The tragic myth of Orpheus and Eurydice - Brendan Pelsue

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

It was the perfect wedding, the guests thought.

זו היתה החתונה המושלמת, חשבו המוזמנים.

The groom was Orpheus, the greatest of all poets and musicians.

החתן אורפאוס, המשורר והמוזיקאי הגדול ביותר.

The bride Eurydice, a wood nymph.

הכלה אורידיסי, נימפת עץ.

Anyone could tell the couple was truly and deeply in love.

כולם ראו שהזוג היה מאוהב לגמרי.

Suddenly, Eurydice stumbled, then fell to the ground.

פתאום, אורידיסי כשלה, ונפלה לאדמה.

By the time Orpheus reached her side, she was dead,

עד שאורפיאוס הגיע לצידה, היא מתה,

and the snake that had bitten her was slithering away through the grass.

והנחש שהכיש אותה זחל הרחק לתוך העשב.

Following Eurydice’s funeral,

אחרי הלווית אורידיסי,

Orpheus was overcome with a grief the human world could not contain,

אורפאוס היה אפוף בעצב שעולם האנושות לא הצליח להכיל,

and so he decided he would journey to the land of the dead,

אז הוא החליט לצאת למסע לעולם המתים,

a place from which no living creature had ever returned, to rescue his beloved.

מקום אליו אף יצור חי מעולם לא הגיע, כדי להציל את אהובתו.

When Orpheus reached the gates of the underworld, he began to strum his lyre.

כשאורפאוס הגיע לשערי העולם התחתון, הוא התחיל לפרוט על הנבל שלו.

The music was so beautiful that Cerberus, the three-headed dog who guards the dead,

המוזיקה היתה כל כך יפה, שסרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים ששמר על המתים,

lay down as Orpheus passed.

נשכב כשאורפאוס עבר.

Charon, the ferry captain who charged dead souls to cross the River Styx,

כארון, קפטן המעבורת שגבה כסף מהמתים על העברתם את הנהר סטיקס,

was so moved by the music that he brought Orpheus across free of charge.

כל כך התרגש מהמוזיקה שהוא העביר את אורפאוס בחינם.

When Orpheus entered the palace of Hades and Persephone,

כשאורפאוס נכנס לארמון האדס ופרספונה,

the king and queen of the dead,

מלך ומלכת המתים,

he began to sing.

הוא החל לשיר.

He sang of his love for Eurydice, and said she had been taken away too soon.

הוא שר על אהבתו לאורידיסי, ואמר שהיא נלקחה ממנו מוקדם מדי.

The day would come when she, like all living creatures,

היום יגיע בו היא, כמו כל היצורים החיים,

dwelled in the land of the dead for all eternity,

ישכנו בארץ המתים לעד,

so couldn’t Hades grant her just a few more years on Earth?

אז האם האדס יעניק לה רק עוד כמה שנים על כדור הארץ?

In the moment after Orpheus finished, all hell stood still.

ברגע שאורפאוס סיים, כל הגהנום נדם.

Sisyphus no longer rolled his rock up the hill.

סיזיפוס כבר לא גלגל את הסלע במעלה הגבעה,

Tantalus did not reach for the water he would never be allowed to drink.

טנטלוס לא ניסה להגיע למים אותם לעולם לא ישתה.

Even the Furies, the demonic goddesses of vengeance, wept.

אפילו אלות הזעם והנקמה בכו.

Hades and Persephone granted Orpheus’s plea, but on one condition.

האדס ופרספונה העניקו לאורפאוס את בקשתו, אבל בתנאי אחד.

As he climbed back out of the underworld,

כשהוא יעלה חזרה מעולם המתים,

he must not turn around to see if Eurydice was following behind him.

אסור לו להביט לאחור כדי לראות אם אורידיסי עוקבת אחריו.

If he did, she would return to the land of the dead forever.

אם הוא יעשה זאת, היא תחזור לארץ המתים לעד.

Orpheus began to climb.

