Rose George: Let's talk crap. Seriously.

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

Let's talk dirty.

בואו נדבר מלוכלך.

A few years ago, oddly enough,

לפני כמה שנים, באופן מוזר למדי,

I needed the bathroom,

הייתי צריכה לשירותים,

and I found one, a public bathroom,

ומצאתי שרותים ציבוריים,

and I went into the stall,

נכנסתי לתא,

and I prepared to do what I'd done most of my life:

והתכוננתי לעשות מה שאני עושה רוב חיי:

use the toilet, flush the toilet, forget about the toilet.

להשתמש בשירותים, להדיח אותם, ולשכוח מהם.

And for some reason that day, instead,

אבל באותו יום, משום-מה,

I asked myself a question,

שאלתי את עצמי שאלה,

and it was, where does this stuff go?

והשאלה היתה: לאן המוצרים האלה הולכים?

And with that question, I found myself plunged

ובעקבות השאלה הזו, מצאתי את עצמי שוקעת

into the world of sanitation --

בעולם התברואה--

there's more coming -- (Laughter) —

יש עוד-- [צחוק]--

sanitation, toilets and poop,

תברואה, אסלות וקקי,

and I have yet to emerge.

אני עוד אעלה משם.

And that's because it's such an enraging,

וזה משום שזה מקום

yet engaging place to be.

כל-כך מרגיז אבל מעניין.

To go back to that toilet,

אם לחזור לאותם שירותים,

it wasn't a particularly fancy toilet,

אלו לא היו שירותים יפים במיוחד,

it wasn't as nice as this one

לא יפים כמו זה,

from the World Toilet Organization.

מ"ארגון השירותים העולמי".

That's the other WTO. (Laughter)

או אש"ע. [צחוק]

But it had a lockable door, it had privacy, it had water,

אבל היתה שם דלת עם מנעול, היתה פרטיות, היו מים,

it had soap so I could wash my hands,

היה שם סבון כדי שאוכל לרחוץ ידיים,

and I did because I'm a woman, and we do that.

וכך עשיתי, כי אני אשה, ואנחנו עושות זאת.

(Laughter) (Applause)

[צחוק] [מחיאות כפיים]

But that day, when I asked that question,

אבל באותו יום, כששאלתי את עצמי את אותה שאלה,

I learned something, and that was that I'd grown up thinking

למדתי משהו, וזה היה שהתרגלתי לחשוב

that a toilet like that was my right,

שזכותי לשירותים כאלה,

when in fact it's a privilege.

בעוד שלמעשה מדובר בזכות-יתר.

2.5 billion people worldwide have no adequate toilet.

ל-2.5 מיליארד בני-אדם בעולם אין שירותים נאותים.

They don't have a bucket or a box.

אין להם אפילו דלי או ארגז.

Forty percent of the world with no adequate toilet.

ל-40% מהעולם אין שירותים נאותים.

And they have to do what this little boy is doing

ועליהם לעשות מה שעושה הילד הקטן הזה

by the side of the Mumbai Airport expressway,

לצד הכביש המהיר של נמל התעופה במומבאי,

which is called open defecation,

וזה מכונה "עשיית צרכים תחת כיפת השמיים",

or poo-pooing in the open.

או "חירבון בשטח".

And he does that every day,

והוא עושה זאת מידי יום,

and every day, probably, that guy in the picture

וכנראה שמידי יום גם הבחור שבתמונה

walks on by,

חולף לידו,

because he sees that little boy, but he doesn't see him.

כי הוא רואה את הילד הקטן, אבל לא רואה אותו.

But he should, because the problem

אבל מן הדין שיראה, כי הבעיה

with all that poop lying around

עם כל הקקי שמפוזר בשטח,

is that poop carries passengers.

הוא שלקקי יש טרמפיסטים.

Fifty communicable diseases like to travel in human shit.

50 מחלות מידבקות אוהבות לעבור בחרא האנושי.

