Renata Salecl: Our unhealthy obsession with choice

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

When I was preparing for this talk,

כשהתכוננתי לשיחה הזאת,

I went to search for a couple of quotes

הלכתי לחפש כמה ציטוטים

that I can share with you.

שאני יכולה לחלוק איתכם

Good news: I found three

חדשות טובות: מצאתי שלושה

that I particularly liked,

שאהבתי במיוחד,

the first by Samuel Johnson, who said,

הראשון מפי סמואל ג'ונסון, שאמר:

"When making your choice in life,

"כשאתם עושים את הבחירה שלכם בחיים,

do not forget to live,"

אל תשכחו לחיות."

the second by Aeschylus, who reminded us that

השני של אייסכילוס, שהזכיר לנו

"happiness is a choice that requires effort,"

ש"אושר הוא בחירה שדורשת מאמץ."

and the third is one by Groucho Marx

והשלישי הוא של גראוצ'ו מרקס

who said, "I wouldn't want to choose to belong

שאמר: "אני לא הייתי רוצה לבחור להשתייך

to any club that would have me as a member."

למועדון כלשהו שיהיה מוכן לקבל אותי כחבר".

Now, bad news:

עכשיו, חדשות רעות:

I didn't know which one of these quotes

לא ידעתי באיזה מהציטוטים האלה

to choose and share with you.

לבחור ולשתף אתכם.

The sweet anxiety of choice.

החרדה המתוקה של הבחירה.

In today's times of post-industrial capitalism,

בימינו אלה של קפיטליזם פוסט תעשייתי,

choice, together with individual freedom

בחירה, יחד עם חופש הפרט

and the idea of self-making,

והרעיון של מימוש עצמי

has been elevated to an ideal.

הועלה לכדי אידיאל.

Now, together with this, we also have a belief

עכשיו, יחד עם זה, יש לנו גם אמונה

in endless progress.

בהתקדמות אינסופית.

But the underside of this ideology

אבל בתחתיתה של אידיאולוגיה זו

has been an increase of anxiety,

גברה החרדה,

feelings of guilt,

רגשי אשם,

feelings of being inadequate,

תחושה של אי-התאמה

feeling that we are failing in our choices.

הרגשה שאנחנו נכשלים בבחירות שלנו.

Sadly, this ideology of individual choice

למרבה הצער, אידיאולוגיה זו של בחירה אישית

has prevented us from thinking about social changes.

מנעה מאיתנו לחשוב על שינויים חברתיים.

It appears that this ideology was actually

נראה שאידיאולוגיה זו הייתה למעשה

very efficient in pacifying us

יעילה מאד בהשקטתנו

as political and social thinkers.

כהוגי דעות פוליטים וחברתיים

Instead of making social critiques,

במקום להעביר ביקורת חברתית,

we are more and more engaging in self-critique,

אנחנו יותר ויותר עסוקים בביקורת-עצמית,

sometimes to the point of self-destruction.

לפעמים עד לכדי הרס עצמי.

Now, how come that ideology of choice

עכשיו, איך זה שהאידיאולוגיה של בחירה

is still so powerful,

עדיין כל כך חזקה,

even among people who have

גם בקרב אנשים שאין להם

not many things to choose among?

הרבה דברים כדי לבחור מביניהם?

How come that even people who are poor

איך זה שגם אנשים שהם עניים

very much still identify with the idea of choice,

עדיין מזדהים מאוד עם הרעיון של בחירה,

the kind of rational idea of choice

הסוג של רעיון רציונלי של בחירה

which we embrace?

שאנו מאמצים?

Now, the ideology of choice is very successful

כעת, אידיאולוגיית הבחירה מאד מצליחה

in opening for us a space to think

לפתוח עבורנו מרחב כדי לחשוב

about some imagined future.

על איזשהו עתיד מדומיין.

Let me give you an example.

הרשו לי לתת לכם דוגמה.

My friend Manya,

חברתי מניה,

when she was a student at university in California,

כשהייתה סטודנטית באוניברסיטה בקליפורניה,

was earning money

הרוויחה כסף

by working for a car dealer.

מעבודתה אצל סוחר מכוניות.

