What will future jobs look like? | Andrew McAfee

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Chen Reshef מבקר: Ido Dekkers

The writer George Eliot cautioned us that,

הסופר גורג' אליון הזהיר אותנו

among all forms of mistake,

שבין כל הטעויות,

prophesy is the most gratuitous.

נבואה היא המיותרת ביותר.

The person that we would all acknowledge

האדם שכולנו מכירים

as her 20th-century counterpart, Yogi Berra, agreed.

בתור העתק המאה ה20 שלה, יוגי ברה, מסכים.

He said, "It's tough to make predictions,

הוא אמר, "זה קשה לחזות,

especially about the future."

בייחוד לגבי העתיד."

I'm going to ignore their cautions

אני הולך להתעלם מאזהרותיהם

and make one very specific forecast.

ואחזה משהו חיזיון מאוד ספציפי.

In the world that we are creating very quickly,

בעולם שאנו יוצרים מאוד מהר,

we're going to see more and more things

אנו הולכים לראות עוד ועוד דברים

that look like science fiction,

שנראים כמו מדע בדיוני,

and fewer and fewer things that look like jobs.

ומעט יותר דברים שנראים כמו עבודות.

Our cars are very quickly going to start driving themselves,

המכוניות שלנו הולכות מהר מאוד לנהוג בעצמן,

which means we're going to need fewer truck drivers.

שאומר שאנו הולכים להצטרך פחות נהגי משאיות.

We're going to hook Siri up to Watson

אנו הולכים לחבר את Siri יחד עם ווטסון.

and use that to automate a lot of the work

ולהשתמש בזה לאוטומציית עבודה רבה

that's currently done by customer service reps

אשר כרגע מבוצעת ע"י נציגי שירות לקוחות

and troubleshooters and diagnosers,

פותרי בעיות ומאבחנים,

and we're already taking R2D2,

ואנו כבר לוקחים R2D2,

painting him orange, and putting him to work

צובעים אותו בכתום ושמים אותו לעבוד

carrying shelves around warehouses,

בסחיבת מדפים באזור המחסנים,

which means we need a lot fewer people

מה שאומר שנצטרך פחות אנשים

to be walking up and down those aisles.

אשר ילכו הלוך ושוב במעברים אלו.

Now, for about 200 years,

עכשיו, למשך בערך 200 שנה,

people have been saying exactly what I'm telling you --

היו אומרים לאנשים בדיוק מה שאני אומר לכם -

the age of technological unemployment is at hand —

עידן האבטלה הטכנולוגית בהישג יד -

starting with the Luddites smashing looms in Britain

החל ממתנגדי הטכנולוגיה מנפצים מכונות אריגה באנגליה

just about two centuries ago,

רק לפני שתי מאות,

and they have been wrong.

והם טעו.

Our economies in the developed world have coasted along

הכלכלה שלנו בעולם המפותח שייטו

on something pretty close to full employment.

ליד משהו דיי קרוב לתעסוקה מלאה.

Which brings up a critical question:

שמעלה שאלה קריטית נוספת:

Why is this time different, if it really is?

למה הזמן עכשיו שונה, אם זה באמת כך?

The reason it's different is that, just in the past few years,

הסיבה היא שזה שונה, רק בגלל שבכמה שנים האחרונות,

our machines have started demonstrating skills

המכונות שלנו החלו להדגים יכולות

they have never, ever had before:

שלא היו להם מקודם לעולם:

understanding, speaking, hearing, seeing,

הבנה, דיבור, שמיעה, ראיה

answering, writing, and they're still acquiring new skills.

מענה, כתיבה והם עדיין ממשיכות לרכוש יכולות חדשות.

For example, mobile humanoid robots

לדוגמא, רובוטים אנושיים ניידים

are still incredibly primitive,

הם עדיין פרימיטיביים מאוד

but the research arm of the Defense Department

אבל זרוע המחקר של משרד ההגנה

just launched a competition

בדיוק השיקה תחרות

to have them do things like this,

שתגרום להם לעשות דברים כמו אלו

and if the track record is any guide,

ואם מעקב ההצלחות הוא המדד,

this competition is going to be successful.

התחרות הזאת הולכת להיות מוצלחת.

So when I look around, I think the day is not too far off at all

אז כאשר אני מסתכל סביב, אני חושב שהיום לא רחוק בכלל

when we're going to have androids

שיהיו לנו אנדרוידים

doing a lot of the work that we are doing right now.