All those things, the eggs, the cysts,

כל הדברים האלה, הביצים, השלחופות,

the bacteria, the viruses, all those can travel

החיידקים, הנגיפים, כל אלה יכולים לעבור

in one gram of human feces.

בגרם אחד של צואה אנושית.

How? Well, that little boy will not have washed his hands.

איך? ובכן, הילד הקטן לא ירחץ ידיים.

He's barefoot. He'll run back into his house,

הוא יחף. הוא ירוץ בחזרה הביתה,

and he will contaminate his drinking water and his food

ויזהם את מי השתיה שלו, את מזונו

and his environment

ואת סביבתו

with whatever diseases he may be carrying

עם כל מחלה שהוא אולי נושא

by fecal particles that are on his fingers and feet.

בחלקיקי צואה שנותרו על אצבעותיו וכפות רגליו.

In what I call the flushed-and-plumbed world

במה שאני מכנה "עולם הניאגרה והצנרת",

that most of us in this room are lucky to live in,

שלמרביתנו התמזל המזל לחיות בו,

the most common symptoms associated with those diseases,

התסמין הנפוץ ביותר הקשור במחלות אלה,

diarrhea, is now a bit of a joke.

השלשול, משמש נושא לבדיחות,

It's the runs, the Hershey squirts, the squits.

מכנים אותו "ישיבה לעניינים שוטפים" וכינויים נוספים

Where I come from, we call it Delhi belly,

במקום ממנו אני באה, אנו קוראים לזה "בטן דלהי",

as a legacy of empire.

בתור מורשת האימפריה.

But if you search for a stock photo of diarrhea

אבל אם תחפשו באינטרנט תמונה של שלשול,

in a leading photo image agency,

במאגר של סוכנות צילומים מובילה,

this is the picture that you come up with.

זו התמונה שתמצאו.

(Laughter)

[צחוק]

Still not sure about the bikini.

ואני לא בטוחה מה משמעות הביקיני.

And here's another image of diarrhea.

הנה עוד תמונה של שלשול.

This is Marie Saylee, nine months old.

זאת מארי סיילי, בת 9 חודשים.

You can't see her, because she's buried

אתם לא רואים אותה, כי היא קבורה

under that green grass in a little village in Liberia,

מתחת לעשב הירוק הזה, בכפר קטן בליבריה,

because she died in three days from diarrhea --

כי היא מתה תוך 3 ימים משלשול

the Hershey squirts, the runs, a joke.

או כל כינוי מבדח שרוצים.

And that's her dad.

וזה אביה.

But she wasn't alone that day,

אבל היא לא היתה לבד באותו יום,

because 4,000 other children died of diarrhea,

כי עוד 4,000 ילדים מתו משלשול,

and they do every day.

וזה נמשך כך מידי יום.

Diarrhea is the second biggest killer of children worldwide,

שלשול הוא רוצח הילדים השני במעלה בעולם,

and you've probably been asked to care about things

ואתם ודאי נדרשתם להיזהר מדברים כגון

like HIV/AIDS or T.B. or measles,

איידס, שחפת או חצבת,

but diarrhea kills more children

אבל השלשול הורג יותר ילדים

than all those three things put together.

מכל אלה גם יחד.

It's a very potent weapon of mass destruction.

זהו נשק השמדה המוני יעיל ביותר.

And the cost to the world is immense:

והמחיר העולמי שלו הוא עצום:

260 billion dollars lost every year

הפסדים בסך 260 מיליארד דולר בשנה

on the losses to poor sanitation.

בגלל תברואה גרועה.

These are cholera beds in Haiti.

אלה הן מיטות של חולי כולרה בהאיטי.

You'll have heard of cholera, but we don't hear about diarrhea.

ודאי שמעתם על הכולרה, אבל אנו לא שומעים על השלשול.

It gets a fraction of the attention and funding

הוא זוכה לשבריר מתשומת הלב והמימון

given to any of those other diseases.

