Pia Mancini: How to upgrade democracy for the Internet era

מתרגם: Sagi Nishri מבקר: Sigal Tifferet

I have the feeling that we can all agree

לדעתי, כולנו מסכימים

that we're moving towards a new

שאנחנו מתקדמים לקראת

מודל חדש של מדינה וחברה.

model of the state and society.

But, we're absolutely clueless as to what this is

אבל אין לנו שמץ של מושג מהו

or what it should be.

או מהו צריך להיות.

It seems like we need to have

נראה שאנו צריכים שיהיה

a conversation about democracy

שיח על דמוקרטיה

in our day and age.

בימינו אנו.

Let's think about it this way:

בואו נחשוב על זה ככה:

We are 21st-century citizens, doing our

אנחנו אזרחים של המאה ה-21, העושים כמיטב יכולתנו

very, very best to interact with 19th century-designed institutions

לתקשר עם מוסדות שתוכננו במאה ה-19,

that are based on an information technology of the 15th century.

שמתבססים על טכנולוגיית מידע של המאה ה-15.

Let's have a look at some of the

בואו נביט בכמה

characteristics of this system.

מהמאפיינים של המערכת הזו.

First of all, it's designed for an information technology

קודם כל, היא תוכננה לטכנולוגיית מידע

that's over 500 years old.

בת יותר מ-500 שנים.

And the best possible system

והמערכת הטובה ביותר

that could be designed for it

שיכולה להיות מיועדת לה

is one where the few make daily decisions

היא כזו שבה מעטים מחליטים החלטות יום יום

in the name of the many.

בשם הרוב.

And the many get to vote once every couple of years.

והרוב זוכה להצביע אחת לכל כמה שנים.

In the second place, the costs of

דבר שני, עלויות

participating in this system are

ההשתתפות במערכת הזו הן

incredibly high.

גבוהות באופן לא יאומן.

You either have to have a fair bit of money

אתם זקוקים לממון והשפעה רבים

and influence, or you have to devote your entire

או שעליכם להקדיש את

כל חייכם לפוליטיקה.

life to politics.

You have to become a party member

עליכם להפוך להיות חברי מפלגה

and slowly start working up the ranks

ולעלות לאט לאט במעלה הדרגות

until maybe, one day, you'll get to sit at a table

עד שאולי, יום אחד, תזכו לשבת בשולחן

where a decision is being made.

שבו מתקבלת ההחלטה.

And last but not least,

ואחרון חביב,

the language of the system —

השפה של המערכת -

it's incredibly cryptic.

היא מוצפנת באופן בלתי יאומן.

It's done for lawyers, by lawyers,

היא נעשית ע"י עורכי דין, למען עורכי דין,

and no one else can understand.

ואף אחד אחר לא יכול להבינה.

So, it's a system where we can

אם כך, זוהי מערכת בה אנו יכולים

choose our authorities,

לבחור את הרשויות שלנו,

but we are completely left out on how those authorities

אבל אנו נשארים לגמרי בחוץ בנוגע לדרך שבה הרשויות הללו

reach their decisions.

מגיעות להחלטותיהן.

So, in a day where a new information technology

אם כך, בזמן שבו טכנולוגיית מידע חדשה

allows us to participate globally in any conversation,

מאפשרת לנו להשתתף גלובלית בכל שיח,

our barriers of information are completely lowered

מחסומי המידע שלנו יורדים לגמרי

and we can, more than ever before,

ואנו יכולים, יותר מאי פעם,

express our desires and our concerns.

להביע את רצונותינו ודאגותינו.

Our political system remains the same

המערכת הפוליטית שלנו נשארה לגמרי אותו הדבר

for the past 200 years

במשך 200 השנים שעברו

and expects us to be contented with being simply passive recipients

ומצפה מאיתנו להסתפק פשוט בלהיות מקבלים פסיביים

of a monologue.

של מונולוג.

So, it's really not surprising that

לכן, זה כלל לא מפתיע

this kind of system is only able to produce

שמערכת שכזו מסוגלת לייצר רק

two kinds of results:

שתי תוצאות:

silence or noise.

דממה או רעש.

Silence, in terms of citizens not engaging,

דממה, כלומר אזרחים שאינם מעורבים,

simply not wanting to participate.