שעושים הרבה עבודה שאנו עושים כרגע.

And we're creating a world where there is going to be

ואנו יוצרים עולם שבו הולכת להיות

more and more technology and fewer and fewer jobs.

יותר ויותר טכנולוגיה ופחות ופחות עבודות.

It's a world that Erik Brynjolfsson and I are calling

זה עולם שאריק ברינג'לפסון ואני קוראים

"the new machine age."

"עידן המכונות החדש"

The thing to keep in mind is that

הדבר שחשוב לזכור הוא

this is absolutely great news.

שאלו חדשות מצויינות.

This is the best economic news on the planet these days.

אלו החדשות הכלכליות הכי טובות עלי אדמות בימים אלו

Not that there's a lot of competition, right?

לא שיש יותר מידי תחרות, נכון ?

This is the best economic news we have these days

אלו החדשות הכלכליות הטובות ביותר שיש לנו בימים אלו

for two main reasons.

בשל 2 סיבות עיקריות.

The first is, technological progress is what allows us

הראשונה היא, התקדמות טכנולוגית היא מה שמאפשר לנו

to continue this amazing recent run that we're on

להמשיך את המרוץ העכשוי המדהים

where output goes up over time,

היכן שהתפוקה עולה עם הזמן.

while at the same time, prices go down,

כאשר באותו הזמן, המחיר יורד,

and volume and quality just continue to explode.

והכמות והאיכות פשוט ממשיכים להתפוצץ.

Now, some people look at this and talk about

כעת, מספר אנשים מסתכלים על זה ומדברים על

shallow materialism,

חומרניות רדודה,

but that's absolutely the wrong way to look at it.

אבל זו דרך שגויה לחלוטין להסתכל על זה.

This is abundance, which is exactly

זה שפע, וזה בדיוק

what we want our economic system to provide.

מה שאנו רוצים שהמערכת הכלכלית שלנו תספק.

The second reason that the new machine age

הסיבה השניה שעידן המכונות החדש

is such great news is that, once the androids

אלו חדשות טובות, כאשר האנדרוידים

start doing jobs, we don't have to do them anymore,

יתחילו לעשות עבודות, אנו לא נצטרך לעשות אותם יותר,

and we get freed up from drudgery and toil.

ונשתחרר מעבודות הפרך והעמל.

Now, when I talk about this with my friends

כעת, כאשר אני מדבר על זה עם חבריי

in Cambridge and Silicon Valley, they say,

בקיימברידג' ועמק הסיליקון, הם אומרים,

"Fantastic. No more drudgery, no more toil.

"נפלא, לא עוד עבודות פרך, לא עוד עמל.

This gives us the chance to imagine

זה נותן לנו הזדמנות לדמיין

an entirely different kind of society,

סוג שונה לחלוטין של חברה,

a society where the creators and the discoverers

חברה שהיוצרים והחוקרים

and the performers and the innovators

והמבצעים והממציאים

come together with their patrons and their financiers

יפגשו יחד עם תומכיהם ומממניהם

to talk about issues, entertain, enlighten,

לדבר על בעיות, לבדר, להאיר

provoke each other."

ולעורר אחד את השני."

It's a society really, that looks a lot like the TED Conference.

זאת כחברה באמת, שנראית מאוד דומה לכנס TED.

And there's actually a huge amount of truth here.

ויש כאן כמות גדולה של אמת.

We are seeing an amazing flourishing taking place.

אני רואים ששגשוג מדהים קורה.

In a world where it is just about as easy

בעולם שבו

to generate an object as it is to print a document,

לייצר אובייקט פשוט בדיוק כמו להדפיס מסמך,

we have amazing new possibilities.

יש לנו אפשרויות חדשות מדהימות.

The people who used to be craftsmen and hobbyists

האנשים שהיו רגילים להיות בעלי מלאכה וחובבים

are now makers, and they're responsible

הם כרגע יוצרים, והם אחראיים

for massive amounts of innovation.

לכמות אדירה של חדשנות.

And artists who were formerly constrained

ואמנים שבעבר היו מוגבלים

can now do things that were never, ever possible

עכשיו יכולים לעשות דבר שמעולם לא היו אפשריים

for them before.

בשבילם לפני.

