A small country with big ideas to get rid of fossil fuels | Monica Araya

מתרגם: Uri Ladell מבקר: Sigal Tifferet

How do we build a society

כיצד נבנה חברה

without fossil fuels?

ללא דלקים מאובנים?

This is a very complex challenge,

זהו אתגר מאוד מורכב,

and I believe developing countries could take the lead in this transition.

ואני מאמינה שמדינות מתפתחות יכולות להוביל במעבר הזה.

And I'm aware that this is a contentious statement,

ואני מודעת לכך שזאת הצהרה שנויה במחלוקת,

but the reality is that so much is at stake in our countries

אבל המציאות היא שנסכן הרבה דברים במדינותינו,

if we let fossil fuels stay at the center of our development.

אם נרשה לדלקים מאובנים להיות במרכז ההתפתחות שלנו.

We can do it differently.

אנחנו יכולים לעשות זאת בדרך אחרת.

And it's time, it really is time,

והגיע הזמן, באמת הגיע הזמן,

to debunk the myth

להפריך את המיתוס

that a country has to choose between development on the one hand

שמדינה חייבת לבחור בין פיתוח מצד אחד

and environmental protection, renewables, quality of life, on the other.

ושמירה על הסביבה, אנרגיה מתחדשת, איכות חיים, מצד שני.

I come from Costa Rica, a developing country.

אני מקוסטה ריקה, מדינה מתפתחת.

We are nearly five million people,

אנחנו כמעט חמישה מיליון בני אדם,

and we live right in the middle of the Americas,

ואנחנו נמצאים בתפר שבין שתי יבשות אמריקה,

so it's very easy to remember where we live.

כך שקל לזכור היכן אנחנו גרים.

Nearly 100 percent of our electricity

כמעט 100 אחוז מהחשמל שלנו

comes from renewable sources,

מופק ממקורות מתחדשים,

five of them.

חמישה סוגים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Hydropower, geothermal,

מקורות הידרואלקטרים, גיאותרמים,

wind, solar, biomass.

רוח, שמש, ביו-אנרגיה.

Did you know that last year,

האם ידעתם ששנה שעברה

for 299 days,

לאורך 299 ימים,

we did not use any fossil fuels

לא השתמשנו בכלל בדלקים מאובנים

in order to generate all our electricity?

כדי להפיק את כל החשמל שלנו?

It's a fantastic achievement,

זהו הישג אדיר,

and yet, it hides a paradox,

ויחד עם זאת, הוא מסתיר פרדוקס,

which is that nearly 70 percent

והוא שכמעט 70 אחוז

of all our energy consumption is oil.

מהאנרגיה שאנו צורכים מקורה בנפט.

Why?

למה?

Because of our transportation system,

בגלל מערכת התחבורה שלנו,

which is totally dependent on fossil fuels,

שמבוססת כולה על דלקים מאובנים,

like it is in most countries.

כמו ברוב מדינות בעולם.

So if we think of the energy transition as a marathon,

אז אם המעבר לאנרגיה מתחדשת הוא מרתון,

the question is, how do we get to the finish line,

השאלה היא, כיצד נגיע לקו הסיום,

how do we decarbonize the rest of the economy?

כיצד נסלק את הפחם מיתר הכלכלה?

And it's fair to say that if we don't succeed,

ואפשר לומר, שאם אנחנו לא נצליח

it's difficult to see who will.

קשה לראות מי כן יצליח.

So that is why I want to talk to you about Costa Rica,

וזאת הסיבה שאני רוצה לדבר על קוסטה ריקה,

because I believe we are a great candidate

כי אני מאמינה שמדינתנו היא מועמדת טובה

in pioneering a vision for development without fossil fuels.

להיות חלוצה בחזון לפיתוח ללא דלקים מאובנים.

If you know one thing about our country,

אם ידוע דבר אחד על המדינה שלנו,

it's that we don't have an army.

זה העובדה שאין לנו צבא.

So I'm going to take you back to 1948.

אז אקח אתכם חזרה בזמן ל-1948.

That year, the country was coming out of civil war.

