Julian Baggini: Is there a real you?

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

Is there a real you?

האם ישנו אתה האמיתי?

This might seem to you like a very odd question.

זה אולי יישמע לכם כמו שאלה מוזרה מאד.

Because, you might ask,

מכיוון שאתם עשויים לשאול

how do we find the real you,

איך מוצאים את אתה האמיתי,

how do you know what the real you is?

איך אתם יודעים מיהו אתה האמיתי?

And so forth.

וכן הלאה

But the idea that there must be a real you,

אבל הרעיון שחייב להיות אתה אמיתי

surely that's obvious.

ודאי שזה ברור.

If there's anything real in the world, it's you.

אם יש משהו אמיתי בעולם, זה אתה.

Well, I'm not quite sure.

ובכן, אני לא ממש בטוח.

At least we have to understand a bit better what that means.

לפחות אנו צריכים להבין קצת טוב יותר מה זה אומר.

Now certainly, I think there are lots of things in our culture around us

כעת, ודאי שאני חושב שיש הרבה דברים בתרבות שלנו סביבנו

which sort of reinforce the idea

שאיכשהו מחזקים את הרעיון

that for each one of us, we have a kind of a core, an essence.

שלכל אחד מאיתנו יש סוג של ליבה, מהות,

There is something about what it means to be you which defines you,

יש משהו על מה שזה אומר להיות אתה שמגדיר אותך,

and it's kind of permanent and unchanging.

וזה סוג של דבר קבוע ובלתי משתנה

The most kind of crude way in which we have it,

סוג הדרך הגולמית ביותר שבה יש לנו את זה,

are things like horoscopes.

הם דברים כמו הורוסקופים.

You know, people are very wedded to these, actually.

אתם יודעים, אנשים מאד מתחברים לדברים אלה, למעשה.

People put them on their Facebook profile

אנשים שמים אותם בפרופיל הפייסבוק שלהם

as though they are meaningul,

כאילו הם דברים בעלי משמעות,

you even know your Chinese horoscope as well.

אתם אפילו יודעים גם את ההורוסקופ הסיני שלכם.

There are also more scientific versions of this,

יש גם גירסאות יותר מדעיות של זה,

all sorts of ways of profiling personality type,

כל מיני דרכים לשרטט סוג של פרופיל אישיות,

such as the Myers-Briggs tests, for example.

כמו מבדקי המאיירד-בריגס, למשל.

I don't know if you've done those.

אינני יודע אם עשיתם אותם.

A lot of companies use these for recruitment.

הרבה חברות משתמשות בהן לשם גיוס עובדים.

You answer a lot of questions,

אתם עונים על הרבה שאלות,

and this is supposed to reveal something about your core personality.

וזה אמור לחשוף משהו על ליבת האישיות שלכם.

And of course, the popular fascination with this is enormous.

וכמובן, הקסם הפופולרי שלהם הוא עצום.

In magazines like this, you'll see,

במגזינים כמו זה, תראו,

in the bottom left corner, they'll advertise in virtually every issue

בפינה השמאלית התחתונה, הם מפרסמים כמעט בכל מהדורה

some kind of personality thing.

סוג של משהו של אישיות.

And if you pick up one of those magazines,

ואם אתם לוקחים אחד מהמגזינים האלו

it's hard to resist, isn't it?

קשה לעמוד בפיתוי, לא כך?

Doing the test to find what is your learning style,

לעשות את המבחן כדי למצוא מהו סגנון הלמידה שלכם,

what is your loving style, or what is your working style?

מהו סגנון האהבה שלכם, או מהו סגנון העבודה שלכם?

Are you this kind of person or that?

האם אתם אדם מסוג כזה, או אחר?

So I think that we have a common-sense idea

אז אני חושב שיש לנו רעיון הגיוני

that there is a kind of core or essence of ourselves

שיש סוג של ליבה, או מהות של עצמנו

to be discovered.

שיש לגלות.

And that this is kind of a permanent truth about ourselves,

ושזה סוג של אמת קבועה על עצמנו,

something that's the same throughout life.

משהו שהוא זהה לאורך החיים.

Well, that's the idea I want to challenge.

