Aspen Baker: A better way to talk about abortion

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

It was the middle of summer and well past closing time

היה זה באמצע הקיץ והרבה לאחר שעת הסגירה

in the downtown Berkeley bar where my friend Polly and I

בבר במרכז העיר ברקלי, היכן שאני וחברתי, פולי,

worked together as bartenders.

עבדנו יחד כברמניות.

Usually at the end of our shift we had a drink -- but not that night.

בדרך כלל בסוף המשמרת שלנו שתינו, אך לא באותו לילה.

"I'm pregnant.

"אני בהריון.

Not sure what I'm going to do yet," I told Polly.

עוד לא בטוחה מה אעשה" אמרתי לפולי.

Without hesitation, she replied, "I've had an abortion."

בלי להסס, היא ענתה, "אני עברתי הפלה."

Before Polly, no one had ever told me that she'd had an abortion.

לפני פולי, אף אחת מעולם לא אמרה לי שהיא עברה הפלה.

I'd graduated from college just a few months earlier

הייתי בוגרת מכללה רק כמה חודשים מוקדם יותר

and I was in a new relationship when I found out that I was pregnant.

והייתי במערכת יחסים חדשה כשגיליתי שאני בהריון.

When I thought about my choices, I honestly did not know how to decide,

כשחשבתי על האפשרויות, באמת לא ידעתי מה להחליט,

what criteria I should use.

באלו קריטריונים להשתמש.

How would I know what the right decision was?

איף אדע מהי הבחירה הנכונה?

I worried that I would regret an abortion later.

חששתי שבהמשך אתחרט על הפלה.

Coming of age on the beaches of Southern California,

כשהתבגרתי על חופי קליפורניה,

I grew up in the middle of our nation's abortion wars.

גדלתי באמצע מלחמות ההפלה הלאומיות.

I was born in a trailer on the third anniversary of Roe vs. Wade.

נולדתי בקרוון ביום השנה השלישי של רו נגד וויד.

Our community was surfing Christians.

הקהילה שלנו היתה של גולשים נוצרים.

We cared about God, the less fortunate, and the ocean.

היה אכפת לנו מאלוהים, המסכנים בחברה, והים.

Everyone was pro-life.

כולם היו בעד חיים.

As a kid, the idea of abortion made me so sad that I knew if I ever got pregnant

כילדה, הרעיון של הפלות כל כך העציב אותי שידעתי שאם אי פעם אכנס להריון

I could never have one.

לא אוכל לעבור אחת.

And then I did.

ואז נכנסתי להריון.

It was a step towards the unknown.

זה היה צעד אל עבר הלא ידוע.

But Polly had given me a very special gift:

אבל פולי נתנה לי מתנה מיוחדת במינה:

the knowledge that I wasn't alone

הידע שאני לא לבד

and the realization that abortion was something that we can talk about.

וההבנה שהפלות זה משהו שאפשר לדבר עליו.

Abortion is common.

הפלות נפוצות.

According to the Guttmacher Institute, one in three women in America

לפי מכון גוטמאכר, אחת משלוש נשים באמריקה

will have an abortion in their lifetime.

תעבור הפלה במהלך חייה.

But for the last few decades, the dialogue around abortion in the United States

אבל במשך עשרות השנים האחרונות, השיח סביב הפלות בארה"ב

has left little room for anything beyond pro-life and pro-choice.

השאיר מעט מאוד מקום למשהו מעבר לבעד חיים או בעד בחירה.

It's political and polarizing.

הוא פוליטי, ומקטב.

But as much as abortion is hotly debated, it's still rare for us,

אבל כמה שהפלות נידונות בתשוקה, זה עדיין נדיר בשבילנו,

whether as fellow women or even just as fellow people,

בין אם כנשים עמיתות או אפילו סתם כאנשים,

to talk with one another about the abortions that we have.

לדבר אחד עם השני על ההפלות שעברנו.

There is a gap.

ישנו פער.

Between what happens in politics and what happens in real life,

בין מה שקורה בפוליטיקה ומה שקורה בחיים האמיתיים.

and in that gap, a battlefield mentality.

ובתוך הפער הזה, מנטליות של שדה קרב.

An "are you with us or against us?" stance takes root.

עמדה של "אתם איתנו או נגדנו?" משתרשת.

This isn't just about abortion.

זה לא רק בנוגע להפלות.

There are so many important issues that we can't talk about.

יש כל כך הרבה עיניינים חשובים שאנחנו לא יכולים לדבר עליהם.

And so finding ways to shift the conflict to a place of conversation

ולכן מציאת דרכים להעביר את העימות למקום של שיח

is the work of my life.

