The passing of time, caught in a single photo | Stephen Wilkes

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

I'm driven by pure passion

אני מונע על ידי תשוקה טהורה

to create photographs that tell stories.

ליצור תמונות שמספרות סיפורים.

Photography can be described as the recording of a single moment

צילום יכול להיות מתואר כהקלטה של רגע בודד

frozen within a fraction of time.

קפוא בתוך חלקיק זמן.

Each moment or photograph represents a tangible piece

כל רגע או תמונה מייצג פיסה מוחשית

of our memories as time passes.

של הזכרונות שלנו כשהזמן עובר.

But what if you could capture more than one moment in a photograph?

אבל מה אם תוכלו לתפוש יותר מרגע אחד בצילום?

What if a photograph could actually collapse time,

מה אם תמונה תוכל למעשה לכווץ את הזמן,

compressing the best moments of the day and the night

לדחוס את הרגעים הטובים ביותר של יום ולילה

seamlessly into one single image?

כיחידה אחת לתוך תמונה בודדת?

I've created a concept called "Day to Night"

יצרתי רעיון שנקרא "יום ללילה"

and I believe it's going to change

ואני מאמין שזה עומד לשנות

the way you look at the world.

את הדרך בה אתם מביטים על העולם.

I know it has for me.

אני יודע שזה עשה זאת בשבילי.

My process begins by photographing iconic locations,

התהליך שלי מתחיל בצילום מקומות איקוניים,

places that are part of what I call our collective memory.

מקומות שהם חלק ממה שאני קורא לו הזיכרון הקולקטבי שלנו.

I photograph from a fixed vantage point, and I never move.

צילמתי מנקודה קבועה ולעולם לא זזתי.

I capture the fleeting moments of humanity and light as time passes.

לכדתי את הרגעים הבורחים של האנושות והאור כשהזמן עובר.

Photographing for anywhere from 15 to 30 hours

צילום בזמן של 15 עד 30 שעות

and shooting over 1,500 images,

וצילום של יותר מ 1,500 תמונות,

I then choose the best moments of the day and night.

אז אני בוחר את הרגעים הכי טובים של היום והלילה.

Using time as a guide,

בשימוש בזמן כמדריך,

I seamlessly blend those best moments into one single photograph,

אני מחבר בלי תפרים את הרגעים הטובים ביותר לתמונה אחת,

visualizing our conscious journey with time.

מדמה ויזואלית את המסע ההכרתי שלנו בזמן.

I can take you to Paris

אני יכול לקחת אתכם לפריז

for a view from the Tournelle Bridge.

לראות את גשר טורנל.

And I can show you the early morning rowers

ואני יכול להראות לכם את השייטים בבוקר המוקדם

along the River Seine.

לאורך נהר הסיין.

And simultaneously,

ובאותו הזמן,

I can show you Notre Dame aglow at night.

אני יכול להראות לכם את הנוטרדם זוהרת בלילה.

And in between, I can show you the romance of the City of Light.

ובינהם, אני יכול להראות לכם את הרומנטיקה של עיר האורות.

I am essentially a street photographer from 50 feet in the air,

אני בעיקרון צלם רחוב מגובה 15 מטר באויר,

and every single thing you see in this photograph

וכל דבר שאם רואים בצילום הזה

actually happened on this day.

למעשה התרחש באותו יום.

Day to Night is a global project,

יום ללילה הוא פרוייקט גלובלי,

and my work has always been about history.

והעבודה שלי תמיד נגעה להסטוריה.

I'm fascinated by the concept of going to a place like Venice

אני מוקסם מהרעיון של ללכת למקום כמו ונציה

and actually seeing it during a specific event.

ולמעשה לראות אותה במהלך ארוע מסויים.

And I decided I wanted to see the historical Regata,

והחלטתי שרציתי לראות את הרגטה ההסטורית,

an event that's actually been taking place since 1498.

ארוע שלמעשה התרחש מאז 1498.

The boats and the costumes look exactly as they did then.

הסירות והתחפושות נראות בדיוק כמו שהן נראו אז.

And an important element that I really want you guys to understand is:

ואלמנט חשוב שאני באמת רוצה שתבינו הוא:

this is not a timelapse,

זה לא צילום במרווחי זמן,

this is me photographing throughout the day and the night.

זה אני מצלם במהלך היום והלילה.

I am a relentless collector of magical moments.

אני אספן נחוש של רגעים קסומים.

And the thing that drives me is the fear of just missing one of them.

