Dan Barber: How I fell in love with a fish

מתרגם: Gad Amit מבקר: Amit Lampit

So, I've known a lot of fish in my life.

אז, הכרתי הרבה מאד דגים בחיי.

I've loved only two.

אהבתי רק שניים.

That first one,

הדג הראשון,

it was more like a passionate affair.

זה היה יותר כמו רומן מלא תשוקה.

It was a beautiful fish:

זה היה דג יפיפה,

flavorful, textured, meaty,

מלא טעם, מרקם ובשרני,

a bestseller on the menu.

מנה הנמכרת היטב.

What a fish.

איזה דג.

(Laughter)

(צחוק)

Even better,

אפילו טוב יותר,

it was farm-raised to the supposed highest standards

הוא גודל בחווה הטוענת לסטנדרטים הגבוהים ביותר

of sustainability.

לקיימות.

So you could feel good about selling it.

אז יכולת להרגיש נפלא כשמכרת אותו.

I was in a relationship with this beauty

הייתי במערכת יחסים עם היפיפה הזה

for several months.

במשך כמה חודשים.

One day, the head of the company called

יום אחד, ראש החברה התקשר

and asked if I'd speak at an event

ושאל אם אוכל לדבר באיזה אירוע

about the farm's sustainability.

על כושר הקיימות של החווה.

"Absolutely," I said.

"בהחלט", אמרתי.

Here was a company trying to solve

הנה חברה שניסתה לפתור

what's become this unimaginable problem for us chefs:

מה שהופך לבעיה עצומה לשפים.

How do we keep fish on our menus?

איך אנו יכולים לשמור על דגים בתפריטים שלנו?

For the past 50 years,

ב-50 השנים האחרונות

we've been fishing the seas

אנו דגים בימות

like we clear-cut forests.

במידה דומה לחיסול יערות.

It's hard to overstate the destruction.

קשה להפריז במידת ההרס.

Ninety percent of large fish, the ones we love --

90 אחוזים מהדגים הגדולים, אלו שאנו אוהבים,

the tunas, the halibuts, the salmons, swordfish --

הטונות, ההליבוט, הסלמון, דגי-החרב,

they've collapsed.

התרסקו.

There's almost nothing left.

כמעט ונכחדו לחלוטין.

So, for better or for worse,

אז, לטוב או לרע,

aquaculture, fish farming, is going to be a part of our future.

חקלאות ימית, חוות דגים, יהיו חלק מהעתיד שלנו.

A lot of arguments against it:

הרבה טיעונים כנגדה,

Fish farms pollute -- most of them do anyway --

חוות דגים מזהמות, מרביתן בכל אופן,

and they're inefficient. Take tuna,

והן בלתי יעילות, אם ניקח לדוגמה את הטונה,

a major drawback.

חסרון גדול ביותר.

It's got a feed conversion ratio

יחס ההאכלה

of 15 to one.

הוא 15 לאחד.

That means it takes fifteen pounds of wild fish

זה אומר, שאם ניקח 7.5 ק"ג של דגי פרא

to get you one pound of farm tuna.

נקבל רק חצי קילו של דגי טונה מחווה.

Not very sustainable.

לא מאוד בר-קיימא.

It doesn't taste very good either.

וגם לא ממש טעים.

So here, finally,

אז הנה, לבסוף,

was a company trying to do it right.

חברה שמנסה לעשות את זה כמו שצריך.

I wanted to support them.

רציתי לתמוך בהם.

The day before the event,

יום לפני האירוע

I called the head of P.R. for the company.

התקשרתי לראש מחלקת יחסי הציבור של החברה.

Let's call him Don.

בואו נקרא לו דון.

"Don," I said, "just to get the facts straight, you guys are famous

"דון," אמרתי, "אני רק רוצה להבין את העובדות נכון. אתם מפורסמים

for farming so far out to sea, you don't pollute."

בגידול כ"כ רחוק בים, אתם לא מזהמים".