Now, Manya, when she encountered

כעת, כשמניה נתקלה

the typical customer, would debate with him

בלקוח הטיפוסי, היא הייתה דנה אתו

about his lifestyle,

על סגנון החיים שלו.

how much he wants to spend,

כמה כסף הוא רוצה להוציא,

how many children he has,

כמה ילדים יש לו,

what does he need the car for?

לשם מה הוא צריך מכונית?

They would usually come to a good conclusion

הם היו מגיעים בדרך כלל למסקנה טובה

what would be a perfect car.

מה תהיה המכונית המושלמת,

Now, before Manya's customer would go home

כעת, לפני שהלקוח של מניה היה הולך הביתה

and think things through,

וחושב על הדברים לעומק,

she would say to him,

היא הייתה אומרת לו,

"The car that you are buying now is perfect,

"המכונית שאתה קונה עכשיו היא מושלמת,

but in a few year's time,

אבל תוך מספר שנים

when your kids will be already out of the house,

כאשר הילדים שלך כבר יהיו מחוץ לבית

when you will have a little bit more money,

כאשר יהיה לך קצת יותר כסף ,

that other car will be ideal.

המכונית השנייה ההיא תהיה אידאלית.

But what you are buying now is great."

אבל מה שאתה קונה כעת זה מצוין."

Now, the majority of Manya's customers

עכשיו, רוב הלקוחות של מניה

who came back the next day

שחזרו למחרת

bought that other car,

קנו את המכונית השנייה ההיא,

the car they did not need,

המכונית שהם לא היו צריכים,

the car that cost far too much money.

המכונית שעלתה הרבה יותר מדי כסף.

Now, Manya became so successful in selling cars

כעת, מניה הפכה כל כך מצליחה במכירת מכוניות

that soon she moved on to selling airplanes.

שתוך זמן קצר היא עברה למכירת מטוסים.

(Laughter)

(צחוק)

And knowing so much about the psychology of people

והידע הרב שהיה לה על הפסיכולוגיה של האנשים

prepared her well for her current job,

הכינה אותה היטב לתפקידה הנוכחי,

which is that of a psychoanalyst.

שהוא זה של פסיכואנליטיקאית,

Now, why were Manya's customers so irrational?

עכשיו, למה הלקוחות של מניה היו כל כך לא הגיוניים?

Manya's success was that she was able

הצלחתה של מניה היתה בכך שהיא הצליחה

to open in their heads an image

לפתח בדמיונם דימוי

of an idealized future,

של עתיד אידיאלי,

an image of themselves

דימוי של עצמם

when they are already more successful, freer,

כשהם כבר מצליחים יותר, חופשיים יותר,

and for them, choosing that other car

ועבורם בחירת הרכב האחר

was as if they are coming closer to this ideal

היתה, כאילו הם כבר מתקרבים לאידיאל הזה

in which it was as if Manya already saw them.

שבו היה מה שמניה כבר חזתה עבורם.

Now, we rarely make really totally rational choices.

כעת, אנו לעיתים רחוקות עושים באמת בחירות לגמרי רציונליות.

Choices are influenced by our unconscious,

בחירות מושפעות מהלא-מודע שלנו,

by our community.

מהקהילה שלנו,

We're often choosing

לעתים קרובות אנו בוחרים

by guessing, what would other people

על ידי ניחוש, של מה עשויים אנשים אחרים

think about our choice?

לחשוב על הבחירות שלנו?

Also we are choosing

אנו גם בוחרים

by looking at what others are choosing.

על ידי התבוננות במה שאחרים בוחרים.

We're also guessing what is socially acceptable choice.

אנחנו גם מנחשים מהי הבחירה המקובלת מבחינה חברתית

Now, because of this, we actually

כעת, בגלל זה אנחנו למעשה

even after we have already chosen,

אפילו גם לאחר שכבר בחרנו,

like bought a car,

למשל, קנינו מכונית,

endlessly read reviews about cars,

אנו קוראים ביקורות אינסופיות על מכוניות,

as if we still want to convince ourselves

כאילו עדיין אנו רוצים לשכנע את עצמנו

that we made the right choice.

שעשינו את הבחירה הנכונה.

Now, choices are anxiety-provoking.

כעת, בחירות מעוררות חרדה.