שפשוט לא רוצים להשתתף.

There's this commonplace [idea] that I truly, truly dislike,

ישנה דעה קדומה שאני ממש לא אוהבת,

and it's this idea that we citizens are naturally

והיא הרעיון שאנו האזרחים בטבענו

apathetic. That we shun commitment.

אפאתיים. שאנו נמנעים ממחוייבות.

But, can you really blame us

אבל, אפשר באמת להאשים אותנו

for not jumping at the opportunity of going

שאנו לא קופצים, בהזדמנות הראשונה שנקבל, ללכת

to the middle of the city in the middle

לאמצע העיר באמצעו

of a working day to attend, physically,

של יום עבודה ולהשתתף, פיזית,

a public hearing that has no impact

בשימוע ציבורי שאין לו השפעה

whatsoever?

בשום דבר?

Conflict is bound to happen between a system

אין מנוס מעימות בין מערכת

that no longer represents, nor has any dialogue capacity,

ללא יכולת דיאלוג ושאינה מייצגת יותר,

and citizens that are increasingly used

לבין אזרחים הרגילים יותר ויותר

to representing themselves.

לייצג את עצמם.

And, then we find noise:

ואז אנו מוצאים את הרעש:

Chile, Argentina, Brazil, Mexico Italy, France, Spain, the United States,

צ'ילה, ארגנטינה, ברזיל, מקסיקו, איטליה, צרפת, ספרד, ארצות הברית,

they're all democracies.

הן כולן דמוקרטיות.

Their citizens have access to

לאזרחיהן ישנה גישה

the ballot boxes. But they still feel the need,

לקלפיות. אבל הם עדיין מרגישים את הצורך,

they need to take to the streets in order to be heard.

הם צריכים לצאת לרחובות בכדי להישמע.

To me, it seems like the 18th-century

לי זה נראה כמו הסיסמה מהמאה ה-18

slogan that was the basis for the formation

שהיוותה בסיס למידע

of our modern democracies, "No taxation

שעליו מושתתות הדמוקרטיות המודרניות שלנו, "אין מס

without representation,"

אם אין ייצוג,"

can now be updated to "No representation without a conversation."

היא יכולה עכשיו להתעדכן ולהפוך ל-"אין ייצוג אם אין שיח".

We want our seat at the table.

אנו רוצים את המושב שלנו ליד השולחן.

And rightly so.

וזוהי זכותנו.

But in order to be part of this conversation,

אך על מנת לקחת חלק בשיח הזה,

we need to know what we want to do next,

אנו צריכים לדעת מה אנחנו רוצים לעשות בהמשך,

because political action is being able

בגלל שהפעולה הפוליטית הינה היכולת

to move from agitation

לנוע מזעזוע

to construction.

לבנייה.

My generation has been incredibly good at

הדור שלי הצטיין

using new networks and technologies

בשימוש ברשתות וטכנולוגיות חדשות

to organize protests,

כדי לארגן מחאות,

protests that were able to successfully

מחאות שהצליחו

impose agendas,

לאכוף אג'נדות,

roll back extremely pernicious legislation,

להדוף חקיקות הרסניות ביותר,

and even overthrow authoritarian governments.

ואפילו למוטט ממשלות רודניות.

And we should be immensely

ואנו צריכים להיות מאוד

proud of this.

גאים בזה.

But, we also must admit that we

אבל אנחנו חייבים להודות

haven't been good at using those

שלא היטבנו להשתמש

same networks and technologies

באותן רשתות וטכנולוגיות

to successfully articulate an alternative to what we're seeing

בכדי לבטא בהצלחה אלטרנטיבה למה שאנחנו רואים

and find the consensus and build the alliances that are needed

ולמצוא את ההסכמה ולבנות את הבריתות שנדרשות

to make it happen.

בכדי שזה יקרה.

And so the risk that we face

ואם כן הסיכון שבפניו אנו עומדים

is that we can create these huge power vacuums

הוא שאנחנו יכולים ליצר את שואבי הכח הענקיים הללו

that will very quickly get filled up by de facto

שיתמלאו במהירות בכוחות 'דה-פקטו',

powers, like the military or highly

כמו הצבא או

קבוצות מאורגנות מראש ובעלות מוטיבציה גבוהה

motivated and already organized groups

that generally lie on the extremes.