היא עבודת חיי.

There are two main ways to get started.

וישנן שתי דרכים עיקריות להתחיל.

One way is to listen closely.

דרך אחת היא להקשיב היטב.

And the other way is to share stories.

ודרך נוספת היא לשתף בסיפורים.

So, 15 years ago, I cofounded an organization called Exhale

אז, לפני 15 שנים, יסדתי ארגון שנקרא אקסהייל

to start listening to people who have had abortions.

בכדי להתחיל להקשיב לנשים שעברו הפלות.

The first thing we did was create a talk-line, where women and men

הדבר הראשון שעשינו היה ליצור קו שיחה, שם נשים וגברים

could call to get emotional support.

יכלו לקבל תמיכה ריגשית.

Free of judgment and politics, believe it or not, nothing like our sevice

ללא שיפוטיות או פוליטיקה, תאמינו או לא, שום דבר כמו השירות שלנו

had ever existed.

לא היה קיים מעולם.

We needed a new framework that could hold all the experiences that we were

היינו צריכים מסגרת חדשה שיכלה להחזיק את כל החוויות

hearing on our talk-line.

ששמענו בקו הזה.

The feminist who regrets her abortion.

הפמיניסטית, שמתחרטת על ההפלה שלה.

The Catholic who is grateful for hers.

הקתולית שמודה על שלה.

The personal experiences that weren't fitting neatly into one box or the other.

החוויות האישיות שלא נכנסו יפה למשבצת זו או אחרת.

We didn't think it was right to ask women to pick a side.

לא חשבנו שזה נכון לבקש מנשים לבחור צד.

We wanted to show them that the whole world was on their side,

רצינו להראות להן, שכל העולם הוא לצידן,

as they were going through this deeply personal experience.

בזמן שהן עוברות את החוויה המאוד אישית הזו.

So we invented "pro-voice."

אז המצאנו את "פרו ווייס."

Beyond abortion, pro-voice works on hard issues that we've struggled with globally

מעבר להפלות, פרו ווייס עובד על נושאים קשים שאנחנו נאבקים איתם באופן גלובלי

for years,

במשך שנים,

issues like immigration, religious tolerance, violence against women.

עיניינים כמו הגירה, סובלנות דתית, אלימות נגד נשים.

It also works on deeply personal topics that might only matter to you

הוא גם עובד על נושאים מאוד אישיים שאולי משנים רק לכם

and your immediate family and friends.

ולמשפחה וחברים הקרובים שלכם.

They have a terminal illness, their mother just died,

יש להם מחלה סופנית, אימם מתה לאחרונה,

they have a child with special needs and they can't talk about it.

יש להם ילד עם צרכים מיוחדים והם לא יכולים לדבר על זה.

Listening and storytelling are the hallmarks of pro-voice practice.

הקשבה וסיפור סיפורים הם החלקים הכי חשובים של השיטה של פרו ווייס.

Listening and storytelling.

הקשבה וסיפור.

That sounds pretty nice.

זה נשמע די טוב.

Sounds maybe, easy? We could all do that.

נשמע אולי קל? כולנו יכולים לעשות זאת.

It's not easy. It's very hard.

זה לא קל. זה מאוד קשה.

Pro-voice is hard because we are talking about things everyone's fighting about

פרו ווייס זה קשה מפני שאנחנו חושבים על דברים שכולם נלחמים עליהם

or the things that no one wants to talk about.

או העניינים שאף אחד לא רוצה לדבר עליהם.

I wish I could tell you that when you decide to be pro-voice, that you'll find

הללואי שהייתי יכולה לספר לכם שכשאתם מחליטים להיות פרו ווייס, שתמצאו

beautiful moments of breakthrough and gardens full of flowers,

רגעים יפיפיים של פריצות דרך וגנים מלאים בפרחים,

where listening and storytelling creates wonderful "a-ha" moments.

בהם הקשבה וסיפור סיפורים יוצרים רגעי "א-הא" נפלאים.

I wish I could tell you that there would be a feminist welcoming party for you,

הלוואי שהייתי יכולה להגיד לכם שתהיה מסיבת "ברוכים הבאים" פמניסטית,

or that there's a long-lost sisterhood of people who are just ready

או שיש אחוות אחיות ארוכת שנים של אנשים שפשוט מוכנים

to have your back when you get slammed.

לשמור עליכם כשפוגעים בכם.

But it can be vulnerable and exhausting to tell our own stories

אבל זה יכול להיות פגיע ומעייף לספר את הסיפורים שלנו

when it feels like nobody cares.

