Ron McCallum: How technology allowed me to read

מתרגם: Shir Ben Asher Kestin מבקר: Ido Dekkers

When I was about three or four years old,

כשהייתי בערך בן שלוש או ארבע,

I remember my mum reading a story to me

אני זוכר שאמי הקריאה סיפור לי

and my two big brothers,

ולשני אחי הגדולים,

and I remember putting up my hands

ואני זוכר שהרמתי את הידיים

to feel the page of the book,

כדי להרגיש את העמוד של הספר,

to feel the picture they were discussing.

כדי להרגיש את התמונה שעליה הם דיברו.

And my mum said, "Darling,

ואמא שלי אמרה, "יקירי,

remember that you can't see

זכור שאינך יכול לראות

and you can't feel the picture

ואינך יכול להרגיש את התמונה

and you can't feel the print on the page."

ואינך יכול להרגיש את ההדפסה על הדף".

And I thought to myself,

וחשבתי לעצמי,

"But that's what I want to do.

"אבל זה מה שאני רוצה לעשות.

I love stories. I want to read."

אני אוהב סיפורים. אני רוצה לקרוא."

Little did I know

מה שלא ידעתי אז

that I would be part of a technological revolution

זה שאני אהיה חלק ממהפיכה טכנולוגית

that would make that dream come true.

שתגרום לחלום הזה להתגשם.

I was born premature by about 10 weeks,

אני נולדתי כעשרה שבועות לפני הזמן,

which resulted in my blindness, some 64 years ago.

מה שגרם לעיוורון שלי, לפני 64 שנה.

The condition is known as retrolental fibroplasia,

המצב הרפואי הזה נקרא רטינופתיה של פגות,

and it's now very rare in the developed world.

והוא עכשיו מאוד נדיר בעולם המפותח.

Little did I know, lying curled up

לא ידעתי אז, כששכבתי מכורבל

in my prim baby humidicrib in 1948

בעריסה הצנועה שלי ב-1948

that I'd been born at the right place

שנולדתי בדיוק במקום הנכון

and the right time,

ובזמן הנכון,

that I was in a country where I could participate

שהייתי במדינה שבה יכולתי להשתתף

in the technological revolution.

במהפיכה הטכנולוגית.

There are 37 million totally blind people on our planet,

ישנם 37 מיליון אנשים עיוורים לגמרי בעולם שלנו,

but those of us who've shared in the technological changes

אבל אלה מאיתנו שלקחו חלק בשינויים הטכנולוגיים

mainly come from North America, Europe,

באים בעיקר מצפון אמריקה, אירופה,

Japan and other developed parts of the world.

יפן וחלקים מפותחים אחרים של העולם.

Computers have changed the lives of us all in this room

מחשבים שינו את החיים של כל מי שנמצא פה בחדר הזה

and around the world,

ובכל העולם,

but I think they've changed the lives

אבל אני חושב שהם שינו את החיים

of we blind people more than any other group.

שלנו העיוורים יותר מאשר כל קבוצה אחרת.

And so I want to tell you about the interaction

ובכן, אני רוצה לספר לכם על האינטראקציה

between computer-based adaptive technology

בין טכנולוגייה ממוחשבת אדפטיבית

and the many volunteers who helped me over the years

ובין המתנדבים הרבים שעזרו לי במהלך השנים

to become the person I am today.

להפוך לאדם שאני היום.

It's an interaction between volunteers,

זוהי אנטראקציה בין מתנדבים,

passionate inventors and technology,

ממציאים בעלי תשוקה וטכנולוגיה,

and it's a story that many other blind people could tell.

וזהו סיפור שהרבה אנשים עיוורים אחרים יכולים לספר.

But let me tell you a bit about it today.

אבל תנו לי לספר לכם קצת עליו היום.

When I was five, I went to school and I learned braille.

כשהייתי בן חמש, הלכתי לבית הספר ולמדתי כתב ברייל.

It's an ingenious system of six dots

זוהי מערכת גאונית של שש נקודות

that are punched into paper,

שמוטבעות על נייר,

and I can feel them with my fingers.

ואני יכול להרגיש אותן עם האצבעות שלי.

In fact, I think they're putting up my grade six report.

למעשה, אני חושב שהם מראים את התעודה שלי מכיתה ו'.