שמוקדשים לכל אחת מהמחלות האלה.

But we know how to fix this.

אבל אנו יודעים איך לתקן את הבעיה הזו.

We know, because in the mid-19th century,

אנו יודעים, כי באמצע המאה ה-19,

wonderful Victorian engineers

מהנדסים ויקטוריאניים נפלאים

installed systems of sewers and wastewater treatment

התקינו מערכות ביוב וטיהור שפכים

and the flush toilet, and disease dropped dramatically.

ואת האסלה הניתנת להדחה, והמחלות פחתו פלאים.

Child mortality dropped by the most

תמותת הילדים פחתה הכי הרבה

it had ever dropped in history.

מאשר בכל תקופה בהיסטוריה.

The flush toilet was voted the best medical advance

אסלת ההדחה הוכרזה כפיתוח הרפואי הטוב ביותר

of the last 200 years by the readers of the British Medical Journal,

מזה 200 שנה, בהצבעה של קוראי כתב העת הרפואי הבריטי.

and they were choosing over the Pill, anesthesia,

והמועמדים הנוספים היו הגלולה, ההרדמה

and surgery.

והניתוח.

It's a wonderful waste disposal device.

זהו מתקן נפלא להיפטרות מפסולת.

But I think that it's so good — it doesn't smell,

אך לדעתי היא כה טובה-- היא לא מסריחה,

we can put it in our house, we can lock it behind a door —

אנו יכולים להתקין אותה בבית, לסגור עליה דלת--

and I think we've locked it out of conversation too.

ולדעתי גם סגרנו אותה מחוץ לשיח שלנו.

We don't have a neutral word for it.

אין לנו מילה נייטרלית לזה.

Poop's not particularly adequate.

"קקי" היא לא מילה נאותה במיוחד.

Shit offends people. Feces is too medical.

"חרא" היא מילה פוגענית. "צואה" - רפואית מדי.

Because I can't explain otherwise,

כי אחרת אני לא יכולה להסביר,

when I look at the figures, what's going on.

כשאני מביטה במספרים, מה קורה.

We know how to solve diarrhea and sanitation,

אנו יודעים איך לפתור את בעיות השלשול והתברואה,

but if you look at the budgets of countries,

אבל אם רואים תקציבים של מדינות

developing and developed,

מתפתחות ומפותחות,

you'll think there's something wrong with the math,

אפשר לחשוב שמשהו בחישוב לא בסדר,

because you'll expect absurdities like

כי הציפיה היא לדברים מגוחכים, כמו למשל,

Pakistan spending 47 times more on its military

שפקיסטן מוציאה פי 47 יותר על הצבא שלה

than it does on water and sanitation,

מאשר על מים ותברואה,

even though 150,000 children die of diarrhea

חרף העובדה ש-150,000 ילדים מתים משלשול

in Pakistan every year.

בפקיסטן בכל שנה.

But then you look at that already minuscule

אבל אז מסתכלים על התקציב הזעיר ממילא

water and sanitation budget,

של המים והתברואה,

and 75 to 90 percent of it will go on clean water supply,

70-90% ממנו הולכים לאספקת מים זכים,

which is great; we all need water.

וזה מצוין; כולנו זקוקים למים.

No one's going to refuse clean water.

איש לא יסרב למים זכים.

But the humble latrine, or flush toilet,

אבל המחראה הצנועה, או אסלת ההדחה,

reduces disease by twice as much

מפחיתה מחלות כפליים

as just putting in clean water.

מהבאת מים נקיים.

Think about it. That little boy

חישבו על זה. אותו ילד קטן

who's running back into his house,

שרץ בחזרה הביתה,

he may have a nice, clean fresh water supply,

אולי יש לו שם אספקה נחמדה של מים זכים וטריים,

but he's got dirty hands that he's going to contaminate his water supply with.

אבל יש לו ידיים מלוכלכות והוא יזהם בהן את אספקת המים שלו.

