You can only save one— who do you choose? - Doug MacKay

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

You are the captain of the Mallory 7, an interstellar cargo transport.

אתם הקפטנים של המלורי 7, ספינת מסע בין כוכבית.

On your way to the New Lindley spaceport, you receive a distress call.

בדרככם לנמל החלל ניו לינדלי, אתם מקבלים קריאת מצוקה.

There’s been an explosion on the Telic 12

התרחש פיצוץ בטליק 12

and its passengers are running out of oxygen.

ולנוסעים שלה נגמר החמצן.

As you set a course to intercept, you check the Telic 12′s manifest.

כשאתם יוצאים להצילם, אתם בודקים את רשימת הנוסעים של הטליק.

It’s currently transporting 30 middle-aged individuals

היא כרגע מעבירה 30 אנשים בגיל העמידה

from some of Earth’s poorest districts to the labor center on New Lindley,

מהאזורים העניים ביותר של כדור הארץ למרכז עבודה בניו לינדלי,

where they'll be assigned jobs on the spaceport.

שם הם יקבלו עבודה בנמל החלל.

But as you approach the Telic 12, you receive a second distress call.

אבל כשאתם מתקרבים לטליק 12, אתם מקבלים קריאת מצוקה שניה.

A luxury space cruiser called the Pareto has lost a thruster,

ספינת תענוגות בשם פארטו איבדה את המדחפים,

sending them careening towards an asteroid belt.

מה ששולח אותם לכיוון חגורת האסטרואידים.

Without your help, the 20 college students headed for vacation

בלי עזרתכם, 20 הסטודנטים במכללה בדרכם לחופשה

aboard the Pareto are all doomed.

על הפארטו בדרכם לאבדון.

So with only enough time to save one ship, which one should you choose?

אז עם מספיק זמן להציל ספינה אחת, באיזו תבחרו?

This dilemma is an example of a broader class of problems

הדילמה היא דוגמה לסוג רחב יותר של בעיות

where a life-saving resource— such as a donated organ or vaccine—

בהן משאבי הצלת חיים -- כמו תרומת איבר או חיסון --

is scarce.

נמצאים במחסור.

There are many schools of thought on how to approach these problems,

יש הרבה גישות מחשבתיות על איך לגשת לבעיות האלו,

and one of the most influential is utilitarianism,

ואחת מהכי משפיעות היא תועלתנות,

an ethical view first systematically developed

גישה אתית שפותחה שיטתית לראשונה

by Jeremy Bentham and John Stuart Mill.

על ידי ג‘רמי בנתהאם וג’ון סטיוארט מיל.

In this view, you should choose the action

בגישה הזו, אתם צריכים לבחור את הפעולה

which promises the greatest sum of happiness.

שתבטיח את התועלת הגדולה ביותר לסך האושר.

Though, how to define and measure happiness is a difficult question.

עם זאת, איך להגדיר ולמדוד אושר זו שאלה קשה.

For example, hedonists would suggest a happy life

לדוגמה, הדוניסטים יציעו שחיים מאושרים

contains the most pleasure and the least pain.

מכילים הכי הרבה הנאה והכי פחות כאב.

Others might say it’s the life where your desires are most fulfilled.

אחרים אולי יאמרו שאלה החיים בהם התשוקות שלכם ממולאות הכי הרבה.

However happiness is defined,

בכל צורה בה אושר מוגדר,

most would agree that saving 30 lives has the potential

רובנו נסכים שלהצלת 30 חיי אדם יש את הפוטנציאל

to generate more happiness than saving 20.

לייצר יותר אושר מהצלת 20.

But is it enough to consider how many lives would be saved?

אבל האם מספיק לשקול כמה חיים תצילו?

Or should you also consider how many life years would be?

או שאתם צריכים לשקול כמה שנות חיים אלה יהיו?

Assuming a life expectancy of 80, saving the lives of the students,

בהנחה של משך חיים של 80, הצלת חיי הסטונדטים,

with an average age of 20, saves 1,200 life years,

עם ממוצע גיל 20, תציל 1,200 שנות חיים,

while saving the workers, with an average age of 45, saves 1,050.