"That's right," he said. "We're so far out,

"זה נכון," הוא אמר. "אנו כל כך רחוקים בים,

the waste from our fish gets distributed,

שהזיהום מהדגים שלנו מתפזר,

not concentrated."

ואינו מרוכז."

And then he added,

ואז הוא הוסיף,

"We're basically a world unto ourselves.

"למעשה אנו עולם בפני עצמו.

That feed conversion ratio? 2.5 to one," he said.

יחס ההאכלה? 2.5 לאחד" הוא אומר.

"Best in the business."

"הכי טוב בתחום."

2.5 to one, great.

2.5 לאחד, נהדר.

"2.5 what? What are you feeding?"

"2.5 לאחד מה? מה אתם מאכילים?"

"Sustainable proteins," he said.

"חלבונים ברי-קיימא", הוא אמר.

"Great," I said. Got off the phone.

"מעולה", אמרתי. סיימנו את השיחה.

And that night, I was lying in bed, and I thought:

ובאותו לילה, שכבתי במיטה, וחשבתי:

What the hell is a sustainable protein?

מה לכל הרוחות הם חלבונים ברי-קיימא?

(Laughter)

(צחוק)

So the next day, just before the event, I called Don.

אז ביום הבא, בדיוק לפני האירוע, התקשרתי לדון.

I said, "Don, what are some examples of sustainable proteins?"

אמרתי, "דון, אתה יכול לתת לי כמה דוגמאות לחלבונים ברי-קיימא?"

He said he didn't know. He would ask around.

הוא אמר שהוא לא יודע. הוא ישאל.

Well, I got on the phone with a few people in the company;

ובכן, דיברתי בטלפון עם כמה אנשים בחברה.

no one could give me a straight answer

אף אחד לא נתן לי תשובה ברורה.

until finally, I got on the phone

עד שלבסוף, דברתי בטלפון

with the head biologist.

עם הביולוג הראשי.

Let's call him Don too.

בואו נקרא גם לו, דון.

(Laughter)

(צחוק)

"Don," I said,

"דון", אמרתי,

"what are some examples of sustainable proteins?"

"אתה יכול לתת לי כמה דוגמאות לחלבונים ברי-קיימא?"

Well, he mentioned some algaes

ובכן, הוא ציין כמה אצות

and some fish meals,

וכמה ארוחות דגים,

and then he said chicken pellets.

ואז הוא אמר שיירי עופות.

I said, "Chicken pellets?"

ואני אמרתי, "שיירי עופות?"

He said, "Yeah, feathers, skin,

והוא אמר, "כן, נוצות, עור,

bone meal, scraps,

עצמות, שיירים,

dried and processed into feed."

מיובשים ומעובדים להאכלה."

I said, "What percentage

אני אמרתי "כמה אחוזים

of your feed is chicken?"

מהאוכל שלך הוא עוף?"

Thinking, you know, two percent.

חשבתי, אתם יודעים, שני אחוזים.

"Well, it's about 30 percent," he said.

"זה בערך 30%", הוא אמר.

I said, "Don, what's sustainable

אני אמרתי, "דון, מה כ"כ בר-קיימא

about feeding chicken to fish?"

בכך שמאכילים דגים בעוף?"

(Laughter)

(צחוק)

There was a long pause on the line,

הייתה הפוגה ארוכה בקו.

and he said, "There's just too much chicken in the world."

והוא אמר, "יש יותר מדי עופות בעולם."

(Laughter)

(צחוק)

I fell out of love with this fish.

הפסקתי לאהוב את הדג הזה.

(Laughter)

(צחוק)

No, not because I'm some self-righteous,

לא, לא בגלל שאני איזה צדקן צבוע

goody-two shoes foodie.

המתיימר להיות אוהב אוכל.

I actually am.

למרות שאני כזה.

(Laughter)

(צחוק)

No, I actually fell out of love with this fish because, I swear to God,

לא, הפסקתי לאהוב את הדג הזה, בגלל, ואני נשבע,

after that conversation, the fish tasted like chicken.

