How do viruses jump from animals to humans? - Ben Longdon

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

At a Maryland country fair in 2017,

ביריד במרילנד ב 2017,

the prize pigs were not looking their best.

חזירי הפרס לא נראו במיטבם.

Farmers reported feverish hogs with inflamed eyes and running snouts.

חוואים דווחו על חזירים עם חום, עיניים מודלקות ואפים נוזלים.

But while fair officials worried about the pigs,

אבל בעוד מארגני היריד דאגו לחזירים,

the Maryland department of health was concerned about a group of sick fairgoers.

לשכת הבריאות של מרילנד דאגה בגלל קבוצה של מבקרים חולים ביריד.

Some had pet the pigs, while others had merely been near their barns;

כמה ליטפו את החזירים, בעוד אחרים רק היו ליד האסם שלהם;

but soon, 40 of these attendees would be diagnosed with swine flu.

אבל במהרה, 40 מהמבקרים האלה אובחנו בשפעת החזירים.

More often than not, sick animals don’t infect humans.

לרוב, חיות חולות לא מדביקות בני אדם

But when they do, these cross-species infections,

אבל כשהן עושות זאת, להדבקות הבין מיניות האלו,

or viral host jumps,

או קפיצות בין מארחים,

have the potential to produce deadly epidemics.

יש פוטנציאל לייצר מגפות קטלניות.

So how can pathogens from one species infect another,

אז איך פתוגנים ממין אחד מדביקים אחר,

and what makes host jumps so dangerous?

ומה הופך קפיצות בין מארחים לכל כך מסוכנות?

Viruses are a type of organic parasite infecting nearly all forms of life.

וירוסים הם סוג של טפיל אורגני שמדביק כמעט כל סוג של חיים.

To survive and reproduce, they must move through three stages:

כדי לשרוד ולהתרבות, הם חייבים לנוע דרך שלושה שלבים:

contact with a susceptible host, infection and replication,

מגע עם מארח פגיע, הדבקה ושיכפול,

and transmission to other individuals.

והעברה למארח אחר.

As an example, let’s look at human influenza.

לדוגמה, בואו נביט בשפעת האנושית.

First, the flu virus encounters a new host

ראשית, וירוס השפעת נפגש במארח חדש

and makes its way into their respiratory tract.

ונכנס לתוך דרכי הנשימה שלו.

This isn’t so difficult, but to survive in this new body,

זה לא כל כך קשה, אבל כדי לשרוד בגוף החדש הזה,

the virus must mount a successful infection

הוירוס חייב לבצע הדבקה מוצלחת

before it’s caught and broken down by an immune response.

לפני שהוא ילכד ויפורק על ידי תגובת מערכת החיסון.

To accomplish this task,

כדי לבצע את המשימה הזו,

viruses have evolved specific interactions with their host species.

וירוסים פיתחו אינטראקציות מסוימות עם המין המארח שלהם.

Human flu viruses are covered in proteins

וירוס השפעת האנושית מכוסה חלבונים

adapted to bind with matching receptors on human respiratory cells.

שמותאמים להקשר עם קולטנים על תאי הנשימה האנושיים.

Once inside a cell, the virus employs additional adaptations

ברגע שהם בתוך תא, הוירוסים מפעילים התאמות נוספות

to hijack the host cell’s reproductive machinery

כדי לחטוף את מנגנון השכפול של התא המארח

and replicate its own genetic material.

ולשכפל את החומר הגנטי שלו.

Now the virus only needs to suppress or evade the host’s immune system

עכשיו הוירוס צריך רק לשתק או להתחמק ממערכת החיסון של המארח

long enough to replicate to sufficient levels and infect more cells.

מספיק זמן כדי להשתכפל לרמות מספיקות ולהדביק עוד תאים.

At this point, the flu can be passed on to its next victim

בנקודה זו, השפעת יכולה לעבור לקורבן הבא שלה

via any transmission of infected bodily fluid.

דרך כל העברה של נוזל גוף נגוע.

However, this simple sneeze also brings the virus in contact with pets,

עם זאת, התעטשות פשוטה מביאה גם את הוירוס במגע עם חיות מחמד,

plants, or even your lunch.

צמחים, או אפילו הארוחה שלכם.

Viruses are constantly encountering new species and attempting to infect them.

וירוסים נפגשים כל הזמן עם מינים חדשים ומנסים להדביק אותם.

