Why plague doctors wore beaked masks

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

The year is 1656.

השנה היא 1656.

Your body is wracked by violent chills.

הגוף שלכם הרוס מצמרמורות אלימות.

Your head pounds, your muscles are too weak to sit up,

הראש שלכם פועם, השרירים חלשים מכדי לשבת,

and you feel like rancid, hard-boiled eggs

ואתם מרגישים כאילו ביצים קשות מבושלות ומעופשות

are squeezing out of your neck and armpits.

נסחטות מהצוואר שלכם ובתי השחי.

In your feverish state, you see a strange-looking man approach,

במצב החום שלכם, אתם רואים גבר מוזר למראה מתקרב,

his face obscured by a beak-like mask, his body covered from head to toe.

פניו מוסתרים במסכה דמוית מקור, גופו מכוסה מכף רגל ועד ראש.

He examines you and even without seeing his face,

הוא בוחן אתכם ואפילו בלי לראות את פניו,

you know the diagnosis:

אתם מכירים את האבחנה:

you have the plague.

נדבקתם במגיפה.

The plague stands out as one of the most terrifying and destructive diseases

המגפה בולטת כאחת מאותן מחלות מפחידות והרסניות

in human history.

בהיסטוריה האנושית.

It swept across large parts of Afro- Eurasia in three separate pandemics

היא תקפה חלקים גדולים של אפרו-אירואסיה בשלוש מגיפות נפרדות

starting in the 6th, 14th, and 19th centuries;

החל מהמאות ה-6, ה-14, והמאה ה-19;

killed tens of millions of people,

הרגה עשרות מיליוני אנשים,

and had— in the best of cases— about a 40% survival rate.

והיה לה- במקרה הטוב ביותר - שיעור הישרדות של כ-40%.

The European plague doctor, with his beaked mask and wizard-like robes,

רופא המגיפות האירופי, עם מסכת המקור שלו וגלימות דמויות קוסמים,

is one of the images most popularly associated with plague today.

הוא אחת התמונות הפופולריות ביותר הקשורות היום למגפה.

He’s often found in books and films about the 14th century pandemic

הוא נמצא לעתים קרובות בספרים ובסרטים על מגפת המאה ה-14

known as the Black Death.

המכונה המוות השחור.

The only problem is that’s about as accurate as placing

הבעיה היחידה היא שזה מדויק בערך כמו מיקום

a modern surgeon at the court of Louis the 14th in Versailles.

של מנתח מודרני בבית המשפט של לואי ה-14 בוורסאי.

The confusion is understandable though—

אבל הבלבול מובן -

the Black Death had several aftershocks,

למוות השחור היו כמה זעזועים עוקבים,

including a series of devastating outbreaks in Western Europe

כולל סדרה של התפרצויות הרסניות במערב אירופה

during the 17th century.

במהלך המאה ה-17.

This is when the iconic plague doctor actually emerged on the scene.

זה היה הזמן שרופא המגיפות האיקוני למעשה הופיע.

First described in the early 17th century,

הוא תואר לראשונה בתחילת המאה ה-17,

the outfit consisted of a hood with crystal eyepieces

התלבושת כללה ברדס עם עיניות קריסטל

and a beak filled with a pungent combination of herbs and compounds.

ומקור מלא שילוב של צמחי מרפא ותרכובות חריפות.

This could include cinnamon, pepper, turpentine,

זה יכל לכלול קינמון, פלפל, טֶרפָּנטִין,

roast copper, and powdered viper flesh.

נחושת קלויה, ואבקת בשר צפע.

This recipe was inspired by the famed 2nd century Greco-Roman physician Galen,

המתכון הזה נוצר בהשראת הרופא היווני-רומי המפורסם גאלן מהמאה ה-2,

and was thought to ward off poisoned air known as miasma.

ונחשב כמרחיק אוויר מורעל המכונה מיאסמה.

People believed this bad air spread plague after emanating from swamps

אנשים האמינו שהאוויר הרע הזה מפיץ מגפה לאחר שנבעה מביצות

and sources of decay,

ומקורות ריקבון,

such as dead plants or animal carcasses.

כגון צמחים מתים או פגרי בעלי חיים.

In earlier centuries, doctors across Europe carried metal pomanders

במאות קודמות, רופאים ברחבי אירופה נשאו כלי מתכת קטנים

filled with similar mixtures,

מלאים בתערובות דומות,

and it’s possible that the beak evolved as a hands-free alternative.

וייתכן שהמקור התפתח כחלופה ללא שימוש בידיים.

The rest of the costume, which included an oiled leather robe, boots and gloves,

שאר הלבוש, שכלל חלוק עור משומן, מגפיים וכפפות,

acted as kind of an early hazmat suit,

פעל כסוג של חליפת מגן מוקדמת,

likely designed to block miasma from entering through the skin’s pores.

שכנראה נועדה לחסום את המיאסמה מכניסה דרך נקבוביות העור.