שלאחר השיחה הזו, לדג היה טעם של עוף.

(Laughter)

(צחוק)

This second fish,

הדג השני,

it's a different kind of love story.

הוא סיפור אהבה אחר לגמרי.

It's the romantic kind,

זה הסוג הרומנטי,

the kind where the more you get to know your fish,

הסוג שככל שאתה לומד להכיר את הדג

you love the fish.

אתה אוהב אותו.

I first ate it at a restaurant

לראשונה אכלתי אותו במסעדה

in southern Spain.

בדרום ספרד

A journalist friend had been talking about this fish for a long time.

חברה עיתונאית דיברה על הדג הזה במשך תקופה ארוכה.

She kind of set us up.

היא כאילו שידכה בינינו.

(Laughter)

(צחוק)

It came to the table

הוא הגיע לשולחן

a bright, almost shimmering, white color.

בצבע לבן נוצץ, כמעט בוהק.

The chef had overcooked it.

השף בישל אותו יתר על המידה.

Like twice over.

בערך כפול מהמידה הנדרשת.

Amazingly, it was still delicious.

ולתדהמתי, הוא עדיין היה בטעם נפלא.

Who can make a fish taste good

מי יכול לגרום לדג להיות טעים

after it's been overcooked?

על אף שבושל יתר על המידה?

I can't,

אני לא יכול,

but this guy can.

אבל הבחור הזה יכול.

Let's call him Miguel --

בואו נקרא לו מיגל.

actually his name is Miguel.

למעשה, שמו אכן מיגל.

(Laughter)

(צחוק)

And no, he didn't cook the fish, and he's not a chef,

ולא, הוא לא בישל את הדג, והוא לא שף.

at least in the way that you and I understand it.

לפחות לא בדרך שאני ואתם מבינים זאת.

He's a biologist

הוא ביולוג.

at Veta La Palma.

ב-וטה לה פלאמה.

It's a fish farm in the southwestern corner of Spain.

זו חוות דגים בדרום מערב ספרד

It's at the tip of the Guadalquivir river.

בקצה נהר גוו'דהלקיביר.

Until the 1980s,

עד שנות השמונים,

the farm was in the hands of the Argentinians.

החווה הייתה בידיים ארגניטינאיות

They raised beef cattle

הם גידלו בקר

on what was essentially wetlands.

על מה שהיה למעשה ביצות.

They did it by draining the land.

הם עשו זאת ע"י ייבוש הקרקע.

They built this intricate series of canals,

הם בנו סוללת תעלות מסובכת,

and they pushed water off the land and out into the river.

והם דחפו את המים הלאה מהקרקע אל הנהר.

Well, they couldn't make it work,

אבל, הם לא הצליחו לתפעל את זה,

not economically.

לא באופן כלכלי,

And ecologically, it was a disaster.

ובאופן אקולוגי, זה היה אסון.

It killed like 90 percent of the birds,

התהליך הרג כ-90 אחוז מהציפורים,

which, for this place, is a lot of birds.

ובהתחשב במקום, זה הרבה מאד ציפורים.

And so in 1982,

כך שב-1982,

a Spanish company with an environmental conscience

חברה ספרדית עם מצפון סביבתי

purchased the land.

רכשה את הקרקע.

What did they do?

מה הם עשו?

They reversed the flow of water.

הם הפכו בחזרה את כיוון המים.

They literally flipped the switch.

בעצם, הם הפכו את המתג.

Instead of pushing water out,

במקום לדחוף מים החוצה,

they used the channels to pull water back in.

הם השתמשו בתעלות כדי למשוך את המים בחזרה פנימה.

They flooded the canals.

הם הציפו את התעלות.

They created a 27,000-acre fish farm --

הם יצרו חוות דגים בת 109,000 דונם

bass, mullet,

דגי מושט, בורי,

shrimp, eel --

שריפס, צלופחים

and in the process, Miguel and this company

ובתהליך הזה, מיגל, והחברה הזו,

completely reversed the ecological destruction.

