Why you should define your fears instead of your goals | Tim Ferriss | TED

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Sigal Tifferet

So, this happy pic of me was taken in 1999.

התמונה השמחה הזו שלי צולמה ב-1999.

I was a senior in college,

הייתי בשנתי האחרונה בקולג',

and it was right after a dance practice.

והיא צולמה מיד לאחר אימון מחול.

I was really, really happy.

הייתי ממש ממש מאושר.

And I remember exactly where I was about a week and a half later.

ואני זוכר בדיוק איפה הייתי כשבוע וחצי לאחר מכן.

I was sitting in the back of my used minivan

ישבתי במושב האחורי של המיניוואן המשומש שלי

in a campus parking lot,

במגרש החניה של הקמפוס,

when I decided

ואז החלטתי

I was going to commit suicide.

שאני הולך להתאבד.

I went from deciding to full-blown planning very quickly.

עברתי מהר מאד מהחלטה לתכנון מלא.

And I came this close to the edge of the precipice.

והתקרבתי ככה לקצה התהום.

It's the closest I've ever come.

כל כך קרוב לזה מעולם לא הייתי.

And the only reason I took my finger off the trigger

והסיבה היחידה שבגללה הסרתי את האצבע מההדק

was thanks to a few lucky coincidences.

היתה בזכות כמה צרופי מקרים.

And after the fact,

ולאחר מכן,

that's what scared me the most: the element of chance.

מה שהכי הפחיד אותי: היה רכיב המקריות.

So I became very methodical about testing different ways

לכן התחלתי לבחון בשיטתיות רבה ובדרכים שונות

that I could manage my ups and downs,

כדי שאוכל לנהל את המעלות והמורדות שלי,

which has proven to be a good investment. (Laughs)

מה שהוכח כהשקעה טובה. (צוחק).

Many normal people might have, say, six to 10 major depressive episodes

לאנשים נורמליים רבים יש, נניח, 6 עד 10 אפיזודות של דיכאון מז'ורי

in their lives.

בחייהם.

I have bipolar depression. It runs in my family.

לי יש הפרעה דו-קוטבית. שעוברת במשפחה שלי.

I've had 50-plus at this point,

באותו שלב היו לי כבר יותר מ-50 אפיזודות כאלה,

and I've learned a lot.

ולמדתי המון.

I've had a lot of at-bats,

היו לי המון הזדמנויות,

many rounds in the ring with darkness,

סיבובים רבים בזירה אפלה,

taking good notes.

ורשמתי לעצמי הערות טובות.

So I thought rather than get up and give any type of recipe for success

אז חשבתי שבמקום לבוא ולתת איזה מתכון להצלחה

or highlight reel,

או להציג את שיאי חיי,

I would share my recipe for avoiding self-destruction,

אשתף אתכם במתכון שלי להימנעות מהרס עצמי,

and certainly self-paralysis.

ומשיתוק עצמי, כמובן.

And the tool I've found which has proven to be the most reliable safety net

והכלי שהוכיח עצמו כרשת הבטחון הטובה ביותר בשבילי

for emotional free fall

בעת הידרדרות רגשית

is actually the same tool

הוא בעצם אותו הכלי

that has helped me to make my best business decisions.

שעזר לי לקבל את החלטותיי העסקיות הטובות ביותר.

But that is secondary.

אבל זה עניין משני.

And it is ... stoicism.

והוא... הסטואיות,

That sounds boring.

זה נשמע משעמם.

(Laughter)

(צחוק)

You might think of Spock,

אתם עשויים לחשוב על ספוק,

or it might conjure and image like this --

או שזה יכול להידמות כמו זה -

(Laughter)

(צחוק)

a cow standing in the rain.

פרה עומדת בגשם.

It's not sad. It's not particularly happy.

זה לא עצוב. זה לא במיוחד שמח.

It's just an impassive creature taking whatever life sends its way.

זה רק יצור אדיש שמקבל את כל מה שהחיים מזמנים לו.

You might not think of the ultimate competitor, say, Bill Belichick,

אולי לא תחשבו על המתחרה האולטימטיבי, למשל, ביל בליצ'יק,

head coach of the New England Patriots,

המאמן הראשי של הניו אינגלנד פטריוטס,

who has the all-time NFL record for Super Bowl titles.

שנושא בשיא NFL של כל הזמנים בתוארי סופר בול.

And stoicism has spread like wildfire in the top of the NFL ranks

וסטואיות התפשטה כאש בשדה קוצים במעלה דרגות ה- NFL,

as a means of mental toughness training in the last few years.