בזמן שהצלת העובדים, עם ממוצע גיל 45, תציל 1,050.

All things being equal, a longer life should promise

אם כל הדברים שווים, חיים ארוכים יותר יבטיחו

a greater sum of happiness than a shorter one.

סכום אושר גדול יותר מקצרים יותר.

So perhaps saving the smaller ship actually has the potential

אז אולי להצלת הספינה הקטנה יותר למעשה יש פוטנציאל

to generate the most happiness.

לייצר הכי הרבה אושר.

If all these calculations feel a bit cold,

אם כל החישובים האלה מרגישים קצת קרים,

you may want to consider a different approach.

אתם אולי תשקלו גישה שונה.

The philosopher Derek Parfit argues we should give priority to the worse off,

הפילוסוף דרק פרפיט טוען שאנחנו צריכים לתת עדיפות לגרוע מכל,

since benefits to those groups matter more

מאחר והתועלות לקבוצות האלו משנות יותר

than equivalent benefits to the well-off.

מהתועלות שוות הערך לאלה במצב הטוב.

In this view, it’s more urgent to help those whose basic needs aren’t met

בגישה הזו, דחוף יותר להציל את אלו שהצרכים הבסיסיים שלהם לא נענים

even if they’re harder to help than those who are flourishing.

אפילו אם קשה יותר לעזור להם מאלו שמשגשגים.

But often, determining which group is truly worse off can get complicated fast.

אבל הרבה פעמים, קביעת איזו קבוצה במצב גרוע יותר יכולה להפוך מהר למסובכת.

In our case, Earth is still beset by drastic inequalities

במקרה שלנו, כדור הארץ עדיין נגוע בחוסר שוויון דרסטי

in wealth and opportunity.

בעושר והזדמנויות.

And those able to afford a vacation on New Lindley

ואלו שמסוגלים להרשות לעצמם חופשה בניו לינדלי

and transport on a luxury cruiser

ותעבורה בספינות תענוגות

are no doubt among the most well-off people on the planet.

הם ללא ספק בין אלו שבמצב הכי טוב על הפלנטה.

The workers, by contrast, are among the most disadvantaged,

העובדים, בניגוד, הם בין אלו הכי מקופחים,

traveling away from home for months at a time to perform service work.

עוזבים את בתייהם לחודשים כל פעם כדי לבצע עבודות שרות.

With fewer resources and opportunities,

עם פחות משאבים והזדמנויות,

it’s likely they’ve experienced more hardship in their lives

הם כנראה חוו קושי רב יותר בחייהם

than the vacationers,

מאשר הנופשים,

so maybe they’re more deserving of rescue?

אז אולי להם מגיע חילוץ יותר?

On the other hand, the students have experienced less life overall—

מצד שני, הסטודנטים חוו פחות חיים בסך הכל --

so perhaps they’re worse off?

אז אולי להם יותר גרוע?

Or maybe none of these variables should influence our decision.

או אולי אף אחד מהמשתנים האלה לא צריך להשפיע על ההחלטות שלנו.

The philosopher John Taurek famously argued that in these types of cases,

הפילוסוף ג’ון טאורק טען באופן מפורסם שבסוגי המקרים האלה,

the numbers don’t count.

המספרים לא משנים.

Each person is deserving of equal concern and respect,

לכל אדם מגיעים שיקולים וכבוד זהים,

so the best way to decide which passengers to save is to flip a coin.

אז הדרך הטובה ביותר להחליט איזה נוסעים להציל היא להטיל מטבע.

While this might seem arbitrary at first, this approach treats all parties equally,

אולי זה נראה שרירותי בהתחלה, אבל הגישה הזו מטפלת בנוסעים באופן שוויוני,

giving each individual an equal chance of being rescued.

ונותנת לכל אדם סיכוי שווה להינצל.

Could any passenger argue that they're being treated unfairly by a coin flip?

האם כל נוסע יכול לטעון שמתייחסים אליהם באופן לא הוגן בהטלת מטבע?

It’s tough to say.

קשה להגיד.

But how they— and you— feel about the result may be another dilemma altogether.

אבל איך הם -- ואתם -- מרגישים בנוגע לתוצאה זו דילמה אחרת לגמרי.