החזירו לאחור את ההרס האקולוגי.

The farm's incredible.

החווה מדהימה.

I mean, you've never seen anything like this.

אני מתכוון, מעולם לא ראיתם דבר דומה לזה.

You stare out at a horizon

אתה בוהה באופק

that is a million miles away,

שנמצא במרחק מליון מייל,

and all you see are flooded canals

וכל שאפשר לראות זה תעלות מוצפות

and this thick, rich marshland.

ואדמת ביצות עבה, עשירה.

I was there not long ago with Miguel.

הייתי שם לא מזמן עם מיגל.

He's an amazing guy,

הוא בחור מדהים,

like three parts Charles Darwin and one part Crocodile Dundee.

שלושה-רבעים צ'רלס דרווין ורבע אחד קרוקודיל דנדי.

(Laughter)

(צחוק)

Okay? There we are slogging through the wetlands,

אוקיי? הנה אנו עוברים בקושי דרך הביצות,

and I'm panting and sweating, got mud up to my knees,

ואני מתנשף ומזיע, הבוץ מגיע עד לברכיי,

and Miguel's calmly conducting a biology lecture.

ומיגל נותן ברוגע הרצאה ביולוגית.

Here, he's pointing out a rare Black-shouldered Kite.

כאן, הוא מצביע על דאה שחורת כתף.

Now, he's mentioning the mineral needs of phytoplankton.

עכשיו, הוא מזכיר את הצרכים המינרליים של הפית'ופלנקטון.

And here, here he sees a grouping pattern

וכאן, כאן הוא רואה היווצרות של תבנית קבוצתית

that reminds him of the Tanzanian Giraffe.

המזכירה לו את הג'ירף הטנזני.

It turns out, Miguel spent the better part of his career

מסתבר שמיגל בילה חלק ניכר מהקריירה שלו

in the Mikumi National Park in Africa.

בפארק הלאומי "מיקומי" באפריקה.

I asked him how he became

שאלתי אותו איך הוא הפך

such an expert on fish.

לכזה מומחה בדגים.

He said, "Fish? I didn't know anything about fish.

הוא אמר, "דגים? אני לא יודע שום דבר על דגים.

I'm an expert in relationships."

אני מתמחה במערכות יחסים."

And then he's off, launching into more talk

ואז הוא המשיך לדבר

about rare birds and algaes

על ציפורים נדירות ואצות

and strange aquatic plants.

ועל צמחים מימיים מוזרים.

And don't get me wrong, that was really fascinating, you know,

ואל תבינו אותי לא נכון, זה היה ממש מרתק, אתם יודעים,

the biotic community unplugged, kind of thing.

כאילו, קהילת בעלי החיים ממגע ראשון.

It's great, but I was in love.

זה נהדר, אבל אני הייתי מאוהב.

And my head was swooning over that

והראש שלי התרגש והתמקד

overcooked piece of delicious fish I had the night before.

באותו דג מבושל מדי וטעים להפליא, שאכלתי בליל אמש.

So I interrupted him. I said,

אז הפרעתי לו. אמרתי,

"Miguel, what makes your fish taste so good?"

"מיגל, מה הופך את הדגים שלכם לכל כך טעימים?"

He pointed at the algae.

הוא הצביע על האצות

"I know, dude, the algae, the phytoplankton,

"אני יודע, בחור, האצות והפית'ופלנקטון,

the relationships: It's amazing.

היחס, זה מדהים.

But what are your fish eating?

אבל מה הדגים שלך אוכלים?

What's the feed conversion ratio?"

מה יחס האכלה שלהם?"

Well, he goes on to tell me

אז, הוא ממשיך לספר לי

it's such a rich system

זו מערכת כל כך עשירה,

that the fish are eating what they'd be eating in the wild.

שהדגים אוכלים מה שהם אוכלים בטבע.