They are linked to risks, losses.

הן קשורות לסיכונים, להפסדים.

They are highly unpredictable.

הן מאוד בלתי צפויות.

Now, because of this,

כעת, משום כך,

people have now more and more problems

לאנשים יש כעת יותר ויותר בעיות

that they are not choosing anything.

שהם לא בוחרים כלום.

Not long ago, I was at a wedding reception,

לפני זמן לא רב, הייתי במסיבת חתונה,

and I met a young, beautiful woman

ופגשתי אישה צעירה, יפה

who immediately started telling me about her anxiety over choice.

שהחלה מייד לספר לי על חרדת הבחירה שלה.

She said to me, "I needed one month

היא אמרה לי "לקח לי חודש

to decide which dress to wear."

להחליט איזו שמלה ללבוש."

Then she said, "For weeks I was researching

ואז היא אמרה: במשך שבועות חקרתי

which hotel to stay for this one night.

באיזה מלון לשהות למשך לילה אחד.

And now, I need to choose a sperm donor."

וכעת, אני צריכה לבחור תורם זרע."

(Laughter)

(צחוק)

I looked at this woman in shock.

היבטתי באשה זו נדהמת.

"Sperm donor? What's the rush?"

"תורם זרע? מה בוער?

She said, "I'm turning 40 at the end of this year,

היא אמרה, "אני אהיה בת 40 בסוף שנה זו,

and I've been so bad in choosing men in my life."

והייתי כל כך גרועה בבחירת הגברים בחיי."

Now choice, because it's linked to risk,

כעת, בחירה, משום שהיא קשורה לסיכון,

is anxiety-provoking,

היא מעוררת חרדה,

and it was already the famous

וזה היה כבר הפילוסוף

Danish philosopher Søren Kierkegaard

הדני המפורסם סרן קירקגור

who pointed out that anxiety

שהדגיש שחרדה

is linked to the possibility of possibility.

קשורה לאפשרות של אפשרות.

Now, we think today that we can prevent these risks.

כעת, אנחנו חושבים היום שאנחנו יכולים למנוע את הסיכונים הללו.

We have endless market analysis,

יש לנו ניתוחי שוק אינסופי,

projections of the future earnings.

שמשקפים רווחים עתידיים

Even with market, which is about chance,

אפילו עם שוק שזה עניין של סיכוי,

randomness, we think we can predict rationally

באקראיות אנו חושבים שאנו יכולים לחזות באופן רציונלי

where it's going.

לאן זה הולך.

Now, chance is actually becoming very traumatic.

כעת, סיכוי למעשה הופך להיות מאד טראומטי.

Last year, my friend Bernard Harcourt

בשנה שעברה, חבר שלי ברנרד הרקורט

at the University of Chicago organized an event,

באוניברסיטת שיקגו ארגן אירוע,

a conference on the idea of chance.

כנס על הרעיון של סיכוי.

He and I were together on the panel,

הוא ואני השתתפנו יחד בפנל,

and just before delivering our papers —

וממש לפני מסירת המסמכים שלנו -

we didn't know each other's papers —

לא ידענו זה על מאמרו של האחר --

we decided to take chance seriously.

החלטנו לקחת סיכוי ברצינות.

So we informed our audience

אז הודענו לקהל שלנו

that what they will just now hear

שמה שהם עומדים כעת לשמוע

will be a random paper,

יהיה מאמר אקראי

a mixture of the two papers

עירוב של שני המאמרים

which we didn't know what each was writing.

שלא ידענו מה כל אחד כתב.

Now, we delivered the conference in such a way.

כעת, העברנו את הכנס בצורה כזו.

Bernard read his first paragraph,

ברנרד הקריא את הפיסקה הראשונה שלו,

I read my first paragraph,

הקראתי את הפיסקה הראשונה שלי

Bernard read his second paragraph,

ברנרד הקריא את הפיסקה השנייה שלי

I read my second paragraph,

אני הקראתי את הפיסקה השנייה שלי,

in this way towards the end of our papers.

באותה צורה עד סוף המאמרים שלנו.

Now, you will be surprised

כעת, תהיו מופתעים

that a majority of our audience

שרובו של הקהל שלנו

did not think that what they'd just listened to

לא חשב שמה שהם שמעו זה עתה

was a completely random paper.

