What are the universal human rights? - Benedetta Berti

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

The idea of human rights is that each one of us,

הרעיון של זכויות אדם הוא שכל אחד מאיתנו,

no matter who we are or where we are born,

לא משנה מי אנחנו או איפה נולדנו,

is entitled to the same basic rights and freedoms.

זכאי לאותן זכויות וחרויות בסיסיות.

Human rights are not privileges,

זכויות אנוש הן לא זכויות יתר,

and they cannot be granted or revoked.

והן לא יכולות להנתן או להלקח.

They are inalienable and universal.

הן לא ניתנות להעברה ואוניברסליות.

That may sound straighforward enough,

זה אולי נשמע ישיר מספיק,

but it gets incredibly complicated

אבל זה נעשה מסובך ביותר

as soon as anyone tries to put the idea into practice.

ברגע שמישהו מנסה לשים את הרעיון למעשה.

What exactly are the basic human rights?

מה בדיוק הן זכויות האנוש הבסיסיות?

Who gets to pick them?

מי בוחר אותן?

Who enforces them, and how?

מי אוכף אותן, ואיך?

The history behind the concept of human rights is a long one.

ההסטוריה מאחורי הרעיון של זכויות אדם היא ארוכה.

Throughout the centuries and across societies, religions, and cultures

דרך המאות ולרוחב החברות, הדתות, והתרבויות

we have struggled with defining notions of rightfulness, justice, and rights.

נאבקנו עם הגדרת מושגים של השפעות, צדק, וזכויות.

But one of the most modern affirmations of universal human rights

אבל אחד האשרורים הכי מודרניים של זכויות אנושיות אוניברסליות

emerged from the ruins of World War II with the creation of the United Nations.

שעלו מחורבות מלחמת העולם השניה עם היצירה של האומות המאוחדות.

The treaty that established the UN gives as one of its purposes

האמנה שכוננה את האו"ם נותנת כאחת המטרות שלה

to reaffirm faith in fundamental human rights.

לאשר את האמונה בזכויות אנוש יסודיות.

And with the same spirit,

ועם אותה רוח,

in 1948, the UN General Assembly adopted the Universal Declaration of Human Rights.

ב 1948, האספה הכללית של האו"ם אמצה את ההכרזה האוניברסלית של זכויות האדם.

This document, written by an international committee chaired by Eleanor Roosevelt,

המסמך הזה, שנכתב על ידי ועדה בין לאומית בראשות אלנור רוזוולט,

lays the basis for modern international human rights law.

מניחה את הבסיס לחוק זכויות האדם הבין לאומי המודרני.

The declaration is based on the principle

ההכרזה מבוססת על העיקרון

that all human beings are born free and equal in dignity and rights.

שכל אדם נולד חופשי ושווה בכבוד וזכויות.

It lists 30 articles recognizing, among other things,

הוא מפרט 30 מאמרים שמכירים, בין היתר,

the principle of nondiscrimination and the right to life and liberty.

את העקרונות של חוסר אפליה והזכות לחיים וחרות.

It refers to negative freedoms, like the freedom from torture or slavery,

הוא מתייחס לחרויות שליליות, כמו החרות מעינויים או עבדות,

as well as positive freedoms,

כמו גם לחרויות חיוביות,

such as the freedom of movement and residence.

כמו החרות לנוע ולמגורים.

It encompasses basic civil and political rights,

הוא מכיל זכויות אזרחיות ופוליטיות בסיסיות,

such as freedom of expression, religion, or peaceful assembly,

כמו החרות להבעה, לדת. או לאספה שקטה,

as well as social, economic, and cultural rights,

כמו גם לזכויות חברתיות, כלכליות, ותרבותיות,

such as the right to education

כמו הזכות לחינוך

and the right to freely choose one's occupation

והזכות לבחור בחופשיות את המקצוע

and be paid and treated fairly.

ולקבל תשלום ולקבל יחס הוגן.

The declaration takes no sides as to which rights are more important,

ההכרזה לא לוקחת צד בנוגע לאיזו זכות חשובה יותר,

insisting on their universality,

ומתעקשת על האוניברסליות שלהן,

indivisibility,

על חוסר החלוקה שלהן,

and interdependence.

ותלות פנימית.