More often than not, this ends in failure.

לרוב, זה נגמר בכישלון.

In most cases, the genetic dissimilarity between the two hosts is too great.

ברוב המקרים, ההבדלים הגנטיים בין שני המארחים גדולים מדי.

For a virus adapted to infect humans,

עבור וירוס שמותאם להדביק אנשים,

a lettuce cell would be a foreign and inhospitable landscape.

תא חסה יהיה מקום זר ולא מארח.

But there are a staggering number of viruses circulating in the environment,

אבל יש מספר מאלף של וירוסים שנמצאים בסביבה,

all with the potential to encounter new hosts.

שלכולם יש את הפוטנציאל להפגש במארחים חדשים.

And because viruses rapidly reproduce by the millions,

ובגלל שוירוסים מתרבים במהירות במיליונים,

they can quickly develop random mutations.

הם יכולים לפתח מוטציות אקראיות במהירות.

Most mutations will have no effect, or even prove detrimental;

לרוב המוטציות לא תהיה השפעה, או שהם אפילו יוכחו כמזיקות;

but a small proportion may enable the pathogen to better infect a new species.

אבל כמויות קטנות אולי יאפשרו לפתוגן להדביק טוב יותר מינים חדשים.

The odds of winning this destructive genetic lottery increase over time,

הסיכויים לזכות בלוטו הגנטי ההרסני הזה גוברים עם הזמן,

or if the new species is closely related to the virus’ usual host.

או אם המין החדש קרוב למארח המקורי של הוירוס.

For a virus adapted to another mammal,

לוירוס שמותאם ליונק אחר,

infecting a human might just take a few lucky mutations.

הדבקת אדם אולי תדרוש רק כמה מוטציות בנות מזל.

And a virus adapted to chimpanzees,

ולוירוס שמותאים לשימפנזים,

one of our closest genetic relatives, might barely require any changes at all.

אחד מהקרובים הגנטיים הכי דומים לנו, בקושי ידרוש כל שינוי.

It takes more than time and genetic similarity

זה דורש יותר זמן ודמיון גנטי

for a host jump to be successful.

לקפיצת מארח להיות מוצלחת.

Some viruses come equipped to easily infect a new host’s cells,

כמה וירוסים מגיעים מצויידים כדי להדביק בקלות את תאי המארח החדש,

but are then unable to evade an immune response.

אבל אז הם לא מסוגלים להתחמק מתגובה חיסונית.

Others might have a difficult time transmitting to new hosts.

לאחרים אולי יהיה קשה לעבור למארחים חדשים.

For example, they might make the host’s blood contagious,

לדוגמה, הם אולי יהפכו את הדם של המארח למדבק,

but not their saliva.

אבל לא את הרוק.

However, once a host jump reaches the transmission stage,

עם זאת, ברגע שקפיצת מארח מגיעה לשלב ההדבקה,

the virus becomes much more dangerous.

הוירוס הופך להרבה יותר מסוכן.

Now gestating within two hosts,

עכשיו דוגר בתוך שני מארחים,

the pathogen has twice the odds of mutating into a more successful virus.

לפתוגן יש סיכוי כפול למוטציה לוירוס מוצלח יותר.

And each new host increases the potential for a full-blown epidemic.

וכל מארח חדש מגדיל את הפונטציאל למגפה מלאה.

Virologists are constantly looking for mutations

וירולוגים כל הזמן מחפשים מוטציות

that might make viruses such as influenza more likely to jump.

שאולי יהפכו את הוירוסים כמו שפעת לבעלי סבירות גבוהה יותר לקפיצה.

However, predicting the next potential epidemic is a major challenge.

עם זאת, חיזוי הפוטנציאל הבא למגפה הוא אתגר גדול.

There’s a huge diversity of viruses that we’re only just beginning to uncover.

יש מגוון עצום של וירוסים שאנחנו רק מתחילים לגלות.

Researchers are tirelessly studying the biology of these pathogens.

חוקרים לומדים ללא לאות את הביולוגיה של הפתוגנים האלו.

And by monitoring populations to quickly identify new outbreaks,

ועל ידי ניטור אוכלוסיות כדי לזהות התפרצויות במהירות,

they can develop vaccines and containment protocols to stop these deadly diseases.

הם יכולים לפתח חיסונים ופרוטוקולי בידוד כדי לעצור את המחלות הקטלניות האלו.