How the progress bar keeps you sane | Small Thing Big Idea, a TED series

Translator: Camille Martínez Reviewer: Krystian Aparta

תרגום: tomer malovani עריכה: Ido Dekkers

How many people are bored at their desk

כמה אנשים משתעממים בשולחן העבודה שלהם

for how many hours every day

במשך כמה שעות ביום

ובמשך כמה ימים בשבוע ובמשך כמה שבועות בשנה

and how many days a week and how many weeks a year

במשך כמה שנים בחייהם?

for how many years in their life?

[עניין קטן. רעיון גדול.]

[Small thing. Big idea.]

[Daniel Engber on the Progress Bar]

[דניאל אנגבר על מד ההתקדמות ]

The progress bar is just an indicator on a computer

מד ההתקדמות הוא בסך הכל צג על המחשב

that something's happening inside the device.

שמשהו קורה בתוך המכשיר.

The classic one that's been used for years is a horizontal bar.

הקלאסי מבניהם הנפוץ לשימוש במשך שנים הוא המד האופקי.

I mean, this goes back to pre-computer versions of this

כלומר, זה לוקח אותנו אחורה לגרסת קדם המחשב של זה

on ledgers, where people would fill in a horizontal bar from left to right

בפנקסים, כשאנשים היו ממלאים מד אופקי משמאל לימין

to show how much of a task they had completed at a factory.

להראות כמה מתוך המשימה הם השלימו במפעל.

This is just the same thing on a screen.

זה בדיוק אותו דבר על המסך.

Something happened in the 70s

משהו קרה בשנות ה70

that is sometimes referred to as "the software crisis,"

שכונה לפעמים בתור "משבר התוכנה",

where suddenly, computers were getting more complicated

כשפתאום, מחשבים נהיו מסובכים יותר

more quickly than anyone had been prepared for,

יותר מהר ממה שכל אדם יכל להתכונן לכך,

from a design perspective.

מנקודת מבט עיצובית.

People were using percent-done indicators in different ways.

אנשים השתמשו במדי אחוזים בתצורות שונות.

So you might have a graphical countdown clock,

אז יכול להיות לכם שעון ספירה לאחור גרפי,

or they would have a line of asterisks

או קו של כוכביות

that would fill out from left to right on a screen.

שיתמלא משמאל לימין על המסך.

But no one had done a systematic survey of these things

אבל אף אחד לא ביצע סקר שיטתי לדברים האלה

and tried to figure out:

וניסה להבין:

How do they actually affect the user's experience

איך זה בעצם משפיע על חווית המשתמש

of sitting at the computer?

כשהם יושבים מול המחשב?

This graduate student named Brad Myers,

בוגר אוניברסיטה בשם בראד מייסר,

in 1985, decided he would study this.

בשנת 1985, החליט שהוא הולך לחקור את זה.

He found that it didn't really matter

הוא גילה שזה לא באמת משנה

if the percent-done indicator was giving you the accurate percent done.

אם מד האחוזים היה נותן את האחוז המדויק.

What mattered was that it was there at all.

מה ששינה זה שהוא היה פשוט שם.

Just seeing it there made people feel better,

פשוט לראות את זה שם גרם לאנשים להרגיש טוב יותר,

and that was the most surprising thing.

וזה היה הדבר הכי מפתיע.

He has all these ideas about what this thing could do.

היו לו כל מיני רעיונות לגביי מה הדבר הזה יכול לעשות.

Maybe it could make people relax effectively.

אולי זה יכול להרגיע אנשים ביעילות.

Maybe it would allow people to turn away from their machine

אולי זה יוכל להרשות לאנשים להתפנות מהמכשיר שלהם

and do something else of exactly the right duration.

ולעשות משהו אחר במשך הזמן הזה.

They would look and say, "Oh, the progress bar is half done.

הם יוכלו להסתכל ולהגיד, "הו, מד ההתקדמות התמלא בחצי.

That took five minutes.

זה לקח חמש דקות

So now I have five minutes to send this fax,"

אז עכשיו יש לי חמש דקות לשלוח את הפקס הזה",

or whatever people were doing in 1985.

או כל דבר אחר שאנשים היו עושים ב1985.

Both of those things are wrong.

שני הרעיונות היו שגויים.

Like, when you see that progress bar,

כמו למשל, כשאתם רואים את מד ההתקדמות,

it sort of locks your attention in a tractor beam,

זה סוג של נועל את תשומת הלב שלכם בתוך קרן גוררת,

and it turns the experience of waiting

וזה הופך את חווית ההמתנה

into this exciting narrative that you're seeing unfold in front of you:

לתוך סיפור מרגש שאתם רואים מתפתח לפניכם:

that somehow, this time you've spent waiting in frustration

שאיכשהו, הזמן הזה שאתם מבזבזים בהמתנה בתסכול

for the computer to do something,

בשביל שהמחשב יעשה משהו,

has been reconceptualized as:

התחדש בתור:

"Progress! Oh! Great stuff is happening!"

"התקדמות! הו! דברים נהדרים קורים!"

[Progress...]

[התקדמות...]

But once you start thinking about the progress bar

אבל ברגע שאתה מתחיל לחשוב על מד ההתקדמות

as something that's more about dulling the pain of waiting,

יותר בתור משהו שמקטין את כאב ההמתנה,

well, then you can start fiddling around with the psychology.

בעצם, אז אתם יכולים להתעסק עם הפסיכולוגיה.

So if you have a progress bar that just moves at a constant rate --

אז אם יש לכם מד התקדמות שזז בקצב קבוע --

let's say, that's really what's happening in the computer --

בואו נגיד, זה באמת מה שקורה במחשב --

that will feel to people like it's slowing down.

זה ירגיש לאנשים כאילו הוא מאט.

We get bored.

אנחנו משתעממים.

Well, now you can start trying to enhance it

ובכן, עכשיו אתם יכולים להתחיל לנסות לשפר אותו

and make it appear to move more quickly than it really is,

ולגרום לו להיראות יותר מהיר ממה שהוא באמת,

make it move faster at the beginning, like a burst of speed.

לגרום לו לזוז מהר יותר בהתחלה, כמו התפרצות של מהירות.

That's exciting, people feel like, "Oh! Something's really happening!"

שתלהיב אנשים שירגישו כאילו, "הו! משהו באמת קורה!"

ואז תוכלו לחזור לגדילה יותר טבעית של מד ההתקדמות

Then you can move back into a more naturalistic growth of the progress bar

כשאתם מתקדמים.

as you go along.

You're assuming that people are focusing on the passage of time --

אתם מניחים שאנשים מתרכזים בזמן שחולף --

they're trying to watch grass grow,

הם מנסים לראות דשא גודל,

הם מנסים לראות סיר מים, מחכים שהוא ירתח,

they're trying to watch a pot of water, waiting for it to boil,

ואתם רק מנסים לגרום לזה להיות פחות משעמם,

and you're just trying to make that less boring,

less painful and less frustrating

פחות כואב ופחות מתסכל

than it was before.

ממה שזה היה קודם.

So the progress bar at least gives you

אז מד ההתקדמות לפחות נותן לכם

the vision of a beginning and an end,

את החזון של התחלה וסוף,

and you're working towards a goal.

ואתם עובדים למען מטרה.

I think in some ways, it mitigates the fear of death.

אני חושב שבכמה דרכים, זה מקטין את הפחד מהמוות.

יותר מדיי?

Too much?