כאמצעי להכשרה בקשיחות נפשית בשנים האחרונות.

You might not think of the Founding Fathers --

אולי לא תחשבו על האבות המייסדים --

Thomas Jefferson, John Adams, George Washington

תומס ג'פרסון, ג'ון אדמס, ג'ורג' וושינגטון

to name but three students of stoicism.

אם למנות רק שלושה תלמידים של הסטואיות.

George Washington actually had a play about a Stoic --

לג 'ורג' וושינגטון היה למעשה מחזה על סטואיקן -

this was "Cato, a Tragedy" --

זה היה "קאטו, טרגדיה" -

performed for his troops at Valley Forge to keep them motivated.

שבוצע עבור כוחותיו בעמק פורג' כדי לשמור על המוטיבציה שלהם.

So why would people of action focus so much on an ancient philosophy?

אז למה אנשי פעולה מתמקדים כל כך על פילוסופיה עתיקה?

This seems very academic.

זה נראה מאוד אקדמי.

I would encourage you to think about stoicism a little bit differently,

אני מציע לכם לחשוב על סטואיות באופן מעט שונה,

as an operating system for thriving in high-stress environments,

כעל מערכת הפעלה לשגשוג בסביבות מתח גבוה,

for making better decisions.

לשם קבלת החלטות טובות יותר.

And it all started here,

והכול התחיל כאן,

kind of,

באופן כלשהו.

on a porch.

על אכסדרה.

So around 300 BC in Athens,

אז בסביבות 300 לפנה"ס באתונה,

someone named Zeno of Citium taught many lectures

מישהו בשם זינו מסיטיום לימד שיעורים רבים

walking around a painted porch, a "stoa."

כשהוא מתהלך סביב אכסדרה מצוירת -"סטואה"

That later became "stoicism."

שמאוחר יותר הפכה ל"סטואיות."

And in the Greco-Roman world,

ובעולם היווני-רומי,

people used stoicism as a comprehensive system

אנשים השתמשו בסטואיות כמערכת מקיפה

for doing many, many things.

כדי לעשות הרבה הרבה דברים.

But for our purposes, chief among them was training yourself

אבל למטרותינו, הראשי ביניהם היה לאמן את עצמך

to separate what you can control from what you cannot control,

להפריד בין מה שאתה יכול לשלוט בו ממה שאינך יכול לשלוט בו,

and then doing exercises to focus exclusively

ואז לתרגל להתמקד במיוחד בראשון.

on the former.

This decreases emotional reactivity,

זה מפחית תגובתיות רגשית,

which can be a superpower.

מה שיכול להיות כוח-כל.

Conversely, let's say you're a quarterback.

לעומת זאת, נניח שאתה רץ בפוטבול.

You miss a pass. You get furious with yourself.

אתה מחמיץ מסירה, אתה כועס על עצמך.

That could cost you a game.

זה יכול לעלות לך במשחק.

If you're a CEO, and you fly off the handle at a very valued employee

אם אתה מנכ"ל, ואתה נתקף בזעם מוגזם על עובד מוערך מאוד

because of a minor infraction,

בשל הפרה קטנה,

that could cost you the employee.

וזה יכול לעלות לך בעובד.

If you're a college student who, say, is in a downward spiral,

אם את סטודנטית שמתדרדרת למטה,

and you feel helpless and hopeless,

ואת מרגישה חסרת ישע וחסרת תקווה,

unabated, that could cost you your life.

ללא הפוגה, זה יכול לעלות לך בחייך.

So the stakes are very, very high.

אז ההימור מאוד מאוד גבוה.

And there are many tools in the toolkit to get you there.

ויש הרבה כלים בארגז הכלים להביא אותך לשם.

I'm going to focus on one that completely changed my life in 2004.

אתמקד באחד שלחלוטין שינה את חיי ב-2004.

It found me then because of two things:

זה פגש אותי אז בגלל שני דברים:

a very close friend, young guy, my age, died of pancreatic cancer unexpectedly,

חבר קרוב מאוד, בחור צעיר בגילי, מת מסרטן הלבלב באופן פתאומי,

and then my girlfriend, who I thought I was going to marry, walked out.

ואז חברה שלי, שחשבתי שאני עומד לשאת לאשה, עזבה.

She'd had enough, and she didn't give me a Dear John letter,

נמאס לה ממני, והיא לא השאירה את "מכתב ג'ון היקר."

but she did give me this,

אבל היא נתנה לי את זה,

a Dear John plaque.