טוב, זה הרעיון שאני רוצה לאתגר.

And I have to say now, I'll say it a bit later,

ואני חייב לומר כעת, אני אומר זאת קצת יותר מאוחר,

but I'm not challenging this just because I'm weird,

אבל אני לא מאתגר את זה רק בגלל שאני מוזר,

the challenge actually has a very, very long and distinguished history.

לאתגר זה יש למעשה היסטוריה מאד ארוכה ומכובדת

Here's the common-sense idea.

הנה הרעיון ההגיוני

There is you.

יש לכם אתכם.

You are the individuals you are, and you have this kind of core.

אתם בני האדם שהינכם ויש לכם סוג זה של ליבה.

Now in your life, what happens is that you, of course,

כעת, בחייכם, מה שקורה זה שאתם, כמובן,

accumulate different experiences and so forth.

צוברים חוויות שונות וכן הלאה,

So you have memories,

אז יש לכם זכרונות,

and these memories help to create what you are.

וזכרונות אלה עוזרים ליצור את מה שאתם.

You have desires, maybe for a cookie,

יש לכם תשוקות, אולי לעוגייה,

maybe for something that we don't want to talk about

אולי למשהו שאנחנו לא רוצים לדבר עליו

at 11 o'clock in the morning in a school.

בשעה 11 בבוקר בבית ספר.

You will have beliefs.

יהיו לכם אמונות.

This is a number plate from someone in America.

זוהי לוחית מספר ממישהו באמריקה

I don't know whether this number plate, which says "messiah 1,"

אינני יודע אם לוחית מספר זו שאומרת "משיח 1"

indicates that the driver believes in the messiah,

מצביעה על כך שהנהג מאמין במשיח,

or that they are the messiah.

או שהם המשיח.

Either way, they have beliefs about messiahs.

בכל מקרה, יש להם אמונות על משיחים.

We have knowledge.

יש לנו ידיעה.

We have sensations and experiences as well.

יש לנו תחושות וגם חוויות.

It's not just intellectual things.

זה לא רק דברים אינטלקטואלים

So this is kind of the common-sense model, I think,

אז זה סוג של המודל ההגיוני, אני חושב,

of what a person is.

של מהו האדם,

There is a person who has all the things that make up our life experiences.

יש אדם שיש לו את כל הדברים שמרכיבים את חוויות חיינו

But the suggestion I want to put to you today

אבל מה שאני רוצה להציע לכם היום

is that there's something fundamentally wrong with this model.

הוא שיש משהו יסודי שגוי עם המודל הזה.

And I can show you what's wrong with one click.

ואני יכול להראות לכם מה לא בסדר בלחיצת כפתור

Which is there isn't actually a "you" at the heart of all these experiences.

שמשמעה שאין למעשה "אתה" בלב כל החוויות האלו.

Strange thought? Well, maybe not.

החשיבה המוזרה? טוב, אולי לא.

What is there, then?

מה יש שם, אם כן?

Well, clearly there are memories, desires, intentions, sensations,

ובכן, ברור שישנם זכרונות, רצונות, כוונות, תחושות,

and so forth.

וכן הלאה.

But what happens is these things exist,

אבל מה שקורה הוא שדברים אלה קיימים,

and they're kind of all integrated,

והם באופן כלשהו כולם משולבים,

they're overlapped, they're connected in various different ways.

הם חופפים, הם קשורים בדרכים שונות ומגוונות.

They're connecting partly, and perhaps even mainly,

הם מתחברים באופן חלקי, ואולי אפילו בעיקר,

because they all belong to one body and one brain.

משום שהם כולם שייכים לגוף אחד ולמוח אחד.

But there's also a narrative, a story we tell about ourselves,

אבל ישנו גם נרטיב, סיפור שאנו מספרים לעצמנו,

the experiences we have when we remember past things.

החוויות שיש לנו כאשר אנו זוכרים דברים מהעבר.

We do things because of other things.

אנו עושים דברים בגלל דברים אחרים.

So what we desire is partly a result of what we believe,

אז מה שאנו רוצים הוא בחלקו תוצאה של מה שאנו מאמינים,

and what we remember is also informing us what we know.