והדבר שמניע אותי הוא הפחד מלפספס אחד מהם.

The entire concept came about in 1996.

כל הרעיון הגיע ב 1996.

LIFE Magazine commissioned me to create a panoramic photograph

מגזין LIFE הזמין אותי ליצור תמונה פנורמית

of the cast and crew of Baz Luhrmann's film Romeo + Juliet.

של המשתתפים והצוות של הסרט רומאו ויוליה של באז לוהרמן.

I got to the set and realized: it's a square.

הגעתי לסט והבנתי: זו כיכר.

So the only way I could actually create a panoramic was to shoot a collage

אז הדרך היחידה שיכולתי ליצור פנורמה היתה לצלם קולאג'

of 250 single images.

של 250 תמונות בודדות.

So I had DiCaprio and Claire Danes embracing.

אז היו לי את דיקפריו וקלייר דיינז מתחבקים.

And as I pan my camera to the right,

וכשהזזתי את המצלמה לימין,

I noticed there was a mirror on the wall

הבחנתי שהיתה מראה על הקיר

and I saw they were actually reflecting in it.

וראיתי שהם למעשה השתקפו בה.

And for that one moment, that one image

ולאותו רגע, התמונה הבודדת הזו

I asked them, "Would you guys just kiss

ביקשתי מהם, "אתם מוכנים רק להתנשק

for this one picture?"

לתמונה הזו?"

And then I came back to my studio in New York,

ואז חזרתי לסטודיו שלי בניו יורק,

and I hand-glued these 250 images together

והדבקתי את 250 התמונות האלו יחד ביד

and stood back and went, "Wow, this is so cool!

זזתי אחורה ואמרתי, "וואו, זה כל כך מגניב!

I'm changing time in a photograph."

אני משנה את הזמן בצילום."

And that concept actually stayed with me for 13 years

והקונספט הזה למעשה נשאר איתי במשך 13 שנה

until technology finally has caught up to my dreams.

עד שהטכנולוגיה לבסוף תפסה את החלומות שלי.

This is an image I created of the Santa Monica Pier, Day to Night.

זו תמונה שיצרתי של פיר סנטה מוניקה, ביום ובלילה.

And I'm going to show you a little video

ואני אראה לכם סרטון קצר

that gives you an idea of what it's like being with me

שנותן לכם רעיון של איך זה להיות איתי

when I do these pictures.

כשאני מצלם את התמונות האלו.

To start with, you have to understand that to get views like this,

בהתחלה, אתם צריכים להבין שכדי לקבל נופים כמו זה,

most of my time is spent up high, and I'm usually in a cherry picker

את רוב הזמן שלי אני מבלה למעלה, ואני בדרך כלל במנוף קטיף

or a crane.

או על מנוף.

So this is a typical day, 12-18 hours, non-stop

אז זה יום טיפוסי, 12-18 שעות בלי הפסקה

capturing the entire day unfold.

לוכד את כל היום מתגלגל.

One of the things that's great is I love to people-watch.

אחד הדברים שמעולה הוא שאני אוהב להביט באנשים.

And trust me when I tell you,

ותאמינו לי כשאני אומר לכם,

this is the greatest seat in the house to have.

זה הכיסא הכי טוב בבית.

But this is really how I go about creating these photographs.

אבל זה באמת איך שאני יוצר את התמונות האלו.

So once I decide on my view and the location,

אז ברגע שאני מחליט על זווית הצילום שלי והמיקום,

I have to decide where day begins and night ends.

אני צריך להחליט איפה היום מתחיל והלילה נגמר.

And that's what I call the time vector.

וזה מה שאני קורא לו וקטור הזמן.

Einstein described time as a fabric.

איינשטיין מתאר זמן כמארג.

Think of the surface of a trampoline:

חשבו על פני השטח של טרמפולינה:

it warps and stretches with gravity.

הוא מתעוות ונמתח עם הכבידה.

I see time as a fabric as well,

אני רואה גם את הזמן כמארג,

except I take that fabric and flatten it, compress it into single plane.

רק שאני לוקח את המארג ומשטח אותו, דוחס אותו למישור בודד.

One of the unique aspects of this work is also,

אחת מהפנים היחודיים של העבודה הזו היא גם,

if you look at all my pictures,

אם אתם מביטים בכל התמונות שלי,

the time vector changes:

וקטור הזמן משתנה:

sometimes I'll go left to right,

לפעמים אני אזוז משמאל לימין,

sometimes front to back, up or down, even diagonally.

