Béatrice Coron: Stories cut from paper

מתרגם: Iris Green מבקר: Ido Dekkers

(Applause)

(תשואות)

(Applause)

(תשואות)

I am a papercutter.

אני יוצרת מיגזרות נייר.

(Laughter)

(צחוק)

I cut stories.

אני גוזרת סיפורים.

So my process is very straightforward.

כך שהתהליך הוא מאד ברור.

I take a piece of paper,

אני בוחרת פיסת נייר,

I visualize my story,

אני מדמיינת את הסיפור שלי,

sometimes I sketch, sometimes I don't.

לעיתים אני רושמת, לפעמים אני לא.

And as my image

וכאשר התמונה שלי

is already inside the paper,

כבר בתוך הנייר,

I just have to remove

כל שנותר לי לעשות הוא לסלק

what's not from that story.

את החלקים שאינם שייכים לסיפור.

So I didn't come to papercutting

לא הפכתי ליוצרת מגזרות נייר

in a straight line.

באופן ישיר.

In fact,

למעשה,

I see it more as a spiral.

אני רואה את התהליך כלוליני.

I was not born

לא נולדתי

with a blade in my hand.

עם מספריים ביד.

And I don't remember papercutting as a child.

ואינני זוכרת את עצמי חותכת מגזרות כילדה.

As a teenager,

כנערה,

I was sketching, drawing,

הייתי רושמת, מציירת,

and I wanted to be an artist.

ורציתי להיות אמנית.

But I was also a rebel.

אך גם הייתי מרדנית.

And I left everything

ולכן עזבתי הכל מאחורי

and went for a long series of odd jobs.

ויצאתי למסע ארוך של עבודות משונות.

So among them,

כך ביניהן,

I have been a shepherdess,

הייתי רועת צאן,

a truck driver,

נהגת משאית,

a factory worker,

עובדת ייצור,

a cleaning lady.

אשת ניקיון.

I worked in tourism for one year

למשך שנה עבדתי בתיירות

in Mexico,

במקסיקו,

one year in Egypt.

ושנה במצריים.

I moved for two years

עברתי לשנתיים

in Taiwan.

לגור בטיוואן.

And then I settled in New York

ןאז השתקעתי בניו יורק

where I became a tour guide.

שם הפכתי למדריכת טיולים.

And I still worked as a tour leader,

ואני עדיין עובדת כמדריכת טיולים,

traveled back and forth

נוסעת הלוך ושוב

in China, Tibet and Central Asia.

לסין, טיבט ומרכז אסיה.

So of course, it took time, and I was nearly 40,

כמובן כל זה ארך זמן, והגעתי כמעט לגיל 40,

and I decided it's time

כאשר החלטתי שזוהי העת

to start as an artist.

להפוך לאמנית.

(Applause)

(תשואות)

I chose papercutting

בחרתי במיגזרות נייר

because paper is cheap,

משום שנייר הוא זול,

it's light,

קל,

and you can use it

וניתן לעשות בו שימוש

in a lot of different ways.

בדרכים רבות.

And I chose the language of silhouette

ובחרתי בשפת הצלליות

because graphically it's very efficient.

משום שהיא מאד יעילה גרפית.

And it's also just getting to the essential of things.

וכן בגלל שהיא נוגעת במהות הדברים.

So the word "silhouette"

אז המילה "silhouette" (סילואט - צללית)

comes from a minister of finance,

מקורה בשם של שר אוצר צרפתי,

Etienne de Silhouette.

אטיין דה סילואט.

And he slashed so many budgets

הוא חתך בכל כך הרבה תקציבים

that people said they couldn't afford

עד שהאנשים אמרו שאין באפשרותם

paintings anymore,

לרכוש ציורים,

and they needed to have their portrait

ואת דיוקניהם הם יבקשו

"a la silhouette."

"אה-לה סילואט"

(Laughter)

(צחוק)

So I made series of images, cuttings,

אז התחלתי בסדרה של תמונות, חיתוכים,

and I assembled them in portfolios.

והצמדתי אותם כחוברות.

And people told me --

ואנשים אמרו לי -

like these 36 views of the Empire State building --

כמו במראות הסוריאליסטים הללו של האמפייר סטייט בילדינג -

they told me, "You're making artist books."

הם אמרו לי, "את עושה ספרי אמנות".