I don't know where Julian Morrow got that from.

אני לא יודע מאיפה ג'וליאן מורו השיג את זה.

(Laughter)

(צחוק)

I was pretty good in reading,

הייתי די טוב בקריאה,

but religion and musical appreciation needed more work.

אבל דת והערכה מוסיקלית נזקקו ליותר עבודה.

(Laughter)

(צחוק)

When you leave the opera house,

כשאתם עוזבים את בית האופרה,

you'll find there's braille signage in the lifts.

תגלו שיש כתב ברייל במעליות.

Look for it. Have you noticed it?

חפשו את זה. האם הבחנתם בזה?

I do. I look for it all the time.

אני כן. אני מחפש את זה כל הזמן.

(Laughter)

(צחוק)

When I was at school,

כשהייתי בבית הספר,

the books were transcribed by transcribers,

הספרים היו מתורגמים על ידי מתרגמים,

voluntary people who punched one dot at a time

מתנדבים שהטביעו נקודה אחר נקודה

so I'd have volumes to read,

כך שיהיו לי ספרים לקרוא

and that had been going on, mainly by women,

וזה נמשך, בעיקר על ידי נשים,

since the late 19th century in this country,

מאז החלק האחרון של המאה ה-19 בארץ הזאת,

but it was the only way I could read.

אבל זו היתה הדרך היחידה שבה יכולתי לקרוא.

When I was in high school,

כשהייתי בבית הספר התיכון,

I got my first Philips reel-to-reel tape recorder,

קיבלתי את רשמקול הגלגלים תוצרת פיליפס הראשון שלי,

and tape recorders became my sort of pre-computer

ורשמקולים נהיו סוג של מדיום הטרום-מחשב שלי

medium of learning.

עבור למידה.

I could have family and friends read me material,

יכולתי שמשפחתי וחבריי יקריאו לי חומר,

and I could then read it back

ואז יכולתי להשמיע את זה שוב

as many times as I needed.

כמה פעמים שהייתי צריך.

And it brought me into contact

וזה הביא אותי להיות במגע

with volunteers and helpers.

עם מתנדבים ועוזרים.

For example, when I studied at graduate school

למשל, כשלמדתי לתואר שני

at Queen's University in Canada,

באוניברסיטת קוווינס בקנדה,

the prisoners at the Collins Bay jail agreed to help me.

האסירים בכלא קולינס ביי הסכימו לעזור לי.

I gave them a tape recorder, and they read into it.

נתתי להם רשמקול, והם הקריאו.

As one of them said to me,

כמו שאחד מהם אמר לי,

"Ron, we ain't going anywhere at the moment."

"רון, אנחנו לא הולכים לשום מקום בקרוב".

(Laughter)

(צחוק)

But think of it. These men,

אבל תחשבו על זה. האנשים האלה,

who hadn't had the educational opportunities I'd had,

שלא היו להם את ההזדמנויות החינוכיות שהיו לי,

helped me gain post-graduate qualifications in law

עזרו לי להשיג את ההכשרה שלי במשפטים

by their dedicated help.

על ידי עזרתם המסורה.

Well, I went back and became an academic

ובכן, חזרתי ונהייתי אקאדמאי

at Melbourne's Monash University,

באוניברסיטת מונאש במלבורן,

and for those 25 years,

ובמשך 25 השנים האלו,

tape recorders were everything to me.

רשמקולים היו הכל בשבילי.

In fact, in my office in 1990,

למעשה, במשרדי ב-1990,

I had 18 miles of tape.

היו לי כמעט 30 קילומטרים של סרט.

Students, family and friends all read me material.

סטודנטים, משפחה וחברים, כולם הקריאו לי חומר.

Mrs. Lois Doery,

גברת לואיס דוארי,

whom I later came to call my surrogate mum,

שמאוחר יותר התחלתי לקרוא לי אמי החליפית,

read me many thousands of hours onto tape.

הקריאה לי אלפי שעות לרשמקול.

One of the reasons I agreed to give this talk today

אחת מהסיבות שהסכמתי לתת את השיחה הזאת היום

was that I was hoping that Lois would be here

היא שקיוויותי שלואיס תהיה פה

so I could introduce you to her and publicly thank her.

כדי שאוכל להכיר לכם אותה ולהודות לה בפומבי.

