The mysterious life and death of Rasputin - Eden Girma

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

On a cold winter night in 1916,

בלילה קר ב 1916,

Felix Yusupov anxiously prepared to pick up his dinner guest.

פליקס יוסיפוב התכונן לאסוף את אורחו לארוחת הערב.

If all went as planned, his guest would be dead by morning,

אם הכל ילך לפי התוכנית, האורח שלו יהיה מת עד הבוקר,

though four others had already tried and failed to finish him off.

למרות שארבעה אחרים כבר ניסו ונכשלו בלחסל אותו.

The Russian monarchy was on the brink of collapse,

המונרכיה הרוסית היתה על סף קריסה,

and to Yusupov and his fellow aristocrats,

וליוסיפוב וחבריו האריסטוקרטים,

the holy man they’d invited to dinner was the single cause of it all.

האיש הקדוש שהם הזמינו לארוחת הערב היה הסיבה היחידה לכל זה.

But who was he,

אבל מי הוא היה,

and how could a single monk be to blame for the fate of an empire?

ואיך יכל נזיר בודד להיות מואשם בגורל כל האימפריה?

Grigori Yefimovich Rasputin began his life in Siberia,

גריגורי יפימוביץ' רספוטין החל את חייו בסיביר,

born in 1869 to a peasant family.

נולד ב 1869 למשפחת איכרים.

He might have lived a life of obscurity in his small village,

הוא יכול היה לחיות חיים של אלמוניות בכפרו הקטן,

if not for his conversion to the Russian Orthodox Church

לולא ההמרה שלו לכנסיה הרוסית האורתודוקסית

in the 1890s.

ב 1890,

Inspired by the humbled monks that wandered endlessly

עם השראה מהנזירים הענויים שהתהלכו ללא קץ

from holy site to holy site,

מאתר קדוש אחד לאחר,

he spent years on pilgrimages across Russia.

הוא בילה שנים בעליות לרגל ברחבי רוסיה.

On his travels, strangers were captivated by Rasputin’s magnetic presence.

במסעותיו, זרים נשבו בנוכחות המגנטית של רספוטין.

Some even believed he had mystical gifts of prediction and healing.

כמה אפילו האמינו שהיתה לו את מתנות החיזוי והריפוי המיסטיות.

Despite Rasputin’s heavy drinking, petty theft, and promiscuity,

למרות השתיה המרובה של רספוטין, גנבות קטנות, ופריצות,

his reputation as a monk quickly spread beyond Siberia

המוניטין שלו כנזיר התפשט במהרה מעבר לסיביר

and attracted both laypeople and powerful Orthodox clergymen.

ומשך גם אנשים פשוטים וגם אנשי כמורה אורתודוכסים חזקים.

When he finally reached the capital, St. Petersburg,

כשהוא הגיע לבסוף לבירה, סט. פטרסבורג,

Rasputin used his charisma and connections

רספוטין השתמש בכריזמה ובקשרים שלו

to win favor with the imperial family’s spiritual advisor.

לזכות באהדתו של היועץ הרוחני של המשפחה האימפריאלית.

In November 1905,

בנובמבר 1905,

Rasputin was finally introduced to Russian Tsar Nicholas II.

רספוטין הוצג לבסוף לצאר הרוסי ניקולאי השני.

Nicholas and his wife Alexandra devoutly believed in the Orthodox Church,

ניקולאי ואשתו אלכסנדרה האמינו באדיקות בכנסיה האורתודוכסית,

as well as in mysticism and supernatural powers,

כמו גם במיסטיות ובכוחות על טבעיים,

and this Siberian holy man had them transfixed.

והאיש הקדוש הסיבירי הזה כישף אותם.

It was a particularly tumultuous period for Russia and their family.

זו היתה תקופה סוערת במיוחד לרוסיה ולמשפחה שלהם.

The monarchy was barely clinging to control

המונארכיה בקושי החזיקה בשלטון

after the Revolution of 1905.

אחרי המהפכה של 1905.

Their political struggles were only intensified by personal turmoil:

המאבקים הפוליטיים שלהם רק הוגברו על ידי מערבולת אישית:

Alexei, the heir to the throne,

לאלכסי, יורש העצר,

had a life-threatening blood disease called hemophilia.

היתה מחלת דם קטלנית בשם המופיליה.

When Alexei suffered a severe medical crisis in 1912,

כשאלכסי סבל משבר רפואי חמור ב 1912,

Rasputin advised his parents to reject treatment from doctors.