And in the past decades, international human rights law has grown,

ובעשורים האחרונים, חוק זכויות האנוש הבין לאומי גדל,

deepening and expanding our understanding of what human rights are,

העמיק את ההבנה של מהן זכויות אנוש,

and how to better protect them.

ואיך להגן עליהן טוב יותר.

So if these principles are so well-developed,

אז אם העקרונות האלו כל כך מפותחים,

then why are human rights abused and ignored time and time again

אז למה זכויות אנוש מופרות ומתעלמים מהן שוב ושוב

all over the world?

בכל העולם?

The problem in general is that it is not at all easy

הבעיה באופן כללי היא שזה לא קל בכלל

to universally enforce these rights or to punish transgressors.

לאכוף אוניברסלית את הזכויות האלו או להעניש את מפיריהן.

The UDHR itself, despite being highly authoritative and respected,

ה UDHR עצמה, למרות היותה בעלת סמכות גדולה וכבוד,

is a declaration, not a hard law.

היא הכרזה, לא חוק קשיח.

So when individual countries violate it,

אז כשמדינות יחידות מפרות אותו,

the mechanisms to address those violations are weak.

המנגנון לטפל בהפרות האלו חלש.

For example, the main bodies within the UN in charge of protecting human rights

לדוגמה, הגופים העיקריים בתוך האו"ם שאחראים להגן על זכויות האדם

mostly monitor and investigate violations,

בעיקר מנטרים וחוקרים הפרות,

but they cannot force states to, say, change a policy or compensate a victim.

אבל הם לא יכולים לאכוף על מדינות, נגיד, לשנות מדיניות או לפצות נפגעים.

That's why some critics say it's naive to consider human rights a given

לכן כמה מבקרים אומרים שזה נאיבי לשקול זכויות אדם כנתונות

in a world where state interests wield so much power.

בעולם בו אינטרסים מדינתיים מחזיקים כל כך הרבה כוח.

Critics also question the universality of human rights

המבקרים גם מפקפקים באוניברסליות של זכויות האדם

and emphasize that their development

ומדגישים שההתפתות שלהן

has been heavily guided by a small number of mostly Western nations

הונחתה בכבדות על ידי מספר קטן של מדינות מערביות בעיקר

to the detriment of inclusiveness.

בניגוד להכללה.

The result?

התוצאה?

A general bias in favor of civil policital liberties

הטיה כללית לטובת חרויות אזרחיות פוליטיות

over sociopolitical rights

מעל זכויות סוציאליות פוליטיות

and of individual over collective or groups rights.

ושל זכויות הפרט מעבר לזכויות קולקטיביות או קבוצתיות.

Others defend universal human rights laws

אחרים יגנו על חוקי זכויות אדם אוניברסלים

and point at the positive role they have on setting international standards

ויפנו לתפקיד החיובי שיש להם על קביעת סטנדרטים בין לאומיים

and helping activists in their campaigns.

ועוזר לפעילים בקמפיינים שלהם.

They also point out

הם גם מצביעים

that not all international human rights instruments are powerless.

שלא כל כל מכשירי זכויות האדם הבין לאומיים הם חסרי כוח.

For example, the European Convention on Human Rights establishes a court

לדוגמה, הועידה הארופאית לזכויות אדם הקימה בית משפט

where the 47 member countries and their citizens can bring cases.

בו חברות 47 מדינות והאזרחים שלהן יכולים להעלות תיקים.

The court issues binding decisions that each member state must comply with.

בית המשפט מוציא החלטות מחייבות שכל מדינה חברה חייבת לצייט להן.

Human rights law is constantly evolving

חוק זכויות האנוש מתפתח כל הזמן

as are our views and definitions of what the basic human rights should be.

כמו הדעות שלנו וההגדרות של מה זכויות האדם הבסיסיות צריכות להיות.

For example, how basic or important is the right to democracy

לדוגמה, כמה בסיסית או חשובה היא הזכות לדמוקרטיה

or to development?

או להתפתחות?

And as our lives are increasingly digital,

וכשהחיים שלנו נהפכים לדיגיטליים יותר,

should there be a right to access the Internet?

האם צריכה להיות זכות לגישה לאינטרנט?

A right to digital privacy?

זכות לפרטיות דיגיטלית?

What do you think?

מה אתם חושבים?