באותה שנה המדינה יצאה ממלחמת אזרחים.

Thousands of Costa Ricans had died,

אלפים מאזרחי קוסטה ריקה מתו,

and families were bitterly split.

ומשפחות היו שסועות.

And yet, a surprising idea won the hearts and minds:

ובכל זאת, רעיון מפתיע שבה את הלבבות ואת המוחות:

we would reboot the country,

נאתחל את המדינה מחדש,

and that Second Republic would have no army.

ולרפובליקה השנייה לא יהיה צבא.

So we abolished it.

אז ביטלנו אותו.

And the president at the time,

הנשיא באותה תקופה,

José Figueres,

חוזה פיגרס,

found a powerful way by smashing the walls of an army base.

הפגין זאת בדרך חזקה כשניפץ חומות של בסיס צבאי.

The following year, 1949,

בשנה שלאחר מכן – 1949,

we made that decision permanent in the new constitution,

קיבענו את ההחלטה הזאת בחוקה חדשה,

and that is why I can tell you that story nearly 70 years later.

ולכן אני יכולה לספר לכם את הסיפור הזה כמעט 70 שנה לאחר מכן.

And I'm grateful.

ואני אסירת תודה.

I'm grateful they made that decision before I was born,

אני אסירת תודה שהחליטו כך לפני שנולדתי,

because it allowed me and millions of others

כי זה איפשר לי ולמיליונים אחרים,

to live in a very stable country.

לחיות במדינה יציבה מאוד.

And you might be thinking that it was good luck,

ואולי אתם חושבים שזה פשוט מזל,

but it wasn't.

אבל זה לא היה מזל.

There was a pattern of deliberate choices.

זה היה דפוס של בחירות מחושבות.

In the '40s, Costa Ricans were given free education and free health care.

בשנות ה-40, אזרחי קוסטה ריקה קיבלו חינוך חינם ושרותי בריאות חינם.

We called that social guarantees.

אנחנו מכנים זאת ערבויות חברתיות.

By abolishing the army,

עם ביטול הצבא

we were able to turn military spending into social spending,

תיעלנו את כספי הצבא להשקעות בחברה,

and that was a driver of stability.

וזה התניע יציבות.

In the '50s --

בשנות ה-50

(Applause)

(מחיאות כפיים)

In the '50s, we started investing in hydropower,

בשנות ה-50 התחלנו להשקיע באנרגייה הידרואלקטרית,

and that kept us away from the trap

וזה מנע מאיתנו מליפול למלכודת

of using fossil fuels for electricity generation,

של שימוש בדלקים מאובנים לייצור חשמל,

which is what the world is struggling with today.

הצרה איתה מתמודדים כיום בעולם.

In the '70s we invested in national parks,

בשנות ה-70 השקענו בגנים לאומיים

and that kept us away

וזה הרחיק אותנו

from the deeply flawed logic of growth, growth, growth at any cost

מההגיון המוטעה של צמיחה, צמיחה, צמיחה בכל מחיר,

that you see others embracing, especially in the developing world.

שרואים אצל אחרים, במיוחד בעולם המתפתח.

In the '90s, we pioneered payments for ecosystem services,

בשנות ה-90 היינו חלוצים בתחום תשלומים עבור שרותי מערכות אקולוגיות,

and that helped us reverse deforestation

וזה סייע לנו להפוך את מגמת בירוא היערות

and boosted ecotourism, which today is a key engine of growth.

והניף את התיירות האקולוגית, שכיום היא מנוע מרכזי לצמיחה.

So investing in environmental protection

אז ההשקעה בשמירה על איכות הסביבה

did not hurt our economy.

לא פגעה בכלכלה שלנו.

Quite the opposite.

בדיוק ההיפך.

And it doesn't mean we are perfect,

וזה לא אומר שאנחנו מושלמים,

and it doesn't mean we don't have contradictions.

וזה לא אומר שאין לנו מתנגדים.

That's not the point.

זאת לא הנקודה.

The point is that, by making our own choices,

הנקודה היא שבכך שקיבלנו החלטות באופן עצמאי,

we were able to develop resilience in dealing with development problems.

