Nathan Wolfe: What's left to explore?

Translator: Timothy Covell Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Recently I visited Beloit, Wisconsin.

לאחרונה ביקרתי בבלויט, ווסקונסין.

And I was there to honor a great 20th century explorer,

והייתי שם כדי לכבד חוקר גדול של המאה ה20,

Roy Chapman Andrews.

רוי צ'פמן אנדרוז.

During his time at the American Museum of Natural History,

במהלך שהותו במוזיאון האמריקאי להיסטורית הטבע,

Andrews led a range of expeditions to uncharted regions,

אנדרוז הוביל מגוון משלחות לאזורים שלא נחקרו,

like here in the Gobi Desert.

כמו פה במדבר גובי.

He was quite a figure.

הוא היה ממש טיפוס.

He was later, it's said, the basis of the Indiana Jones character.

מאוחר יותר הוא היה, כך נאמר, הבסיס לספרי אינדיאנה ג'ונס.

And when I was in Beloit, Wisconsin,

וכשהייתי בבלויט, וויסקונסין,

I gave a public lecture to a group of middle school students.

נשאתי הרצאה פומבית לתלמידים של חטיבת ביניים.

And I'm here to tell you,

ואני כאן לספר לכם,

if there's anything more intimidating than talking here at TED,

אם יש משהו יותר מפחיד מאשר לדבר פה ב TED,

it'll be trying to hold the attention

זה לנסות להחזיק את תשומת הלב

of a group of a thousand 12-year-olds for a 45-minute lecture.

של קבוצה של אלף בני 12 למשך הרצאה של 45 דקות.

Don't try that one.

אל תנסו את זה.

At the end of the lecture they asked a number of questions,

בסוף ההרצאה הם שאלו אותי מספר שאלות,

but there was one that's really stuck with me since then.

אבל היתה אחת שבאמת נשארה איתי מאז.

There was a young girl who stood up,

היתה ילדה צעירה שנעמדה,

and she asked the question:

ושאלה שאלה:

"Where should we explore?"

"איפה כדאי לחקור?"

I think there's a sense that many of us have

אני חושב שקיימת אצל רבים מאיתנו תחושה

that the great age of exploration on Earth is over,

שהדור הגדול של חקר כדור הארץ עבר,

that for the next generation

שהדור הבא

they're going to have to go to outer space or the deepest oceans

יהיה חייב לצאת לחלל או לעומק האוקיאנוסים

in order to find something significant to explore.

כדי למצוא משהו חשוב לחקור.

But is that really the case?

אבל האם זה באמת נכון?

Is there really nowhere significant for us to explore

האם באמת אין שום מקום חשוב לחקור

left here on Earth?

על כדור הארץ?

It sort of made me think back

זה מחזיר אותי חזרה

to one of my favorite explorers in the history of biology.

לאחד החוקרים האהובים עלי בהיסטוריה של הביולוגיה.

This is an explorer of the unseen world, Martinus Beijerinck.

זה חוקר של העולם הבלתי נראה, מרטינוס ביירינק.

So Beijerinck set out to discover the cause

אז ביירינק יצא לגלות את הסיבה

of tobacco mosaic disease.

למחלת המוזאיקה של טבק.

What he did is he took the infected juice from tobacco plants

מה שהוא עשה הוא לקחת מיץ נגוע מצמחי טבק

and he would filter it through smaller and smaller filters.

והוא היה מסנן את זה דרך מסננים דקים יותר ויותר.

And he reached the point

והוא הגיע לנקודה

where he felt that there must be something out there

שהוא הרגיש שחייב להיות שם משהו

that was smaller than the smallest forms of life that were ever known --

שקטן מצורת החיים הקטנה ביותר שהייתה ידועה --

bacteria, at the time.

בקטריה, באותו הזמן.

He came up with a name for his mystery agent.

הוא המציא שם ליצור המוזר שלו.

He called it the virus --

הוא קרא לו וירוס --

Latin for "poison."

"רעל" בלטינית.

And in uncovering viruses,

ובגילוי הוירוסים,

Beijerinck really opened this entirely new world for us.

ביירינק פתח עולם שלם לפנינו.

We now know that viruses make up the majority

עכשיו אנחנו יודעים שוירוסים מרכיבים את מרבית

of the genetic information on our planet,

המידע הגנטי על הכוכב,

more than the genetic information

ויותר מהמידע הגנטי

of all other forms of life combined.

של כל היצורים האחרים ביחד.

And obviously there's been tremendous practical applications

וכמובן שהיו שימושים פרקטיים עצומים

associated with this world --

שקשורים לעולם הזה --

things like the eradication of smallpox,

דברים כמו הדברת האבעבועות השחורות,

the advent of a vaccine against cervical cancer,

ההתקדמות של חיסון נגד סרטן הרחם,

which we now know is mostly caused by human papillomavirus.