The plant biomass, the phytoplankton,

הצמחים חומרים אורגנים, הפית'ופלנקטון

the zooplankton, it's what feeds the fish.

הזואופלנקטון זה מה שמאכיל את הדגים.

The system is so healthy,

המערכת כל כך בריאה,

it's totally self-renewing.

מערכת המתחדשת באופן עצמאי לחלוטין.

There is no feed.

אין האכלה כלל.

Ever heard of a farm that doesn't feed its animals?

שמעת פעם על חווה שלא מאכילה את החיות שלה?

Later that day, I was driving around this property with Miguel,

מאוחר יותר באותו יום, נסעתי ברחבי החווה עם מיגל,

and I asked him, I said, "For a place that seems so natural,

ואני שאלתי אותו, אמרתי "למקום שנראה כל כך טבעי",

unlike like any farm I'd ever been at,

שלא כמו כל חווה אחרת בה הייתי,

how do you measure success?"

"איך אתה מודד הצלחה?"

At that moment, it was as if

באותו רגע, זה כאילו

a film director called for a set change.

במאי סרטים קרא לשינוי סט.

And we rounded the corner

ועברנו מסביב לפינה

and saw the most amazing sight:

וראינו את המחזה המדהים ביותר,

thousands and thousands of pink flamingos,

אלפים של פלמינגו ורודים

a literal pink carpet for as far as you could see.

צבעו שטיח ורוד למרחק הרחוק ביותר שהיית יכול לראות.

"That's success," he said.

"זו הצלחה" הוא אמר.

"Look at their bellies, pink.

תסתכל על הבטן שלהם, ורודה.

They're feasting."

הם זוללים."

Feasting? I was totally confused.

זוללים? הייתי מבולבל לגמרי.

I said, "Miguel, aren't they feasting on your fish?"

אמרתי, "מיגל, האם הם לא זוללים את הדגים שלך?"

(Laughter)

(צחוק)

"Yes," he said.

"כן" הוא אמר.

(Laughter)

(צחוק)

"We lose 20 percent of our fish

אנחנו מאבדים 20 אחוז מהדגים שלנו

and fish eggs to birds.

וביצי דגים לציפורים.

Well, last year, this property

ובכן, בשנה שעברה, בשטח הזה

had 600,000 birds on it,

היו 600,000 ציפורים,

more than 250 different species.

ויותר מ- 250 זנים שונים של חיות.

It's become, today, the largest

זה הפך להיות, כיום, לשמורת הציפורים

and one of the most important

הפרטית הגדולה ביותר

private bird sanctuaries in all of Europe."

ואחת החשובות ביותר בכל אירופה."

I said, "Miguel, isn't a thriving bird population

אמרתי, "מיגל, האם קהילת ציפורים משגשגת

like the last thing you want on a fish farm?"

זה לא כאילו הדבר האחרון שהיית רוצה בחוות דגים?"

(Laughter)

(צחוק)

He shook his head, no.

הוא נענע בראשו, לא.

He said, "We farm extensively,

הוא אמר, "אנו עוסקים בחוואות מקיפה,

not intensively.

לא נמרצת.

This is an ecological network.

זוהי רשת אקולוגית.

The flamingos eat the shrimp.

הפלמינגו אוכל את החסילונים.

The shrimp eat the phytoplankton.

החסילונים אוכלים את הפית'ופלנקטון.

So the pinker the belly,

כך שככל שהבטן ורודה יותר,

the better the system."

המערכת טובה יותר."

Okay, so let's review:

בסדר, אז בואו נראה.

a farm that doesn't feed its animals,

חווה שלא מאכילה את החיות שלה,

and a farm that measures its success

ושבודקת את הצלחתה

on the health of its predators.

לפי בריאות הטורפים שלה.

A fish farm, but also a bird sanctuary.

חוות דגים, אבל גם שמורת ציפורים.

Oh, and by the way, those flamingos,

או, ודרך אגב, הפלמינגו האלה,

they shouldn't even be there in the first place.