היה מאמר אקראי לחלוטין.

They couldn't believe that

הם לא יכלו להאמין

speaking from the position of authority

שדברים מעמדה של סמכות

like two professors we were,

כמו שני פרופסורים שהיינו,

we would take chance seriously.

היינו לוקחים סיכוי ברצינות

They thought we prepared the papers together

הם חשבו שהכנו את המאמרים יחד

and were just joking that it's random.

ורק התלוצצנו שהם היו אקראיים.

Now, we live in times with a lot of information,

כעת, אנו חיים בזמנים טעונים במידע,

big data,

ביג דאטה,

a lot of knowledge about the insides of our bodies.

הרבה ידע על מה שבתוך גופנו

We decoded our genome.

פיענחנו את הגנום שלנו.

We know about our brains more than before.

אנחנו יודעים על המוח שלנו יותר מאשר בעבר.

But surprisingly, people are more and more

אבל למרבה הפלא, אנשים יותר ויותר

turning a blind eye in front of this knowledge.

מעלימים עין אל מול הידע הזה.

Ignorance and denial are on the rise.

בורות והכחשה נמצאים בעלייה.

Now, in regard to the current economic crisis,

עכשיו, בכל מה שקשור למשבר הכלכלי הנוכחי,

we think that we will just wake up again

אנחנו חושבים שאנחנו פשוט נשוב ונתעורר

and everything will be the same as before,

והכל ישוב ויהיה כמו קודם,

and no political or social changes are needed.

ואין צורך בשינויים פוליטיים או חברתיים.

In regard to ecological crisis,

בהקשר למשבר אקולוגי,

we think nothing needs to be done just now,

אנו חושבים ששום דבר לא צריך להיעשות כעת,

or others need to act before us.

או שאחרים צריכים לפעול לפנינו.

Or even when ecological crisis already happens,

או אפילו כשמשבר אקולוגי כבר קורה,

like a catastrophe in Fukushima,

כמו האסון בפוקושימה,

often we have people living in the same environment

לעתים קרובות יש לנו אנשים שחיים באותה הסביבה

with the same amount of information,

עם אותה הכמות של מידע,

and half of them will be anxious about radiation

וחצי מהם יהיו מודאגים לגבי קרינה

and half of them will ignore it.

וחצי מהם יתעלמו מכך.

Now, psychoanalysts know very well

כעת, פסיכואנליטיקאים יודעים טוב מאוד

that people surprisingly don't have

שלאנשים באופן מפתיע אין

passion for knowledge

תשוקה למידע

but passion for ignorance.

אלא תשוקה לבורות.

Now, what does that mean?

עכשיו, מה זה אומר?

Let's say when we are facing

למשל, כשאנו עומדים בפני

a life-threatening illness,

מחלה מסכנת חיים,

a lot of people don't want to know that.

הרבה אנשים לא רוצים לדעת את זה.

They'd rather prefer denying the illness,

הם מעדיפים להכחיש את המחלה,

which is why it's not so wise to inform them

שזו הסיבה שזה לא כל כך חכם ליידע אותם

if they don't ask.

אם הם לא שואלים.

Surprisingly, research shows that sometimes

באופן מפתיע, מחקרים מראים שלפעמים

people who deny their illness

אנשים שמכחישים את מחלתם

live longer than those who are rationally choosing

חיים זמן רב יותר מאשר אלה שבאופן רציונאלי בוחרים

the best treatment.

את הטיפול הטוב ביותר.

Now, this ignorance, however,

כעת, בורות זו, יחד עם זה

is not very helpful on the level of the social.

אינה מועילה מאוד ברמה החברתית.

When we are ignorant about where we are heading,

כאשר אנו בורים לגבי השאלה לאן פנינו מועדות,

a lot of social damage can be caused.

הרבה נזק חברתי יכול להיגרם.

Now, on top of facing ignorance,

כעת, בנוסף לבורות

we are also facing today

אנו גם מתמודדים היום

some kind of an obviousness.

עם סוג מסוים של ודאות.