So artist books have a lot of definitions.

ובכן לספרי אמנות ישנן הגדרות רבות.

They come in a lot of different shapes.

הם מגיעים בצורות שונות.

But to me,

אך עבורי,

they are fascinating objects

הם חפצים מרתקים

to visually narrate a story.

שבאופן חזותי מספרים סיפור.

They can be with words

הם יכולים להכיל מילים

or without words.

או בלעדיהן.

And I have a passion

ובי קיימת תשוקה

for images and for words.

עבור תמונות ועבור מילים.

I love pun

אני אוהבת משחקי מילים

and the relation to the unconscious.

ואת הקשר שלהן לתת מודע.

I love oddities of languages.

אני אוהבת מוזרויות של שפות.

And everywhere I lived, I learned the languages,

ובכל מקום שבו גרתי, למדתי את השפות,

but never mastered them.

אך מעולם לא שלטתי בהן.

So I'm always looking

כך שאני תמיד תרה

for the false cognates

אחרי מילים זהות אך בעלות שורשים אחרים

or identical words in different languages.

או מילים זהות בשפות שונות.

So as you can guess, my mother tongue is French.

כפי שאתם בוודאי מנחשים, צרפתית היא שפת האם שלי.

And my daily language is English.

ושפת הדיבור היומיומית שלי היא אנגלית.

So I did a series of work

אז יצרתי סדרת עבודות

where it was identical words

בהן מילים זהות

in French and in English.

באנגלית וצרפתית.

So one of these works

אחת מבין העבודות

is the "Spelling Spider."

היא "עכביש האיות".

So the Spelling Spider

ובכן "עכביש האיות"

is a cousin of the spelling bee.

הינו בן הדוד של "דבורת האיות" (תחרות איות לילדים)

(Laughter)

(צחוק)

But it's much more connected to the Web.

אך הוא מקושר הרבה יותר לרשת

(Laughter)

(צחוק)

And this spider

ועכביש זה

spins a bilingual alphabet.

טווה אלף בית דו לשוני.

So you can read "architecture active"

כך שאתם יכולים לקרוא "פעיל אריכטקטונית"

or "active architecture."

כ "ארכיטקטונית פעיל".

So this spider goes through the whole alphabet

העכביש עובר דרך כל אותיות האלף-בית

with identical adjectives and substantives.

עם שמות עצם ותואר זהות.

So if you don't know one of these languages,

וכך אם אינכם מכירים את אחת מהשפות,

it's instant learning.

הלימוד הוא מיידי.

And one ancient form of the book

סוג עתיק אחר של ספר

is scrolls.

הנו המגילה.

So scrolls are very convenient,

המגילות מאוד נוחות,

because you can create a large image

משום שניתן ליצור תמונה גדולה,

on a very small table.

על שולחן עבודה קטן מאוד.

So the unexpected consequences of that

התוצאה הבלתי צפויה של כך,

is that you only see one part of your image,

היא שאנו רואים רק חלק מהתמונה,

so it makes a very freestyle architecture.

דבר המפיק סוג של ארכיטקטורה חופשית.

And I'm making all those kinds of windows.

אני יוצרת סוגים שונים של חלונות.

So it's to look beyond the surface.

בכדי להביט מעבר לפני השטח.

It's to have a look

הם נועדו בכדי להציץ

at different worlds.

לעולמות שונים.

And very often I've been an outsider.

והייתי פעמים רבות זרה,

So I want to see how things work

ולכן אני רוצה להבין כיצד דברים פועלים,

and what's happening.

ומה בדיוק קורה.

So each window

אז כל חלון

is an image

הוא שיקוף, תמונה

and is a world

והוא עולם

that I often revisit.

שבו אני מבקרת לעתים תכופות.

And I revisit this world

ואני מבקרת בעולם

thinking about the image

בחושבי על התדמית

or cliché about what we want to do,

או אמרה חבוטה על מה שאנו רוצים לעשות,

and what are the words, colloquialisms,

ומהן המילים, הסלנג,

that we have with the expressions.

אשר בהם אנו משתמשים בביטויים.

It's all if.

זה הכל "אילו".

So what if we were living in balloon houses?

מה היה קורה אילו גרנו בתים בתוך בלון פורח?

It would make a very uplifting world.

העולם שלנו היה מאוד שמיימי.

And we would leave a very low footprint on the planet.