הם בכלל לא היו צריכים להיות פה

They brood in a town

הם מתרבים בעיר

150 miles away,

כ240 ק"מ מכאן.

where the soil conditions

היכן שטיב האדמה

are better for building nests.

מתאים לבניית קן.

Every morning, they fly

כל בוקר, הם עפים

150 miles into the farm.

240 ק"מ לחווה.

And every evening, they fly 150 miles back.

וכל ערב הם עפים בחזרה 240 ק"מ.

(Laughter)

(צחוק)

They do that because they're able to follow

הם עושים את זה מכיוון שהם יכולים לעקוב

the broken white line

אחרי הקו השבור הלבן

of highway A92.

של אוטוסטרדה A92.

(Laughter)

(צחוק)

No kidding.

לא בצחוק,

I was imagining a "March of the Penguins" thing,

דמיינתי משהו כמו מצעד פינגווינים,

so I looked at Miguel.

אז הסתכלתי על מיגל.

I said, "Miguel, do they fly

אמרתי, "מיגל האם הם עפים

150 miles to the farm,

240 ק"מ לחווה,

and then do they fly

ואז הם עפים

150 miles back at night?

240 ק"מ בחזרה בלילה?

Do they do that for the children?"

האם הם עושים זאת עבור הילדים?"

He looked at me like I had just quoted a Whitney Houston song.

הוא הסתכל עלי כאילו ציטטי שיר של וויטני יוסטון.

(Laughter)

(צחוק)

He said, "No; they do it because the food's better."

הוא אמר, "לא, הם עושים את זה כי האוכל טוב יותר."

(Laughter)

(צחוק)

I didn't mention the skin of my beloved fish,

אני לא הזכרתי את העור של הדג שאהבתי,

which was delicious -- and I don't like fish skin;

שהיה מעדן, ואני לא אוהב עור של דג.

I don't like it seared, I don't like it crispy.

אני לא אוהב את זה מיובש, או פריך.

It's that acrid, tar-like flavor.

זה בטעם חריף, טעם שדומה לזפת.

I almost never cook with it.

אני כמעט אף-פעם לא מבשל עם זה.

Yet, when I tasted it at that restaurant in southern Spain,

אבל, כאשר טעמתי את זה במסעדה בדרום ספרד,

it tasted not at all like fish skin.

בכלל לא היה לזה טעם של עור דגים.

It tasted sweet and clean,

היה לזה טעם מתוק ונקי

like you were taking a bite of the ocean.

כאילו לקחת ביס מהאוקינוס.

I mentioned that to Miguel, and he nodded.

הזכרתי זאת למיגל, והוא הנהן בחיוב.

He said, "The skin acts like a sponge.

הוא אמר, "העור מתנהג כמו ספוג.

It's the last defense before anything enters the body.

זו ההגנה האחרונה לפני שמשהו נכנס לגוף.

It evolved to soak up impurities."

זה התפתח לספיגת זיהום."

And then he added,

ואז הוא הוסיף,

"But our water has no impurities."

"אבל במים שלנו אין שום זיהום."

OK. A farm that doesn't feed its fish,

בסדר, חווה שלא מאכילה את הדגים שלה.

a farm that measures its success

חווה שבודקת את הצלחתה

by the success of its predators.

לפי הצלחת הטורפים שבה.

And then I realized when he says,

ואז הבנתי מה הוא אמר,

"A farm that has no impurities,"

חווה שאין בה שום זיהום,

he made a big understatement,

הוא דיבר ממש בלשון המעטה,

because the water that flows through that farm

מכיוון שהמים שזורמים דרך החווה הזאת

comes in from the Guadalquivir River.

מגיעים מנהר הג'וואדאלקיויר.

It's a river that carries with it

זהו נהר שמביא איתו

all the things that rivers tend to carry these days:

את כל הדברים שנהרות כיום מזרימים,

chemical contaminants,

מזהמים כימיים,

pesticide runoff.