לפעמים קדימה אחורה, למעלה למטה, אפילו באלכסון.

I am exploring the space-time continuum

אני חוקר את המשכיות המרחב זמן

within a two-dimensional still photograph.

בתוך תמונה דו מימדית.

Now when I do these pictures,

עכשיו כשאני לוקח את התמונות האלו,

it's literally like a real-time puzzle going on in my mind.

זה מילולית כמו פאזל תלת מימדי שמתרחש במוח שלי.

I build a photograph based on time,

אני בונה תמונה בהתבסס על זמן,

and this is what I call the master plate.

וזה מה שאני קורא לו התבנית הראשית.

This can take us several months to complete.

זה יכול לקחת לנו כמה חודשים להשלים.

The fun thing about this work is

הכיף בעבודה הזו הוא

I have absolutely zero control when I get up there

שיש לי אפס שליטה מתי אני מגיע לשם

on any given day and capture photographs.

בכל יום מסויים ולוכד את התמונות.

So I never know who's going to be in the picture,

אז אני לעולם לא יודע מי יהיה בתמונה,

if it's going to be a great sunrise or sunset -- no control.

אם זו תהיה זריחה או שקיעה מעולות -- אין שליטה.

It's at the end of the process,

זה בסוף התהליך,

if I've had a really great day and everything remained the same,

אם היה לי יום באמת מוצלח והכל נשאר אותו הדבר,

that I then decide who's in and who's out,

שאני יכול להחליט מי בפנים ומי בחוץ,

and it's all based on time.

והכל בהתבסס על זמן.

I'll take those best moments that I pick over a month of editing

אני אקח את הרגעים הטובים ביותר שאני בוחר במשך חודשים של עריכה

and they get seamlessly blended into the master plate.

והם מעורבים ללא תפר לתמונת המאסטר.

I'm compressing the day and night

אני דוחס את היום והלילה

as I saw it,

כמו שראיתי אותם,

creating a unique harmony between these two very discordant worlds.

יוצר הרמוניה יחודית בין שני העולמות המרוחקים האלה.

Painting has always been a really important influence in all my work

ציור תמיד היה השפעה באמת משמעותית בעבודה שלי

and I've always been a huge fan of Albert Bierstadt,

ותמיד הייתי אוהד גדול של אלברט בירשטדט,

the great Hudson River School painter.

צייר אסכולת נהר ההאדסון הדגול.

He inspired a recent series that I did on the National Parks.

הוא נתן השראה לסדרה שעשיתי בפארקים הלאומיים.

This is Bierstadt's Yosemite Valley.

זה פארק יוסמיטי של בירשטדט.

So this is the photograph I created of Yosemite.

אז זו התמונה שיצרתי ביוסמיטי.

This is actually the cover story of the 2016 January issue

זה למעשה סיפור השער של גיליון ינואר 2016

of National Geographic.

של נשיונל גאוגרפיק.

I photographed for over 30 hours in this picture.

צילמתי במשך יותר מ 30 שעות בתמונה הזו.

I was literally on the side of a cliff,

הייתי ממש על צד הצוק,

capturing the stars and the moonlight as it transitions,

לוכד את הכוכבים ואור הירח כשהוא עובר,

the moonlight lighting El Capitan.

אור הירח שמאיר את אל קפיטן.

And I also captured this transition of time throughout the landscape.

וגם לכדתי את המעבר של הזמן על פני השטח.

The best part is obviously seeing the magical moments of humanity

החלק הכי טוב הוא כמובן לראות את הרגעים הקסומים של האנושות

as time changed --

כשהזמן משתנה --

from day into night.

מיום ללילה.

And on a personal note,

ובנימה אישית,

I actually had a photocopy of Bierstadt's painting in my pocket.

היה לי עותק של הציור של בירשטדט בכיס.

And when that sun started to rise in the valley,

וכשהשמש התחילה לעלות בעמק,

I started to literally shake with excitement

התחלתי ממש לרעוד מהתרגשות

because I looked at the painting and I go,

בגלל שהבטתי בציור ואמרתי,

"Oh my god, I'm getting Bierstadt's exact same lighting

"אלוהים, אני מקבל בדיוק את אותה תאורה של בירשטדט

100 years earlier."

מלפני 100 שנה."

Day to Night is about all the things,

יום ללילה נוגע לכל הדברים,

it's like a compilation of all the things I love

זה כמו קומפילציה של כל הדברים שאני אוהב

about the medium of photography.

בנוגע למדיום של הצילום.