וטביעת הרגל שלנו על כדור הארץ הייתה מזערית.

It would be so light.

זה יהיה כל כך קליל.

So sometimes I view from the inside,

ולעיתים אני מביטה מבפנים,

like EgoCentriCity

כמו אנוכיות

and the inner circles.

והמעגלים הפנימים של הנפש.

Sometimes it's a global view,

לעיתים זוהי השקפה עולמית,

to see our common roots

בכדי לזהות את השורשים המשותפים

and how we can use them to catch dreams.

וכיצד אנו יכולים להשתמש בהם בכדי ללכוד חלומות.

And we can use them also

אנו גם יכולים לעשות בהם שימוש

as a safety net.

כרשת ביטחון.

And my inspirations

וההשראות שלי

are very eclectic.

מרובות ושונות.

I'm influenced by everything I read,

אני מושפעת מכל דבר שאני קוראת,

everything I see.

כל דבר שאני רואה.

I have some stories that are humorous,

יש לי כמה סיפורים הומוריסטיים,

like "Dead Beats."

כמו "Dead Beats"

(Laughter)

(צחוק)

Other ones are historical.

אחרים הם סיפורים היסטוריים.

Here it's "CandyCity."

זוהי "עיר הממתקים"

It's a non-sugar-coated

היא אינה מצופה בסוכר

history of sugar.

היסטוריה של סוכר.

It goes from slave trade

עוברת מסחר העבדים

to over-consumption of sugar

עד לצריכת היתר של סוכר בימינו

with some sweet moments in between.

משובצת בכמה רגעים מתוקים בין לבין.

And sometimes I have an emotional response to news,

לעיתים יש לי תגובה רגשנית לחדשות,

such as the 2010 Haitian earthquake.

כמו ברעידת האדמה של 2010 בטהיטי.

Other times, it's not even my stories.

בפעמים אחרות, אלו אינם אפילו הסיפורים שלי.

People tell me their lives,

אנשים מספרים לי על חייהם,

their memories, their aspirations,

זיכרונותיהם, מאווייהם,

and I create a mindscape.

ואני יוצרת נוף של נפש.

I channel their history

אני מתעלת את ההיסטוריה שלהם

[so that] they have a place to go back

כך שיהיה להם מקום לשוב אליו

to look at their life and its possibilities.

להתבונן בחייהם והאפשרויות הגלומות בם.

I call them Freudian cities.

אני קוראת להן ערים פרוידניות.

I cannot speak for all my images,

אינני יכולה להסביר את כל יצירותיי,

so I'll just go through a few of my worlds

אז אני פשוט אעבור בין כמה מהעולמות שיצרתי

just with the title.

אציין רק את שמותיהן.

"ModiCity."

"צניעות"

"ElectriCity."

"חשמל"

"MAD Growth on Columbus Circle."

"גדילה פראית בכיכר קולמבוס"

"ReefCity."

"עיר האלמוגים"

"A Web of Time."

"רשת של זמן"

"Chaos City."

"עיר התוהו"

"Daily Battles."

"מאבק יומיומי"

"FeliCity."

"שמחה"

"Floating Islands."

"איים צפים"

And at one point,

ובנקודה מסויימת,

I had to do "The Whole Nine Yards."

הייתי חייבת לעשות את "כל תשעת היארד" (את הכל).

So it's actually a papercut that's nine yards long.

זוהי למעשה מגזרת נייר שאורכה תשעה יארד (8 מטר)

(Laughter)

(צחוק)

So in life and in papercutting,

אז בחיים ובחיתוכי נייר,

everything is connected.

הכל קשור.

One story leads to another.

סיפור אחד מוביל לאחר.

I was also interested

הייתי גם מעוניינת

in the physicality of this format,

בפיזיקליות של המבנה

because you have to walk to see it.

משום שאני חייבת לצעוד בכדי לראות אותו.

And parallel to my cutting

במקביל לחיתוכים

is my running.

הן הריצות שלי.

I started with small images,

התחלתי עם תמונה קטנה,

I started with a few miles.

התחלתי עם מספר קילומטרים.

Larger images, I started to run marathons.

תמונות גדולות יותר, והנה התחלתי לרוץ מרתון.

Then I went to run 50K, then 60K.

ואז התחלתי לרוץ ריצות של 50 ו 60 קילומטרים.