תשטיפי קוטלי מזיקים.

And when it works its way through the system

וכאשר המים עוברים דרך המערכת

and leaves,

ועוזבים,

the water is cleaner than when it entered.

הם נקיים יותר בהשוואה למצב בכניסתם.

The system is so healthy, it purifies the water.

המערכת כל כך בריאה, שהיא מטהרת את המים.

So, not just a farm that doesn't feed its animals,

אז, זה לא רק חווה שלא מאכילה את החיות שלה,

not just a farm that measures its success

לא רק חווה שבוחנת את הצלחתה

by the health of its predators,

בבריאותם של הטורפים,

but a farm that's literally a water purification plant --

אבל חווה שבעצם מהווה מתקן לטיהור מים,

and not just for those fish,

ולא רק לדגים האלה,

but for you and me as well.

אבל לך ולי גם כן.

Because when that water leaves, it dumps out into the Atlantic.

בגלל שכאשר המים יוצאים, הם זורמים לאוקינוס האטלנטי.

A drop in the ocean, I know,

טיפה בים, אני יודע,

but I'll take it, and so should you,

אבל אני אקח את זה, וכך גם אתם צריכים,

because this love story,

בגלל שסיפור האהבה הזה,

however romantic,

כמה שרומנטי,

is also instructive.

הוא גם מלמד.

You might say it's a recipe

ניתן להגיד שזה תפריט

for the future of good food,

לעתיד האוכל הטוב,

whether we're talking about bass or beef cattle.

לא חשוב אם נדבר על דגי בס או בשר בקר

What we need now is

מה שאנו צריכים כעת זה

a radically new conception of agriculture,

לפתח שיטות חקלאיות חדשות ורדיקליות

one in which the food actually tastes good.

כאלה שבהם האוכל ממש טעים.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But for a lot people,

אבל להרבה אנשים,

that's a bit too radical.

זה קצת רדיקלי מדי.

We're not realists, us foodies;

אנחנו האכלנים לא ריאליים.

we're lovers.

אנחנו מאהבים.

We love farmers' markets,

אנחנו אוהבים שוק של חקלאים.

we love small family farms,

אנחנו אוהבים חוות משפחתיות קטנות.

we talk about local food,

אנחנו מדברים על אוכל מקומי.

we eat organic.

אנחנו אוכלים אורגני.

And when you suggest these are the things

וכאשר אתה מציע שאלה הם הדברים

that will ensure the future of good food,

שיבטיחו את עתיד האוכל הטוב,

someone, somewhere stands up and says,

היכן שהוא, מישהו יעמוד ויגיד,

"Hey guy, I love pink flamingos,

"היי בחורים, אני אוהב פלמינגו ורוד,

but how are you going to feed the world?"

אבל איך ניתן להאכיל את העולם?"

How are you going to feed the world?

איך תאכילו את העולם?

Can I be honest?

האם אני יכול להיות כנה?

I don't love that question.

אני לא אוהב את השאלה הזאת.

No, not because we already produce

לא, לא בגלל שאנו כבר מייצרים

enough calories to more than feed the world.

מספיק קלוריות להאכיל יותר מאת כל העולם.

One billion people will go hungry today.

מיליארד אנשים ירעבו היום.

One billion -- that's more than ever before --

מיליארד -- יותר מאי פעם בעבר --

because of gross inequalities in distribution,

בגלל אי-שוויון משמעותי בהפצה,

not tonnage.

לא בכמויות.

Now, I don't love this question because it's determined the logic

לא אני לא אוהב את השאלה מכיוון שהיא בוחנת את ההגיון

of our food system for the last 50 years.

במערכת האוכל שלנו ב50 השנה האחרונות.