שכיום יודעים שנגרם בעיקר מוירוס הפפילומה האנושי.

And Beijerinck's discovery,

והתגלית של ביירינק,

this was not something that occurred 500 years ago.

היא לא קרתה לפני 500 שנה.

It was a little over 100 years ago

זה היה לפני קצת יותר מ 100 שנה

that Beijerinck discovered viruses.

כשביירינק גילה את הוירוסים.

So basically we had automobiles,

אז בעיקרון היו לנו מכוניות,

but we were unaware of the forms of life

אבל לא היינו מודעים לצורת החיים הזו

that make up most of the genetic information on our planet.

שמהווה את רוב החומר הגנטי על כוכב.

We now have these amazing tools

יש לנו כיום את הכלים המדהימים האלו

to allow us to explore the unseen world --

שמאפשרים לנו לחקור את העולם הבלתי נראה --

things like deep sequencing,

דברים כמו ריצוף גנים עמוק,

which allow us to do much more than just skim the surface

שמאפשרים לנו לעשות דברים הרבה יותר עמוקים מגרוד השטח

and look at individual genomes from a particular species,

ולהביט בגנים בודדים של זן ספציפי,

but to look at entire metagenomes,

אלא להביט במטא גנומים שלמים,

the communities of teeming microorganisms in, on and around us

הקהילות הפעילות של מקרואורגניזמים עלינו וסביבנו

and to document all of the genetic information in these species.

ולתעד את כל המידע הגנטי בזנים האלה.

We can apply these techniques

אנחנו יכולים ליישם את הטכניקות האלו

to things from soil to skin and everything in between.

לדברים החל מאדמה לעור וכל מה שבינהם.

In my organization we now do this on a regular basis

בארגון שלי אנחנו עושים את זה עכשיו על בסיס קבוע

to identify the causes of outbreaks

כדי לזהות את הסיבות להתפרצויות

that are unclear exactly what causes them.

שלא לגמרי ברור מה גרם אותן.

And just to give you a sense of how this works,

ורק כדי לתת לכם תחושה של איך זה עובד,

imagine that we took a nasal swab from every single one of you.

דמיינו שניקח דגימה מהאף מכל אחד מכם.

And this is something we commonly do

וזה משהו שאנחנו עושים כרגיל

to look for respiratory viruses like influenza.

כדי לחפש וירוסים של מערכת הנשימה כמו שפעת.

The first thing we would see

הדבר הראשון שהיינו רואים

is a tremendous amount of genetic information.

זה כמות עצומה של מידע גנטי.

And if we started looking into that genetic information,

ואם היינו מתחילים להביט במידע הגנטי הזה,

we'd see a number of usual suspects out there --

היינו רואים מספר חשודים ידועים שם --

of course, a lot of human genetic information,

כמובן, הרבה מידע גנטי אנושי,

but also bacterial and viral information,

אבל גם מידע בקטריאלי וויראלי,

mostly from things that are completely harmless within your nose.

בעיקר מדברים שלחלוטין לא מזיקים בתוך אפכם.

But we'd also see something very, very surprising.

אבל נראה גם משהו מאוד מאוד מפתיע.

As we started to look at this information,

כשהתחלנו להביט במידע הזה,

we would see that about 20 percent of the genetic information in your nose

ראינו שבערך 20 אחוז מהמידע הגנטי באפכם

doesn't match anything that we've ever seen before --

לא מתאים למשהו שראינו אי פעם קודם לכן...

no plant, animal, fungus, virus or bacteria.

לא צמחים, חיות, פטריות, וירוסים או בקטריות.

Basically we have no clue what this is.

בעיקרון אין לנו מושג מה הוא.

And for the small group of us who actually study this kind of data,

ולקבוצה קטנה מאיתנו שלמעשה לומדים את סוג המידע הזה,

a few of us have actually begun to call this information

כמה מאיתנו התחלנו למעשה לקרוא למידע הזה

biological dark matter.

חומר אפל ביולוגי.

We know it's not anything that we've seen before;

אנחנו יודעים שזה לא משהו שראינו קודם לכן;

it's sort of the equivalent of an uncharted continent

זו מעין מקבילה ליבשת שלא נחקרה

right within our own genetic information.

ממש בתוך המידע הגנטי שלנו.

And there's a lot of it.

ויש הרבה ממנו.

If you think 20 percent of genetic information in your nose is a lot

אם אתם חושבים ש 20 אחוז מהמידע הגנטי בתוך אפכם זה הרבה

of biological dark matter,

חומר אפל ביולוגי,

if we looked at your gut,

אם נביט במעיים שלכם,

up to 40 or 50 percent of that information is biological dark matter.

