How do lungs work? - Emma Bryce

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Many of us have hundreds of things on our minds at any moment,

לרבים מאיתנו יש מאות דברים שאנחנו חושבים עליהם כל רגע,

often struggling to keep track of everything we need to do.

לעתים קרובות נאבקים בכדי לעקוב אחרי של כל מה שאנחנו צריכים לעשות.

But fortunately,

אבל למרבה המזל,

there's one important thing we don't have to worry about remembering:

יש דבר אחד חשוב שאנחנו לא צריכים לדאוג לזכור:

breathing.

לנשום.

When you breathe, you transport oxygen to the body's cells to keep them working

כשאתם נושמים, אתם מעבירים חמצן לתאי הגוף כדי לאפשר להם להמשיך לעבוד

and clear your system of the carbon dioxide

ומפנים מהמערכת פחמן דו חמצני

that this work generates.

שהעבודה הזו מייצרת.

Breathing, in other words, keeps the body alive.

נשימה, במילים אחרות, שומרת על הגוף חי.

So, how do we accomplish this crucial and complex task

אז איך אנחנו משיגים את המשימה החיונית והמורכבת

without even thinking about it?

בלי אפילו לחשוב על זה?

The answer lies in our body's respiratory system.

התשובה נמצאת במערכת הנשימה של הגוף.

Like any machinery, it consists of specialized components,

כמו כל מכונה, היא מכילה רכיבים מיוחדים,

and requires a trigger to start functioning.

ודורשת גורם מפעיל להתחיל לפעול.

Here, the components are the structures and tissues making up the lungs,

פה, הרכיבים הם המבנה והרקמות שיוצרים את הראות,

as well as the various other respiratory organs connected to them.

כמו גם האברים הנשימתיים האחרים שמחוברים אליהן.

And to get this machine moving, we need the autonomic nervous system,

וכדי לגרום למכונה לנוע אנחנו צריכים מערכת עצבים עצמאית,

our brain's unconscious control center for the vital functions.

מערכת השליטה הלא מודעת המוחית שלנו לפעולות החיוניות.

As the body prepares to take in oxygen-rich air,

כשהגוף מתכונן לקחת אויר עשיר בחמצן,

this system sends a signal to the muscles around your lungs,

המערכת שולחת אות לשרירים מסביב לריאות,

flattening the diaphragm

משטחת את הדיאפרגמה

and contracting the intercostal muscles between your ribs

ומכווצת את השרירים בין הצלעות שלכם

to create more space for the lungs to expand.

כדי ליצור יותר מקום לריאות להתרחב.

Air then wooshes into your nose and mouth,

האויר אז זורם לתוך האף והפה,

through your trachea,

דרך קנה הנשימה,

and into the bronchi that split at the trachea's base,

ולתוך הסימפונות שמתפצלים בבסיס הקנה הנשימה,

with one entering each lung.

כשאחד מסתיים בכל ריאה.

Like tree branches, these small tubes divide into thousands of tinier passages

כמו ענפים בעץ, הצינורות הקטנים האלה מתחלקים לאלפי מעברים קטנים יותר

called bronchioles.

שנקראים סמפוניות.

It's tempting to think of the lungs as huge balloons,

זה מפתה לחשוב על הריאות כמו בלונים גדולים,

but instead of being hollow, they're actually spongy inside,

אבל במקום להיות חלולות, הן למעשה ספוגיות מבפנים,

with the bronchioles running throughout the parenchyma tissue.

עם הסמפוניות שנמצאות בכל רחבי רקמת הריאה.

At the end of each bronchiole is a little air sack called an alveolus,

בסוף כל סימפונית יש שק אויר זעיר שנקרא נאדיה,

wrapped in capillaries full of red blood cells

עטוף בנימים מלאים בתאי דם אדומים

containing special proteins called hemoglobin.

שמכילים חלבונים מיוחדים שנקראים המוגלובין.

The air you've breathed in fills these sacks,

האויר שאתם נושמים ממלא את השקיות האלו,

causing the lungs to inflate.

מה שגורם לריאות להתנפח.

Here is where the vital exchange occurs.

פה מתרחש החילוף החיוני.

At this point, the capillaries are packed with carbon dioxide,

בנקודה הזו, הנימים מלאים בפחמן דו חמצני,

and the air sacks are full of oxygen.

ונאדיות האויר מלאות חמצן.

But due to the basic process of diffusion,

אבל בשל התהליך הטבעי של פעפוע,

the molecules of each gas want to move to a place

המולקולות של כל גז רוצות לנוע למקום

where there's a lower concentration of their kind.

בו יש ריכוז נמוך יותר מסוגן.

So as oxygen crosses over to the capillaries,

אז כשהחמצן עובר לנימים,

the hemoglobin grabs it up,

וההמוגלובין לוכד אותו,

while the carbon dioxide is unloaded into the lungs.

בעוד הפחמן הדו חמצני מועבר לריאות.

The oxygen-rich hemoglobin is then transported throughout the body

ההמוגלובין העשיר בחמצן מועבר אז דרך הגוף

via the bloodstream.

דרך מחזור הדם.

But what do our lungs do with all that carbon dioxide?

אבל מה הריאות שלנו עושות עם כל הפחמן הדו חמצני?

Exhale it, of course.

נושפות אותו, כמובן.

The autonomic nervous system kicks in again,

מערכת העצבים האוטונומית נכנסת לפעולה שוב,

causing the diaphragm to ball up,

וגורמת לדיאפרגמה להתכדר,

and the intercostal muscles to relax,

ולשרירי החזה להשתחרר,

making the chest cavities smaller and forcing the lungs to compress.

מה שמקטין את חלל החזה ומכריח את הריאות להתכווץ.

The carbon dioxide-rich air is expelled, and the cycle begins again.

הפחמן הדו חמצני ננשף, והתהליך מתחיל שוב.

So that's how these spongy organs keep our bodies efficiently supplied with air.

אז כך האברים הספוגיים האלה שומרים על אספקה יעילה של חמצן לגוף שלנו.

Lungs inhale and exhale between 15 and 25 times a minute,

הריאות שואפות ונושפות בין 15 ל 25 פעמים בדקה,

which amounts to an incredible 10,000 liters of air each day.

מה שמצטבר ל 10,000 ליטר מדהימים של אויר כל יום.

That's a lot of work, but don't sweat it.

זה הרבה עבודה, אבל אל תדאגו.

Your lungs and your autonomic nervous system

הריאות שלכם ומערכת העצבים האוטונומית שלכם

have got it covered.

מטפלים בזה.