שכלל יושבות על הקיצון.

But our democracy is neither

אבל הדמוקרטיה שלנו היא אינה

just a matter of voting once every

רק עניין של הצבעה של פעם

couple of years.

בכמה שנים.

But it's not either the ability to bring millions onto the streets.

אך היא גם אינה היכולת להביא מיליונים לרחובות.

So the question I'd like to raise here,

לכן השאלה שאני מעוניינת להעלות כאן,

and I do believe it's the most important question we need to answer,

ואני מאמינה באמת שהיא השאלה החשובה ביותר שעליה אנו צריכים לענות,

is this one:

היא זו:

If Internet is the new printing press,

אם האינטרנט הוא מכונת הדפוס החדשה,

then what is democracy for the Internet era?

אז מהי הדמוקרטיה בעידן האינטרנטי?

What institutions do we want to build

אילו מוסדות אנו רוצים לבנות

for the 21st-century society?

לחברה במאה ה-21?

I don't have the answer, just in case.

אין לי תשובה, בכל מקרה.

I don't think anyone does.

אני לא חושבת שלמישהו יש.

But I truly believe we can't afford to ignore this question anymore.

אבל אני מאמינה שאיננו יכולים להרשות לעצמנו להמשיך ולהתעלם מהשאלה הזו.

So, I'd like to share our experience

אז אני אשמח לחלוק עמכם את הניסיון שלנו

and what we've learned so far

ואת מה שלמדנו עד כה

and hopefully contribute two cents

בתקווה לתרום מעט

to this conversation.

לשיח הזה.

Two years ago, with a group of friends from Argentina,

לפני כשנתיים, יחד עם קבוצה של חברים מארגנטינה,

we started thinking, "how can we get our representatives,

התחלנו לחשוב, "איך אנחנו יכולים לגרום לנבחרינו,

our elected representatives,

לנציגים להם הצבענו,

to represent us?"

לייצג אותנו"?

Marshall McLuhan once said that politics

מרשל מקלוהן אמר פעם שפוליטיקה

is solving today's problems with yesterday's tools.

הינה לפתור את הבעיות של היום עם הכלים של אתמול.

So the question that motivated us was,

אז השאלה שהניעה אותנו הייתה,

can we try and solve some of today's problems

האם אנו יכולים לנסות לפתור את הבעיות של היום

with the tools that we use every single day of our lives?

עם הכלים שבהם אנו משתמשיםֿ בכל יום בחיינו?

Our first approach was to design and develop

הגישה הראשונה שלנו הייתה לעצב ולפתח

a piece of software called DemocracyOS.

פיסת תוכנה שנקראת 'דמוקרטיה או-אס' (מערכת ההפעלה דמוקרטיה).

DemocracyOS is an open-source web application

'דמוקרטיה או-אס' היא אפליקציית רשת בעלת מקור פתוח

that is designed to become a bridge

שמיועדת להפוך לגשר

between citizens and their elected representatives

בין האזרחים ונבחריהם

to make it easier for us to participate from our everyday lives.

בכדי להקל עלינו את ההשתתפות מתוך חיינו היומיומים.

So first of all, you can get informed so every new

אז קודם כל, אתם יכולים להתעדכן,

project that gets introduced in Congress

כך שכל פרוייקט חדש שמוצג בקונגרס

gets immediately translated and explained

יתורגם מיידית ויוסבר

in plain language on this platform.

בשפה פשוטה בפלטפורמה זו.

But we all know that social change

אבל כולנו יודעים ששינוי חברתי

is not going to come from just knowing

לא יגיע רק מקבלת

more information,

מידע נוסף,

but from doing something with it.

אלא מהשימוש בו.

So better access to information

אם כך, גישה טובה יותר למידע

should lead to a conversation

חייבת להוביל לשיח

about what we're going to do next,

לגבי מה אנו נעשה בהמשך,

and DemocracyOS allows for that.

ו'דמוקרטיה או-אס' מאפשרת זאת.

Because we believe that democracy is

מכיוון שאנו מאמינים שדמוקרטיה היא

not just a matter of stacking up

לא רק עניין של לערום

preferences, one on top of each other,

סדרי עדיפויות, אחד מעל השני,

but that our healthy and robust public debate

אלא שהדיון הציבורי הבריא והחזק שלנו

should be, once again, one of its fundamental values.