So this is a time of great flourishing,

אז זהו זמן מצויין של שגשוג,

and the more I look around, the more convinced I become

וככל שאני מסתכל יותר סביב, אני משתכנע יותר

that this quote, from the physicist Freeman Dyson,

שציטוט זה, מהפיזיקאי פרימן דייסון,

is not hyperbole at all.

הוא לא הגזמה בכלל.

This is just a plain statement of the facts.

זוהי רק אמירה פשוטה של העובדות.

We are in the middle of an astonishing period.

אנחנו נמצאים באמצע תקופה מדהימה.

["Technology is a gift of God. After the gift of life it is perhaps the greatest of God's gifts. It is the mother of civilizations, of arts and of sciences." — Freeman Dyson]

["טכנולוגיה היא מתנה מאלוהים. אחרי מתנת החיים היא אולי הגדולה במתנות האל. זה אם התרבויות, של אמנויות ומדעים." - פרימן דייסון]

Which brings up another great question:

מה שמעלה שאלה מצויינת נוספת:

What could possibly go wrong in this new machine age?

מה כבר יכול להשתבש בעידן המכונות החדש?

Right? Great, hang up, flourish, go home.

נכון ? נהדר, לנתק, לשגשג, ללכת הביתה.

We're going to face two really thorny sets of challenges

אנו הולכים להתמודד עם שני סטים מאתגרים במיוחד

as we head deeper into the future that we're creating.

ככל שאנו נעמיק לתוך העתיד שאנו יוצרים.

The first are economic, and they're really nicely summarized

הראשון הוא כלכלה, שמתומצת נחמד מאוד

in an apocryphal story about a back-and-forth

לסיפור מפוקפק של הלוך ושוב

between Henry Ford II and Walter Reuther,

בין הנרי פורד ה2 ווולטר רויטר,

who was the head of the auto workers union.

שהיה ראש איגוד עובדי הרכב.

They were touring one of the new modern factories,

הם ביקרו האחד המפעלים המודרניים,

and Ford playfully turns to Reuther and says,

ופורד הסתובב בשובבות לרויטר ואמר,

"Hey Walter, how are you going to get these robots

"היי וולטר, איך אתה הולך לגרום לרובוטים הללו

to pay union dues?"

לשלם מיסי ועד ?"

And Reuther shoots back, "Hey Henry,

ורויטר ענה חזרה, "היי הנרי,

how are you going to get them to buy cars?"

איך אתה הולך לגרום להם לקנות מכוניות?"

Reuther's problem in that anecdote

הבעיה של רויטר באנקדוטה זו

is that it is tough to offer your labor to an economy

שזה קשה להציע את עבודתך לכלכלה

that's full of machines,

שמלאה במכונות,

and we see this very clearly in the statistics.

ואנו רואים זאת בבהירות בסטטיסטיקות.

If you look over the past couple decades

אם תסתכלו על העשורים האחרונים

at the returns to capital -- in other words, corporate profits --

במדד של החזרי ההון - או במילים אחרות, רווחי החברות -

we see them going up,

אנו נראה שהם עולים,

and we see that they're now at an all-time high.

ואנו גם נראה שהם כרגע בשיא כל הזמנים.

If we look at the returns to labor, in other words

אם נסתכל על ההחזרים לכח העבודה, במילים אחרות

total wages paid out in the economy,

סך כל השכר ששולם למשק,

we see them at an all-time low

אנו נראה שהם בשפל כל הזמנים

and heading very quickly in the opposite direction.

וממשיכים במהירות לכיוון הנגדי.

So this is clearly bad news for Reuther.

אז ללא ספק אלו חדשות רעות עבור רויטר.

It looks like it might be great news for Ford,

זה נראה שאלו עלולות להיות חדשות טובות עבור פורד,

but it's actually not. If you want to sell

אבל באמת, הן לא. אם אתה רוצה למכור

huge volumes of somewhat expensive goods to people,

כמות גדולה של סחורה יקרה לאנשים,

you really want a large, stable, prosperous middle class.

אתה תרצה מעמד ביניים גדול, יציב ומשגשג.

We have had one of those in America

היה לנו אחד מאלו באמריקה,

for just about the entire postwar period.

לאורך כל התקופה לאחר המלחמה.

But the middle class is clearly under huge threat right now.

אבל מעמד הביניים ללא ספק תחת איום כרגע.