כשזה מרגיש כאילו לאף אחד לא אכפת.

And if we truly listen to one another,

ואם באמת נקשיב אחד לשני,

we will hear things that demand that we shift our own perceptions.

אנחנו נשמע דברים שדורשים מאיתנו לשנות את התפיסות שלנו.

There is no perfect time and there is no perfect place

אין זמן מושלם ואין מקום מושלם

to start a difficult conversation.

כדי להתחיל שיחה קשה.

There's never a time when everyone will be on the same page, share the same lens,

אף פעם אין זמן שכולם יהיו על אותו תדר, יחלקו את אותה תפיסה,

or know the same history.

או יכירו את אותה היסטוריה.

So, let's talk about listening and how to be a good listener.

אז בואו נדבר על הקשבה ואיך להיות מקשיבים טובים.

There's lots of ways to be a good listener and I'm going to give you just a couple.

ישנן דרכים רבות להיות מקשיבים טובים ואני אתן לכם רק כמה.

One is to ask open-ended questions.

הדרך הראשונה היא לשאול שאלות פתוחות.

You can ask yourself or someone that you know,

אפשר לשאול את עצמכם או מישהו שאתם מכירים

"How are you feeling?"

"איך אתם מרגישים?"

"What was that like?"

"איך זה היה?"

"What do you hope for, now?"

"למה אתם מקווים עכשיו?"

Another way to be a good listener is to use reflective language.

דרך נוספת להיות מקשיבים טובים היא להשתמש בשפה שיקופית.

If someone is talking about their own personal experience,

אם מישהו מדבר על החוויה האישית שלו,

use the words that they use.

השתמשו במילים שהוא משתמש בהן.

If someone is talking about an abortion and they say the word "baby,"

אם מישהו מדבר על הפלה ומשתמש במילה "תינוק"

you can say "baby."

אפשר להגיד "תינוק"

If they say "fetus," you can say "fetus."

אם הוא משתמש במילה "עובר" אפשר להגיד "עובר"

If someone describes themselves as gender queer to you,

אם מישהו מתאר את עצמו כ"קוויר מגדר",

you can say "gender queer."

אתם יכולים להגיד "קוויר מגדר."

If someone kind of looks like a he, but they say they're a she -- it's cool.

אם מישהו סוג של נראה כמו הוא, אבל הם אומרים שהם היא - זה מגניב.

Call that person a she.

קראו לאדם הזה "היא".

When we reflect the language of the person who is sharing their own story,

כאשר אנחנו משקפים את השפה של האדם המשתף את הסיפור האישי שלו,

we are conveying that we are interested in understanding who they are

אנחנו מעבירים שאנחנו מעוניינים להבין מי הוא,

and what they're going through.

ומה עובר עליו.

The same way that we hope people are interested in knowing us.

באותו אופן שאנחנו מקווים שאנשים מעוניינים להכיר אותנו.

So, I'll never forget being in one of the Exhale counselor meetings,

אז, אני לעולם לא אשכח שהייתי באחד ממפגשי היעוץ של אקסהייל,

listening to a volunteer talk about how she was getting a lot of calls

מקשיבה למתנדבת מדברת על כך שהיא מקבלת הרבה שיחות

from Christian women who were talking about God.

מנשים נוצריות שדיברו על אלוהים.

Now, some of our volunteers are religious, but this particular one was not.

חלק מהמתנדבים שלנו דתיים, אבל המתנדבת הספציפית הזו לא הייתה.

At first, it felt a little weird for her to talk to callers about God.

בתחילה, זה הרגיש לה קצת מוזר לדבר עם מתקשרות על אלוהים.

So, she decided to get comfortable.

אז היא החליטה להרגיש בנוח.

And she stood in front of her mirror at home, and she said the word "God."

והיא עמדה מול המראה שלה בבית, והיא אמרה את המילה "אלוהים"

"God."

"אלוהים"

"God."

"אלוהים"

"God."

"אלוהים"

"God."

"אלוהים"

"God."

"אלוהים"

"God."

"אלוהים"

Over and over and over again until the word no longer felt strange

שוב ושוב, עד שהגיית המילה כבר לא

coming out her mouth.

הרגישה מוזרה, בפה שלה.

Saying the word God did not turn this volunteer into a Christian,

אמירת המילה "אלוהים" לא הפכה את המתנדבת הזו לנוצרייה,

but it did make her a much better listener of Christian women.

אבל זה כן הפך אותה למקשיבה הרבה יותר טובה עבור נשים נוצריות.