צריך לחזור ולהיות אחד מעקרונות היסוד.

So DemocracyOS is about persuading and being persuaded.

אם כך כוונתה של 'דמוקרטיה או-אס' היא לשכנע ולהיות משוכנע.

It's about reaching a consensus

כוונתה היא להגיע להסכמה

as much as finding a proper way

כמו גם מציאת הדרך הנכונה

of channeling our disagreement.

לתיעול חוסר ההסכמה שלנו.

And finally, you can vote

ולבסוף, אתם יכולים להצביע

how you would like your elected representative to vote.

על איך אתם רוצים שנבחריכם יצביעו.

And if you do not feel comfortable

ואם אינכם חשים בנוח

voting on a certain issue,

להצביע על סוגיה מסויימת,

you can always delegate your vote

אתם יכולים תמיד להעביר את קולכם

למישהו אחר, ובכך תאפשרו

to someone else, allowing

for a dynamic and emerging social leadership.

מנהיגות חברתית דינמית ופורצת.

It suddenly became very easy for us

פתאום נהיה לנו קל מאוד

to simply compare these results

להשוות את התוצאות הללו

with how our representatives were

לאיך הנבחרים שלנו

voting in Congress.

הצביעו בקונגרס.

But, it also became very evident that

אבל התברר גם

technology was not going to do the trick.

שהטכנולוגיה אינה מספקת.

What we needed to do to was to find

היינו צריכים למצוא

actors that were able to

פעילים שיקחו

grab this distributed knowledge

את הידע המופץ בחברה

in society and use it to make better and more fair decisions.

וישתמשו בו כדי לקבל החלטות טובות והוגנות יותר.

So we reached out to traditional political parties

אז פנינו למפלגות פוליטיות מסורתיות

and we offered them DemocracyOS.

והצענו להם את 'דמוקרטיה או-אס'.

We said, "Look, here you have a platform that you can use to build

אמרנו, "תראו, יש כאן פלטפורמה שבאמצעותה תוכלו לבנות

a two-way conversation with your constituencies."

שיח דו-סטרי עם המצביעים שלכם"

And yes, we failed.

ואכן, נכשלנו.

We failed big time.

נכשלנו בגדול.

We were sent to play outside like little kids.

שלחו אותנו לשחק בחוץ כמו ילדים.

Amongst other things, we were called naive.

בין היתר, נקראנו תמימים.

And I must be honest: I think, in hindsight, we were.

ואני חייבת להיות כנה ולומר: אני חושבת, במבט לאחור, שבאמת היינו.

Because the challenges that we face, they're not

מכיוון שהאתגרים שבפניהם אנו עומדים, אינם

technological, they're cultural.

טכנולוגיים, הם תרבותיים.

Political parties were never willing

מפלגות פוליטיות מעולם לא הראו נכונות

to change the way they make their decisions.

לשנות את הדרך שבה הן מקבלות החלטות.

So it suddenly became a bit obvious

כך שפתאום הבנו

that if we wanted to move forward with this idea,

שאם אנחנו רוצים להתקדם עם הרעיון הזה,

we needed to do it ourselves.

אנו צריכים לעשות זאת בעצמנו.

And so we took quite a leap of faith,

אז לקחנו סיכון,

and in August last year, we founded

ובאוגוסט בשנה שעברה,

our own political party,

ייסדנו מפלגה פוליטית משלנו,

El Partido de la Red,

"אל פרטידו דה לה רד",

or the Net Party, in the city of Buenos Aires.

או 'מפלגת הרשת', בעיר בואנוס איירס.

And taking an even bigger leap of faith,

ובמהלך רווי תקווה -

we ran for elections in October last year

רצנו לבחירות באוקטובר של השנה שעברה

with this idea:

עם הרעיון הזה:

if we want a seat in Congress,

אם אנו רוצים במושב בקונגרס,

our candidate, our representatives

המועמד שלנו, הנציגים שלנו

were always going to vote according to

יצביעו תמיד לפי

what citizens decided on DemocracyOS.

מה שהאזרחים החליטו ב'דמוקרטיה או-אס'.