We all know a lot of the statistics,

כולנו יודעים הרבה מהסטטיסטיקה,

but just to repeat one of them,

אבל רק בכדי לחזור על אחת מהן,

median income in America has actually gone down

הכנסת החציון באמריקה ירדה

over the past 15 years,

במשך 15 השנה האחרונות,

and we're in danger of getting trapped

ואני בסכנה של להיכלא

in some vicious cycle where inequality and polarization

במעגל אכזרי שבו אי השיוון והקיטוב

continue to go up over time.

ממשיכים לעלות מעלה עם הזמן.

The societal challenges that come along

לאתגרים החברתיים שמגיעים יחד

with that kind of inequality deserve some attention.

עם סוג כזה של אי שיוון מגיעים התייחסות.

There are a set of societal challenges

ישנה סדרה של אתגרים חברתיים

that I'm actually not that worried about,

שאני לא כל כך מודאג בנוגע אליהם,

and they're captured by images like this.

והם נתפסים ע"י תמונה כמו זו.

This is not the kind of societal problem

זהו לא סוג הבעיה החברתית

that I am concerned about.

שאני מודאג לגביה.

There is no shortage of dystopian visions

אין מחסור בחזיונות דיסאוטופים

about what happens when our machines become self-aware,

של מה שיקרה כאשר המכונות שלנו יהפכו למודעות עצמן,

and they decide to rise up and coordinate attacks against us.

והן יחליטו לעלות ולתאם התקפות נגדנו.

I'm going to start worrying about those

אני אתחיל לדאוג בנוגע לזה

the day my computer becomes aware of my printer.

ביום שהמחשב שלי יהיה מודע למדפסת שלי.

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

So this is not the set of challenges we really need to worry about.

אז זאת לא סדרת האתגרים שאנו צריכים לדאוג לגביה עכשיו.

To tell you the kinds of societal challenges

בכדי להגיד לכם את סוגי האתגרים החברתיים

that are going to come up in the new machine age,

שאנו הולכים להיתקל בהם בעידן המכונות החדש,

I want to tell a story about two stereotypical American workers.

אני רוצה לספר לכם סיפור על שני עובדים אמריקאים סטראוטיפים.

And to make them really stereotypical,

ובכדי לגרום להם להיות ממש סטראוטיפים,

let's make them both white guys.

בואו נגיד ששניהם בחורים לבנים.

And the first one is a college-educated

והראשון הוא יוצא מכללה

professional, creative type, manager,

מקצועי, הסוג היצירתי, מנהל,

engineer, doctor, lawyer, that kind of worker.

מהנדס, דוקטור, עורך דין, מהסוג הזה של עובד.

We're going to call him "Ted."

אנו נקרא לו "טד".

He's at the top of the American middle class.

הוא בפסגת מעמד הבינים האמריקאי.

His counterpart is not college-educated

בן זוגו אינו יוצא מכללה

and works as a laborer, works as a clerk,

ועובד כפועל, עובד כפקיד,

does low-level white collar or blue collar work in the economy.

עושה עבודות צווארון לבן או צווארון כחול ברמת נמוכה בכלכלה.

We're going to call that guy "Bill."

אנו הולכים לקרוא לבחור הזה "ביל".

And if you go back about 50 years,

ואם נלך אחורה 50 שנה

Bill and Ted were leading remarkably similar lives.

ביל וטד היו חיים חיים דומים במיוחד.

For example, in 1960 they were both very likely

לדוגמא, ב1960 שניהם סביר להניח החזיקו

to have full-time jobs, working at least 40 hours a week.

עבודות במשרה מלאה, עובדים לפחות 40 שעות בשבוע.

But as the social researcher Charles Murray has documented,

אבל החוקר הסוציאלי צ'ארלס מוריי תיעד,

as we started to automate the economy,

כאשר התחלנו להפוך את הכלכלה לאוטומטית,

and 1960 is just about when computers started to be used by businesses,

ו1960 זה בדיוק מתי שעסקים החלו להשתמש במחשבים,

as we started to progressively inject technology

התחלנו להחדיר בהדרגה את הטכנולוגיה

and automation and digital stuff into the economy,

ואת האוטומציה ואת הדברים הדיגיטלים לכלכלה

the fortunes of Bill and Ted diverged a lot.

העושר של בין וטד התפצל.

Over this time frame, Ted has continued

לאורך מסגרת הזמן הזו, טד המשיך

to hold a full-time job. Bill hasn't.

להחזיק משרה מלאה, ביל לא.

In many cases, Bill has left the economy entirely,

במקרים רבים, ביל עזב את הכלכלה לחלוטין,

and Ted very rarely has.

