Why can’t governments print an unlimited amount of money? - Jonathan Smith

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

In March 2020, the COVID-19 pandemic rocked economies worldwide.

במרץ 2020, מגפת הקורונה זיעזעה את כלכלות העולם.

Millions of people lost their jobs,

מיליוני אנשים איבדו את עבודתם,

and many businesses struggled to survive or shut down completely.

והרבה עסקים נאבקו לשרוד או שנסגרו לגמרי.

Governments responded with some of the largest economic relief packages

ממשלות הגיבו עם כמה מתוכניות הסיוע הכלכליות הכי גדולות

in history—

בהסטוריה --

the United States alone spent $2.2 trillion on a first round of relief.

ארצות הברית לבדה הוציאה 2.2 טריליון דולר בסבב הסיוע הראשון.

So where did all this money come from?

אז מהיכן כל הכסף הגיע?

Most countries have a central bank that manages the money supply

לרוב המדינות יש בנק מרכזי שמנהל את אספקת הכסף

and is independent from the government to prevent political interference.

ועצמאי מהממשל כדי למנוע השפעה פוליטית.

The government can implement many types of economic policy,

הממשלה יכולה ליישם הרבה סוגים של מדיניות כלכלית,

like decreasing people's taxes

כמו הפחתת המיסים של אנשים

and creating jobs through public infrastructure projects,

ויצירת עבודות דרך פרויקטי תשתיות לאומיות,

but it actually can’t just increase the money supply.

אבל הם לא יכולים למעשה להגדיל את כמות הכסף.

The central bank determines how much money is in circulation at a time.

הבנק המרכזי קובע כמה כסף נמצא במחזור כל רגע.

So why can’t central banks authorize the printing of unlimited money

אז למה בנקים מרכזיים לא יכולים להדפיס כסף בלתי מוגבל

to help an economy in crisis?

כדי לעזור לכלכלה במשבר?

They could, but that’s a short-term solution

הם יכולים, אבל זה פתרון לטווח קצר

that doesn’t necessarily boost economic growth in the long-term,

שלא בהכרח מעודד צמיחה כלכלית בטווח הארוך,

and can actually hurt the economy.

ויכול למעשה לפגוע בכלכלה.

Why?

למה?

With more money in circulation,

עם יותר כסף במחזור,

manufacturers of goods like food, clothing, and cars

יצרנים של סחורות כמו אוכל, ביגוד, ומכוניות

could respond to demand simply by raising prices,

יכולים להגיב לביקוש פשוט על ידי העלאת מחירים,

rather than manufacturing more of these goods

במקום לייצר יותר מוצרים

and creating new jobs in the process.

וליצור עבודות חדשות בתהליך.

This would mean you could no longer buy as much with the same amount of money—

זה אומר שלא תוכלו יותר לקנות אותו הדבר עם אותה כמות כסף --

a situation known as inflation.

מצב שידוע כאינפלציה.

A little bit of inflation, about 2% a year,

מעט אינפלציה, בערך 2% בשנה,

is considered a sign of economic health, but more can quickly derail an economy.

נחשבת כסימן לכלכלה בריאה, אבל יותר, יכול להרוס את הכלכלה.

In recent decades, central banks have tried an approach

בעשורים האחרונים, בנקים מרכזיים ניסו גישה

called quantitative easing to infuse the economy with cash

שנקראת הקלה כמותית כדי להזרים מזומן לכלכלה

while maintaining a low risk of severe inflation.

בזמן שמירה על סיכוי נמוך לאינפלציה חמורה.

In this approach,

בגישה הזו,

a central bank increases cash flow by purchasing another entity’s bonds.

בנק מרכזי מגדיל את תזרים המזומנים על ידי רכישת אגרות חוב של ישויות אחרות.

Anyone can buy bonds from corporations or governments.

כל אחד יכול לקנות אגרות חוב מחברות או ממשלות.

When you buy a bond, you’re essentially loaning money to the company—

כשאתם קונים אגרת חוב, אתם באופן עקרוני מלווים כסף לחברה --

or government— with the promise that they’ll pay it back later with interest.

או לממשלה -- עם הבטחה שהם ישלמו לכם חזרה עם ריבית.

This is why buying bonds is sometimes referred to as buying debt.

לכן קניית אגרות חוב לפעמים נקראת קניית חוב.

When an individual buys a bond, they're using money that's already in circulation.

כשאדם פרטי קונה אגרות חוב, הם משתמשים בכסף שכבר נמצא במחזור.