Now, it was French philosopher

כעת, זה היה פילוסוף צרפתי

Louis Althusser who pointed out

לואי אלתוסר שהצביע על כך

that ideology functions in such a way

שאידיאולוגיה פועלת בצורה כזו

that it creates a veil of obviousness.

שהיא יוצרת מעטה של ודאות.

Before we do any social critique,

לפני שאנחנו עושים ביקורת חברתית כלשהי,

it is necessary really to lift that veil of obviousness

יש באמת להרים את רעלת הוודאות

and to think through a little bit differently.

ולחשוב בצורה קצת שונה.

If we go back to this ideology

אם נשוב לאידיאולוגיה זו

of individual, rational choice

של בחירה אינדיבידואלית רציונלית

we often embrace,

שאנו לעיתים קרובות מאמצים

it's necessary precisely here

דווקא כאן זה הכרחי

to lift this obviousness

להסיר את הוודאות הזו

and to think a little bit differently.

ולחשוב בדרך קצת שונה.

Now for me, a question often is

עכשיו, בשבילי השאלה לעיתים קרובות היא

why we still embrace this idea of a self-made man

למה אנחנו עדיין מאמצים את הרעיון הזה של אדם שבונה את עצמו

on which capitalism relied from its beginning?

שעליו הקפיטליזם הסתמך מראשיתו?

Why do we think that we are really such masters

מדוע אנון חושבים שאנו אדונים

of our lives that we can rationally

על חיינו כך שאנחנו יכולים באופן רציונלי

make the best ideal choices,

לעשות את הבחירות האידאליות,

that we don't accept losses and risks?

שאיננו מקבלים הפסדים וסיכונים?

And for me, it's very shocking to see sometimes very poor people,

ובשבילי, זה מאוד מזעזע לראות לפעמים אנשים עניים מאוד,

for example, not supporting the idea

לדוגמא, שאינם תומכים ברעיון

of the rich being taxed more.

שעל העשירים יוטל מס גבוה יותר.

Quite often here they still identify

לעתים קרובות הם עדיין מזדהים

with a certain kind of a lottery mentality.

עם סוג של מנטליות של הגרלה.

Okay, maybe they don't think that they will make it

טוב, אולי הם לא חושבים שהם יוכלו לעשות זאת

in the future, but maybe they think,

בעתיד, אבל אולי הם חושבים,

my son might become the next Bill Gates.

"בני עשוי להיות ביל גייטס הבא."

And who would want to tax one's son?

ומי ירצה להטיל מסים על הבן שלו?

Or, a question for me is also,

או שאלה שאני שואלת את עצמי גם,

why would people who have no health insurance

מדוע אנשים שאין להם ביטוח בריאות

not embrace universal healthcare?

לא מאמצים את שירותי הבריאות האוניברסליים?

Sometimes they don't embrace it,

לפעמים הם לא מאמצים זאת,

again identifying with the idea of choice,

כשהם שוב מזדהים עם הרעיון של בחירה,

but they have nothing to choose from.

אבל אין להם שום דבר לבחור ממנו.

Now, Margaret Thatcher famously said

כעת, ידוע שמרגרט תאצ'ר אמרה

that there is nothing like a society.

שאין שום דבר שמשתווה לחברה.

Society doesn't exist, it is only individuals

חברה לא קיימת, אלה רק יחידים

and their families.

ובני משפחותיהם.

Sadly, this ideology still functions very well,

למרבה הצער, אידיאולוגיה זו עדיין רווחת היטב,

which is why people who are poor might feel

וזו הסיבה שבני אדם עניים עלולים לחוש

ashamed for their poverty.

בושה בשל העוני שלהם.

We might endlessly feel guilty that we are

אנחנו עשויים להרגיש אשמים כל הזמן שאנחנו

not making the right choices,

לא עושים את הבחירות הנכונות,

and that's why we didn't succeed.

וזו הסיבה שבגללה לא הצלחנו.

We are anxious that we are not good enough.

אנחנו מודאגים מזה שאנו לא מספיק טובים.

That's why we work very hard,

ולכן אנו עובדים מאד קשה,

long hours at the workplace

לאורך שעות ארוכות במקום העבודה

and equally long hours on remaking ourselves.

ובאותה מידה שעות ארוכות בלבנות את עצמנו מחדש.

