What happens to your body at the top of Mount Everest - Andrew Lovering

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

If someone teleported from sea level to the top of Mt. Everest,

אם מישהו היה משוגר מפני הים לפסגת הר האוורסט,

things would go bad fast.

הדברים היו נעשים רעים ממש מהר.

At an altitude of 8,848 meters,

בגובה של 8,848 מטר,

barometric pressure is approximately 33% of what it is at sea level.

הלחץ הברומטרי הוא בערך 33% ממה שהוא בגובה פני הים.

This means there's significantly less oxygen in the air,

זה אומר שיש משמעותית פחות חמצן באויר,

and our teleported individual would likely suffocate in minutes.

והאדם המשוגר שלנו כנראה יחנק תוך דקות.

However, for people that make this same journey over the course of a month,

עם זאת, לאנשים שעושים את אותו המסע במהלך חודש,

it's possible to survive at the peak for hours.

זה אפשרי לשרוד בפסגה במשך שעות.

So what can happen to our bodies in just one month

אז מה יכול לקרות לגוף שלנו תוך חודש

that allows us to endure this incredible altitude?

שמאפשר לנו לסבול את הגובה העצום הזה?

Let’s imagine you’re one of the 5.8 billion people

בואו נדמיין שאתם אחד מ 5.8 מיליארד אנשים

living less than 500 meters above sea level.

שחיים בגובה של פחות מ 500 מטר מעל פני הים.

When you take a breath at this altitude,

כשאתם לוקחים נשימה בגובה הזה,

your lungs fill up with air composed of numerous gases and compounds.

הריאות שלכם מתמלאות באויר שמורכב מאין ספור גזים ותרכובות.

Most important among these are oxygen molecules,

והכי חשובות מאלה הן מולקולות החמצן,

which bind to the hemoglobin in your red blood cells.

שנקשרות להמוגלובין בתאי הדם האדומים שלכם.

Blood then circulates throughout your body,

הדם אז זורם דרך גוף שלכם,

bringing essential oxygen to all your cells.

מה שמביא חמצן חיוני לכל התאים.

But as altitude increases, the air starts to get thinner.

אבל כשהגובה גדל, האויר מתחיל להיות דליל יותר.

The relative amounts of each compound remain the same

הכמויות היחסיות של כל תרכובת נשארות זהות

well into the upper atmosphere,

גבוה לתוך האטמוספירה העליונה,

but overall, there is less oxygen for our bodies to absorb.

אבל בסך הכל, יש פחות חמצן לגוף שלנו לספוג.

And if you ascend to altitudes above 2,500 meters,

ואם תעלו לגבהים מעל 2,500 מטר,

the resulting oxygen deprivation can cause a form of altitude sickness

המחסור בחמצן שיגיע יכול לגרום לצורה של מחלת גבהים

known as AMS,

שידועה כ AMS,

often causing headaches, fatigue and nausea.

שהרבה פעמים גורמת לכאבי ראש, תשישות ובחילה.

Fortunately, AMS only happens when we ascend too fast,

למרבה המזל, AMS קורה רק כשעולים מהר מדי,

because our bodies have numerous ways of adapting to high altitudes.

בגלל שלגוף שלנו יש אין ספור דרכים להתאים לגבהים גבוהים.

Within minutes or even seconds of reaching altitudes of 1,500 meters,

תוך דקות או אפילו שניות מהגעה לגובה של 1,500 מטר,

carotid chemoreceptors in your neck sense your blood’s low oxygen pressure.

קולטנים כימיים קרוטידים בצוואר שלכם חשים את לחץ החמצן הנמוך בדם שלכם.

This triggers a response that increases the rate and depth of your breathing

זה מפעיל תגובה שמגבירה את קצב ועומק הנשימה שלכם

to counteract the lack of oxygen.

כדי להתנגד למחסור בחמצן.

Your heart rate also increases

קצב הלב שלכם גם גובה

and your heart contracts more tightly to pump additional blood with each beat,

והלב שלכם מכווץ יותר חזק כדי לשאוב דם נוסף בכל פעימה,

quickly moving oxygenated blood around your body.

מניע במהירות דם מחומצן סביב הגוף שלכם.

All these changes happen relatively fast, and if you were to keep ascending,

כל השינויים האלה מתרחשים יחסית מהר, ואם הייתם ממשיכים לעלות,

your heart rate and breathing would speed up accordingly.

קצב הלב שלכם והנשימה יאיצו בהתאם.

But if you stayed at this altitude for several weeks,

אבל אם הייתם נשארים באותו גובה במשך מספר שבועות,

you could reap the benefits of some longer-term adaptations.