לוחית ג'ון היקר.

(Laughter)

(צחוק)

I'm not making this up. I've kept it.

אני לא ממציא את זה, שמרתי את זה.

"Business hours are over at five o'clock."

"שעות העבודה מסתיימות בשעה חמש."

She gave this to me to put on my desk for personal health,

היא נתנה לי את זה כדי שאשים על השולחן למען בריאותי האישית,

because at the time, I was working on my first real business.

כי אז עבדתי על העסק האמיתי הראשון שלי.

I had no idea what I was doing. I was working 14-plus hour days,

לא היה לי מושג מה אני עושה. עבדתי מעל 14 שעות ביום,

seven days a week.

שבעה ימים בשבוע.

I was using stimulants to get going.

נעזרתי בממריצים כדי להמשיך.

I was using depressants to wind down and go to sleep.

ובנוגדי דיכאון כדי להירגע ולישון.

It was a disaster.

זה היה אסון.

I felt completely trapped.

הרגשתי לגמרי לכוד.

I bought a book on simplicity to try to find answers.

וקניתי ספר על פשטות כדי למצוא תשובות.

And I did find a quote that made a big difference in my life,

ומצאתי ציטוט שעשה הבדל גדול בחיי,

which was, "We suffer more often in imagination than in reality,"

שהיה, "אנחנו סובלים לעתים קרובות יותר בדמיון מאשר במציאות."

by Seneca the Younger,

של סנקה הצעיר,

who was a famous Stoic writer.

שהיה סופר סטואי מפורסם.

That took me to his letters,

זה הוביל אותי למכתבים שלו,

which took me to the exercise,

שהובילו אותי ל"התרגיל",

"premeditatio malorum,"

"פרמדיטטיו מאלורום"

which means the pre-meditation of evils.

שמשמעו, התכוונות מראש לדברים רעים,

In simple terms,

במילים פשוטות,

this is visualizing the worst-case scenarios, in detail, that you fear,

זה לדמיין בפרוטרוט את התרחישים הגרועים ביותר שמהם חוששים,

preventing you from taking action,

ושמונעים מכם לנקוט פעולה,

so that you can take action to overcome that paralysis.

כך שתוכלו לנקוט פעולה ולהתגבר על השיתוק.

My problem was monkey mind -- super loud, very incessant.

הבעיה שלי היתה מיינד תזזיתי מאוד, בלתי פוסק.

Just thinking my way through problems doesn't work.

רק לחשוב על הדרך שלי באמצעות בעיות זה לא עובד.

I needed to capture my thoughts on paper.

הייתי צריך ללכוד את מחשבותי על הנייר.

So I created a written exercise

אז הכנתי לעצמי תרגיל בכתב

that I called "fear-setting," like goal-setting,

שקראתי לו "הצבת פחדים", על משקל "הצבת יעדים".

for myself.

It consists of three pages.

והוא מורכב משלושה דפים.

Super simple.

סופר פשוטים.

The first page is right here.

הדף הראשון נמצא כאן.

"What if I ...?"

"מה אם אני ...?"

This is whatever you fear,

זה כל דבר שממנו אתם פוחדים.

whatever is causing you anxiety,

מה שמעורר בכם חרדה,

whatever you're putting off.

כל מה שאתם דוחים.

It could be asking someone out,

זו יכולה להיות הזמנה ליציאה,

ending a relationship,

לסיים מערכת יחסים,

asking for a promotion, quitting a job, starting a company.

לבקש קידום, לעזוב משרה, להקים חברה.

It could be anything.

זה יכול להיות כל דבר.

For me, it was taking my first vacation in four years

בשבילי זה היה לצאת לחופשה הראשונה מזה ארבע שנים

and stepping away from my business for a month to go to London,

ולהתרחק מהעסק שלי למשך חודש ולנסוע ללונדון,

where I could stay in a friend's room for free,

שם יכולתי לגור עם חבר בחינם,

to either remove myself as a bottleneck in the business

כדי להסיר את עצמי מלהיות צוואר בקבוק בעסק,

or shut it down.

או לסגור אותו.

In the first column, "Define,"

בעמודה הראשונה "הגדר"

you're writing down all of the worst things you can imagine happening

תכתבו את כל הדברים הגרועים ביותר שתוכלו לדמיין.

if you take that step.

אם תעשו את הצעד הזה.

You want 10 to 20.