ומה שאנו זוכרים גם כן מודיע לנו מה אנו יודעים.

And so really, there are all these things,

וכך למעשה, ישנם כל הדברים האלה,

like beliefs, desires, sensations, experiences,

כמו אמונות, רצונות, תחושות, חוויות,

they're all related to each other,

הם כולם קשורים זה לזה,

and that just is you.

וזה פשוט אתה.

In some ways, it's a small difference from the common-sense understanding.

במובנים מסוימים, זה הבדל קטן מהבנת השכל הישר

In some ways, it's a massive one.

במובנים מסוימים זה דבר מסיבי.

It's the shift between thinking of yourself

זה השינוי בין החשיבה על עצמך

as a thing which has all the experiences of life,

כעל דבר שיש לו את כל חוויות החיים

and thinking of yourself as simply that collection

ולחשוב על עצמך כעל אוסף זה

of all experiences in life.

של כל החוויות של חייך.

You are the sum of your parts.

אתה הוא סכום החלקים שלך.

Now those parts are also physical parts, of course,

חלקים אלה הם גם חלקים פיזיים, כמובן,

brains, bodies and legs and things,

מוח, גוף, ורגליים ועוד דברים,

but they aren't so important, actually.

אבל הם לא כל כך חשובים, בעצם.

If you have a heart transplant, you're still the same person.

אם אתה עובר השתלת לב, אתה עדיין אותו אדם.

If you have a memory transplant, are you the same person?

אם אתה עובר השתלת זיכרון, האם אתה אותו האדם?

If you have a belief transplant, would you be the same person?

אם אתה עובר השתלת אמונה, האם תהיה אותו אדם?

Now this idea, that what we are, the way to understand ourselves,

כעת, רעיון זה של מה אנחנו הדרך להבין את עצמנו,

is as not of some permanent being, which has experiences,

היא לא לראות בנו יישות כלשהי קבועה, שיש לה חוויות,

but is kind of a collection of experiences,

אלה סוג של אוסף של חוויות,

might strike you as kind of weird.

עשוייה להיראות לכם מוזרה.

But actually, I don't think it should be weird.

אבל למעשה, אינני חושב שזה יהיה מוזר

In a way, it's common sense.

במובן מסויים זה היגיון פשוט.

Because I just invite you to think about, by comparison,

משום שאני פשוט מזמין אתכם לחשוב על כך בדרך של השוואה,

think about pretty much anything else in the universe,

חישבו על כמעט כל דבר אחר ביקום,

maybe apart from the very most fundamental forces or powers.

אולי חוץ מכוחות או סמכויות בסיסיים.

Let's take something like water.

בואו וניקח משהו כמו מים.

Now my science isn't very good.

עכשיו, המדע שלי לא כל כך טוב.

We might say something like water has two parts hydrogen

אנו עשויים לומר משהו כמו, למים יש שני חלקים של מימן

and one parts oxygen, right?

וחלק אחד של חמצן, נכון?

We all know that.

כולנו יודעים זאת.

I hope no one in this room thinks that what that means

אני מקווה שאין אחד בחדר הזה שחושב שמה שזה אומר

is there is a thing called water, and attached to it

שיש דבר שנקרא מים, וקשורים אליו

are hydrogen and oxygen atoms,

אטומי מימן וחמצן,

and that's what water is.

וזה מה שמים הם.

Of course we don't.

כמובן אנחנו לא.

We understand, very easily, very straightforwardly,

אנו מבינים, די בקלות, באופן מאד ישיר,

that water is nothing more

שמים אינם יותר

than the hydrogen and oxygen molecules suitably arranged.

ממולקולות מימן וחמצן שמסודרות כראוי.

Everything else in the universe is the same.

כל דבר אחר ביקום הוא אותו דבר.

There's no mystery about my watch, for example.

אין שום מסתורין בדבר השעון שלי, לדוגמא.

We say the watch has a face, and hands,

אנו אומרים שלשעון יש פנים, וזרועות,

and a mechanism and a battery,

ומנגנון וסוללה,

But what we really mean is,

אבל מה שאנו באמת מתכוונים הוא,

we don't think there is a thing called the watch

איננו חושבים שיש דבר שנקרא שעון

to which we then attach all these bits.