אורפאוס החל את הטיפוס.

With each step,

עם כל צעד,

he worried more and more about whether Eurydice was behind him.

הוא דאג יותר ויותר אם אורידיסי מאחוריו.

He heard nothing— where were her footsteps?

הוא לא שמע כלום -- היכן היו צעדיה?

Finally, just before he stepped out of the underworld

לבסוף, ממש לפני שצעד מחוץ לעולם המתים

and into the bright light of day,

ולאור היום,

he gave into temptation.

הוא נכנע לפיתוי.

Orpheus tried to return to the underworld, but was refused entry.

אורפאוס ניסה לפנות לעולם המתים, אבל הכניסה נמנעה ממנו.

Separated from Eurydice,

מופרד מאורידיסי,

Orpheus swore never to love another woman again.

אורפאוס נשבע לעולם לא לאהוב אישה אחרת.

Instead, he sat in a grove of trees and sang songs of lovers.

במקום, הוא ישב בחורשת עצים ושר שירים על אוהבים.

There was Ganymede, the beautiful boy who Zeus made drink-bearer to the gods.

גנימד, הילד היפיפה אותו זאוס מינה לנושא המשקאות של האלים.

There was Myrrah, who loved her father and was punished for it,

מיירה, שאהבה את אביה ונענשה על כך,

and Pygmalion, who sculpted his ideal woman out of ivory,

ופיגמליון, שגילף את האישה המושלמת שלו משנהב,

then prayed to Venus until she came to life.

ואז התפלל לונוס עד שהתעוררה לחיים.

And there was Venus herself,

והיתה ונוס עצמה,

whose beautiful Adonis was killed by a wild boar.

שאדוניס היפיפה שלה נהרג על ידי חזיר בר.

It was as if Orpheus’s own love and loss

זה היה כאילו אהבתו ואובדנו של אורפאוס עצמו

had allowed him to see into the hearts of gods and people everywhere.

איפשרו לו לראות לתוך הלבבות של אלים ואנשים בכל מקום.

For some, however, poetry was not enough.

לכמה, עם זאת, השירה לא הספיקה.

A group of wild women called the Maenads

קבוצה של נשים פראיות שנקראה מיאנדס

could not bear the thought that a poet who sang so beautifully of love

לא יכלה לסבול את המחשבה שמשורר ששר כל כך יפה על אהבה

would not love them.

לא יאהב אותן.

Their jealousy drove them to a frenzy and they destroyed poor Orpheus.

הקנאה שלהן דחפה אותן לשיגעון והן השמידו את אורפאוס המסכן.

The birds, nature’s singers, mourned Orpheus,

הציפורים, הזמרות של הטבע, התאבלו על אורפאוס,

as did the rivers, who made music as they babbled.

כך גם הנהרות, שיצרו מוזיקה בזמן שבעבעו.

The world had lost two great souls.

העולם איבד שתי נשמות גדולות.

Orpheus and Eurydice had loved each other so deeply that when they were separated,

אורפאוס ואורידיסי אהבו אחד את השני כל כך שכשהם נפרדו

Orpheus had understood the pain and joys of lovers everywhere,

אורפאוס הבין את הכאב והשמחה של אוהבים בכל מקום,

and a new art form, the love poem, was born.

וצורת אמנות חדשה נולדה , שיר האהבה.

While the world wept, Orpheus found peace, and his other half, in the underworld.

בעוד העולם בכה, אורפאוס מצא שלווה, ואת החצי השני שלו, בעולם התחתון.

There, to this day, he walks with Eurydice along the banks of the River Styx.

שם, עד היום, הוא צועד עם אורידיסי לאורך נהר הסטיקס.

Sometimes, they stroll side by side;

לפעמים, הם צועדים אחד ליד השני;

sometimes, she is in front;

לפעמים היא מקדימה;

and sometimes, he takes the lead, turning to look back at her as often as he likes.

ולפעמים, הוא מוביל, פונה לאחור להביט בה כמה שהוא רוצה.