Then I ran 50 miles -- ultramarathons.

ועברתי לרוץ 80 קילומטר -- אולטרא מרתון.

And I still feel I'm running,

ואני עדיין מרגישה בתוך ריצה,

it's just the training

וזהו רק האימון

to become a long-distance papercutter.

להפוך לחותכת מגזרות נייר למרחקים ארוכים.

(Laughter)

(צחוק)

And running gives me a lot of energy.

והריצה מעניקה לי אנרגיה רבה.

Here is a three-week papercutting marathon

הנה מרתון חיתוכי נייר של שלושה שבועות

at the Museum of Arts and Design

במוזיאון לאמנות ועיצוב

in New York City.

בעיר ניו-יורק.

The result is "Hells and Heavens."

התוצאה היא "עולמות שאול וגני עדן".

It's two panels 13 ft. high.

מורכבת משני לוחות בגובה 4 מטרים.

They were installed in the museum on two floors,

הם מוצגים בשתי קומות של המוזיאון,

but in fact, it's a continuous image.

אך למעשה זו תמונה אחת נמשכת.

And I call it "Hells and Heavens"

קראתי לה "עולמות שאול וגני עדן"

because it's daily hells and daily heavens.

משום שזהו הגיהנום וגן העדן היומיומי.

There is no border in between.

ללא מחיצה או גבול ביניהם.

Some people are born in hells,

ישנם אנשים שנולדו בגיהנום

and against all odds, they make it to heavens.

וכנגד כל הסיכויים הם הגיעו לגן עדן שלהם.

Other people make the opposite trip.

ויש אנשים אשר עשו את המסלול ההפוך.

That's the border.

זהו הגבול.

You have sweatshops in hells.

יש סדנאות יזע בגיהנום.

You have people renting their wings in the heavens.

ונוכל למצוא אנשים המשכירים את כנפיהם בגן העדן.

And then you have all those individual stories

ואז ישנם כל אותם סיפורים שונים

where sometimes we even have the same action,

בהם לעיתים נמצאת אותה פעולה,

and the result puts you in hells or in heavens.

אשר תוצאתה יכולה להביא אותך לגיהנום או לגן העדן.

So the whole "Hells and Heavens"

אז כל התמונות ב "עולמות שאול וגני עדן"

is about free will

הם בעצם על רצון חופשי

and determinism.

ודטרמיניזם.

And in papercutting,

בחיתוכי נייר,

you have the drawing as the structure itself.

יש את הציור כמבנה.

So you can take it off the wall.

כך שניתן להורידו מהקיר.

Here it's an artist book installation

הנה התקנה של ספר אמנות

called "Identity Project."

אשר נקרא "פרויקט הזהות".

It's not autobiographical identities.

אלו אינם זהויות אוטוביוגרפיות.

They are more our social identities.

אלו הן יותר זהויות חברתיות.

And then you can just walk behind them

וניתן פשוט להלך מאחוריהן

and try them on.

ולמדוד אותן.

So it's like the different layers

כך זה כמו שכבות שונות

of what we are made of

של מה שאנו עשויים ממנו

and what we present to the world

ומה שאנו מציגים לעולם

as an identity.

כזהות שלנו.

That's another artist book project.

זהו פרויקט נוסף של ספר אמנות.

In fact, in the picture, you have two of them.

למעשה, בתמונה, ניתן לראות שניים.

It's one I'm wearing

האחד שאני לובשת

and one that's on exhibition

והשני בתערוכה

at the Center for Books Arts in New York City.

במרכז לאמנויות ספר בעיר ניו יורק.

Why do I call it a book?

מדוע אני קוראת לזה ספר?

It's called "Fashion Statement,"

היצירה נקראת "הצהרת אופנה",

and there are quotes about fashion,

וישנם ציטוטים על אופנה,

so you can read it,

כך שניתן לקרוא אותם,

and also,

ובנוסף,

because the definition of artist book

משום שההגדרה של ספר אמנות

is very generous.

היא מאד נדיבה.

So artist books, you take them off the wall.

ניתן לקחת ספר אמנות מהספריה, הקיר.

You take them for a walk.

ולקחת אותם להליכה.

You can also install them as public art.

ניתן גם להציגם כאמנות ציבורית.

Here it's in Scottsdale, Arizona,

כאן הם בסקוטדייל, אריזונה,

and it's called "Floating Memories."