תוכלו לקבל תועלות של כמה מההתאמות ארוכות הטווח.

Within the first few days above 1,500 meters,

תוך כמה ימים בודדים מעל 1,500 מטר,

the volume of plasma in your blood decreases,

נפח הפלזמה בדם שלכם יפחת,

which increases the concentration of hemoglobin.

שיגביר את הריכוז של ההמוגלובין.

Over the next two weeks, your hemoglobin levels will continue to rise,

במשך השבועיים הבאים, רמות ההמוגלובין ימשיכו לעלות,

allowing your blood to carry even more oxygen per milliliter.

מה שיאפשר לדם שלכם לשאת אפילו יותר חמצן למיליליטר.

Paired with your high heart rate,

ביחד עם קצב הלב הגבוה שלכם,

this new hemoglobin-rich blood efficiently distributes oxygen throughout your body.

הדם העשיר בהמוגלובין החדש שלכם מחלק חמצן ביעילות רבה יותר ברחבי הגוף.

So much so that the volume of blood being pumped with each heartbeat

כל כך הרבה שנפח הדם שנשאב בכל פעימה

can return to normal levels.

יכול לחזור לרמות נורמליות.

Over this same time, your breathing also increases even further

במהלך הזמן הזה, הנשימה שלכם יכולה גם להתגבר אפילו יותר

in a process called ventilatory acclimatization.

בתהליך שנקרא התאמה נשימתית.

After this several weeks of extended acclimatization,

אחר מספר השבועות האלו של התאמה ממושכת,

your body has made enough significant changes to climb even higher.

הגוף שלכם עשה מספיק שינויים כדי לטפס אפילו גבוה יותר.

However, you’ll still have to spend additional time acclimating along the way,

עם זאת, עדיין תצטרכו לבלות זמן נוסף בהתאקלמות לאורך הדרך,

often climbing back down to recover before ascending even higher.

הרבה פעמים לטפס חזרה למטה להתאוששות לפני שתעלו גבוה אפילו יותר.

Because the summit of Everest isn't just high,

בגלל שפסגת האוורסט היא לא רק גבוהה,

it’s the highest place on Earth.

היא המקום הגבוה ביותר בכדור הארץ.

And at altitudes above 3,500 meters, our bodies are under incredible stress.

ובגבהים של מעל 3,500 מטר, הגוף שלנו נמצא תחת לחץ עצום.

Arteries and veins in the brain dilate to speed up blood flow,

העורקים והוורידים במוח מתרחבים כדי להאיץ את זרימת הדם,

But our smallest blood vessels, called capillaries,

אבל כלי הדם הקטנים ביותר שלנו, שנקראים נימים,

remain the same size.

נשארים באותו גודל.

This increased pressure can cause blood vessels to leak,

הלחץ המוגבר הזה יכול לגרום לתאי דם לדלוף,

and fluid to build up in the brain.

ונוזלים נבנים במוח.

A similar issue can occur in the lungs,

בעיה דומה יכולה להתרחש בריאות,

where low oxygen causes blood vessels to constrict,

שם רמות חמצן נמוכות גורמות לכלי דם להתכווץ,

leading to more leaking vessels and fluid buildup.

מה שיוביל לעוד כלי דם דולפים ובניה של נוזלים.

These two conditions— known as HACE and HAPE, respectively—

שני התנאים האלה -- שידועים כ HACE ו HAPE, בהתאמה --

are incredibly rare,

הם מאוד נדירים,

but can be life-threatening if not dealt with quickly.

אבל יכולים להיות מסכני חיים אם לא מטפלים בהם במהירות.

Some Tibetans and South Americans with family histories

לכמה טיבטים ודרום אמריקאים עם הסטוריה משפחתית

of living at high altitude

של חיים בגובה גבוה

have genetic advantages that can prevent minor altitude sickness,

יש יתרונות גנטיים שיכולים למנוע מחלת גבהים קלה,

but even they aren’t immune to these severe conditions.

אבל אפילו הם לא חסינים לתנאים הקשוחים האלה.

Yet despite these risks, climbers over the last century

ועדיין למרות כל הסיכונים האלה, מטפסים במשך המאה האחרונה

have proved people can go higher than scientists ever thought possible.

הוכיחו שאנשים יכולים לעלות גבוה יותר משמדענים אי פעם שיערו.

Pushing past their body’s limitations,

דוחפים יותר ממגבלות גופם,

these climbers have redefined what humanity can adapt to.

המטפסים האלה הגדירו מחדש למה האנושות יכולה להתאים את עצמה.