עד ל 40 או 50 אחוז מהמידע הזה הוא חומר אפל ביולוגי.

And even in the relatively sterile blood,

ואפילו בדם הסטרילי למדי,

around one to two percent of this information is dark matter --

בערך אחוז או שניים של המידע הזה הוא חומר אפל --

can't be classified, can't be typed or matched with anything we've seen before.

אי אפשר לסווג אותו, אי אפשר להתאים אותו למשהו שראינו לפני כן.

At first we thought that perhaps this was artifact.

בהתחלה חשבנו שאולי זו היתה שגיאה.

These deep sequencing tools are relatively new.

כלי הריצוף העמוק האלה הם די חדשים.

But as they become more and more accurate,

אבל כשהם נעשו יותר ויותר מדוייקים,

we've determined that this information is a form of life,

קבענו שהמידע הזה הוא צורת חיים,

or at least some of it is a form of life.

או לפחות חלק ממנו הוא צורת חיים.

And while the hypotheses for explaining the existence of biological dark matter

ובעוד שהתאוריות להסבר הקיום של חומר ביולוגי אפל

are really only in their infancy,

הן באמת ראשוניות,

there's a very, very exciting possibility that exists:

יש אפשרות מאוד מאוד מרגשת שקיימת:

that buried in this life, in this genetic information,

שקבורה בחיים האלה, במידע הגנטי הזה,

are signatures of as of yet unidentified life.

חתימות של חיים לא ידועים עדיין.

That as we explore these strings of A's, T's, C's and G's,

שכשנחקור את השרשראות האלה של A, T, C ו G,

we may uncover a completely new class of life

אולי נגלה סוג חדש לגמרי של חיים

that, like Beijerinck, will fundamentally change

שכמו במקרה של ביירינק, ישנה לגמרי

the way that we think about the nature of biology.

את הדרך בה אנחנו חושבים על הטבע של הביולוגיה.

That perhaps will allow us to identify the cause of a cancer that afflicts us

זה אולי יאפשר לנו לזהות את הגורם לסרטן שתוקף אותנו

or identify the source of an outbreak that we aren't familiar with

או לזהות את המקור להתפרצות שלא מוכרת לנו

or perhaps create a new tool in molecular biology.

או אולי ליצור כלי חדש בביולוגיה מולקולרית.

I'm pleased to announce that,

אני שמח להכריז,

along with colleagues at Stanford and Caltech and UCSF,

שביחד עם עמיתים בסטנפורד וקאלטק ואוניברסיטת סן פרנסיסקו,

we're currently starting an initiative

אנחנו מתחילים כרגע מיזם

to explore biological dark matter for the existence of new forms of life.

לחקור את החומר הביולוגי האפל לקיום צורות חיים חדשות.

A little over a hundred years ago,

לפני מעט יותר ממאה שנה,

people were unaware of viruses,

אנשים לא היו מודעים לוירוסים,

the forms of life that make up most of the genetic information on our planet.

צורות החיים שמהוות את רוב המידע הגנטי על הכוכב.

A hundred years from now, people may marvel

בעוד מאה שנה, אנשים יתפלאו

that we were perhaps completely unaware of a new class of life

שאנחנו לחלוטין לא היינו מודעים לסוג חיים חדש לגמרי

that literally was right under our noses.

שהיה מילולית מתחת לאפנו.

It's true, we may have charted all the continents on the planet

זה נכון, אולי גילינו את כל היבשות על הכוכב

and we may have discovered all the mammals that are out there,

ואולי גילינו את כל היונקים הקיימים,

but that doesn't mean that there's nothing left to explore on Earth.

אבל זה לא אומר שאין מה לחקור יותר על כדור הארץ.

Beijerinck and his kind

ביירינק ודומיו

provide an important lesson for the next generation of explorers --

מספקים מסר חשוב לדור הבא של החוקרים --

people like that young girl from Beloit, Wisconsin.

אנשים כמו הילדה מבלוייט, ויסקונסין.

And I think if we phrase that lesson, it's something like this:

ואני חושב שאם ננסח מחדש את המסר הזה, זה יהיה משהו כמו:

Don't assume that what we currently think is out there is the full story.

אל תניחו שמה שאנחנו חושבים כרגע שנמצא שם בחוץ זה כל הסיפור.

Go after the dark matter in whatever field you choose to explore.

לכו אחרי החומר האפל בכל תחום שתבחרו לחקור.

There are unknowns all around us

יש דברים לא ידועים סביבנו

and they're just waiting to be discovered.

והם רק מחכים שיגלו אותם.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)