And I think that the real waste of human waste

ולדעתי, הבזבוז האמיתי של הפסולת האנושית

is that we are wasting it as a resource

היא שאנו מבזבזים אותה כמשאב

and as an incredible trigger for development,

וכמניע מדהים של פיתוח,

because these are a few things that toilets

כי אלה כמה דברים שבתי-שימוש

and poop itself can do for us.

והקקי עצמו יכולים לעשות למעננו.

So a toilet can put a girl back in school.

למשל, בית-שימוש יכול להחזיר ילדה ללימודים.

Twenty-five percent of girls in India drop out of school

25% מהילדות בהודו נושרות מהלימודים

because they have no adequate sanitation.

כי אין להן תברואה נאותה.

They've been used to sitting through lessons

הן התרגלו לשבת בשיעורים

for years and years holding it in.

ולהתאפק, במשך שנים על גבי שנים.

We've all done that, but they do it every day,

כולנו נהגנו כך, אבל הן עושות זאת מידי יום ביומו,

and when they hit puberty and they start menstruating,

וכשהן מגיעות לבגרות מינית ומקבלות את הוסת,

it just gets too much.

זה כבר יותר מדי עבורן.

And I understand that. Who can blame them?

ואני מבינה את זה. מי יכול להאשים אותן?

So if you met an educationalist and said,

אז אם תפגשו איש-חינוך ותאמרו לו,

"I can improve education attendance rates by 25 percent

"אני יכול לשפר את הנוכחות בשיעורים ב-25%

with just one simple thing,"

בעזרת דבר קטן אחד."

you'd make a lot of friends in education.

תרכשו המון חברים בעולם החינוך.

That's not the only thing it can do for you.

זה איננו הדבר היחיד שהוא יכול לעשות עבורכם.

Poop can cook your dinner.

הקקי יכול לבשל את ארוחתכם.

It's got nutrients in it.

יש בו חומרים מזינים.

We ingest nutrients. We excrete nutrients as well.

אנו בולעים חומרים מזינים. אנו גם מפרישים חומרים מזינים.

We don't keep them all.

אנו לא שומרים את כולם אצלנו.

In Rwanda, they are now getting

ברואנדה משיגים היום

75 percent of their cooking fuel in their prison system

75% מדלק הבישול שלהם במערכת בתי הסוהר

from the contents of prisoners' bowels.

מתכולת מעיהם של האסירים.

So these are a bunch of inmates in a prison in Butare.

זו קבוצת אסירים בכלא בבוטארה.

They're genocidal inmates, most of them,

הם כלואים באשמת רצח-עם, רובם,

and they're stirring the contents of their own latrines,

והם מערבבים את תכולת המחראות שלהם,

because if you put poop in a sealed environment, in a tank,

כי אם שמים קקי בסביבה אטומה, במיכל,

pretty much like a stomach,

מאד בדומה לקיבה,

then, pretty much like a stomach, it gives off gas,

אז מאד בדומה לקיבה, היא מפיקה גז,

and you can cook with it.

ואפשר לבשל בעזרתו.

And you might think it's just good karma

אולי תחשבו שזו פשוט קארמה טובה

to see these guys stirring shit,

לראות שהחבר'ה האלה מערבבים חרא,

but it's also good economic sense,

אבל יש כאן גם חוש כלכלי טוב,

because they're saving a million dollars a year.

כי הם חוסכים מיליון דולר בשנה.

They're cutting down on deforestation,

הם עוזרים לצמצם את בירוא היערות,

and they've found a fuel supply that is inexhaustible,

והם גילו מקור דלק בלתי-נדלה,

infinite and free at the point of production.

אינסופי וחינמי, מאתר הייצור.

It's not just in the poor world that poop can save lives.

הקקי יכול להציל חיים לא רק בעולם העני.

Here's a woman who's about to get a dose

הנה אשה שעומדת לקבל מנה

of the brown stuff in those syringes,

מהחומר החום הזה שבמזרקים,

which is what you think it is,

וזה מה שאתם חושבים שזה,

except not quite, because it's actually donated.

