Why are we so attached to our things? - Christian Jarrett

למה אנחנו כל כך קשורים לחפצים שלנו? - כריסטיאן ג'רט

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Roni Ravia

After witnessing the violent rage shown by babies

אחרי שחוזים בזעם המשתולל של תינוקות

whenever deprived of an item they considered their own,

כשמונעים מהם עצמים שהם מחשיבים כשלהם,

Jean Piaget, a founding father of child psychology,

ג'ין פיאז'ה, ממייסדי פסיכולוגיית הילד,

observed something profound about human nature.

מגיע לתובנה חשובה בנוגע לטבע האנושי.

Our sense of ownership emerges incredibly early.

חוש הבעלות שלנו מופיע בשלב מאוד מוקדם.

Why are we so clingy?

למה אנחנו נקשרים כ״כ לדברים?

There's a well-established phenomenon in psychology

יש תופעה מבוססת בפסיכולוגיה

known as the endowment effect

שידועה כאפקט הבעלות

where we value items much more highly just as soon as we own them.

בו אנחנו מעריכים דברים הרבה יותר כשהם בבעלותנו.

In one famous demonstration,

בהדגמה מפורסמת אחת,

students were given a choice between a coffee mug

לסטודנטים ניתנת בחירה בין כוס קפה

or a Swiss chocolate bar

או חפיסת שוקולד שוויצרי

as a reward for helping out with research.

כפרס לעזרתם במחקר.

Half chose the mug, and half chose the chocolate.

חצי בחרו בכוס הקפה, וחצי בחרו בשוקולד.

That is, they seemed to value the two rewards similarly.

שזה אומר, שנראה שהם מעריכים את שני הפרסים באופן דומה.

Other students were given a mug first

לסטודנטים אחרים ניתן הספל קודם

and then a surprise chance to swap it for a chocolate bar,

ואז הזדמנות מפתיעה להחליפו בחפיסת השוקולד,

but only 11% wanted to.

אבל רק 11% רצו בכך.

Yet another group started out with chocolate,

בעוד קבוצה נוספת התחילה עם השוקולד,

and most preferred to keep it rather than swap.

ורובם העדיפו לשמור אותו במקום להחליפו.

In other words, the students nearly always put greater value

במילים אחרות, הסטודנטים כמעט תמיד נתנו ערך גבוה יותר

on whichever reward they started out with.

למה שהוענק להם בהתחלה.

Part of this has to do with how quickly we form connections

זה קשור חלקית למהירות שבה אנו קושרים

between our sense of self and the things we consider ours.

את זהותנו העצמית עם דברים שאנחנו מחשיבים כשלנו.

That can even be seen at the neural level.

ניתן לראות זאת אפילו ברמה העצבית.

In one experiment, neuroscientists scanned participants' brains

בניסוי אחד, מדעני מוח סרקו מוחות של משתתפים

while they allocated various objects either to a basket labeled "mine,"

בזמן ששייכו עצמים שונים או לסל שנקרא "שלי,"

or another labeled, "Alex's."

או לאחר שנקרא, "של אלכס."

When participants subsequently looked at their new things,

כשמשתתפים הביטו מאוחר יותר בחפציהם החדשים,

their brains showed more activity

המוח שלהם הראה יותר פעילות

in a region that usually flickers into life

באזור שבדרך כלל מתעורר לחיים

whenever we think about ourselves.

כל פעם שאנחנו חושבים על עצמנו.

Another reason we're so fond of our possessions

סיבה נוספת לכך שאנחנו כ״כ אוהבים את הרכוש שלנו

is that from a young age we believe they have a unique essence.

היא שמגיל צעיר אנחנו מאמינים שיש לו מהות ייחודית.

Psychologists showed us this by using an illusion

פסיכולוגים המחישו זאת ע״י שימוש באשליה

to convince three to six-year-olds they built a copying machine,

כדי לשכנע בני שלוש עד שש שהם בנו מכונת שכפול,

a device that could create perfect replicas of any item.

מכשיר שיכול ליצור שכפול מושלם של כל פריט.

When offered a choice between their favorite toy

כשהציעו להם בחירה בין הצעצוע האהוב עליהם

or an apparently exact copy,

או העתק שנראה זהה,

the majority of the children favored the original.