While this shows some basic understanding that plague

בעוד שזה מראה הבנה בסיסית שהמגיפה ההיא

spread from one place to another,

התפשטה ממקום למקום,

these doctors couldn’t know that, in most cases,

הרופאים האלה לא יכלו לדעת שברוב המקרים,

the true culprit was a tiny flea transmitting the bacteria,

האשם האמיתי היה פרעוש זעיר שהעביר את החיידקים,

Yersinia pestis, from one person or animal to another.

ירסינייה פסטיס, מאדם אחד או חיה למשנהו.

It’s possible that the plague doctor’s outfit may have provided

יתכן שהתלבושת של רופא המגיפה סיפקה

some unintentional protection from flea bites.

חלק מהגנה לא מכוונת מעקיצות פרעושים.

However, not enough information survives to know whether

עם זאת, לא שרד מספיק מידע כדי לדעת אם

the costumed doctors fared any better than their ordinarily robed counterparts.

הרופאים המחופשים הסתדרו טוב יותר ממקביליהם שלבושים כרגיל.

It's no surprise that this bizarre getup has captured popular imagination,

אין זה מפתיע שהתלבושת המוזרה הזו תפסה דמיון פופולרי,

despite the fact that its use was limited to a few places in Italy and France

למרות העובדה שהשימוש בה היה מוגבל לכמה מקומות באיטליה ובצרפת

during the 17th and early 18th centuries.

במהלך המאות ה -17 ותחילת המאה ה -18.

Even at the time, it was viewed with macabre fascination

אפילו באותה תקופה, זה נצפה כבעל קסם מקאברי

and occasionally used to mock the ineffective and corrupt

ושימש מדי פעם כדי ללעוג לפרקטיקות הלא יעילות

practices of some physicians.

והמושחתות של רופאים אחדים.

Until the 20th century, there was no effective treatment for the plague,

עד המאה העשרים, לא היה טיפול יעיל למגיפה,

but that didn’t stop doctors— costumed or not— from trying.

אבל זה לא הפריע לרופאים - מחופשים או לא - לנסות.

They consulted the works of earlier physicians for guidance,

הם התייעצו עם עבודותיהם של רופאים קודמים

did what they could to fend off miasma,

עשו מה שהם יכולים כדי לחסום את המיאסמה,

and prescribed a variety of concoctions and antidotes.

ורשמו מגוון של מרקחות ותרופות נגד.

They also relied on pre-modern medical mainstays.

הם הסתמכו גם על עמודי התווך הרפואיים הקדם-מודרנים.

These could include bloodletting,

אלה יכלו לכלול הקזת דם,

which involved draining (sometimes concerningly large amounts of) blood

שכללה ניקוז (לפעמים של כמויות גדולות) של דם

in an attempt to remove poison or restore the body’s natural balance.

בניסיון לסלק רעל או להחזיר את האיזון הטבעי של הגוף.

Or cupping, where the rim of a heated glass

או כוסות רוח, כשהשפה של כוס מחוממת

was placed over swollen lymph nodes in hopes of making them burst sooner—

הונחה מעל בלוטות לימפה נפוחות בתקווה לגרום להם להתפוצץ מוקדם יותר -

a sign, when it occurred naturally, that a plague patient was on the mend.

סימן, שכאשר התרחש באופן טבעי, היה שמטופל במגיפה מחלים.

Or— perhaps most painfully— cautery,

או - אולי הכי כואב - כְּוִיָה,

which involved lancing the lymph nodes with a red-hot poker

שהיתה כרוכה בניתוק בלוטות הלימפה עם מַחְתָּה אדומה-חמה

to release the blackened pus within.

כדי לשחרר את המוגלה המושחרת בפנים.

A lot has changed since their times.

הרבה השתנה מאז תקופתם.

Modern medicine has given us the means to quickly identify

הרפואה המודרנית העניקה לנו את האמצעים לזהות במהירות

bacterial as well as viral threats

איומים חיידקיים כמו גם ויראליים

and to effectively mobilize against them.

ולהתגייס ביעילות נגדם.

We also have access to technologies like test kits,

יש לנו גם גישה לטכנולוגיות כמו ערכות מבחן,

masks to deter the spread of respiratory viruses, and vaccines;

מסכות למנוע את ההתפשטות של נגיפי נשימה וחיסונים;

and we conduct robust trials to make sure they’re safe and effective.

ואנחנו מבצעים ניסויים יעלים כדי להבטיח שהם בטוחים ויעילים.

But some things don’t change:

אבל יש דברים שלא משתנים:

we still depend on the courage and compassion of medical professionals

אנחנו עדיין תלויים באומץ ובחמלה של אנשי מקצוע בתחום הרפואה

who voluntarily risk their lives

המסכנים מרצונם את חייהם

against an invisible attacker to help and comfort those who need it most.

נגד תוקף בלתי נראה כדי לעזור ולנחם את מי שהכי צריך את זה.