It's about landscape,

זה נוגע לפני שטח,

it's about street photography,

זה נוגע לצילום רחוב,

it's about color, it's about architecture,

זה נוגע לצבע, זה נוגע לארכיטקטורה,

perspective, scale -- and, especially, history.

פרספקטיבה, קנה מידה -- ובעיקר, הסטוריה.

This is one of the most historical moments

זה אחד הרגעים הכי הסטוריים

I've been able to photograph,

שהייתי מסוגל לצלם,

the 2013 Presidential Inauguration of Barack Obama.

ההשבעה הנשיאותית של ברק אובמה ב 2013.

And if you look closely in this picture,

ואם אתם מביטים מקרוב בתמונה,

you can actually see time changing

אתם יכולים למעשה לראות את הזמן משתנה

in those large television sets.

במקרני הטלוויזיה הגדולים האלה.

You can see Michelle waiting with the children,

אתם יכולים לראות את מישל מחכה עם הילדים,

the president now greets the crowd,

הנשיא מברך עכשיו את הקהל,

he takes his oath,

הוא נשבע,

and now he's speaking to the people.

ועכשיו הוא מדבר לקהל.

There's so many challenging aspects when I create photographs like this.

יש כל כך הרבה אספקטים מאתגרים כשאני יוצר תמונות כמו זו.

For this particular photograph,

לתמונה המסויימת הזו,

I was in a 50-foot scissor lift up in the air

הייתי על מנוף מספריים בגובה 15 מטר באויר

and it was not very stable.

והוא לא היה ממש יציב.

So every time my assistant and I shifted our weight,

אז כל פעם שהעוזר שלי ואני זזנו,

our horizon line shifted.

האופק שלנו זז.

So for every picture you see,

אז על כל תמונה שאתם רואים,

and there were about 1,800 in this picture,

ויש בערך 1,800 תמונות בתמונה הזו,

we both had to tape our feet into position

שניינו היינו צריכים להדביק את רגלינו במקום

every time I clicked the shutter.

כל פעם שלחצנו על הצמצם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I've learned so many extraordinary things doing this work.

למדתי כל כך הרבה דברים יוצאי דופן במהלך העבודה הזו.

I think the two most important are patience

אני חושב ששני הכי חשובים הם סבלנות

and the power of observation.

וכוח האבחנה.

When you photograph a city like New York from above,

כשאתם מצלמים עיר כמו ניו יורק מלמעלה,

I discovered that those people in cars

גיליתי שהאנשים האלה במכוניות

that I sort of live with everyday,

שאני סוג של חיי איתם כל יום,

they don't look like people in cars anymore.

הם לא נראים כמו אנשים במכוניות יותר.

They feel like a giant school of fish,

הם מרגישים כמו להקת דגים ענקית,

it was a form of emergent behavior.

זה היה סוג של התנהגות נובעת.

And when people describe the energy of New York,

וכשאנשים מתארים את האנרגיה של ניו יורק,

I think this photograph begins to really capture that.

אני חושב שהתמונה מתחילה באמת לתפוש את זה.

When you look closer in my work,

כשאתם מביטים קרוב יותר על העבודה שלי,

you can see there's stories going on.

אתם יכולים לראות שיש סיפורים מתרחשים.

You realize that Times Square is a canyon,

אתם מבינים שכיכר טיימס היא קניון,

it's shadow and it's sunlight.

את הצל שלה ואת אור השמש שלה.

So I decided, in this photograph, I would checkerboard time.

אז החלטתי, בתמונה הזו, אני אחלק את הזמן.

So wherever the shadows are, it's night

אז איפה שהצללים, זה לילה

and wherever the sun is, it's actually day.

ואיפה שהשמש זה למעשה יום.

Time is this extraordinary thing

זמן הוא דבר מדהים

that we never can really wrap our heads around.

שאנחנו לעולם לא באמת יכולים להבין.

But in a very unique and special way,

אבל בדרך מאוד יחודית ומיוחדת,

I believe these photographs begin to put a face on time.

אני מאמין שהתמונות האלו מתחילות לשים פנים לזמן.

They embody a new metaphysical visual reality.

הן מגלמות מציאות ויזואלית מטאפיזית חדשה.

When you spend 15 hours looking at a place,

כשאתם מבלים 15 שעות בהסתכלות על מקום,

you're going to see things a little differently

אתם תראו דברים מעט שונה

than if you or I walked up with our camera,

מאשר אם אתם או אני נלך עם המצלמה שלנו

took a picture, and then walked away.