אבל לא בדיוק, משום שזו תרומה.

There is now a new career path called stool donor.

יש היום מסלול קריירה חדש בשם "תרומת צואה".

It's like the new sperm donor.

זה כמו תרומת זרע.

Because she has been suffering from a superbug called C. diff,

כי היא סובלת מחיידק-על בשם קלוסטרידיום דיפיסיל,

and it's resistant to antibiotics in many cases.

והוא עמיד לאנטיביוטיקה אצל מרבית החולים.

She's been suffering for years.

היא סובלת כבר שנים.

She gets a dose of healthy human feces,

היא מקבלת מנה של צואה אנושית בריאה,

and the cure rate for this procedure is 94 percent.

ושיעור ההחלמה בנוהל הזה הוא 94%.

It's astonishing, but hardly anyone is still doing it.

זה מדהים, אבל כבר כמעט לא עושים זאת.

Maybe it's the ick factor.

אולי זה בגלל מקדם האיכסה.

That's okay, because there's a team of research scientists

זה בסדר, כי יש צוות של מדעני מחקר

in Canada who have now created a stool sample,

בקנדה, שיצרו לאחרונה דגימת צואה,

a fake stool sample which is called RePOOPulate.

דגימת צואה מזויפת שנקראת "ריפופיולייט".

So you'd be thinking by now, okay, the solution's simple,

אז אולי חשבתם שהפתרון עכשיו פשוט,

we give everyone a toilet.

ניתן לכולם בתי-שימוש.

And this is where it gets really interesting,

וכאן זה נעשה באמת מעניין,

because it's not that simple, because we are not simple.

כי זה לא כל-כך פשוט, כי אנחנו לא פשוטים.

So the really interesting, exciting work --

אז העבודה המעניינת והמלהיבה באמת--

this is the engaging bit -- in sanitation is that

וזה החלק המרתק-- בתברואה,

we need to understand human psychology.

היא שעלינו להבין את הפסיכולוגיה האנושית.

We need to understand software

עלינו להתמצא בתוכנה

as well as just giving someone hardware.

נוסף על זה שנותנים את החומרה.

They've found in many developing countries that

גילו בהרבה ארצות מתפתחות,

governments have gone in and given out free latrines

שבהן הממשלות התערבו וסיפקו בתי-שימוש חופשיים,

and gone back a few years later and found that they've

ואחרי כמה שנים הם חזרו וגילו

got lots of new goat sheds or temples or spare rooms

שיש להם הרבה דירי עזים ומקדשים חדשים או חדרים נוספים

with their owners happily walking past them

כשהבעלים חולפים לידם בשמחה

and going over to the open defecating ground.

ועושים את צרכיהם בשטח הפתוח.

So the idea is to manipulate human emotion.

אז הרעיון הוא לשנות את הרגש האנושי.

It's been done for decades. The soap companies did it

זה נעשה כבר עשרות שנים. חברות הסבונים עשו זאת

in the early 20th century.

בתחילת המאה ה-20.

They tried selling soap as healthy. No one bought it.

הן ניסו למכור סבון בתור משהו בריא. לא קנו אותו.

They tried selling it as sexy. Everyone bought it.

הם ניסו למכור אותו כמשהו סקסי. כולם קנו אותו.

In India now there's a campaign

בהודו מתנהל עכשיו מסע פרסום

which persuades young brides

שמשכנע כלות צעירות

not to marry into families that don't have a toilet.

לא להינשא למשפחות שאין להן שירותים.

It's called "No Loo, No I Do."

זה נקרא: "אין שירותים - אין נישואין"

(Laughter)

[צחוק]

And in case you think that poster's just propaganda,

ואם נראה לכם שהכרזה הזו היא רק תעמולה,

here's Priyanka, 23 years old.