יכולנו לפתח חוסן בטיפול בבעיות הנובעות מפיתוח.

Also, if you take a country like ours,

כמו כן, במדינה כמו שלנו,

the GDP per capita is around 11,000 dollars,

התמ"ג לנפש הוא בערך 11,000 דולר,

depending on how you measure it.

תלוי איך מחשבים אותו.

But according to the Social Progress Index,

אבל על פי ה-SPI (מדד להתקדמות חברתית),

we are an absolute outlier

אנחנו ללא ספק גוברים על כולם

when it comes to turning GDP into social progress.

כשמדובר בתרגום תמ"ג לקידום נושאים חברתיים.

Abolishing the army,

ביטול הצבא,

investing in nature and people,

ההשקעה בטבע ובאנשים,

did something very powerful, too.

עשו גם משהו עוצמתי.

It shaped the narrative,

זה בנה את הנרטיב,

the narrative of a small country with big ideas,

הנרטיב של מדינה קטנה עם רעיונות גדולים,

and it was very empowering to grow up with that narrative.

וזה היה מעצים מאוד לגדול עם נרטיב כזה.

So the question is,

אז השאלה היא,

what is the next big idea for this generation?

מהו הרעיון הגדול הבא בדור הנוכחי?

And I believe what comes next

ואני מאמינה שמה שהולך לקרות עכשיו

is for this generation to let go of fossil fuels for good,

זה שהדור הנוכחי ייפטר לגמרי מדלקים מאובנים,

just as we did with the army.

כמו שעשינו עם הצבא.

Fossil fuels create climate change.

דלקים מאובנים גורמים לשינויי אקלים.

We know that,

אנחנו יודעים זאת,

and we know how vulnerable we are to the impacts of climate change.

ואנחנו יודעים כמה אנחנו פגיעים להשפעות של שינויי האקלים.

So as a developing country, it is in our best interest

אז כמדינה מתפתחת, זה יהיה לטובתנו

to build development without fossil fuels

אם פיתוח יעשה ללא דלקים מאובנים

that harm people in the first place.

שפוגעים בבני אדם מלכתחילה.

Because

כי למה שנמשיך לייבא נפט

why would we continue importing oil

for transportation

לתחבורה

if we can use electricity instead?

אם אנחנו יכולים להשתמש בחשמל במקומו?

Remember,

תזכרו,

this is the country

זוהי המדינה

where electricity comes from water in our rivers,

בה החשמל מגיע ממים בנהרות שלנו,

heat from volcanoes,

מחום של הרי געש,

wind turbines, solar panels,

מטורבינות רוח, מלוחות סולאריים,

biowaste.

מביו-אנרגיה.

Abolishing fossil fuels means disrupting our transportation system

ביטול דלקים מאובנים פירושו שינוי מהותי במערכת התחבורה שלנו

so that we can power our cars, buses and trains with electricity

כדי שנוכל לספק חשמל למכוניות, לאוטובוסים ולרכבות שלנו

instead of dirty energy.

במקום אנרגיה מלוכלכת.

And transportation, let me tell you,

ותחבורה, תרשו לי לומר,

has become an existential issue for us Costa Ricans,

הפכה להיות בעייה קיומית עבור אזרחי קוסטה ריקה,

because the model we have is not working for us.

כי המודל הקיים לא עובד עבורנו.

It's hurting people,

הוא פוגע בבני אדם

it's hurting companies,

הוא פוגע בחברות,

and it's hurting our health.

והוא פוגע בבריאות שלנו.

Because when policies and infrastructure fail,

כי כשהמדיניות והתשתיות נכשלות,

this is what happens on a daily basis.

זה מה שקורה יום יום.

Two hours in the morning,

שעתיים בבוקר,

two hours in the evening.

שעתיים בערב.

I don't understand why we have to accept this as normal.

אינני מבינה למה אנחנו חייבים לקבל את זה כמצב נורמלי.

It's offensive

זה מעליב

to have to waste our time like this every single day.

לבזבז את זמננו ככה כל יום ויום.