שלו אנחנו מצרפים לאחר מכן את כל הפיסות הללו.

We understand very clearly that you get the parts of the watch,

אנו מבינים בבירור שאתם מקבלים את החלקים של השעון,

you put them together, and you create a watch.

מחברים אותם יחד, ויוצרים שעון.

Now if everything else in the universe is like this,

עכשיו, אם כל דבר אחר ביקום הוא כזה,

why are we different?

מדוע אנחנו שונים?

Why think of ourselves

למה לחשוב על עצמנו

as somehow not just being a collection of all our parts,

כעל משהו שאינו פשוט אוסף של כל החלקים שלנו,

but somehow being a separate, permanent entity which has those parts?

אלא כעל משהו שהוא איכשהו נפרד, יישות קבועה שיש לה את החלקים האלה?

Now this view is not particularly new, actually.

כעת, השקפה זו אינה במיוחד חדשה, למעשה.

It has quite a long lineage.

יש לה שושלת יוחסין ארוכה.

You find it in Buddhism,

מוצאים באותה בבודהיזם,

you find it in 17th, 18th-century philosophy

מוצאים אותה בפילוסופיות של המאות ה-17 וה-18,

going through to the current day, people like Locke and Hume.

ועד לימינו אלה, אנשים כמו לוק ויום.

But interestingly, it's also a view

אבל באופן מעניין, זו גם השקפה שנשמעה וחוזקה על ידי מדעני מוח.

increasingly being heard reinforced by neuroscience.

שנשמעה וחוזקה על ידי מדעני מוח.

This is Paul Broks, he's a clinical neuropsychologist,

זהו פול ברוקס, הוא נוירופסיכולוג קליני,

and he says this:

והוא אומר את זה:

"We have a deep intuition that there is a core,

"יש לנו אינטואיציה עמוקה שיש ליבה,

an essence there, and it's hard to shake off,

יש שם מהות , שקשה להתנער ממנה,

probably impossible to shake off, I suspect.

כנראה בלתי אפשרי להתנער ממנה, אני חושד.

But it's true that neuroscience shows that there is no centre in the brain

אבל זה נכון שמדע המוח מראה ש"אין מרכז במוח

where things do all come together."

שבו דברים כולם באים יחד."

So when you look at the brain,

אז כאשר מתבוננים במוח,

and you look at how the brain makes possible a sense of self,

ומסתכלים כיצד המוח מאפשר תחושה של עצמי,

you find that there isn't a central control spot in the brain.

אתם מוצאים שאין נקודת שליטה מרכזית במוח.

There is no kind of center where everything happens.

אין סוג של מרכז שבו הכל קורה.

There are lots of different processes in the brain,

יש המון תהליכים שונים במוח,

all of which operate, in a way, quite independently.

שכולם פועלים בדרך עצמאית למדי.

But it's because of the way that they relate

אבל זה בגלל הדרך שהם מתיחסים

that we get this sense of self.

אנו מקבלים את תחושת העצמי הזו.

The term I use in the book, I call it the ego trick.

המונח שאני משתמש בו בספר, אני קורא לזה טריק האגו.

It's like a mechanical trick.

It's not that we don't exist,

זה לא שאנחנו לא קיימים,

it's just that the trick is to make us feel that inside of us

פשוט הטריק הוא לגרום לנו להרגיש שבתוכנו

is something more unified than is really there.

יש משהו יותר מאוחד מאשר יש שם באמת.

Now you might think this is a worrying idea.

כעת, אתם עשויים לחשוב שזה רעיון מדאיג.

You might think that if it's true,

אתם עשויים לחשוב שאם זה נכון,

that for each one of us there is no abiding core of self,

שעבור כל אחד מאיתנו אין גרעין קבוע של עצמי,

no permanent essence,

אין מהות קבועה,

does that mean that really, the self is an illusion?

האם זה אומר שבאמת, העצמי הוא אשליה?

Does it mean that we really don't exist?

האם זה אומר שאנחנו לא קיימים באמת ?

There is no real you.