הנה פריאנקה, בת ה-23,

I met her last October in India,

פגשתי אותה בהודו באוקטובר האחרון,

and she grew up in a conservative environment.

היא גדלה בסביבה שמרנית.

She grew up in a rural village in a poor area of India,

היא גדלה בכפר, באזור עני בהודו,

and she was engaged at 14, and then at 21 or so,

והיא התארסה בגיל 14, ובגיל 21 בערך

she moved into her in-law's house.

היא עברה לגור בביתם של מחותניה.

And she was horrified to get there and find

ולאימתה הרבה, כשהגיעה לשם היא מצאה

that they didn't have a toilet.

שאין להם שירותים.

She'd grown up with a latrine.

היא גדלה בבית עם מחראה.

It was no big deal, but it was a latrine.

לא משהו מיוחד, אבל בכל זאת, מחראה.

And the first night she was there, she was told

ובלילה הראשון שלה שם, נאמר לה

that at 4 o'clock in the morning --

זה היה ב-4 לפנות בוקר--

her mother-in-law got her up, told her to go outside

החותנת שלה באה אליה, אמרה לה לצאת החוצה

and go and do it in the dark in the open.

ולעשות את זה בחושך בשטח הפתוח.

And she was scared. She was scared of drunks hanging around.

היא היתה מבוהלת. היא פחדה משיכורים שהסתובבו שם.

She was scared of snakes. She was scared of rape.

היא פחדה מנחשים, היא פחדה מאונס.

After three days, she did an unthinkable thing.

אחרי 3 ימים, היא עשתה מעשה שלא ייעשה.

She left.

היא הסתלקה.

And if you know anything about rural India,

ואם אם יודעים משהו על הודו הכפרית,

you'll know that's an unspeakably courageous thing to do.

ברור לכם שזה מעשה אמיץ בצורה שלא תתואר.

But not just that.

אבל לא רק זה.

She got her toilet, and now she goes around

היא השיגה את השירותים שלה, וכעת היא מסתובבת

all the other villages in India

בכל יתר הכפרים בהודו

persuading other women to do the same thing.

ומשכנעת נשים נוספות לנהוג כמוה.

It's what I call social contagion, and it's really powerful

אני קוראת לכך "הדבקה חברתית", ויש לזה באמת המון עוצמה

and really exciting.

וזה באמת מלהיב.

Another version of this, another village in India

בגירסה אחרת, כפר אחר בהודו

near where Priyanka lives

ליד מקום מגוריה של פריאנקה,

is this village, called Lakara, and about a year ago,

בכפר הזה, ששמו לאקארה, לפני כשנה,

it had no toilets whatsoever.

לא היו בכלל שירותים.

Kids were dying of diarrhea and cholera.

ילדים מתו משלשול וכולרה.

Some visitors came, using various behavioral change tricks

הגיעו כמה אורחים, והפעילו שיטות ותכסיסים לשינוי התנהגות

like putting out a plate of food and a plate of shit

כמו להניח צלחת מזון וצלחת חרא,

and watching the flies go one to the other.

ושיראו איך הזבובים עוברים ביניהן.

Somehow, people who'd been thinking

משום-מה, אנשים שחשבו

that what they were doing was not disgusting at all

שמה שהם עשו עד אז בכלל לא מגעיל

suddenly thought, "Oops."

חשבו פתאום, "אופס!"

Not only that, but they were ingesting their neighbors' shit.

ולא רק זה, אלא גם העובדה שהם אכלו את החרא של השכנים,

That's what really made them change their behavior.

זה מה שבאמת גרם להם לשנות את התנהגותם.

So this woman, this boy's mother

אז האשה הזו, אימו של הנער הזה,

installed this latrine in a few hours.

התקינה את המחראה הזו תוך כמה שעות.

Her entire life, she'd been using the banana field behind,

כל חייה היא השתמשה במטע הבננות שמאחור,

but she installed the latrine in a few hours.

אבל היא התקינה את המחראה תוך כמה שעות.