But sadly, her health hasn't permitted her to come today.

אבל לצערי, מצבה הבריאותי לא איפשר לה לבוא היום.

But I thank you here, Lois, from this platform.

אבל אני מודה לך פה לואיס, מהבמה הזאת.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I saw my first Apple computer in 1984,

ראיתי את מחשב האפל הראשון שלי ב-1984,

and I thought to myself,

וחשבתי לעצמי,

"This thing's got a glass screen, not much use to me."

"יש לזה מסך זכוכית, זה לא כל כך שימושי לי".

How very wrong I was.

כמה טעיתי.

In 1987, in the month our eldest son Gerard was born,

ב-1987, בחודש שבו בננו הבכור ג'ראלד נולד,

I got my first blind computer,

קיבלתי את המחשב העיוור הראשון שלי,

and it's actually here.

ולמעשה הוא נמצא פה.

See it up there?

רואים אותו פה למעלה?

And you see it has no, what do you call it, no screen.

ואתם רואים שאין לו, איך קוראים לזה, אין לו מסך.

(Laughter)

(צחוק)

It's a blind computer.

זה מחשב עיוור.

(Laughter)

(צחוק)

It's a Keynote Gold 84k,

הוא זהב קייטון 84 ק

and the 84k stands for it had 84 kilobytes of memory.

וה-84 ק מייצג את זה שהיו לו 84 קילובייטים של זיכרון.

(Laughter)

(צחוק)

Don't laugh, it cost me 4,000 dollars at the time. (Laughter)

אל תצחקו, זה עלה לי 4,000 דולרים בזמנו. (צחוק)

I think there's more memory in my watch.

אני חושב שיש יותר זיכרון בשעון שלי.

It was invented by Russell Smith, a passionate inventor

הוא הומצא על ידי ראסל סמית', ממציא בעל תשוקה

in New Zealand who was trying to help blind people.

מניו זילנד שניסה לעזור לאנשים עיוורים.

Sadly, he died in a light plane crash in 2005,

לצערי, הוא נהרג בתאונת מטוס ב-2005,

but his memory lives on in my heart.

אבל הזיכרון שלו ממשיך לחיות בליבי.

It meant, for the first time,

זה אמר, שלראשונה,

I could read back what I had typed into it.

יכולתי להקריא מה שהקלדתי למחשב.

It had a speech synthesizer.

היה לו סינתיסייזר קולי.

I'd written my first coauthored labor law book

כתבתי את הספר המשותף הראשון שלי על דיני עבודה

on a typewriter in 1979 purely from memory.

על מכונת כתיבה ב-1979 רק מהזיכרון.

This now allowed me to read back what I'd written

עכשיו זה איפשר לי להקריא את מה שכתבתי

and to enter the computer world,

ולהיכנס לעולם המחשבים,

even with its 84k of memory.

אפילו עם 84 קילובייטים של זיכרון.

In 1974, the great Ray Kurzweil, the American inventor,

ב-1974, ריי קורצוייל הגדול, הממציא האמריקאי,

worked on building a machine that would scan books

עבד על בניית מכונה שתוכל לסרוק ספרים

and read them out in synthetic speech.

ולהקריא אותם בדיבור סינתטי.

Optical character recognition units then

יחידות של הכרת אותיות אופטיות אז

only operated usually on one font,

תיפקדו רק על גופן אחד.

but by using charge-coupled device flatbed scanners

אבל על ידי שימוש במכשיר עם סורק שטוח

and speech synthesizers,

וסינתיסייזר של דיבור,

he developed a machine that could read any font.

הוא פיתח מכונה שיכלה לקרוא כל גופן.

And his machine, which was as big as a washing machine,

והמכונה שלו, שהייתה בגודל של מכונת כביסה,

was launched on the 13th of January, 1976.

הושקה ב-13 בינואר, 1976.

I saw my first commercially available Kurzweil

אני ראיתי את הקורצוול המסחרי הראשון

in March 1989, and it blew me away,

במרץ 1989, וזה הדהים אותי,

and in September 1989,

ובספטמבר 1989,

the month that my associate professorship

החודש שבו תואר הפרופסור חבר שלי

at Monash University was announced,

באוניברסיטת מונאש הוכרז,

the law school got one, and I could use it.