And this highway is actually quite good

והאוטוסטרדה הזאת היא דווקא טובה

compared to what you see in other countries

בהשוואה למדינות אחרות

where traffic is exploding.

בהן הכבישים מפוצצים במכוניות.

You know, Costa Ricans call this "presa."

אתם יודעים, אזרחי קוסטה ריקה קוראים לזה "פרסה".

Presa means "imprisoned."

"פרסה" פירושו "כלוא".

And people are turning violent

ואנשים הופכים להיות אלימים

in a country that is otherwise happy in pura vida.

במדינה שפרט לכך חייה את ה-"פורה וידה" (החיים הטובים).

It's happening.

זה קורה.

So a lot is at stake.

אז הרבה מונח על המאזניים.

The good news

החדשות הטובות הן

is that when we talk about clean transportation

שכאשר אנחנו מדברים על תחבורה נקייה

and different mobility,

ודרכי תחבורה אחרות

we're not talking about some distant utopia out there.

אנחנו לא מדברים על איזו אוטופיה אי שם במרחקים.

We're talking about electric mobility that is happening today.

אנחנו מדברים על מערכת תחבורה חשמלית שכבר קיימת כיום.

By 2022, electric cars and conventional cars

עד שנת 2022, צפוי שכלי רכב חשמליים ורגילים

are expected to cost the same,

יעלו אותו הדבר,

and cities are already trying electric buses.

וישנן ערים שכבר מתנסות באוטובוסים חשמליים.

And these really cool creatures

והיצורים המגניבים האלו

are saving money,

חוסכים כסף,

and they reduce pollution.

ומצמצמים זיהום אוויר.

So if we want to get rid of oil-based transportation, we can,

אז אם אנחנו רוצים להיפטר מתחבורה המבוססת על דלקים מאובנים, אפשר לעשות זאת

because we have options now that we didn't have before.

כי כיום יש לנו אלטרנטיבות שלא היו קיימות עד כה.

It's really exciting.

זה ממש מלהיב.

But of course,

אבל כמובן,

some get very uncomfortable with this idea,

יש כאלו שלא נוח להם עם הרעיון הזה,

and they will come and they will tell you

והם יגידו לכם

that the world is stuck with oil, and so is Costa Rica, so get real.

שהעולם תקוע עם נפט, וכך גם קוסטה ריקה, אז תהיו מציאותיים.

That's what they tell you.

זה מה שיאמרו לכם.

And you know what the answer to that argument is?

ואתם יודעים מה התשובה לטענה זו?

That in 1948, we didn't say the world is stuck with armies,

שב-1948 לא אמרנו "העולם תקוע עם צבאות,

so let's keep our army, too.

"אז בואו נשמור גם על הצבא שלנו."

No, we made a very brave choice,

לא! קיבלנו החלטה אמיצה,

and that choice made the whole difference.

וההחלטה הזאת עשתה את כל ההבדל.

So it's time for this generation to be brave again

אז הגיע הזמן לדור הזה להיות אמיץ שוב

and abolish fossil fuels for good.

ולהיפטר לגמרי מדלקים מאובנים.

And I'll give you three reasons why we have to do this.

ואתן לכם שלוש סיבות למה אנחנו חייבים לעשות זאת.

First,

ראשית,

our model of transportation and urbanization is broken,

מודל התחבורה והעיור שלנו תקול,

so this is the best moment to redefine our urban and mobility future.

אז עכשיו זה הזמן הטוב ביותר להגדיר מחדש את עתיד העיור והתחבורה שלנו.

We don't want cities that are built for cars.

איננו רוצים ערים שבנויות בשביל מכוניות.

We want cities for people

אחנו רוצים ערים בשביל בני אדם

where we can walk and we can use bikes.

בהן נוכל ללכת ברגל ולרכב על אופניים.

And we want public transportation,

ואנחנו רוצים תחבורה ציבורית,

lots of it,

רבה,

public transportation that is clean and dignifying.

תחבורה ציבורית שהיא נקייה ומכבדת.