It cost nothing. It's going to save that boy's life.

זה לא עלה לה כלום. זה יציל את חיי בנה.

So when I get despondent about the state of sanitation,

אז כשאני נעשית מדוכדכת בגלל מצב התברואה,

even though these are pretty exciting times

אפילו שאלה זמנים יפים ומרגשים,

because we've got the Bill and Melinda Gates Foundation

כי כעת קיימת "קרן ביל ומלינדה גייטס"

reinventing the toilet, which is great,

שממציאה מחדש את רעיון השירותים, וזה נפלא,

we've got Matt Damon going on bathroom strike,

ישנו מאט דיימון, שעושה שביתת שירותים,

which is great for humanity, very bad for his colon.

שזה נהדר לאנושות, אבל גרוע למעיים שלו.

But there are things to worry about.

אבל יש דברים שצריך לטפל בהם.

It's the most off-track Millennium Development Goal.

זהו יעד הפיתוח הכי מעוכב של האלף הנוכחי.

It's about 50 or so years off track.

זה מעוכב ב-50 שנה בערך.

We're not going to meet targets,

אנו לא נשיג את המטרות,

providing people with sanitation at this rate.

לספק לאנשים תברואה, בקצב הזה.

So when I get sad about sanitation,

אז כשאני נעצבת בקשר לתברואה,

I think of Japan, because Japan 70 years ago

אני חושבת על יפן, כי יפן, לפני 70 שנה,

was a nation of people who used pit latrines

היתה אומה של אנשים שהשתמשו במחראות כריעה,

and wiped with sticks,

וניגבו עם מקלות,

and now it's a nation of what are called Woshurettos,

וכעת זו אומה של מה שקרוי "שירותי שטיפה",

washlet toilets.

שירותים עם מערכות בידה.

They have in-built bidet nozzles for a lovely,

יש להם מתזי בידה מוכללים שמעניקים

hands-free cleaning experience,

חוויית נקיון נחמדה ללא מגע ידיים,

and they have various other features

וגם להם כל מיני תוספות

like a heated seat and an automatic lid-raising device

כמו מושבים מחוממים ומתקני הרמה אוטומטית של מושבי האסלה

which is known as the "marriage-saver."

מה שמוכר כ"מציל הנישואין".

(Laughter)

[צחוק]

But most importantly, what they have done in Japan,

אבל חשוב יותר, מה שהם עשו ביפן,

which I find so inspirational,

שאני רואה בו מקור השראה,

is they've brought the toilet out from behind the locked door.

הוא שהם הוציאו את השירותים האלה מאחורי הדלתות הנעולות.

They've made it conversational.

הם הפכו את זה לנושא לשיח ציבורי.

People go out and upgrade their toilet.

אנשים משדרגים את השירותים שלהם.

They talk about it. They've sanitized it.

הם מדברים על זה. הם הפכו את זה למקובל.

I hope that we can do that. It's not a difficult thing to do.

אני מקווה שגם אנו נוכל. זה לא קשה

All we really need to do

כל מה שעלינו באמת לעשות

is look at this issue

הוא לראות סוגיה זו כמות שהיא:

as the urgent, shameful issue that it is.

סוגיה דחופה וכרוכה בהמון בושה.

And don't think that it's just in the poor world that things are wrong.

ולא נראה לי שרק בעולם העני הדברים משובשים.

Our sewers are crumbling.

מערכות הביוב שלנו קורסות.

Things are going wrong here too.

הדברים משתבשים גם פה.

The solution to all of this is pretty easy.

הפתרון לכל זה הוא קל למדי.

I'm going to make your lives easy this afternoon

הערב אקל על חייכם

and just ask you to do one thing,

ואבקש מכם לעשות רק דבר אחד,

and that's to go out, protest,

והוא לצאת החוצה ולמחות,

speak about the unspeakable,

לדבר על מה שהשתיקה יפה לו,

and talk shit.

לדבר על חרא.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]