אין אתה אמיתי.

Well, a lot of people actually do use this talk of illusion and so forth.

ובכן, הרבה אנשים אכן משתמשים בדיבורים האלה על אשליה וכן הלאה.

These are three psychologists, Thomas Metzinger, Bruce Hood,

אלה הם שלושה פסיכולוגים, תומס מצינגר, ברוס הוד,

Susan Blackmore,

סוזן בלקמור,

a lot of these people do talk the language of illusion,

הרבה מהאנשים האלה מדברים את השפה של האשליה,

the self is an illusion, it's a fiction.

העצמי הוא אשליה, זה פיקציה.

But I don't think this is a very helpful way of looking at it.

אבל אני לא חושב שזו דרך מועילה מאוד להסתכל על זה.

Go back to the watch.

The watch isn't an illusion, because there is nothing to the watch

חיזרו לשעון.

השעון אינו אשלייה, כי אין בו בשעון

other than a collection of its parts.

שום דבר מלבד אוסף חלקיו.

In the same way, we're not illusions either.

באותו אופן, גם אנחנו איננו אשליות.

The fact that we are, in some ways, just this very, very complex collection,

העובדה שאנחנו, במובנים מסוימים, הננו רק אוסף מאוד, מאוד מורכב זה,

ordered collection of things,

אוסף מסודר של דברים,

does not mean we're not real.

אינה אומרת שאנחנו לא אמיתיים.

I can give you a very sort of rough metaphor for this.

אני יכול לתת לכם סוג של מטאפורה מאוד גסה לזה.

Let's take something like a waterfall.

בואו ניקח משהו כמו מפל מים.

These are the Iguazu Falls, in Argentina.

אלה הם מפלי האיגואסו, בארגנטינה.

Now if you take something like this,

עכשיו, אם אתם לוקחים משהו כמו זה,

you can appreciate the fact that in lots of ways,

אתם יכולים להעריך את העובדה שבהרבה מובנים,

there's nothing permanent about this.

אין שום דבר קבוע בזה.

For one thing, it's always changing.

קודם כל, זה תמיד משתנה.

The waters are always carving new channels.

המים תמיד מגלפים ערוצים חדשים.

with changes and tides and the weather,

עם שינויים וגאות ושפל, ומזג האוויר,

some things dry up, new things are created.

כמה דברים מתייבשים, דברים חדשים נוצרים.

Of course the water that flows through the waterfall

כמובן שהמים שזורמים דרך המפל

is different every single instance.

שונים בכל פעם.

But it doesn't mean that the Iguazu Falls are an illusion.

אבל זה לא אומר שמפלי האיגואסו הם אשליה.

It doesn't mean it's not real.

זה לא אומר שזה לא אמיתי.

What it means is we have to understand what it is

מה שזה אומר הוא שעלינו להבין שמה שזה

as something which has a history,

הוא משהו שיש לו היסטוריה,

has certain things that keep it together,

יש לו דברים מסוימים ששומרים את זה ביחד,

but it's a process, it's fluid, it's forever changing.

אבל זה תהליך, זה נוזלי, זה לנצח משתנה.

Now that, I think, is a model for understanding ourselves,

עכשיו זה, אני חושב, הוא מודל להבנה של עצמנו,

and I think it's a liberating model.

ואני חושב שזה מודל משחרר.

Because if you think that you have this fixed, permanent essence,

כי אם אתם חושבים שיש לכם מהות זו קבועה תמידית,

which is always the same, throughout your life, no matter what,

שהיא תמיד זהה לאורך כל חייכם, לא משנה מה,

in a sense you're kind of trapped.

במובן מסוים אתם סוג של לכודים.

You're born with an essence,

אתם נולדים עם מהות

that's what you are until you die,

זה מה שאתם עד יום מותכם,

if you believe in an afterlife, maybe you continue.

אם אתם מאמינים בחיים שלאחר מוות, אולי אתה ממשיכים.

But if you think of yourself as being, in a way,

אבל אם אתם חושבים על עצמכם כעל מי שהוא באופן כלשהו,

not a thing as such, but a kind of a process,

לא משהו כזה, אלא סוג של תהליך,

something that is changing,

משהו שמשתנה,

then I think that's quite liberating.