והם נקראים "זכרונות צפים".

So it's regional memories,

אז אלו הם זכרונות מקומיים,

and they are just randomly moved by the wind.

והם נעים כך בקראיות על ידי הרוח.

I love public art.

אני אוהבת אמנות ציבורית.

And I entered competitions

והצטרפתי לתחרויות

for a long time.

כבר זמן רב.

After eight years of rejection,

אחרי שמונה שנים של דחייה,

I was thrilled to get my first commission

התרגשתי לקבל את ההזמנה הראשונה שלי

with the Percent for Art in New York City.

מהתכנית לאמנות ציבורית בניו-יורק.

It was for a merger station

זו היתה תחנה משותפת

for emergency workers and firemen.

לצוותי חירום ומכבי אש.

I made an artist book

יצרתי ספר אמנות

that's in stainless steel

מפלדת אל חלד

instead of paper.

במקום נייר.

I called it "Working in the Same Direction."

קראתי לה "לחתור לאותו הכיוון".

But I added weathervanes on both sides

אך הוספתי שבשבת בכל צד

to show that they cover all directions.

בכדי להראות שהם מכסים את כל הכיוונים.

With public art,

עבור אמנות ציבורית,

I could also make cut glass.

יכולתי לעבוד עם חיתוכי זכוכית.

Here it's faceted glass in the Bronx.

הנה פסיפסי זכוכית בברונקס (שכונה בניו יורק).

And each time I make public art,

ובכל פעם שאני יוצרת אמנות ציבורית,

I want something that's really relevant

אני רוצה ליצור משהו שבאמת שייך

to the place it's installed.

למקום בו הוא מוצג.

So for the subway in New York,

ברכבת התחתית בניו-יורק,

I saw a correspondence

ראיתי שיח

between riding the subway

בין נסיעה ברכבת

and reading.

לקריאה.

It is travel in time, travel on time.

זוהי נסיעה בזמן, מסע בזמן.

And Bronx literature,

בתחנת הרכבת בברונקס,

it's all about Bronx writers

הפסיפס קשור לסופרים של ברונקס

and their stories.

לסיפורי ברונקס.

Another glass project

פרויקט זכוכית נוסף

is in a public library

בספרייה הציבורית

in San Jose, California.

בסאן חוזה, קליפורניה.

So I made a vegetable point of view

יצרתי תמונה מנקודת מבט של הירק

of the growth of San Jose.

הגדל באזור סאן חוזה.

So I started in the center

התחלתי במרכז

with the acorn

עם הבלוט

for the Ohlone Indian civilization.

המייצג את התרבות האינדיאנית.

Then I have the fruit from Europe

בהמשך הוספתי את הפרי האירופאי

for the ranchers.

עבור החוואים.

And then the fruit of the world for Silicon Valley today.

ואז את פרי העולם עבור עמק הסיליקון היום.

And it's still growing.

והוא עדיין גדל.

So the technique, it's cut,

הטכניקה היא חיתוך

sandblasted, etched

התזת חול, איכול בחומצה,

and printed glass into architectural glass.

והדפסת זכוכית.

And outside the library,

ומחוץ לספריה,

I wanted to make a place to cultivate your mind.

רציתי ליצור מקום להעשיר את הנפש.

I took library material

אז לקחתי ספרים מהספריה

that had fruit in their title

שיש בכותר שלהם פרי

and I used them to make an orchard walk

והשתמשתי בהם לייצר טיילת פרדס

with these fruits of knowledge.

עם פירות הידע הללו.

I also planted the bibliotree.

בנוסף שתלתי עץ ספריה.

So it's a tree,

זהו עץ,

and in its trunk you have the roots of languages.

אשר בגזעו יש את שורשי השפות.

And it's all about international writing systems.

העץ מסמל שיטות כתיבה בינלאומיות.

And on the branches

בענפיו

you have library material growing.

ישמם ספרים שצומחים.

You can also have function and form

ניתן לשלב שימושיות וצורה

with public art.

באמנות ציבורית.

So in Aurora, Colorado it's a bench.

למשל באורורה, קולורדו, זהו ספסל.

But you have a bonus with this bench.

ויש תוספת לספסל.