רספוטין יעץ להורים שלו לדחות את הטיפול מהרופאים.

Alexei’s health improved, cementing the royal family’s belief

בריאותו של אלכסי השתפרה, מה שחיזק את האמונה של המשפחה המלכותית

that Rasputin had magical healing powers,

שלרספוטין היו כוחות ריפוי קסומים,

and guaranteeing his privileged place on the royal court.

והבטיח את המקום המועדף שלו בחצר המלוכה.

Today, we know that the doctors had prescribed aspirin,

היום, אנחנו יודעים שהרופא רשם אספירין,

a drug that worsens hemophilia.

תרופה שמחמירה המופיליה.

After this incident, Rasputin made a prophecy:

אחרי התקרית, רספוטין מסר נבואה:

if he died, or the royal family deserted him,

אם הוא ימות, או שהמשפחה המלכותית תנטוש אותו,

both their son and their crown would soon be gone.

שני בניהם והכתר יעלמו במהרה.

Outside the royal family, people had mixed views on Rasputin.

מחוץ למשפחה המלכותית, לאנשים היו דעות מעורבות על רספוטין.

On one hand, peasants regarded him as one of their own,

מצד אחד, איכרים התייחסו אליו כאחד משלהם,

amplifying their often-unheard voice to the monarchy.

מגביר את קולם שלרוב לא נשמע שלהם למונארכיה.

But nobles and clergymen came to despise his presence.

אבל אצילים ואנשי כמורה התחילו לשנוא את הנוכחות שלו.

Rasputin never ceased his scandalous behavior,

רספוטין מעולם לא הפסיק את ההתנהגות השערוריתית שלו,

and they were skeptical of his so-called powers

והם היו סקפטיים לגבי כוחותיו כביכול

and thought he was corrupting the royal family.

וחשבו שהוא משחית את המשפחה המלכותית.

By the end of World War I,

עד סוף מלחמת העולם הראשונה,

they were convinced the only way to maintain order

הם היו משוכנעים שהדרך היחידה לשמור על הסדר

was to eliminate this sham of a holy man.

היתה להיפטר מאיש הקדושה המתחזה.

With this conviction,

עם ההחלטה הזו,

Yusupov began to plot Rasputin’s assassination.

יוסיפוב החל לזמום את רצח רספוטין.

Though the exact details remain mysterious,

למרות שהפרטים המדוייקים נותרו תעלומה,

our best guess at how it all unfolded comes from Yusupov’s memoirs.

הניחוש הטוב ביותר שלנו של איך כל זה התרחש מגיע מהזכרונות של יוסיפוב.

He served Rasputin a number of pastries, believing they contained cyanide.

הוא הגיש לרספוטין מספר מאפים, כשהוא מאמין שהם מכילים ציאניד.

But unbeknownst to Yusupov,

אבל ללא ידיעתו של יוסופוב,

one of his co-conspirators had a change of heart,

אחד משותפיו למזימה שינה את דעתו,

and substituted the poison with a harmless substance.

והחליף את הרעל בחומר לא מזיק.

To Yusupov’s shock, Rasputin ate them without ill effect.

להפתעתו של יוסיפוב, רספוטין אכל אותם בלי השפעה שלילית.

In desperation, he shot Rasputin at point-blank range.

ביאושו, הוא ירה ברספוטין מטווח אפס.

But Rasputin recovered, punched his attacker, and fled.

אבל רספוטין התאושש, הכה בתוקף שלו, וברח.

Yusupov and his accomplices pursued him,

יוסיפוב ושותפיו רדפו אחריו,

finally killing Rasputin with a bullet to the forehead

ולבסוף הרגו את רספוטין עם כדור במצח

and dumping his body in the Malaya Nevka river.

והשליכו את גופתו בנהר מלאיה נווקה.

But far from stabilizing the monarchy’s authority,

אבל רחוק מלייצב את הסמכות של המונארכיה,

Rasputin’s death enraged the peasantry.

מותו של רספוטין העלה את זעמם של האיכרים.

Just as Rasputin prophesied,

כמו שרספוטין חזה,

his murder was swiftly followed by that of the royal family.

הרצח שלו הביא במהרה לזה של המשפחה המלכותית.

Whether the downfall of the Russian monarchy

בין אם הנפילה של המונארכיה הרוסית

was a product of the monk’s curse,

היה תוצר של קללת הנזיר,

or the result of political tensions decades in the making,

או של מתח פוליטי שנוצר במשך עשורים,

well, we may never know.

ובכן, אולי לעולם לא נדע.