תשאפו ל 10 עד 20 דברים.

I won't go through all of them, but I'll give you two examples.

לא אעבור על כולם, אבל אתן שתי דוגמאות.

One was, I'll go to London, it'll be rainy, I'll get depressed,

אחת מהן היתה, אסע ללונדון, יהיה גשום, אני אהיה מדוכא,

the whole thing will be a huge waste of time.

כל העניין יהיה בזבוז זמן עצום.

Number two, I'll miss a letter from the IRS,

מספר שתיים, אני אחמיץ מכתב ממס הכנסה,

and I'll get audited

ויערכו לי ביקורת. או שיפשטו עלי,

or raided or shut down or some such.

או שיסגרו, או משהו כזה.

And then you go to the "Prevent" column.

ואז אתם פונים לעמודת "מניעה",

In that column, you write down the answer to:

בעמודה הזו אתם כותבים את התשובה לשאלה:

What could I do to prevent each of these bullets from happening,

מה אוכל לעשות כדי למנוע מהמכות האלה לקרות,

or, at the very least, decrease the likelihood even a little bit?

או להפחית את הסבירות אפילו במעט?

So for getting depressed in London,

אז בענין נפילה לדיכאון בלונדון,

I could take a portable blue light with me

יכולתי לקחת אתי מנורה כחולה ניידת,

and use it for 15 minutes in the morning.

ולהשתמש בה במשך 15 דקות בבוקר.

I knew that helped stave off depressive episodes.

ידעתי שזה עזר להדוף אפיזודות דיכאוניות.

For the IRS bit, I could change the mailing address on file with the IRS

בקטע של מס הכנסה, יכולתי לשנות כתובת למשלוח בתיק,

so the paperwork would go to my accountant

כך שהניירת תישלח לרואה החשבון שלי

instead of to my UPS address.

במקום לכתובת ה-יו-פי-אס שלי.

Easy-peasy.

קלי קלות.

Then we go to "Repair."

ואז מגיעים ל-"תיקון".

So if the worst-case scenarios happen,

אז אם התרחישים הגרועים ביותר קורים,

what could you do to repair the damage even a little bit,

מה תוכלו לעשות כדי לתקן את הנזק אפילו במעט,

or who could you ask for help?

או ממי תוכלו לבקש עזרה?

So in the first case, London,

אז המקרה הראשון, לונדון,

well, I could fork over some money, fly to Spain, get some sun --

אוכל לשלם כסף, לטוס לספרד, לתפוס שמש,

undo the damage, if I got into a funk.

לתקן את הנזק אם נפלתי לדכדוך.

In the case of missing a letter from the IRS,

במקרה של החמצת המכתב ממס הכנסה,

I could call a friend who is a lawyer

אוכל להתקשר לחבר שהוא עורך דין

or ask, say, a professor of law

או לשאול, למשל, פרופסור למשפטים

what they would recommend,

מה הם ממליצים לעשות,

who I should talk to, how had people handled this in the past.

עם מי עלי לדבר, איך אנשים טיפלו בזה בעבר.

So one question to keep in mind as you're doing this first page is:

אז השאלה שיש לחשוב עליה כשכותבים את הדף הראשון היא:

Has anyone else in the history of time

האם יש עוד מישהו בהיסטוריה של הזמן

less intelligent or less driven

פחות אינטליגנטי או פחות בעל מוטיבציה

figured this out?

שהבין את זה?

Chances are, the answer is "Yes."

רוב הסיכויים שהתשובה היא "כן".

(Laughter)

(צחוק)

The second page is simple:

הדף השני הוא פשוט:

What might be the benefits of an attempt or a partial success?

מה יכולים להיות היתרונות של ניסיון או הצלחה חלקית?

You can see we're playing up the fears

אפשר לראות שאנחנו מעלים את משקל הפחדים

and really taking a conservative look at the upside.

ובוחנים באופן שמרני את היתרונות.

So if you attempted whatever you're considering,

אז אם ניסיתם משהו שאתם שוקלים,

might you build confidence, develop skills,

שיכול לבנות ביטחון, לפתח יכולות.

emotionally, financially, otherwise?

רגשיות, כלכליות, אחרות?

What might be the benefits of, say, a base hit?

מה עשויים להיות היתרונות של הצלחה?

Spend 10 to 15 minutes on this.

חשבו על זה 10 עד 15 דקות.

Page three.

דף שלוש.

This might be the most important, so don't skip it:

הוא אולי הכי חשוב, אז אל תדלגו עליו:

"The Cost of Inaction."

