History through the eyes of the potato - Leo Bear-McGuinness

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Baked or fried,

אפוי או מטוגן,

boiled or roasted,

מבושל או צלוי,

as chips or fries.

כחטיף או כצ'יפס.

At some point in your life, you've probably eaten a potato.

בנקודה מסווימת בחייכם, כנראה אכלתם תפוח אדמה.

Delicious, for sure,

טעים, זה בטוח,

but the fact is potatoes have played a much more significant role in our history

אבל העובדה היא שתפוחי אדמה שיחקו תפקיד הרבה יותר חשוב בהסטוריה שלנו

than just that of the dietary staple we have come to know and love today.

מאשר רק להיות פריט שלמדנו להכיר ולאהוב.

Without the potato,

בלי תפוח האדמה,

our modern civilization might not exist at all.

התרבות המודרנית שלנו אולי לא היתה קיימת בכלל.

8,000 years ago in South America, high atop the Andes,

לפני 8,000 שנה בדרום אמריקה, במעלה האנדים,

ancient Peruvians were the first to cultivate the potato.

פרואנים עתיקים היו הראשונים לטפח את תפוח האדמה.

Containing high levels of proteins and carbohydrates,

הוא מכיל רמות גבוהות של חלבונים ופחמימות,

as well as essential fats, vitamins and minerals,

כמו גם שומנים חייוניים, ויטמינים ומינרלים,

potatoes were the perfect food source to fuel a large Incan working class

תפוחי אדמה היו מקור המזון המושלם כדי לתדלק מעמד פועלים גדול של האינקה

as they built and farmed their terraced fields,

כשהם בנו והיו חקלאים בשדות הטראסות שלהם,

mined the Rocky Mountains,

כרו בהרים הסלעיים,

and created the sophisticated civilization of the great Incan Empire.

ויצרו ציביליזציה מתוחכמת של אימפריית האינקה הגדולה.

But considering how vital they were to the Incan people,

אבל בהתחשב בכמה חיוניים הם היו לאנשי האינקה,

when Spanish sailors returning from the Andes

כשמלחים ספרדיים שחזרו מהאנדים

first brought potatoes to Europe,

הביאו תפוחי אדמה לאירופה לראשונה,

the spuds were duds.

תפוחי האדמה לא הצליחו.

Europeans simply didn't want to eat

הארופאים פשוט לא רצו לאכול

what they considered dull and tasteless oddities from a strange new land,

מה שהם החשיבו למוזרויות דלות וחסרות טעם מאדמה חדשה ומוזרה,

too closely related to the deadly nightshade plant belladonna for comfort.

קרובים מדי לצמח הסולנום בלדונה הקטלני להרגיש נוח.

So instead of consuming them,

אז במקום לצרוך אותם,

they used potatoes as decorative garden plants.

הם השתמשו בתפוחי אדמה בתור צמחים דקורטיבים לגינה.

More than 200 years would pass before the potato caught on

יותר מ 200 שנה יעברו לפני שתפוח האדמה תפס

as a major food source throughout Europe,

כמקור; מזון עיקרי ברחבי אירופה,

though even then,

למרות שאפילו אז,

it was predominantly eaten by the lower classes.

הוא נאכל בעיקר על ידי המעמד הנמוך.

However, beginning around 1750,

עם זאת, החל מסביבות 1750,

and thanks at least in part

ותודות לפחות חלקית

to the wide availability of inexpensive and nutritious potatoes,

לזמינות הרחבה של תפוחי אדמה זולים ומזינים,

European peasants with greater food security

איכרים ארופאים עם ביטחון תזונתי גדול יותר

no longer found themselves

לא מצאו את עצמם יותר

at the mercy of the regularly occurring grain famines of the time,

נתונים לחסדי רעב הגרגרים שהתרחשו באופן שותף באותו זמן,

and so their populations steadily grew.

וכך האוכלוסיות שלהם גדלה בעקביות.

As a result, the British, Dutch and German Empires

כתוצאה, האימפריות הבריטית, ההולנדית והגרמנית

rose on the backs of the growing groups of farmers, laborers, and soldiers,

עלו על גב הקבוצות העולות של חוואים, עובדים, וחיילים,

thus lifting the West to its place of world dominion.

לכן העלו את המערב למקומו כשליטי העולם.

However, not all European countries sprouted empires.

עם זאת, לא כל המדינות הארופאיות הצמיחו אימפריות.

After the Irish adopted the potato,

אחרי שהאירים אמצו את תפוחי האדמה,

their population dramatically increased,

האוכלוסיה שלהם גדלה דרמטית,

as did their dependence on the tuber as a major food staple.

כמו גם התלות שלהם בפקעת בכמקור מזון.

But then disaster struck.

אבל אז האסון פגע.

From 1845 to 1852,

מ 1845 ל 1852,

potato blight disease ravaged the majority of Ireland's potato crop,

מחלת שידפון תפוחי האדמה החריבה את רוב יבולי תפוחי האדמה באירלנד,

leading to the Irish Potato Famine,

מה שהוביל לרעב תפוחי האדמה האירי,

one of the deadliest famines in world history.

אחד ממקרי הרעב הכי קטלנים בהסטוריה של העולם.

Over a million Irish citizens starved to death,

יותר ממליון אזרחים אירים רעבו למוות,

and 2 million more left their homes behind.

ושני מליון נוספים עזבו את בתיהם.

But of course, this wasn't the end for the potato.

אבל כמובן, זה לא היה הסוף של תפוח האדמה.

The crop eventually recovered,

היבולים שוקמו לבסוף,

and Europe's population, especially the working classes,

והאוכלוסיה הארופאית, בעיקר מעמד העובדים,

continued to increase.

המשיכו לגדול.

Aided by the influx of Irish migrants,

בסיוע של זרם המהגרים האירים,

Europe now had a large, sustainable, and well-fed population

לאירופה עכשיו היתה אוכלוסיה גדולה, מתקיימת, ומוזנת היטב

who were capable of manning the emerging factories

שהיתה מסוגלת לאייש את המפעלים הגדלים

that would bring about our modern world via the Industrial Revolution.

שיביאו את העולם המודרני שלנו דרך המהפכה התעשייתית.

So it's almost impossible to imagine a world without the potato.

אז זה כמעט בלתי אפשרי לדמיין עולם בלי תפוחי אדמה.

Would the Industrial Revolution ever have happened?

האם המהפכה התעשייתית היתה אי פעם מתרחשת?

Would World War II have been lost by the Allies

האם בעלות הברית היו מפסידות את מלחמת העולם השניה

without this easy-to-grow crop that fed the Allied troops?

בלי היבולים הקלים לגידול שהאכילו את חיילי בעלות הברית?

Would it even have started?

האם היא אי פעם היתה מתחילה?

When you think about it like this,

כשאתם חושבים על זה כך,

many major milestones in world history can all be at least partially attributed

הרבה אבני דרך חשובות בהסטוריה של העולם יכולות להיות משוייכות לפחות חלקית

to the simple spud from the Peruvian hilltops.

לתפוח האדמה הפשוט מהגבעות הפרואניות.