בית הספר למשפטים קנה אחד, ויכולתי להשתמש בו.

For the first time, I could read what I wanted to read

בפעם הראשונה, יכולתי לקרוא מה שרציתי לקרוא

by putting a book on the scanner.

על ידי הנחת הספר על הסורק.

I didn't have to be nice to people!

לא הייתי צריך להיות נחמד לאנשים!

(Laughter)

(צחוק)

I no longer would be censored.

אני לא אהיה מצונזר יותר.

For example, I was too shy then,

למשל, הייתי ביישן מידי אז,

and I'm actually too shy now, to ask anybody

והאמת שאני גם ביישן מידי עכשיו, לבקש ממישהו

to read me out loud sexually explicit material.

להקריא לי חומר מיני במפורש.

(Laughter)

(צחוק)

But, you know, I could pop a book on in the middle of the night, and --

אבל, אתם יודעים, הייתי יכול לזרוק ספר על הסורק באמצע הלילה, ו--

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

Now, the Kurzweil reader is simply

עכשיו, קורא הקורצוול הוא פשוט

a program on my laptop.

תוכנה על המחשב הנייד שלי.

That's what it's shrunk to.

זה מה שזה התכווץ להיות.

And now I can scan the latest novel

ועכשיו אנ יכול לסרוק את הרומן האחרון

and not wait to get it into talking book libraries.

ולא לחכות עד שהוא יגיע לספריות של ספרים מדברים.

I can keep up with my friends.

אני יכול להיות באותו קצב של חברי.

There are many people who have helped me in my life,

יש הרבה אנשים שעזרו לי בחיי,

and many that I haven't met.

והרבה שלא פגשתי.

One is another American inventor Ted Henter.

אחד מהם הוא ממציא אמריקאי נוסף, טד הטנר.

Ted was a motorcycle racer,

טד היה נהג מירוצי אופנועים,

but in 1978 he had a car accident and lost his sight,

אבל ב-1978 הוא היה בתאונת דרכים והוא איבד את הראיה,

which is devastating if you're trying to ride motorbikes.

שזה היה דבר נורא למי שניסה לרכוב על אופנועים.

He then turned to being a waterskier

אז הוא הפך להיות גלשן סקי מים

and was a champion disabled waterskier.

והיה אלוף בסקי מים לנכים.

But in 1989, he teamed up with Bill Joyce

אבל ב1989, הוא חבר עם ביל ג'ויס

to develop a program that would read out

לפיתוח תוכנה שתקריא

what was on the computer screen

את מה שהוצג על מסך המחשב

from the Net or from what was on the computer.

מהרשת או ממה שהיה על המחשב.

It's called JAWS, Job Access With Speech,

קוראים לזה JAWS, גישה לעבודה עם דיבור,

and it sounds like this.

וזה נשמע ככה.

(JAWS speaking)

(דיבור של JAWS)

Ron McCallum: Isn't that slow?

רון מקקאלום: זה לא איטי?

(Laughter)

(צחוק)

You see, if I read like that, I'd fall asleep.

אתם מבינים, אם הייתי קורא ככה הייתי נרדם.

I slowed it down for you.

האטתי את זה בשבילכם.

I'm going to ask that we play it at the speed I read it.

אני הולך לבקש שנשמיע את זה במהירות שבה אני קורא את זה.

Can we play that one?

אפשר להשמיע את זה?

(JAWS speaking)

(דיבור של JAWS)

(Laughter)

(צחוק)

RM: You know, when you're marking student essays,

ר"מ: אתם יודעים, כשאתה נותן ציונים לעבודות של סטודנטים,

you want to get through them fairly quickly.

אתה רוצה לעבור אותן די מהר.

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

This technology that fascinated me in 1987

הטכנולוגיה הזאת שריתקה אותי ב-1987

is now on my iPhone and on yours as well.

נמצאת עכשיו על האייפון שלי וגם על שלכם.

But, you know, I find reading with machines

אבל, אתם יודעים, אני מוצא שקריאה בעזרת מכונות

a very lonely process.

היא תהליך מאוד בודד.

I grew up with family, friends, reading to me,

גדלתי עם בני משפחה, חברים, שהקריאו לי,

and I loved the warmth and the breath

ואהבתי את החום והבל הנשימה

and the closeness of people reading.