Feed grain to herbivores,

האכלת גרעינים לבע"ח צמחוניים, שימוש

pesticides to monocultures, chemicals to soil,

בקוטלי מזיקים לגידול יחיד, כימיקלים לאדמה,

chicken to fish,

תרנגולות לדגים,

and all along agribusiness

וחקלאות עסקית לכל אורך הדרך

has simply asked,

ששאלה בפשטות,

"If we're feeding more people more cheaply,

"אם אנחנו מאכילים יותר אנשים בזול,

how terrible could that be?"

כמה גרוע זה יכול להיות?"

That's been the motivation,

זו הייתה המוטיבציה,

it's been the justification:

זאת הייתה ההצדקה,

it's been the business plan

זו הייתה התוכנית העסקית

of American agriculture.

לחקלאות באמריקה.

We should call it what it is:

אנחנו צריכים לקרוא לזה בשמו.

a business in liquidation,

עסק בחיסול,

a business that's quickly eroding

עסקים שנשחקים במהירות

ecological capital that makes that very production possible.

כסף אקולוגי שמאפשר את הייצור הזה אפשרי.

That's not a business,

זה לא עסקים,

and it isn't agriculture.

וזה לא חקלאות.

Our breadbasket is threatened today,

כיום פת לחמנו נמצאת בסיכון,

not because of diminishing supply,

לא בגלל אספקה שמתחסלת,

but because of diminishing resources.

אלא בגלל חיסול המקורות.

Not by the latest combine and tractor invention,

לא בגלל חידושים במיכון חקלאי,

but by fertile land;

אלה בגלל פריון האדמה;

not by pumps, but by fresh water;

לא באמצעות משאבות, אלה באמצעות מים טהורים,

not by chainsaws, but by forests;

לא באמצעות מסורי שרשרת, אלא בייעור;

and not by fishing boats and nets, but by fish in the sea.

ולא באמצעות סירות דיג ורשתות, אלא באמצעות דגים בים,

Want to feed the world?

רוצים להאכיל את העולם?

Let's start by asking: How are we going to feed ourselves?

בו נתחיל בשאלה: איך נאכיל את עצמנו?

Or better: How can we create conditions

או יותר טוב, איך ניתן לייצור את התנאים

that enable every community

שמאפשרים לכל קהילה

to feed itself?

להאכיל את עצמה?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

To do that,

כדי לעשות את זה,

don't look at the agribusiness model for the future.

אל תסתכלו אל המודל של חקלאות העסקית עבור העתיד.

It's really old, and it's tired.

זה באמת זקן ועייף.

It's high on capital, chemistry and machines,

זה דורש כסף רב, כימיקלים, ומכונות,

and it's never produced anything really good to eat.

וזה אף פעם לא מייצר משהו באמת טוב לאכול.

Instead, let's look to the ecological model.

במקום זה, בואו נסתכל על המודל האקולוגי.

That's the one that relies on two billion years

שמתבסס על 2 מיליארד שנה

of on-the-job experience.

על ניסיון-תוך-כדי-עבודה.

Look to Miguel,

תסתכלו על מיגל

farmers like Miguel.

חוואים כמו מיגל.

Farms that aren't worlds unto themselves;

חוות שאינם עולם בתוך עצמו;

farms that restore instead of deplete;

שמחדשות במקום לכלות;

farms that farm extensively

חוות שפועלות באופן נרחב

instead of just intensively;

במקום רק באופן נמרץ;

farmers that are not just producers,

חוות שלא רק מייצרות,

but experts in relationships.

אלא מתמחות ביחסים,

Because they're the ones

מכיוון שהם אלה

that are experts in flavor, too.

שגם מתמחות בטעם.

And if I'm going to be really honest,

ואם אני באמת רוצה להיות כנה,

they're a better chef than I'll ever be.

הם טובות הרבה יותר ממה שאוכל אי-פעם להיות.

You know, I'm okay with that,

אתם יודעים, אני בסדר עם זה,

because if that's the future of good food, it's going to be delicious.

מכיוון שאם זה המקור של אוכל טוב, זה יהיה מעדן.

Thank you.

תודה רבה

(Applause)

(מחיאות כפיים)