נצלם תמונה, ואז נלך.

This was a perfect example.

זו היתה דוגמה מעולה.

I call it "Sacré-Coeur Selfie."

אני קורא לה "סלפי של הסאקרה קר."

I watched over 15 hours

צפיתי במשך 15 שעות

all these people not even look at Sacré-Coeur.

בכל האנשים האלה אפילו לא מביטים בסאקרה קר.

They were more interested in using it as a backdrop.

הם התעניינו יותר בשימוש בה כרקע.

They would walk up, take a picture,

הם יבואו, יצלמו תמונה,

and then walk away.

ואז ילכו.

And I found this to be an absolutely extraordinary example,

ואני חושב שזה דוגמה ממש יוצאת דופן,

a powerful disconnect between what we think the human experience is

ניתוק חזק בין מה שאנחנו חושבים שהחוויה האנושית היא

versus what the human experience is evolving into.

מול מה שהחוויה האנושית הופכת אליו.

The act of sharing has suddenly become more important

הפעולה של שיתוף פתאום הפכה ליותר חשובה

than the experience itself.

מהחוויה עצמה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And finally, my most recent image,

ולבסוף, התמונה הכי עדכנית שלי,

which has such a special meaning for me personally:

שיש לה משמעות כל כך מיוחדת לי אישית:

this is the Serengeti National Park in Tanzania.

זה הפארק הלאומי סרנגטי בטנזניה.

And this is photographed in the middle of the Seronera,

וזה צולם באמצע הסרונרה,

this is not a reserve.

זו לא שמורה.

I went specifically during the peak migration

הלכתי במיוחד במהלך נדידת השיא

to hopefully capture the most diverse range of animals.

כדי ללכוד בתקווה את המגוון הכי גדול של חיות.

Unfortunately, when we got there,

למרבה הצער, כשהגענו לשם,

there was a drought going on during the peak migration,

היתה בצורת שהתרחשה בשיא הנדידה,

a five-week drought.

בצורת של חמישה שבועות.

So all the animals were drawn to the water.

אז כל החיות נמשכו למים.

I found this one watering hole,

גיליתי בור שתיה אחד,

and felt if everything remained the same way it was behaving,

והרגשתי שאם הכל נשאר כמו שהוא מתנהג,

I had a real opportunity to capture something unique.

היתה לי הזדמנות אמיתית ללכוד משהו יחודי.

We spent three days studying it,

בילינו שלושה ימים בלימוד שלו,

and nothing could have prepared me

ושום דבר לא היה יכול להכין אותי

for what I witnessed during our shoot day.

למה שראיתי במהלך יום הצילומים.

I photographed for 26 hours

צילמתי במשך 26 שעות

in a sealed crocodile blind, 18 feet in the air.

בתריס קרוקודיל אטום בגובה 6 מטר.

What I witnessed was unimaginable.

מה שצפיתי בו היה בלתי ניתן לתאור.

Frankly, it was Biblical.

באמת, זה היה תנכי.

We saw, for 26 hours,

ראינו במשך 26 שעות,

all these competitive species share a single resource called water.

את כל המינים התחרותיים האלה חולקים משאב יחיד שנקרא מים.

The same resource that humanity is supposed to have wars over

אותו משאב שהאנושות אמורה להלחם עליו

during the next 50 years.

ב 50 השנים הבאות.

The animals never even grunted at each other.

החיות אפילו לא נהמו אחת על השניה.

They seem to understand something that we humans don't.

הן נראו כאילו הבינו משהו שאנחנו האנשים לא.

That this precious resource called water

שהמשאב היקר הזה שנקרא מים

is something we all have to share.

הוא משהו שכולנו צריכים לחלוק.

When I created this picture,

כשיצרתי את התמונה הזו,

I realized that Day to Night is really a new way of seeing,

הבנתי שיום ללילה זה באמת דרך חדשה לראות,

compressing time,

דחיסת זמן,

exploring the space-time continuum within a photograph.

חקר המשכיות המרחב זמן בתוך צילום.

As technology evolves along with photography,

כשהטכנולוגיה מתפתחת יחד עם הצילום,

photographs will not only communicate a deeper meaning of time and memory,

צלמים לא רק יתקשרו משמעות עמוקה יותר של זמן וזיכרון,

but they will compose a new narrative of untold stories,

אלא הם יחברו נרטיב חדש של סיפורים שלא סופרו,

creating a timeless window into our world.

ויצרו חלון ללא זמן לעולם שלנו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)