וטד בקושי.

Over time, Ted's marriage has stayed quite happy.

במשך הזמן, הנישואין של טד נשארו דיי מאושרים.

Bill's hasn't.

של ביל לא.

And Ted's kids have grown up in a two-parent home,

והילדים של טד גדלו בבית עם 2 הורים,

while Bill's absolutely have not over time.

כאשר הילדים של ביל במשך השנים ממש לא.

Other ways that Bill is dropping out of society?

דרכים נוספות שביל נשר מהחברה שלנו ?

He's decreased his voting in presidential elections,

הוא מיעט להצביע בבחירות לנשיאות,

and he's started to go to prison a lot more often.

והוא החל ללכת לבית הכלא לעיתים קרובות יותר.

So I cannot tell a happy story about these social trends,

אז אני לא יכול לספר סיפור שמח על המגמות החברתיות הללו,

and they don't show any signs of reversing themselves.

והם לא מראות שום סימן של היפוך מעצמן.

They're also true no matter which ethnic group

והם גם נכונים לא משנה על איזה קבוצה אתנית

or demographic group we look at,

או דמוגרפית נסתכל עליה,

and they're actually getting so severe

והן הופכות להיות כל כך חמורות

that they're in danger of overwhelming

שהן בסכנה של הכרעה

even the amazing progress we made with the Civil Rights Movement.

אפילו של התהליך המדהים שעשינו עם ארגוני זכויות האדם.

And what my friends in Silicon Valley

ומה שחבריי בעמק הסיליקון

and Cambridge are overlooking is that they're Ted.

וקיימבריג' מפספסים הוא שהם טד.

They're living these amazingly busy, productive lives,

הם חיים את החיים הפרודוקטיביים והעמוסים מאוד,

and they've got all the benefits to show from that,

ויש להם את כל ההטבות להראות מזה,

while Bill is leading a very different life.

כאשר ביל חי חיים שונים מאוד.

They're actually both proof of how right Voltaire was

הם שניהם ההוכחה כמה צדק וולטייר היה

when he talked about the benefits of work,

כאשר הוא דיבר על היתרונות בעבודה,

and the fact that it saves us from not one but three great evils.

והעובדה שזה חוסך מאיתנו לא אחד אלא 3 רעות גדולות.

["Work saves a man from three great evils: boredom, vice and need." — Voltaire]

["עבודה חוסכת את האדם משלושה רעות גדולות, שעמום, פשע וצורך." - וולטייר]

So with these challenges, what do we do about them?

אז מהם האתגרים, ומה אנו עושים לגביהם ?

The economic playbook is surprisingly clear,

ספר ההנחיות של הכלכלה הוא ברור באופן מפתיע,

surprisingly straightforward, in the short term especially.

פשוט באופן מפתיע, בטווח הקצר בייחוד.

The robots are not going to take all of our jobs in the next year or two,

הרובוטים לא הולכים לקחת את כל העבודות שלנו בשנה או שנתיים הקרובות,

so the classic Econ 101 playbook is going to work just fine:

אז ספר הכלכלה 101 הקלאסי יעבוד פה בסדר גמור:

Encourage entrepreneurship,

לעודד יזמות,

double down on infrastructure,

להכפיל תשתיות

and make sure we're turning out people

ולהיות בטוחים שאנחנו מוציאים אנשים

from our educational system with the appropriate skills.

ממערכת ההשכלה שלנו עם היכולות הרלוונטיות.

But over the longer term, if we are moving into an economy

אבל בטווח הארוך יותר, אם אנו הולכים לתוך כלכלה

that's heavy on technology and light on labor,

אשר נשנעת בכבדות על טכנולוגיות ובקלות על כח עבודה,

and we are, then we have to consider

וכך קורה, אז עלינו לשקול

some more radical interventions,

צעדי התערבות יותר קיצוניים.

for example, something like a guaranteed minimum income.

לדוגמא, משהו כמו להבטיח הכנסת מינימום.

Now, that's probably making some folk in this room uncomfortable,

כעת, זה בטח גורם לכמה אנשים בחדר הזה קצת אי נוחות,

because that idea is associated with the extreme left wing

בגלל שהרעיון הזה משתייך לזרוע השמאל הקיצונית

and with fairly radical schemes for redistributing wealth.

ועם תוכניות דיי קיצוניות לחלוקת העושר.