But when the central bank buys a bond, it essentially creates cash,

אבל כשהבנק המרכזי קונה אגרות חוב, הוא באופן עקרוני יוצר כסף,

supplying money that didn’t exist before in exchange for bonds.

ומספק כסף שלא היה קיים לפני כן בתמורה לאגרות החוב.

Both during the 2008-2009 financial crisis and again in 2020,

גם במהלך המשבר הכלכלי של 2008-2009 ושוב ב 2020,

the United States’ central bank, the Federal Reserve,

הבנק המרכזי של ארצות הברית, הפדרל ריזרב,

bought bonds from the US government called treasury bonds.

קנה אגרות חוב מממשלת ארצות הברית שנקראות אגרות חוב של האוצר.

Historically, many people have purchased these bonds as a safe form of investment,

היסטורית, הרבה אנשים רכשו את אגרות החוב האלו כדרך בטוחה להשקעה,

knowing the US government will pay them back with interest.

בידיעה שממשלת ארצות הברית תשלם להם חזרה עם ריבית.

In early 2020, the Federal Reserve pledged to buy unlimited treasury bonds,

בתחילת 2020, הפדרל ריזרב התחייב לקנות אגרות חוב בכמות בלתי מוגבלת,

loaning the U.S. government an unprecedented amount of money—

כשהוא מלווה לממשלת ארצות הברית כמות חסרת תקדים של כסף --

cash that the government used to fund relief efforts

כסף בו הממשלה השתמשה כדי לממן תוכניות סיוע

like stimulus checks and unemployment benefits.

כמו תשלומי עידוד והטבות למובטלים.

This isn’t equivalent to simply printing money,

זה לא שווה לערך פשוט להדפסת כסף,

though it may sound similar.

למרות שזה אולי נשמע דומה.

Because of the way bonds are priced, by buying so many,

בגלל הדרך בה אגרות חוב מתומחרות, על ידי קניית כל כך הרבה,

the Federal Reserve effectively lowered the return on them,

הפדרל ריזרב הפחית באופן אפקטיבי את ההחזרים עליהן,

which incentivizes other investors to lend to riskier entities—

מה שעודד משקיעים אחרים להלוות לישויות מסוכנות יותר --

like small and midsize companies— in order to get a decent return.

כמו חברות קטנות וביינוניות -- כדי לקבל החזר מכובד.

Encouraging lending this way should help companies of all sizes borrow money

עידוד הלוואות בדרך זו צריך לעזור לחברות בכל הגדלים ללוות כסף

to funnel into projects and hires,

כדי לתעל אותו לפרוייקטים ועובדים,

boosting the economy over time in addition to helping the government

עידוד הכלכלה בנוסף לעזרה לממשל

supply people with urgently needed cash in the short term.

לספק לאנשים כסף במהירות בטווח הקצר.

The Federal Reserve’s pledge to buy unlimited government debt

ההתחייבות של הפדרל ריזרב לקנות כמות בלתי מוגבלת של חוב ממשלתי

has raised some questions— and eyebrows.

העלתה כמה שאלות -- וגבות.

In theory, this means the government could issue more bonds,

בתאוריה, זה אומר שהממשלה יכולה להנפיק עוד אגרות חוב,

which the central bank would purchase.

שהבנק המרכזי יכול לרכוש.

The government could then use the money from the new bonds

הממשלה יכולה אז להשתמש בכסף מהאגרות החדשות

to pay off the old bonds,

כדי לשלם על האגרות הישנות,

effectively meaning the government never pays back its debt to the central bank.

באופן אפקטיבי זה אומר שהממשלה לעולם לא צריכה לשלם את החוב שלה לבנק המרכזי.

Citing this and other theoretical scenarios,

כשמעלים את התרחיש הזה או תאורטיים אחרים,

some economists have raised concerns that a central bank buying government debt

כמה כלכלנים העלו דאגות שבנקים מרכזיים שקונים חוב ממשלתי

is a subversion of a system designed to protect the economy.

חותרים תחת המערכת שמתוכננת כדי להגן על הכלכלה.

Others have insisted these measures are necessary,

אחרים התעקשו שהאמצעים האלה הכרחיים,

and have so far helped stabilize economies.

ועד עכשיו עזרו לייצב את הכלכלות.

Though quantitative easing has become a lot more common in recent years,

למרות שהקלה כמותית הפכה להרבה יותר מקובלת בשנים האחרונות,

it’s still relatively new, and potential consequences are still unfolding.

היא עדיין חדשה יחסית, והתוצאות הפוטנציאליות עדיין מתבררות.