So, another way to be pro-voice is to share stories,

אז, דרך אחרת להיות פרו ווייס היא לחלוק סיפורים,

and one risk that you take on, when you share your story with someone else,

וסיכון אחד שאתם לוקחים כאשר אתם משתפים את הסיפור שלכם עם אדם אחר,

is that given the same set of circumstances as you

הוא שבהתחשב באותו סט של נסיבות כמו שלכם

they might actually make a different decision.

הם אולי למעשה יעשו החלטה שונה.

For example, if you're telling a story about your abortion,

לדוגמא, אם את מספרת את סיפור ההפלה שלך,

realize that she might have had the baby.

הביני שיכול להיות שהיא הייתה יולדת את התינוק.

She might have placed for adoption.

יכול להיות שהיא הייתה מוסרת לאימוץ.

She might have told her parents and her partner -- or not.

יכול להיות שהייתה מספרת להורים שלה ולבן זוגה, או שלא.

She might have felt relief and confidence, even though you felt sad and lost.

יכול להיות שהייתה מרגישה הקלה וביטחון למרות שאת הרגשת עצובה ואבודה.

This is okay.

זה בסדר.

Empathy gets created the moment we imagine ourselves in someone else's shoes.

אמפתיה נוצרת ברגע שאנחנו מדמיינים את עצמנו בנעליים של מישהו אחר.

It doesn't mean we all have to end up in the same place.

זה לא אומר שכולנו חייבים לסיים באותו מקום.

It's not agreement, it's not sameness that pro-voice is after.

זה לא הסכם, זה לא להיות אותו הדבר שפרו ווייס מחפש.

It creates a culture and a society that values what make us special and unique.

זה יוצר תרבות וחברה שמעריכות את מה שגורם לנו להיות מיוחדים.

It values what makes us human, our flaws and our imperfections.

הוא מעריך מה שעושה אותנו לאנושיים, הפגמים שלנו וחוסר השלמות.

And this way of thinking allows us to see our differences with respect,

וצורת החשיבה הזו מאפשרת לנו לראות את ההבדלים ביננו עם כבוד,

instead of fear.

במקום פחד.

And it generates the empathy that we need

וזה מייצר את האמפתיה שאנחנו צריכים

to overcome all the ways that we try to hurt one another.

בשביל להתגבר על כל הדרכים שאנחנו מנסים לפגוע אחד בשניה.

Stigma, shame, prejudice, discrimination, oppression.

סטיגמה, אשמה, דעות קדומות, דיכוי.

Pro-voice is contagious, and the more it's practiced

פרו ווייס מדבק, וככל שתשתמשו בו יותר

the more it spreads.

הוא יתפשט יותר.

So, last year I was pregnant again.

אז שנה שעברה הייתי שוב בהריון.

This time I was looking forward to the birth of my son.

הפעם, ציפיתי בהתרגשות להולדת בני.

And while pregnant, I had never been asked how I was feeling so much in all my life.

ובזמן שהייתי בהריון, שאלו אותי איך אני מרגישה יותר מכל זמן אחר בחיי.

(Laughter)

(צחוק)

And however I replied, whether I was feeling wonderful and excited

ואיך שלא עניתי, בין אם הרגשתי נפלא, מרוגשת,

or scared and totally freaked out,

או מפוחדת ולגמרי לחוצה

there was always someone there giving me a "been there" response.

היה תמיד מישהו שם שנתן לי את תגובת ה"הייתי שם."

It was awesome.

זה היה מדהים.

It was a welcome, yet dramatic departure from what I experience

זה היה פרידה מעולה אבל דרמטית ממה שחוויתי

when I talk about my mixed feelings of my abortion.

כשדיברתי על הרגשות המעורבים שלי בנוגע להפלה שלי.

Pro-voice is about the real stories of real people

פרו ווייס נוגע לסיפורים האמיתיים של אנשים אמיתיים

making an impact on the way abortion

שמשפיעים על הדרך בה הפלות

and so many other politicized and stigmatized issues

וכל כך הרבה נושאים שנהפכו לפוליטיים ולסטיגמות

are understood and discussed.

מובנים ודנים בהם.

From sexuality and mental health to poverty and incarceration.

מהמיניות והבריאות הנפשית לעוני ומאסר.

Far beyond definition as single right or wrong decisions,

הרבה מעבר להגדרה כהחלטות יחידות נכונות או לא,

our experiences can exist on a spectrum.

הנסיון שלנו יכול להתקיים כמנעד.

Pro-voice focuses that conversation on human experience

פרו ווייס ממקד את השיחה הזו בניסיון האנושי

and it makes support and respect possible for all.

והוא הופך תמיכה וכבוד אפשריים לכולם.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)