I did a little bit of research on this notion,

עשיתי מעט מחקר על הרעיון הזה,

and it might calm some folk down to know that

וזה עשוי להרגיע מספר אנשים לדעת

the idea of a net guaranteed minimum income

שהרעיון של רשת הכנסת מינימום מובטחת

has been championed by those frothing-at-the-mouth socialists

נדגל ע"י הסוציאליסטים

Friedrich Hayek, Richard Nixon and Milton Friedman.

פרידריך הייק, ריצ'ארד ניקסון ומילטון פרידמן.

And if you find yourself worried

ואם אתם מוצאים את עצמכם מודאגים

that something like a guaranteed income

שמשהו כמו הכנסה מובטחת

is going to stifle our drive to succeed

הולכת להכשיל את הדחק שלנו להצלחה

and make us kind of complacent,

ויגרום לנו להיות סוג של שאננים

you might be interested to know that social mobility,

אתם אולי תרצו לדעת שניידות חברתית,

one of the things we really pride ourselves on in the United States,

אחד הדברים שאנחנו באמת גאים בארצות הברית,

is now lower than it is in the northern European countries

כרגע יותר נמוכה מבארצות צפון אירופה

that have these very generous social safety nets.

שיש להם רשתות אבטחה חברתיות נדיבות במיוחד.

So the economic playbook is actually pretty straightforward.

אז ספר ההנחיות באמת דיי פשוט.

The societal one is a lot more challenging.

חברתיות זה הרבה יותר מאתגר.

I don't know what the playbook is

אני לא יודע מה ספר ההנחיות לגבי

for getting Bill to engage and stay engaged throughout life.

לגרום לביל להיות מעורב, ולהישאר מעורב לאורך כל החיים.

I do know that education is a huge part of it.

אני כן יודע שהשכלה היא חלק גדול מזה.

I witnessed this firsthand.

הייתי עד ממקום ראשון.

I was a Montessori kid for the first few years of my education,

אני הייתי ילד מונטיסורי בשנים הראשונות של לימודיי,

and what that education taught me

ומה שהלימודים לימדו אותי

is that the world is an interesting place

שהעולם הינו מקום מעניין

and my job is to go explore it.

והתפקיד שלי לחקור אותו.

The school stopped in third grade,

בית הספר נפסק בכיתה ג',

so then I entered the public school system,

אז נכנסתי למערכת בתי ספר ציבוריים,

and it felt like I had been sent to the Gulag.

וזה הרגיש כאילו נשלחתי לגולג.

With the benefit of hindsight, I now know the job

עם היתרון של הראיה לאחור, אני עכשיו יודע שהעבודה

was to prepare me for life as a clerk or a laborer,

היא להכין את עצמי לחיי כפקיד או פועל,

but at the time it felt like the job was to kind of

אבל בזמנו זה הרגיש כאילו שהעבודה הייתה סוג של

bore me into some submission with what was going on around me.

לשעממם אותי לכניעה למה שהיה מסביבי.

We have to do better than this.

אנחנו חייבים לעשות יותר טוב עם זה.

We cannot keep turning out Bills.

אנחנו לא יכולים להמשיך להרחיק את בילים.

So we see some green shoots that things are getting better.

אז אנחנו רואים מספר ניצנים ירוקים שדברים נהיים טוב יותר.

We see technology deeply impacting education

אנו רואים שטכנולוגיה משפיע על השכלה מאוד

and engaging people, from our youngest learners

ומחייבת אנשים, החל מהלומדים הצעירים שלנו

up to our oldest ones.

עד למבוגרים שלנו.

We see very prominent business voices telling us

אנו רואים קולות עסקיים מובילים מאוד אומרים לנו

we need to rethink some of the things that we've been holding dear for a while.

שאנו צריכים לחשוב מחדש על הדברים שאחזנו בפנים לאורך זמן.

And we see very serious and sustained

ואנו רואים רואים מאמצים רציניים וממושכים

and data-driven efforts to understand

ומבוססי מידע להבין

how to intervene in some of the most troubled communities that we have.

איך להתערב בקהילות עם הכי הרבה בעיות.

So the green shoots are out there.

אז הניצנים הירוקים כבר שם.

I don't want to pretend for a minute

אני לא רוצה להעמיד פנים לרגע

that what we have is going to be enough.

שמה שיש לנו הולך להיות מספיק.

We're facing very tough challenges.