Because if we continue adding fleets of conventional cars,

כי אם נמשיך להוסיף עוד ועוד ציים של כלי רכב קונבנציונלים,

our cities will become unbearable.

הערים שלנו תהפכנה לבלתי נסבלות.

Second, we have to change,

שנית, אנחנו צריכים להשתנות,

but incremental change is not going to be sufficient.

אבל שינוי הדרגתי אינו מספיק טוב.

We need transformational change.

אנחנו זקוקים לשינוי מהפכני.

And there are some incremental projects in my country,

יש מספר פרויקטים הדרגתיים בארצי,

and I am the first one to celebrate them.

ואני הראשונה לברך עליהם.

But let's not kid ourselves.

אבל בואו לא נשלה את עצמנו.

We're not talking about ending up with really beautiful electric cars here

איננו רוצים לסיים עם מספר מכוניות חשמליות כאן,

and a few electric buses there

ועוד מספר אוטובוסים חשמליים שם,

while we keep investing in the same kind of infrastructure,

כשבד בבד אנו משקיעים באותו סוג של תשתיות,

more cars, more roads, more oil.

עוד כלי רכב, עוד כבישים, עוד נפט.

We're talking about breaking free from oil,

אנחנו מדברים על התנתקות מלאה מנפט,

and you cannot get there through incrementalism.

ואי אפשר להשיג את זה בהדרגתיות.

Third, and you know this one,

שלישית, ואתם יודעים זאת,

the world is hungry for inspiration.

העולם רעב להשראה.

It craves stories of success

העולם משתוקק לסיפורי הצלחה

in dealing with complex issues,

בנושא טיפול בבעיות מורכבות,

especially in developing countries.

במיוחד במדינות מתפתחות.

So I believe Costa Rica can be an inspiration to others,

אז אני מאמינה שקוסטה ריקה יכולה להיות מקור השראה לאחרים,

as we did last year when we disclosed

כפי שעשינו לפני שנה כשפירסמנו

that for so many days we were not using any fossil fuels

שלאורך ימים רבים לא השתמשנו בדלקים מאובנים

in order to generate all our electricity.

כדי לייצר את כל החשמל שלנו.

The news went viral around the world.

החדשות האלו הפכו ויראליות מסביב לעולם.

Also, and this makes me extremely proud,

וגם – ואני מאוד גאה בזה –

a Costa Rican woman, Christiana Figueres,

אשה מקוסטה ריקה, כריסטיאנה פיגרס,

played a decisive role in the negotiations of the Paris climate agreement.

מילאה תפקיד מכריע בדיונים על הסכם האקלים בפריז.

So we have to protect that legacy and be an example.

אז עלינו לשמור על המורשת ולהוות דוגמה.

So what comes next?

ומה הלאה?

The people.

האנשים.

How do we get people to own this?

איך נמכור את הרעיון לאנשים?

How do we get people

כיצד נביא לכך שאנשים

to believe that it's possible

יאמינו שזה אפשרי

to build a society without fossil fuels?

לבנות חברה ללא דלקים מאובנים?

A lot of work from the ground up is needed.

דרוש להתחיל מאפס ולעבוד קשה.

That is why, in 2014, we created Costa Rica Limpia.

משום כך, ב-2014, ייסדנו את "קוסטה ריקה לימפיה".

"Limpia" means "clean,"

"לימפיה" פירושו "נקי",

because we want to empower and we want to inspire citizens.

כי אנחנו רוצים להעצים אזרחים ואנחנו רוצים לתת השראה לאזרחים.

If citizens don't get engaged,

אם האזרחים לא יהיו מעורבים,

clean transportation decisions will be bogged down by endless,

החלטות לגבי תחבורה נקייה ייתקעו

and I mean endless, technical discussions,

בגלל דיונים טכניים אינסופיים,

and by avalanches of lobbying by various established interests.

ועל ידי נהר של לוביסטיים אינטרסנטיים.

Wanting to be a green country powered by renewables

הרצון להיות מדינה ירוקה הממונעת על ידי מקורות מתחדשים

is already part of our story.

הוא כבר חלק מהסיפור שלנו.

We should not let anybody take that away from us.