"המחיר של חוסר פעולה".

Humans are very good at considering what might go wrong

בני אדם טובים מאוד בחשיבה על מה שעלול להשתבש

if we try something new, say, ask for a raise.

אם מנסים משהו חדש, למשל, לבקש העלאה בשכר.

What we don't often consider is the atrocious cost of the status quo --

אנחנו לא חושבים בדרך כלל על העלות הנוראית של הסטטוס קוו --

not changing anything.

ולא משנים כלום.

So you should ask yourself,

אז תשאלו את עצמכם,

if I avoid this action or decision

אם אני נמנע מהפעולה או מההחלטה הזו,

and actions and decisions like it,

ופעולות והחלטות כאלה,

what might my life look like in, say, six months, 12 months, three years?

איך ייראו החיים שלי, בעוד נגיד 6 חודשים, 12 חודשים, 3 שנים?

Any further out, it starts to seem intangible.

קשה לדמיין פרקי זמנים ארוכים יותר.

And really get detailed -- again, emotionally, financially,

ובאמת נכנסים לפרטים -- שוב, רגשית, כלכלית,

physically, whatever.

פיזית, מה שלא יהיה.

And when I did this, it painted a terrifying picture.

וכשעשיתי זאת, הצטיירה תמונה מפחידה.

I was self-medicating,

טיפלתי בעצמי בתרופות.

my business was going to implode at any moment at all times,

העסק שלי עמד לקרוס בכל רגע,

if I didn't step away.

אם לא הייתי מתרחק,

My relationships were fraying or failing.

מערכות היחסים שלי היו מתפוררות או נכשלות.

And I realized that inaction was no longer an option for me.

והבנתי שחוסר המעש הזה לא היה אופציה בשבילי.

Those are the three pages. That's it. That's fear-setting.

אלה הם שלושת הדפים. זהו זה. זוהי הצבת-פחדים.

And after this, I realized that on a scale of one to 10,

ואחרי זה, הבנתי שבסולם של אחד עד 10,

one being minimal impact, 10 being maximal impact,

1 הוא השפעה מינימלית, 10 הוא השפעה מקסימלית,

if I took the trip, I was risking

לו יצאתי לנסיעה, הייתי מסכן

a one to three of temporary and reversible pain

1 - 3 של כאב זמני והפיך

for an eight to 10 of positive, life-changing impact

עבור 8 - 10 של השפעה חיובית ומשנה חיים,

that could be a semi-permanent.

שיכלה להיות די קבועה.

So I took the trip.

אז יצאתי לנסיעה.

None of the disasters came to pass.

אף אחד מהאסונות לא אירע.

There were some hiccups, sure.

היו כמה שיהוקים, כמובן.

I was able to extricate myself from the business.

הצלחתי לחלץ את עצמי מהעסק.

I ended up extending that trip for a year and a half around the world,

בסופו של דבר הארכתי את הטיול לשנה וחצי ברחבי העולם,

and that became the basis for my first book,

וזה הפך להיות הבסיס של הספר הראשון שלי,

that leads me here today.

שמוביל אותי לכאן היום.

And I can trace all of my biggest wins

ואני יכול לייחס את כל ניצחונותי הגדולים

and all of my biggest disasters averted

וכל האסונות שנמנעו

back to doing fear-setting

לביצוע הצבת פחדים

at least once a quarter.

לפחות פעם ברבעון.

It's not a panacea.

זו אינה תרופת פלא.

You'll find that some of your fears are very well-founded.

תגלו שחלק מהפחדים שלכם מבוססים מאוד

(Laughter)

(צחוק)

But you shouldn't conclude that

אבל אל תגיעו למסקנה הזו

without first putting them under a microscope.

לפני שתבחנו אותם תחת מיקרוסקופ.

And it doesn't make all the hard times, the hard choices, easy,

וזה לא הופך את כל הזמנים הקשים והבחירות הקשות לקלות,

but it can make a lot of them easier.

אבל זה יכול להקל על רבים מהם.

I'd like to close with a profile of one of my favorite modern-day Stoics.

אסיים עם סטואיקני מודרני שאהוב עלי

This is Jerzy Gregorek.

זהו ירז'י גרגורק.

He is a four-time world champion in Olympic weightlifting,

4 פעמים אלוף העולם בהרמת משקולות,

political refugee,

פליט פוליטי,

published poet,

משורר שפורסם,

62 years old.

בן 62.

He can still kick my ass and probably most asses in this room.