Now, when we are anxious over choices,

כעת, כאשר אנו מודאגים בקשר לבחירות שלנו,

sometimes we easily give our power of choice away.

לפעמים אנו מוותרים על כוח הבחירה שלנו.

We identify with the guru

אנו מזדהים עם הגורו

who tells us what to do,

שאומר לנו מה לעשות,

self-help therapist,

מדריך מטפל לעזרה עצמית

or we embrace a totalitarian leader

או שאנו מאמצים מנהיג טוטליטרי

who appears to have no doubts about choices,

שנראה שאין לו כל ספקות בקשר לבחירות,

who sort of knows.

שאיכשהו יודע.

Now, often people ask me,

עכשיו, לעתים קרובות אנשים שואלים אותי,

"What did you learn by studying choice?"

"מה למדת מלימודי הבחירה?"

And there is an important message that I did learn.

ויש מסר חשוב שלמדתי.

When thinking about choices,

כשחשבתי על בחירות,

I stopped taking choices too seriously, personally.

הפסקתי לקחת את הבחירות ברצינות רבה מדי, באופן אישי.

First, I realized a lot of choice I make

ראשית, הבנתי שהרבה מהבחירות שאני עושה

is not rational.

אינן רציונליות.

It's linked to my unconscious,

זה קשור ללא-מודע שלי

my guesses of what others are choosing,

לניחושים שלי של מה שאחרים בוחרים,

or what is a socially embraced choice.

או מהי בחירה שהחברה מאמצת.

I also embrace the idea

אני גם מאמצת את הרעיון

that we should go beyond

שאנו צריכים להרחיק לכת

thinking about individual choices,

מעבר למחשבה על בחירות של הפרט,

that it's very important to rethink social choices,

שזה חשוב מאוד לחשוב מחדש על בחירות חברתיות,

since this ideology of individual choice has pacified us.

מאחר ואידיאולוגיה זו של בחירה אישית השקיטה אותנו.

It really prevented us to think about social change.

זה באמת מנע מאתנו לחשוב שינוי חברתי.

We spend so much time choosing things for ourselves

בזבזנו כל כך הרבה זמן בבחירת דברים בשביל עצמנו

and barely reflect on

ובקושי חשבנו על

communal choices we can make.

בחירות קהילתיות שאנחנו יכולים לעשות.

Now, we should not forget that choice

כעת, אל לנו לשכוח שבחירה

is always linked to change.

תמיד קשורה בשינוי.

We can make individual changes,

אנחנו יכולים לעשות שינויים אישיים,

but we can make social changes.

אבל אנחנו יכולים לעשות שינויים חברתיים.

We can choose to have more wolves.

אנחנו יכולים לבחור שיהיו לנו יותר זאבים.

We can choose to change our environment

אנחנו יכולים לבחור לשנות את הסביבה שלנו

to have more bees.

שיהיו לנו יותר דבורים.

We can choose to have different rating agencies.

אנחנו יכולים לבחור שיהיו לנו סוכנויות דירוג שונות.

We can choose to control corporations

אנחנו יכולים לבחור לשלוט בתאגידים

instead of allowing corporations to control us.

במקום לאפשר לתאגידים לשלוט בנו.

We have a possibility to make changes.

יש לנו אפשרות לעשות שינויים.

Now, I started with a quote from Samuel Johnson,

כעת, אני פתחתי בציטוט מסמואל ג'ונסון,

who said that when we make choice in life,

שאמר שכאשר אנחנו עושים בחירה בחיים

we shouldn't forget to live.

אל לנו לשכוח לחיות.

Finally, you can see

לבסוף, אתם יכולים לראות

I did have a choice

עשיתי בחירה

to choose one of the three quotes

לבחור באחד משלושת הציטוטים

with which I wanted to start my lecture.

שבו רציתי להתחיל את ההרצאה שלי.

I did have a choice,

היתה לי ברירה,

such as nations, as people,

כמו למדינות, כמו לאנשים,

we have choices too to rethink

יש לנו גם כן ברירות כדי לחשוב עליהן מחדש

in what kind of society we want to live in the future.

באיזה סוג של חברה אנחנו רוצים לחיות בעתיד.

Thank you.

תודה

(Applause)

(מחיאות כפיים)