ההיסטרי להיות מוערך?

Well, by becoming aware of my uselessness.

על-ידי מודעות לחוסר התוחלת שלי.

(Laughter)

(צחוק)

Yes,

כן,

I'm useless.

אני חסר תוחלת.

But rest assured:

אבל לא לדאוג:

so are you.

גם אתם.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

We are all useless.

כולנו חסרי-תוחלת.

This uselessness is easily demonstrated,

קל להראות חוסר תוחלת זה,

because in order to be valued

כי כדי להיות מוערך

I need another to desire me,

אני זקוק למישהו שירצה בי, דבר המראה

which shows that I do not have any value of my own.

שאין לי ערך עצמי משלי.

I don't have any inherent value.

אין לי ערך פנימי משלי.

We all pretend to have an idol;

כולנו מעמידים פנים שיש לנו מושא הערצה;

we all pretend to be an idol for someone else, but actually

כולנו מעמידים פנים שאנו מושאי הערצה בשביל מישהו אחר,

we are all impostors, a bit like a man on the street

אבל למעשה כולנו מתחזים, קצת כמו אותו אדם ברחוב

who appears totally cool and indifferent,

אשר נראה על פניו שליו ואדיש לגמרי,

while he has actually anticipated and calculated

בעוד שלמעשה הוא מצפה מראש ודאג

so that all eyes are on him.

לכך שכל העיניים יופנו אליו.

I think that becoming aware

אני חושב שאם

of this general imposture

נהיה מודעים להיתחזות בסיסית זו

that concerns all of us

המדאיגה את כולנו,

would ease our love relationships.

זה יקל על קשרי האהבה שלנו.

It is because I want to be loved

העובדה שברצוני להיות נאהב

from head to toe,

מכף-רגל עד ראש,

justified in my every choice,

ולקבל חיזוקים על הבחירות שלי,

that the seduction hysteria exists.

זו הסיבה שהיסטריית הפיתוי קיימת.

And therefore I want to seem perfect

לכן אני רוצה להיראות מושלם

so that another can love me.

כדי שהאחר יוכל לאהוב אותי.

I want them to be perfect

אני רוצה שהם יהיו מושלמים

so that I can be reassured of my value.

כדי אוכל להיות בטוח בערכי.

It leads to couples

זה מוביל לזוגיות,

obsessed with performance

בעלת אובססיה להופעה חיצונית,

who will break up, just like that,

אשר תתפרק, בהינף-יד,

at the slightest underachievement.

בגלל אי-עמידה הכי קלה בציפיות.

In contrast to this attitude,

בניגוד לגישה זו,

I call upon tenderness -- love as tenderness.

אני קורא לעידון -- לאהבה מעודנת.

What is tenderness?

מה זה עידון?

To be tender is to accept the loved one's weaknesses.

להיון מעודן זה לקבל את חולשתו של הנאהב.

It's not about becoming a sad couple of orderlies.

זה לא אומר להפוך לזוג עצוב של בינוניות.

(Laughter)

(צחוק)

That's pretty bad.

זה לא עד כדי כך גרוע.

On the contrary,

להיפך.

there's plenty of charm and happiness in tenderness.

יש המון קסם ואושר בעידון.

I refer specifically to a kind of humor that is unfortunately underused.

אני מתכוון במיוחד לסוג של הומור שלצערי אינו נפוץ.

It is a sort of poetry of deliberate awkwardness.

הוא מין שירה של ליגלוג מכוון.

I refer to self-mockery.

אני מתכוון לליגלוג עצמי.

For a couple who is no longer sustained, supported

בשביל זוג שאינו כבול או נתמך

by the constraints of tradition,

על-ידי אילוצי המסורת,

I believe that self-mockery

אני מאמין שליגלוג עצמי

is one of the best means for the relationship to endure.

הוא אחד האמצעים הכי טובים לקיום קשרים ארוכי-טווח.