The myth of Sisyphus - Alex Gendler

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

Whether it’s being chained to a burning wheel, turned into a spider,

בין אם להיות קשור לגלגל בוער, להפוך לעכביש,

or having an eagle eat one’s liver,

או שעיט יאכל את הכבד שלכם,

Greek mythology is filled with stories of the gods

המיתולוגיה היוונית מלאה בסיפורים על אלים

inflicting gruesome horrors on mortals who angered them.

שגורמים לזוועות נוראיות לבני אנוש שהרגיזו אותם.

Yet one of their most famous punishments is not remembered

ועדיין אחד העונשים הכי מפורסמים לא זכור

for its outrageous cruelty, but for its disturbing familiarity.

באכזריות המכעיסה שלו, אלא במוכרות המטרידה שלו.

Sisyphus was the first king of Ephyra, now known as Corinth.

סיזיפוס היה המלך הראשון של אפיריה, שידועה עכשיו כקורינתיה.

Although a clever ruler who made his city prosperous, he was also a devious tyrant

למרות שהיה שליט חכם שהפך את עירו למשגשגת, הוא היה גם עריץ ערמומי

who seduced his niece and killed visitors to show off his power.

שפיתה את אחייניתו והרג את אורחיו כדי להראות את כוחו.

This violation of the sacred hospitality tradition greatly angered the gods.

ההפרות של המסורת המקודשת של הכנסת אורחים הרגיזה מאוד את האלים.

But Sisyphus may still have avoided punishment

אבל סיזיפוס אולי היה עדיין נמנע מעונש

if it hadn’t been for his reckless confidence.

אם לא הביטחון העצמי חסר הזהירות שלו.

The trouble began when Zeus kidnapped the nymph Aegina,

הבעיות החלו כשזאוס חטף את הנימפה אאג'ינה,

carrying her away in the form of a massive eagle.

וחטף אותה בדמות של עיט מסיבי.

Aegina’s father, the river god Asopus, pursued their trail to Ephyra,

אביה של אאג'ינה, אל הנהר אזופוס, רדף אחריהם לאיפיריה,

where he encountered Sisyphus.

שם פגש בסיזיפוס.

In exchange for the god making a spring inside the city,

בתמורה לכך שהאל יצר מעיין בתוך העיר,

the king told Asopus which way Zeus had taken the girl.

המלך אמר לאזופוס לאיזה כיוון לקח זאוס את הילדה.

When Zeus found out, he was so furious that he ordered Thanatos, or Death,

כשזאוס גילה, הוא כל כך זעם שהוא ציווה על ת'אנטוס, או מוות,

to chain Sisyphus in the underworld so he couldn’t cause any more problems.

לקשור את סיזיפוס בעולם התחתון כך שלא יוכל לגרום לבעיות.

But Sisyphus lived up to his crafty reputation.

אבל סיזיפוס עמד במוניטין הערמומי שלו.

As he was about to be imprisoned,

כשהוא עמד להיכלא,

the king asked Thanatos to show him how the chains worked

המלך ביקש מת'אנוס להראות לו איך השרשראות עובדות

– and quickly bound him instead, before escaping back among the living.

-- ובמהרה קשר אותו במקומו, לפני שברח חזרה לארץ החיים.

With Thanatos trapped, no one could die, and the world was thrown into chaos.

כשת'אנטוס לכוד, אף אחד לא יכל למות, והעולם נכנס לכאוס.

Things only returned to normal when the god of war Ares,

הדברים חזרו למסלולם רק כשאל המלחמה ארס,

upset that battles were no longer fun, freed Thanatos from his chains.

מעוצבן מזה שקרבות כבר לא היו כיפיים, שחרר את ת'אנטוס משלשלאותיו.

Sisyphus knew his reckoning was at hand.

סיזיפוס ידע שגורלו קרב.

But he had another trick up his sleeve.

אבל היה לו עוד תעלול בשרוול.

Before dying, he asked his wife Merope to throw his body in the public square,

לפני שמת, הוא ביקש מאשתו מרופה לזרוק את גופתו לכיכר המרכזית,

from where it eventually washed up on the shores of the river Styx.

משם הוא ישטף לבסוף לנהר סטיקס.

Now back among the dead, Sisyphus approached Persephone,

עכשיו חזרה בין המתים, סיזיפוס פנה לפרספונה,

queen of the Underworld, and complained

מלכת העולם התחתון, והתלונן

that his wife had disrespected him by not giving him a proper burial.

שאשתו לא כיבדה אותו בכך שלא סיפקה לו קבורה נאותה.

Persephone granted him permission to go back to the land of living

פרספונה נתנה לו רשות לחזור לעולם החיים

and punish Merope, on the condition that he would return when he was done.

ולהעניש את מרופה, בתנאי שיחזור כשיסיים.

Of course, Sisyphus refused to keep his promise,

כמובן, סיזיפוס סרב לקיים את הבטחתו,

now having twice escaped death by tricking the gods.

ועכשיו ברח מהמוות פעמיים על ידי שיטוי האלים.

There wouldn’t be a third time,

לא תהיה פעם שלישית,

as the messenger Hermes dragged Sisyphus back to Hades.

כשהשליח הרמס גרר את סיזיפוס חזרה להאדס.

The king had thought he was more clever than the gods,

המלך חשב שהוא חכם מהאלים,

but Zeus would have the last laugh.

אבל זאוס יצחק אחרון.

Sisyphus’s punishment was a straightforward task

העונש של סיזיפוס היה משימה ברורה:

– rolling a massive boulder up a hill.

גלגול סלע ענק במעלה הגבעה.

But just as he approached the top, the rock would roll all the way back down,

אבל ברגע שהתקרב לפסגה, הסלע התגלגל כל הדרך חזרה למטה,

forcing him to start over

מה שהכריח אותו להתחיל שוב

…and over, and over, for all eternity.

... ושוב, ושוב לנצח.

Historians have suggested that the tale of Sisyphus may stem from ancient myths

היסטוריונים הציעו שהסיפור של סיזיפוס אולי נבע ממיתוסים עתיקים

about the rising and setting sun, or other natural cycles.

על זריחת ושקיעת החמה, או מחזורים טבעיים אחרים.

But the vivid image of someone condemned to endlessly repeat a futile task

אבל התמונה החיה של מישהו שנידון לחזרה אין סופית על משימה עקרה

has resonated as an allegory about the human condition.

הדהדה כאלגוריה למצב האנושי.

In his classic essay The Myth of Sisyphus,

במאמר הקלאסי שלו, "המיתוס של סיזיפוס",

existentialist philosopher Albert Camus compared the punishment

הפילוסוף האקזיסטנסיאלי אלבר קאמי השווה את העונש

to humanity’s futile search for meaning and truth

לחיפוש האנושי חסר התועלת אחר משמעות ואמת

in a meaningless and indifferent universe.

ביקום חסר המשמעות והמשמעות.

Instead of despairing, Camus imagined Sisyphus defiantly meeting his fate

במקום להתייאש, קאמי דמיין את סיזיפוס פוגש את גורלו בהתרסה

as he walks down the hill to begin rolling the rock again.

כשהוא יורד בגבעה כדי לגלגל את הסלע שוב.

And even if the daily struggles of our lives

ואפילו אם המאמצים היום יומיים של חיינו

sometimes seem equally repetitive and absurd,

לפעמים נראים חזרתיים ואבסורדיים,

we still give them significance and value by embracing them as our own.

אנחנו עדיין נותנים להם משמעות וערך על ידי אימוצם כשלנו.