Every single project that got introduced

כל פרוייקט שיוצג

in Congress, we were going vote

בקונגרס, אנחנו נצביע

according to what citizens decided on an online platform.

על פי מה שאזרחים מחליטים בפלטפורמה אינטרנטית.

It was our way of hacking the political system.

זו הייתה הדרך שלנו לפרוץ למערכת הפוליטית.

We understood that if we wanted

והבנו שאם אנחנו רוצים

to become part of the conversation,

להפוך לחלק מהשיח,

to have a seat at the table,

לקבל מקום בשולחן,

we needed to become valid stakeholders,

אנחנו צריכים להפוך לבעלי עניין אמיתי,

and the only way of doing it is to play by the system rules.

והדרך היחידה לעשות זאת היא לשחק על פי חוקי המערכת.

But we were hacking it in the sense that

אבל פרצנו אותה בדרך כזו

we were radically changing the way a political party

שהצלחנו לשנות באופן משמעותי את הדרך שבה מפלגה פוליטית

makes its decisions.

מגיעה להחלטותיה.

For the first time, we were making our decisions

לראשונה, הגענו להחלטות

together with those who we were

יחד עם אלו שהושפעו מהן

affecting directly by those decisions.

באופן ישיר.

It was a very, very bold move for a two-month-old party

זה היה צעד מאוד נועז למפלגה בת חודשיים

in the city of Buenos Aires.

בעיר בואנוס איירס.

But it got attention.

אבל הוא זכה לתשומת לב.

We got 22,000 votes, that's 1.2 percent of the votes,

השגנו 22,000 קולות, המייצגים 1.2% מהקולות,

and we came in second for the local options.

והגענו למקום שני באופציות המקומיות.

So, even if that wasn't enough to win a

לכן, אפילו שזה לא הספיק כדי להשיג

seat in Congress, it was enough

מושב בקונגרס, זה הספיק

for us to become part of the conversation,

כדי להפוך אותנו לחלק מן השיח,

to the extent that next month,

עד כדי כך שבחודש הבא,

Congress, as an institution, is launching

הקונגרס, כמוסד, משיק

for the first time in Argentina's history,

בפעם הראשונה בהיסטוריה של ארגנטינה,

a DemocracyOS to discuss,

דיון דרך 'דמוקרטיה או-אס',

with the citizens, three pieces of legislation:

יחד עם האזרחים, בשלוש הצעות לחקיקה:

two on urban transportation and

שתיים בנוגע לתחבורה עירונית

one on the use of public space.

ואחת על השימוש בשטח ציבורי.

Of course, our elected representatives are not

כמובן, הנבחרים שלנו

saying, "Yes, we're going to vote

אינם אומרים, "כן, אנחנו נצביע

according to what citizens decide,"

על פי מה שהאזרחים מחליטים",

but they're willing to try.

אבל הם מוכנים לנסות.

They're willing to open up a new space

הם מוכנים לפתוח מקום חדש

for citizen engagement and hopefully

למעורבות אזרחית, ואני מקווה

they'll be willing to listen as well.

שהם יהיו מוכנים גם להקשיב.

Our political system can be transformed,

המערכת הפוליטית שלנו מסוגלת לשנות את פניה,

and not by subverting it, by destroying it,

ולא על ידי חתירה תחתיה, על ידי הריסתה,

but by rewiring it with the tools that

אלא על ידי חיווטה מחדש בעזרת הכלים

Internet affords us now.

שהאינטרנט נותן לנו כיום.

But a real challenge is to find, to design

אבל האתגר האמיתי הוא למצוא, לעצב,

to create, to empower those connectors

ליצור, להעצים את אלו

that are able to innovate, to transform

המסוגלים להמציא, לשנות

noise and silence into signal

את הרעש והדממה לאות

and finally bring our democracies

ולבסוף להביא את הדמוקרטיות שלנו

to the 21st century.

למאה ה-21.

I'm not saying it's easy.

אני לא אומרת שזה קל.

But in our experience, we actually stand a chance

אבל מהניסיון שלנו, יש לנו סיכוי אמיתי

of making it work.

לגרום לזה להצליח.

And in my heart, it's most definitely

ובליבי, אין ספק

worth trying.

ששווה לנסות.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)