אנו עומדים מול אתגרים קשים.

To give just one example, there are about five million Americans

לתת רק עוד דוגמא אחת, ישנם בערך חמישה מיליון אמריקאים

who have been unemployed for at least six months.

שהיו מובטלים בשישה חודשים האחרונים.

We're not going to fix things for them

אנו לא הולכים לתקן דברים עבורם

by sending them back to Montessori.

על ידי שליחתם חזרה למונטסורי.

And my biggest worry is that we're creating a world

והדאגה הגדול ביותר שלי היא שאנו יוצרים עולם

where we're going to have glittering technologies

שבו אנו הולכים להחזיק טכנולוגיות זוהרות

embedded in kind of a shabby society

מוטמעות בסוג של חברה עלובה

and supported by an economy that generates inequality

אשר נתמכת בכלכלה שיוצרת אי שיויון

instead of opportunity.

במקום הזדמנויות.

But I actually don't think that's what we're going to do.

אבל אני לא רוצה לחשוב שזה מה שאנחנו הולכים לעשות.

I think we're going to do something a lot better

אני חושב שאנחנו הולכים לעשות משהו טוב יותר

for one very straightforward reason:

ורק בגלל סיבה פשוטה אחת:

The facts are getting out there.

העובדות יוצאות לעולם.

The realities of this new machine age

המציאות של עידן המכונות החדש

and the change in the economy are becoming more widely known.

והשינוי בכלכלה הופכים למודעים יותר.

If we wanted to accelerate that process, we could do things

אם אנו רוצים להחיש את התהליך, אנו יכולים לעשות דברים

like have our best economists and policymakers

כמו לקחת את הכלכלנים וקובעי המדיניות הטובים ביותר שלנו

play "Jeopardy!" against Watson.

לשחק "סכנה!" נגד ווטסון.

We could send Congress on an autonomous car road trip.

אנו יכולים לשלוח את הקונגרס לנסיעה במכונית עצמאית.

And if we do enough of these kinds of things,

ואם נעשה מספיק מהדברים הללו

the awareness is going to sink in that things are going to be different.

המודעות הולכת לשקוע שדברים הולכים להיות שונים.

And then we're off to the races,

ואז אנחנו בדכינו למרוץ,

because I don't believe for a second

בגלל שאני לא מאמין לשניה

that we have forgotten how to solve tough challenges

שאנו שכחנו איך לפתור אתגרים קשים

or that we have become too apathetic or hard-hearted to even try.

או שהפכנו להיות אדישים או קשי לב בכדי רק לנסות

I started my talk with quotes from wordsmiths

אני התחלתי את דיבורי עם ציטוטים מאמני מילים

who were separated by an ocean and a century.

שהיו מופרדים על ידי אוקיאנוס ומאה.

Let me end it with words from politicians

תנו לי לסיים עם מילים מפוליטיקאים

who were similarly distant.

שהיו במרחק דומה.

Winston Churchill came to my home of MIT in 1949,

וינסטון צ'רצ'יל בא לביתי בMIT ב1949

and he said, "If we are to bring the broad masses

ואמר, "אם נוכל להביא את ההמון

of the people in every land to the table of abundance,

האנושי בכל מדינה לשולחן העושר

it can only be by the tireless improvement

זה יכול להיות רק על ידי השיפור הבלתי נלאה

of all of our means of technical production."

של כל אמצעיי הייצור הטכני שלנו."

Abraham Lincoln realized there was one other ingredient.

אברהם לינקולן הבין שהיה מרכיב אחד נוסף.

He said, "I am a firm believer in the people.

הוא אמר, "אני מאמין באנשים.

If given the truth, they can be depended upon

אם נתנה האמת, אפשר לסמוך עליהם

to meet any national crisis.

לפתור כל בעיה ארצית.

The great point is to give them the plain facts."

הנקודה היא לתת להם את העובדות כפשוטם."

So the optimistic note, great point that I want to leave you with

אז ההערה האופטימית, הנקודה שאני רוצה להשאיר איתכם

is that the plain facts of the machine age are becoming clear,

היא שהעובדות של עידן המכונות החדש מתבהרות,

and I have every confidence that we're going to use them

ויש בי כל אמונה שאנחנו הולכים להשתמש בהם

to chart a good course into the challenging,

לתיעול כוונות טובות לאתגרים,

abundant economy that we're creating.

בכלכלת השפע שאנחנו יוצרים.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)