והקירבה של אנשים שמקריאים.

Do you love being read to?

אתם אוהבים שמקריאים לכם?

And one of my most enduring memories

ואחד מהזיכרונות הכי חזקים שלי

is in 1999, Mary reading to me and the children

הוא מ-1999, מרי מקריאה לי ולילדים

down near Manly Beach

ליד חוף מאנלי

"Harry Potter and the Philosopher's Stone."

את "הארי פוטר ואבן החכמים".

Isn't that a great book?

האם זה לא ספר נהדר?

I still love being close to someone reading to me.

אני עדיין אוהב להיות קרוב למישהו שמקריא לי.

But I wouldn't give up the technology,

אבל לא הייתי מוותר על הטכנולוגיה,

because it's allowed me to lead a great life.

בגלל שהיא איפשרה לי לנהל חיים נהדרים.

Of course, talking books for the blind

כמובן, ספרים מדברים עבור העיוורים

predated all this technology.

קדמו לכל הטכנולוגיה הזאת.

After all, the long-playing record was developed

אחרי הכל, התקליט הומצא

in the early 1930s,

בשנות ה-30 המוקדמות,

and now we put talking books on CDs

ועכשיו אנחנו שמים ספרים מדברים על תקליטורים

using the digital access system known as DAISY.

בעזרת מערכת הגישה הדיגיטלית הידועה בשם DAISY.

But when I'm reading with synthetic voices,

אבל כשאני קורא עם קולות סינתטיים,

I love to come home and read a racy novel

אני אוהב לחזור הביתה ולקרוא רומן ממריץ

with a real voice.

עם קול אמיתי.

Now there are still barriers

עכשיו ישנם עדיין מחסומים

in front of we people with disabilities.

לפנינו האנשים עם מוגבלויות.

Many websites we can't read using JAWS

יש הרבה אתרי אינטרנט שאי אפשר לקרוא בעזרת JAWS

and the other technologies.

והטכנולוגיות האחרות.

Websites are often very visual,

אתרי אינטרנט הם הרבה פעמים מאוד ויזואלים,

and there are all these sorts of graphs

ועדיין יש את כל סוגי התרשימים האלה

that aren't labeled and buttons that aren't labeled,

שאינם מתוייגים וכפתורים שאינם מתוייגים,

and that's why the World Wide Web Consortium 3,

וזה למה שקונסורציום ה-World Wide Web 3

known as W3C, has developed worldwide standards

הידוע כ-W3C, פיתח סטנדרטים עולמיים

for the Internet.

עבור האינטרנט.

And we want all Internet users or Internet site owners

ואנחנו רוצים שכל משתמשי האינטרנט או בעלי אתרי האינטרנט

to make their sites compatible so that

יהפכו את האתרים שלהם לתואמים, כך שאנחנו

we persons without vision can have a level playing field.

האנשים ללא ראייה נוכל להתחיל מאותה נקודה.

There are other barriers brought about by our laws.

יש עוד מחסומים שקשורים לחוקים שלנו.

For example, Australia,

למשל אוסטרליה,

like about one third of the world's countries,

כמו לכשליש ממדינות העולם,

has copyright exceptions which allow books to be brailled

יש יוצאים מן הכלל בזכויות יוצרים שמאפשרים לספרים להיות מתורגמים לברייל

or read for we blind persons.

או להיות מוקראים לנו האנשים העיוורים.

But those books can't travel across borders.

אבל הספרים האלו לא יכולים לעבור גבולות.

For example, in Spain, there are a 100,000

למשל, בספרד, יש 100,000

accessible books in Spanish.

ספרים נגישים בספרדית.

In Argentina, there are 50,000.

בארגנטינה, יש 50,000.

In no other Latin American country

באף מדינה לטינית אחרת באמריקה

are there more than a couple of thousand.

אין יותר מכמה אלפים.

But it's not legal to transport the books

אבל זה לא חוקי להעביר את הספרים

from Spain to Latin America.

מספרד לאמריקה הלטינית.

There are hundreds of thousands of accessible books

יש מאות אלפים ספרים נגישים

in the United States, Britain, Canada, Australia, etc.,

בארצות הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וכו'..,

but they can't be transported to the 60 countries

אבל הם לא יכולים להיות מועברים ל-60 המדינות

in our world where English is the first and the second language.