אז אני חושב שזה די משחרר.

Because unlike the the waterfalls,

משום שלא כמו המפלים,

we actually have the capacity to channel

יש לנו למעשה היכולת לנתב לעצמנו

the direction of our development for ourselves to a certain degree.

את כיוון ההתפתחות שלנו לרמה מסוימת.

Now we've got to be careful here, right?

עכשיו חובה עלינו להיות זהירים כאן, נכון?

If you watch the X-Factor too much, you might buy into this idea

אם אתם צופים ב-X-Factor יותר מדי, אתם עשויים לקנות את הרעיון הזה

that we can all be whatever we want to be.

שכולנו יכול להיות כל מה שאנחנו רוצים להיות.

That's not true.

זה לא נכון.

I've heard some fantastic musicians this morning,

שמעתי כמה מוסיקאים נפלאים הבוקר,

and I am very confident that I could in no way be as good as them.

ואני מאוד בטוח שאני בשום אופן לא יכול להיות טוב כמוהם.

I could practice hard and maybe be good,

אני יכול להתאמן קשה ואולי להיות טוב,

but I don't have that really natural ability.

אבל אין לי את היכולת הבאמת טבעית הזו.

There are limits to what we can achieve.

יש גבול למה שאנו יכולים להשיג.

There are limits to what we can make of ourselves.

יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות מעצמנו.

But nevertheless, we do have this capacity

אבל בכל זאת, יש לנו את היכולת הזו

to, in a sense, shape ourselves.

במובן מסויים, לעצב את עצמנו.

The true self, as it were then,

העצמי האמיתי כפי שהיה אז,

is not something that is just there for you to discover,

אינו משהו שפשוט נמצא שם כדי שתגלו אותו,

you don't sort of look into your soul and find your true self,

אינך איכשהו מסתכל לתוך נשמתך ומגלה את עצמך האמיתי,

What you are partly doing, at least,

מה שאתה עושה באופן חלקי לפחות,

is actually creating your true self.

הוא למעשה יוצר את עצמך האמיתי.

And this, I think, is very, very significant,

וזה, אני חושב, הוא מאד מאד משמעותי,

particularly at this stage of life you're at.

במיוחד בשלב זה של החיים שבו אתם נמצאים

You'll be aware of the fact

אתם תהיו מודעים לעובדה

how much of you changed over recent years.

כמה מכם השתנו לאורך השנים האחרונות.

If you have any videos of yourself, three or four years ago,

אם יש לכם קטעי וידאו של עצמכם, מלפני שלוש או ארבע שנים,

you probably feel embarrassed because you don't recognize yourself.

אתם כנראה תחושו נבוכים כי אינכם מכירים את עצמכם.

So I want to get that message over, that what we need to do

אז אני רוצה להעביר את המסר הזה, שמה שאנחנו צריכים לעשות

is think about ourselves as things that we can shape,

הוא לחשוב על עצמנו כעל דברים שאנחנו יכולים לעצב.

and channel and change.

ולתעל ולשנות.

This is the Buddha, again:

זהו בודהה, שוב:

"Well-makers lead the water,

"חופרי בארות מוליכים את המים,

fletchers bend the arrow,

נשקים מכופפים את החץ,

carpenters bend a log of wood,

נגרים מכופפים בולי עץ,

wise people fashion themselves."

אנשים חכמים מעצבים את עצמם."

And that's the idea I want to leave you with,

וזה הרעיון שאני רוצה להשאיר אותכם אתו,

that your true self is not something that you will have to go searching for,

שהעצמי האמיתי שלכם אינו משהו שתצטרכו לצאת ולחפש

as a mystery, and maybe never ever find.

כתעלומה, ואולי לעולם לא תמצאו

To the extent you have a true self,

עד כמה יש לכם עצמי אמיתי

it's something that you in part discover,

זה משהו שבחלקו תגלו,

but in part create.

אבל בחלקו תיצרו.

and that, I think, is a liberating and exciting prospect.

וזה, אני חושב, הוא מחשבה משחררת ומרגשת.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.