Because if you sit a long time in summer in shorts,

משום שאם יושבים במכנסיים קצרים זמן רב על הספסל בקיץ,

you will walk away

כאשר קמים והולכים,

with temporary branding of

יש מעין סימולים זמניים

the story element on your thighs.

של פיסות סיפור על הירכיים.

(Laughter)

(צחוק)

Another functional work,

עוד עבודה שימושית,

it's in the south side of Chicago

בצידה הדרומי של שיקגו

for a subway station.

בתחנת רכבת התחתית.

And it's called "Seeds of the Future are Planted Today."

והיא נקראת "זרעי העתיד נזרעים כעת"

It's a story about transformation

זהו סיפור על שינוי

and connections.

וקשרים.

So it acts as a screen

והוא משמש כמסך

to protect the rail and the commuter,

להגן על המסילה ועובר האורח,

and not to have objects falling on the rails.

ולמנוע מחפצים ליפול על פסי הרכבת.

To be able to change fences

להיות מסוגל לשנות גדרות,

and window guards into flowers,

וסורגים לפרחים,

it's fantastic.

זה נהדר.

And here I've been working for the last three years

ובשלוש השנים האחרונות אני עובדת

with a South Bronx developer

עם רשות פיתוח של דרום ברונקס

to bring art to life

להביא אמנות אל החיים הציבוריים

to low-income buildings

אל הבניינים בשכונות העוני

and affordable housing.

ואל הדיור הציבורי.

So each building has its own personality.

כך לכל בניין יש את האופי שלו.

And sometimes it's about a legacy of the neighborhood,

לעיתים הוא מספר על המורשת של השכונה,

like in Morrisania, about the jazz history.

כמו במוריסאניה, על ההיסטוריה של הג'אז.

And for other projects, like in Paris,

ובפרויקטים אחרים, כמו בפאריז,

it's about the name of the street.

הוא מספר את שם הרחוב.

It's called Rue des Prairies -- Prairie Street.

הוא נקרא 'רו דה פרהרי, - רחוב הערבה.

So I brought back the rabbit,

אז החזרתי את הארנבת

the dragonfly,

את השפרירית,

to stay in that street.

כדי שישארו ברחוב.

And in 2009,

ובשנת 2009,

I was asked to make a poster

נתבקשתי להכין כרזה

to be placed in the subway cars in New York City

אשר תתלה בקרונות הרכבת התחתית בניו-יורק

for a year.

לשנה.

So that was a very captive audience.

אז הקהל במובן רב הוא קהל שבוי.

And I wanted to give them an escape.

ורציתי ליצור בעבור מפלט.

I created "All Around Town."

לכן יצרתי את "ברחבי העיר"

It is a papercutting,

זוהי מגזרת נייר,

and then after, I added color on the computer.

אשר לאחר החיתוך הוספתי לה צבע במחשב.

So I can call it techno-crafted.

זוהי יצירת טכנו-קראפט.

And along the way,

לאורך הדרך,

I'm kind of making papercuttings

אני חותכת מגזרות נייר

and adding other techniques.

ומוסיפה שיטות נוספות.

But the result is always to have stories.

אך התוצאה חייבת להיות סיפור.

So the stories, they have a lot of possibilities.

לסיפורים יש הרבה אפשרויות,

They have a lot of scenarios.

הרבה תרחישים .

I don't know the stories.

אני לא מכירה את הסיפורים.

I take images from our global imagination,

אני בוחרת תמונות מהדמיון הגלובלי שלנו,

from cliché, from things we are thinking about,

מאמרות, מממחשבות,

from history.

מהיסטוריה.

And everybody's a narrator,

וכולנו מספרים,

because everybody has a story to tell.

משום שלכולנו יש סיפור לספר.

But more important

אבל חשוב לא פחות

is everybody has to make a story

שכולם חייבים להמציא סיפור

to make sense of the world.

כדי להבין את העולם.

And in all these universes,

ובכל היקומים הללו,

it's like imagination is the vehicle

נראה כאילו הדמיון הינו הרכב

to be transported with,

איתו אנו יכולים לנוע,

but the destination is our minds

אבל היעד הוא מחוזות הנפש שלנו

and how we can reconnect

ואיך אנחנו יכולים להתחבר שוב

with the essential and with the magic.

עם המהות ועם הקסם.

And it's what story cutting is all about.

וזוהי כל מהותן של מגזרות נייר.

(Applause)

(תשואות)