בעולם שלנו שבו אנגלית היא השפה ראשונה והשניה.

And remember I was telling you about Harry Potter.

וזוכרים שסיפרתי לכם על הארי פוטר.

Well, because we can't transport books across borders,

ובכן, בגלל שאי אפשר להעביר את הספרים מעבר לגבולות,

there had to be separate versions read

היו צריכות להיות גירסאות נפרדות שהוקראו

in all the different English-speaking countries:

בכל המדינות דוברות האנגלית השונות:

Britain, United States, Canada, Australia,

בריטניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה,

and New Zealand all had to have

וניו זילנד, בכולן היו צריכות להיות

separate readings of Harry Potter.

גירסאות שונות של הקראה של הארי פוטר.

And that's why, next month in Morocco,

וזו הסיבה שבחודש הבא במרוקו,

a meeting is taking place between all the countries.

תתרחש פגישה בין כל המדינות.

It's something that a group of countries

זה משהו שקבוצה של מדינות

and the World Blind Union are advocating,

וארגון העיוורים העולמי תומכים בו.

a cross-border treaty

אמנה חוצת-גבולות

so that if books are available under a copyright exception

כך שאם הספרים זמינית תחת יוצא מן הכלל של זכויות יוצרים

and the other country has a copyright exception,

ובמדינה האחרת גם יש יוצאים מן הכלל,

we can transport those books across borders

נוכל להעביר את הספרים האלו מעבר לגבולות

and give life to people, particularly in developing countries,

ולתת חיים לאנשים, במיוחד במדינות מתפתחות,

blind people who don't have the books to read.

אנשים עיוורים שאין להם את הספרים לקרוא.

I want that to happen.

אני רוצה שזה יקרה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

My life has been extraordinarily blessed

החיים שלי היו מבורכים במידה שלא תיאמן

with marriage and children

עם נישואין וילדים

and certainly interesting work to do,

ובהחלט משהו מעניין לעשות,

whether it be at the University of Sydney Law School,

אם זה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סידני,

where I served a term as dean,

שבה שירתתי כהונה כדיקן,

or now as I sit on the United Nations Committee

או עכשיו כשאני יושב בועדה של האומות המאוחדות

on the Rights of Persons with Disabilities, in Geneva.

לזכויות של אנשים עם מוגבלויות, בג'נבה.

I've indeed been a very fortunate human being.

אני באמת בן אדם מאוד בר מזל.

I wonder what the future will hold.

אני תוהה מה העתיד צופן בחובו.

The technology will advance even further,

הטכנולוגיה תתקדם עוד יותר,

but I can still remember my mum saying, 60 years ago,

אבל אני עדיין זוכר את אימי אומרת, לפני 60 שנה,

"Remember, darling,

"זכור יקירי,

you'll never be able to read the print with your fingers."

אתה לעולם לא תוכל להרגיש את ההדפסה על הדף בעזרת האצבעות שלך".

I'm so glad that the interaction between braille transcribers,

אני כל כך שמח שהאינטראקציה בין כותבי ברייל,

volunteer readers and passionate inventors,

מקריאים מתנדבים וממציאים בעלי תשוקה,

has allowed this dream of reading to come true for me

איפשרה לחלום הזה של קריאה להתגשם עבורי

and for blind people throughout the world.

ועבור אנשים עיוורים ברחבי העולם.

I'd like to thank my researcher Hannah Martin,

אני רוצה להודות לחוקרת שלי האנה מרטין,

who is my slide clicker, who clicks the slides,

שהיא מתקתקת השקופיות שלי, שמתקתקת את השקופיות,

and my wife, Professor Mary Crock, who's the light of my life,

ואשתי, פרופסור מרי קרוק, שהיא האור של חיי,

is coming on to collect me.

באה לאסוף אותי.

I want to thank her too.

אני רוצה להודות גם לה.

I think I have to say goodbye now.

אני חושב שאני צריך להגיד להתראות עכשיו.

Bless you. Thank you very much.

תבורכו. תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Yay! (Applause)

יאי! (מחיאות כפיים)

Okay. Okay. Okay. Okay. Okay. (Applause)

אוקיי.אוקיי.אוקיי.אוקיי.אוקיי. (מחיאות כפיים)