שעדיין יכול לבעוט בי וברובכם.

He's an impressive guy.

הוא בחור מרשים.

I spent a lot of time on his stoa, his porch,

ביליתי זמן רב על מרפסתו,

asking life and training advice.

בבקשת עצות לחיים ולאימון.

He was part of the Solidarity in Poland,

הוא היה חלק מארגון סולידריטי בפולין,

which was a nonviolent movement for social change

שהיה תנועה לא אלימה לשינוי חברתי

that was violently suppressed by the government.

שדוכאה באלימות על ידי הממשלה.

He lost his career as a firefighter.

הוא איבד את הקריירה שלו ככבאי.

Then his mentor, a priest, was kidnapped, tortured, killed

ואז המאמן שלו, כומר, נחטף, עונה, נהרג

and thrown into a river.

והושלך לנהר.

He was then threatened.

לאחר מכן איימו עליו.

He and his wife had to flee Poland, bounce from country to country

הוא ואשתו ברחו מפולין, ונסו ממדינה למדינה

until they landed in the US with next to nothing,

עד שנחתו בארה"ב כמעט בחוסר כל,

sleeping on floors.

ישנים על רצפות.

He now lives in Woodside, California, in a very nice place,

כיום הוא מתגורר בוודסייד, קליפורניה,

and of the 10,000-plus people I've met in my life,

במקום נחמד מאוד, ומ-10,000 האנשים שפגשתי בחיי,

I would put him in the top 10,

הייתי מציב אותו בעשיריה הראשונה

in terms of success and happiness.

במונחים של הצלחה ואושר.

And there's a punchline coming, so pay attention.

ויש כאן שורת מחץ, אז שימו לב.

I sent him a text a few weeks ago,

שלחתי לו טקסט לפני כמה שבועות,

asking him: Had he ever read any Stoic philosophy?

ושאלתי אם קרא אי-פעם פילוסופיה סטואית?

And he replied with two pages of text.

והוא השיב בשני עמודי טקסט.

This is very unlike him. He is a terse dude.

וזה מאוד לא אופייני לו. הוא ממעט במילים.

(Laughter)

(צחוק)

And not only was he familiar with stoicism,

ולא רק שהכיר את הסטואיות,

but he pointed out, for all of his most important decisions,

אלא שהוא ציין עבור כל החלטותיו החשובות ביותר,

his inflection points,

את נקודות ההטיה שלו,

when he stood up for his principles and ethics,

כשעמד על עקרונותיו והאתיקה שלו,

how he had used stoicism and something akin to fear-setting,

כיצד השתמש בסטואיות ובמשהו שדומה להצבת פחדים.

which blew my mind.

מה שהעיף לי את המוח.

And he closed with two things.

והוא סיים עם שני דברים.

Number one: he couldn't imagine any life more beautiful

אחד: הוא לא יכול היה לתאר לעצמו

than that of a Stoic.

חיים יפים יותר, מאלה של הסטואיקן.

And the last was his mantra, which he applies to everything,

והאחרון היה המנטרה שלו,

and you can apply to everything:

שהוא מחיל על הכל, ואתם יכולים להחיל על הכל:

"Easy choices, hard life.

"בחירות קלות, חיים קשים.

Hard choices, easy life."

"בחירות קשות, חיים קלים".

The hard choices --

הבחירות הקשות --

what we most fear doing, asking, saying --

שאנחנו מפחדים ביותר לעשות, לשאול, לומר --

these are very often exactly what we most need to do.

אלו הן לעתים קרובות בדיוק מה שאנחנו הכי צריכים לעשות.

And the biggest challenges and problems we face

והאתגרים הגדולים ביותר והבעיות שנקרות בדרכנו

will never be solved with comfortable conversations,

לעולם לא ייפתרו עם שיחות שלוות,

whether it's in your own head or with other people.

בין אם הן בראשכם או עם אנשים אחרים.

So I encourage you to ask yourselves:

אז אני מעודד אתכם לשאול את עצמכם:

Where in your lives right now

היכן בחייכם כעת ממש

might defining your fears be more important than defining your goals?

הגדרת הפחדים שלכם יכולה להיות חשובה יותר מהגדרת יעדיכם?

Keeping in mind all the while, the words of Seneca:

כשאתם נושאים אתכם כל העת את מילותיו של סנקה:

"We suffer more often in imagination than in reality."

"לעתים קרובות אנו סובלים יותר בדמיון מאשר במציאות ".

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)