רוב הילדים העדיפו את המקור.

In fact, they were often horrified at the prospect of taking home a copy.

למעשה, הם הרבה פעמים נחרדו מהרעיון של לקחת הביתה העתק.

This magical thinking about objects isn't something we grow out of.

אופן החשיבה הקסום הזה על עצמים זה לא משהו שעובר בחלוף השנים.

Rather it persists into adulthood while becoming ever more elaborate.

זה דווקא ממשיך לבגרות ואף משתכלל.

For example, consider the huge value placed on items

לדוגמה, חשבו על הערך העצום שאנחנו נותנים לעצמים

that have been owned by celebrities.

שהיו בבעלותם של סלבריטאים.

It's as if the buyers believed the objects they'd purchased

זה כאילו הקונה מאמין שהעצם שרכש

were somehow imbued with the essence of their former celebrity owners.

איך שהוא ספג את האיכויות של הבעלים הסלבריטאי הקודם שלו.

For similar reasons, many of us are reluctant to part with family heirlooms

מסיבות דומות, רבים מאיתנו לא רוצים להפרד מהירושות המשפחתיות שלנו

which help us feel connected to lost loved ones.

שעוזרות לנו להרגיש מחוברים לאהובינו שכבר לא בחיים.

These beliefs can even alter our perception of the physical world

האמונות האלו יכולות אפילו לשנות את תפיסתנו לגבי העולם הפיזי

and change our athletic abilities.

ולשנות את יכולותינו האתלטיות.

Participants in a recent study were told they were using a golf putter

למשתתפים במחקר שהתרחש לאחרונה נאמר שהם משתמשים במחבט גולף

once owned by the champion Ben Curtis.

שפעם היה שייך לאלוף בן קרטיס.

During the experiment,

במהלך הניסוי,

they perceived the hole as being about a centimeter larger

החור נתפס בעינהם כרחב יותר בסנטימטר

than controlled participants using a standard putter

מהגודל שהעריכו המשתתפים בקבוצת הבקרה בה השתמשו במחבט רגיל,

and they sank slightly more putts.

והם הכניסו מעט יותר כדורים.

Although feelings of ownership emerge early in life, culture also plays a part.

למרות שרגש הבעלות מופיע מוקדם בחיים, התרבות גם משחקת תפקיד.

For example, it was recently discovered that Hadza people of northern Tanzania

לדוגמה, התגלה לאחרונה שאנשי ההאדזה של צפון טנזניה

who are isolated from modern culture

שהיו מבודדים מהתרבות המודרנית

don't exhibit the endowment effect.

לא הציגו את אפקט הבעלות.

That's possibly because they live in an egalitarian society

כנראה שזה בגלל שהם חיים בחברה שדוגלת בשוויון זכויות

where almost everything is shared.

ובה כמעט הכל שיתופי.

At the other extreme, sometimes our attachment to our things can go too far.

בצד השני של הקיצוניות, לפעמים החיבור שלנו לחפצים שבבעלותינו יכול ללכת רחוק מדי.

Part of the cause of hoarding disorder is an exaggerated sense of responsibility

חלק המסיבה להפרעת אגירה היא תחושה מוגזמת של אחריות

and protectiveness toward one's belongings.

והגנה כלפי רכוש עצמי.

That's why people with this condition find it so difficult to throw anything away.

לכן אנשים עם הפרעה זו מתקשים מאוד להשליך חפצים לפח.

What remains to be seen today

מה שנותר להבין כיום

is how the nature of our relationship with our possessions

הוא איך טבע יחסינו עם החפצים שבבעלותנו

will change with the rise of digital technologies.

ישתנה עם התפתחותה של הטכנולוגיות הדיגיטליות.

Many have forecast the demise of physical books and music,

הרבה חזו את סוף עידן הספרים והמוזיקה החמריים,

but for now, at least, this seems premature.

אבל בינתיים, לפחות, זה עדיין לא קורה.

Perhaps there will always be something uniquely satisfying

אולי זה תמיד יביא לנו סיפוק מיוחד,

about holding an object in our hands and calling it our own.

להחזיק עצם בידינו ולקרוא לו שלנו.