אסור לנו לוותר על זה.

Last year, we brought people from our seven provinces

לפני שנה הבאנו אנשים משבע הפרובינציות שלנו

to talk about climate change in terms that matter to them,

לשיחה על שינויי אקלים בנושאים שדיברו אליהם,

and we also brought this year

וגם השנה הבאנו

another group of Costa Ricans

עוד קבוצה של אנשים מקוסטה ריקה

to talk about renewable energy.

לשיחה על אנרגיה מתחדשת.

And you know what?

ואתם יודעים מה?

These people disagree on almost everything

היו חילוקי דעות רבים בקרב האנשים

except on renewable energy

פרט לנושא אנרגיה מתחדשת

and clean transportation and clean air.

ותחבורה נקייה ואוויר נקי.

It brings people together.

זה מחבר בין אנשים.

And the key to real participation

והמפתח למעורבות אמיתית

is to help people not to feel small.

הוא לעזור לאנשים לא להרגיש קטנים.

People feel powerless,

אנשים מרגישים חסרי אונים,

and they are tired of not being heard.

והם עייפים מכך שקולם לא נשמע.

So what we do is concrete things,

אז אנחנו עושים מעשים קונקרטיים,

and we translate technical issues into citizen language

ואנחנו מתרגמים נושאים טכניים לשפה אזרחית,

to show that citizens have a role to play and can play it together.

כדי להראות שלאזרחים יש תפקיד והם יכולים למלא אותו ביחד.

For the first time, we're tracking the promises that were made

לראשונה אנו עוקבים אחרי הבטחות שניתנו

on clean transportation,

בעניין תחבורה נקייה,

and politicos know that they have to deliver it,

ופוליטיקאים יודעים שהם חייבים לעמוד בהבטחותיהם,

but the tipping point will come when we form coalitions --

אבל נקודת המפנה תבוא כשנרכיב קואליציות –

citizens, companies,

אזרחים, חברות,

champions of public transportation --

יזמים של תחבורה ציבורית –

that will make electric mobility the new normal,

שיהפכו את התחבורה החשמלית לנורמה החדשה,

especially in a developing country.

במיוחד במדינות מתפתחות.

By the time the next election comes,

עד לבחירות הבאות,

I believe every candidate will have to disclose where they stand

אני מאמינה שכל מועמד יחויב לגלות היכן הוא עומד

on the abolition of fossil fuels.

בעניין ביטול דלקים מאובנים.

Because this question has to enter our mainstream politics.

כי השאלה הזאת חייבת להיכנס לשיח המיינסטרים בפוליטיקה.

And I'm telling you, this is not a question of climate policy

ואני אומרת לכם, זאת לא שאלה של מדיניות האקלים

or environmental agenda.

או אג'נדה סביבתית.

It's about the country that we want

זאת שאלה של איזו מדינה אנחנו רוצים

and the cities that we have

ואילו ערים יש לנו

and the cities that we want

ואילו ערים אנחנו רוצים

and who makes that choice.

ומי קובע בשאלות אלו.

Because at the end of the day, what we have to show

כי בסופו של יום, אנחנו חייבים להראות

is that development with renewable energy

שפיתוח עם אנרגיה מתחדשת

is good for the people,

הוא טוב לבני אדם,

for Costa Ricans that are alive today

לאזרחי קוסטה ריקה החיים היום

and especially for those who haven't been born.

ובמיוחד לאלו שטרם נולדו.

This is our National Museum today.

זהו המוזיאון הלאומי שלנו כיום.

It's bright and peaceful,

הוא שליו ומלא אור,

and when you stand up in front of it,

וכשעומדים מולו,

it's really hard to believe these were military barracks

קשה להאמין שזה היה מחנה צבאי

at the end of the '40s.

בסוף שנות ה-40.

We started a new life without an army in this place,

התחלנו חיים חדשים ללא צבא במקום הזה,

and here is where our abolition

וכאן, יום אחד,

of fossil fuels will be announced one day.

יוכרז על ביטול דלקים מאובנים,

And we will make history again.

ושוב נעשה היסטוריה.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)