Paddy Ashdown: The global power shift

מתרגם: Eran Givoni מבקר: Ido Dekkers

There's a poem written

יש שיר שנכתב

by a very famous English poet

ע"י משורר אנגלי מפורסם

at the end of the 19th century.

בסוף המאה ה-19.

It was said to echo in Churchill's brain

נאמר שהוא הדהד בראשו של צ'רצ'יל

in the 1930s.

בשנות ה-30.

And the poem goes:

וכך הולך השיר:

"On the idle hill of summer,

על גבעה בקיץ,

lazy with the flow of streams,

מוקפת בנחלים,

hark I hear a distant drummer,

נשמע קולו של מתופף,

drumming like a sound in dreams,

וקולו כמתוך חלום,

far and near and low and louder on the roads of earth go by,

מרחוק ומקרוב, בשקט ובקול עוברים בדרכי הארץ,

dear to friend and food to powder,

יקיר לחבר ואוכל לאבקה,

soldiers marching,

צועדים החיילים

soon to die."

קרבים אל מותם.

Those who are interested in poetry,

לאלה מכם שמתעניינים בשירה,

the poem is "A Shropshire Lad" written by A.E. Housman.

השיר הוא מתוך ספר השירה "נער משרופשייר" שנכתב ע"י א.א. האוסמן.

But what Housman understood,

אבל מה שהאוסמן הבין,

and you hear it in the symphonies of Nielsen too,

ומה שאתם שומעים גם בסימפוניות של נילסן,

was that the long, hot, silvan summers

היה שהקיצים היציבות החמימים והארוכים

of stability of the 19th century

של המאה ה-19

were coming to a close,

התקרבו לסיומם,

and that we were about to move

ושעמדנו לעבור

into one of those terrifying periods of history

לאחת מאותן תקופות מפחידות בהיסטוריה

when power changes.

בהן הכח משתנה.

And these are always periods, ladies and gentlemen,

ואלו הן תמיד תקופות, גבירותי ורבותי,

accompanied by turbulence,

שמלוות בתהפוכות,

and all too often by blood.

ויותר מידי פעמים גם בדם.

And my message for you

והמסר שלי אליכם הוא

is that I believe we are condemned, if you like,

שאני מאמין שנגזר עלינו, אם כך תרצו לקרוא לזה,

to live at just one of those moments in history

לחיות בדיוק מאחד מאותם רגעים בהיסטוריה

when the gimbals upon which

שהיסודות עליהם מושתת

the established order of power is beginning to change

הסדר העולמי מתחילים להשתנות

and the new look of the world,

והעולם החדש,

the new powers that exist in the world,

הכוחות החדשים הקיימים בעולם,

are beginning to take form.

מתחילים לקבל צורה.

And these are -- and we see it very clearly today --

ואלו זמנים - ואת זה אנו רואים בבירור היום,

nearly always highly turbulent times, highly difficult times,

שכמעט תמיד קשים ומלאי תהפוכות,

and all too often very bloody times.

ויותר מידי פעמים הם זמנים בעלי שפיכות דמים.

By the way, it happens about once every century.

ד"א, הזמנים האלה מגיעים לפחות פעם במאה.

You might argue that the last time it happened --

אפשר להגיד שבפעם האחרונה שזה קרה,

and that's what Housman felt coming and what Churchill felt too --

וזה מה שהאוסמן וצ'רצ'יל הרגישו גם,

was that when power passed from the old nations,

היה מעבר של כח מהאומות הישנות,

the old powers of Europe,

המעצמות הישנות של אירופה,

across the Atlantic to the new emerging power

מעבר לאוקיאנוס האטלאנטי אל הכח העולה החדש

of the United States of America --

ארצות הברית -

the beginning of the American century.

התחלת המאה האמריקנית.

And of course, into the vacuum

ובתוך הואקום הזה,

where the too-old European powers used to be

שנוצר מהחלשותן של המעצמות האירופאיות

were played the two bloody catastrophes

התרחשו שני האסונות העקובות ביותר מדם

of the last century --

שהתרחשו במאה הקודמת

the one in the first part and the one in the second part: the two great World Wars.

אחד בחלקה הראשון של המאה ואחד בחלקה השני: שתי מלחמות העולם.

Mao Zedong used to refer to them as the European civil wars,

מאו דזה-דונג קרא להן מלחמות האזרחים האירופאיות.

and it's probably a more accurate way of describing them.

וזאת כנראה דרך יותר מדויקת לתאר אותן.

Well, ladies and gentlemen,

ובכן, גבירותי ורבותי,

we live at one of those times.

אנו חיים באחת מתקופות אלה.

But for us, I want to talk about three factors today.

אבל אני רוצה לדבר היום על שלושה גורמים.

And the first of these, the first two of these,

והראשון, למעשה השניים הראשונים,

is about a shift in power.

נוגעים למעבר כח.

And the second is about some new dimension which I want to refer to,

השני נוגע למימד חדש שאני רוצה להתיחס אליו,

which has never quite happened in the way it's happening now.

שמעולם לא קרה באותה צורה שהוא מתרחש עכשיו.

But let's talk about the shifts of power that are occurring to the world.

אבל בואו נדבר על מעברי הכח שמתרחשים בעולם.

And what is happening today

מה שקורה היום,

is, in one sense, frightening

הוא מעט מפחיד

because it's never happened before.

מכיון שהוא מעולם לא קרה בעבר.

We have seen lateral shifts of power --

ראינו בעבר שינויי כח מצד לצד:

the power of Greece passed to Rome

כוחה של יוון עבר לרומא,

and the power shifts that occurred

ומעברי הכח שהתרחשו

during the European civilizations --

בזמן התרבויות האירופאיות.

but we are seeing something slightly different.

אבל עכשיו אנו רואים משהו שונה.

For power is not just moving laterally

הכח אינו רק זז בין צדדים שונים,

from nation to nation.

מאומה לאומה.

It's also moving vertically.

הכח נע גם בצורה אנכית, לעומק.

What's happening today is that the power that was encased,

מה שקורה היום הוא שכח שבעבר היה מוגן,

held to accountability, held to the rule of law,

שהוחזק ע"י מחויבות המוסדות הציבוריים, ע"י שלטון החוק,

within the institution of the nation state

בתוך מבנה מדינת הלאום

has now migrated in very large measure onto the global stage.

עבר במידה רבה לזירה הגלובלית.

The globalization of power --

הגלובליזציה של הכח

we talk about the globalization of markets,

אחנו מדברים הרבה על גלובליזציה במושגי שוק

but actually it's the globalization of real power.

אבל מדובר למעשה בגלובליזציה של כח אמיתי.

And where, at the nation state level

ובמקומות שבהם, ברמת המדינה

that power is held to accountability

אותו כח היה נתון למחויבות למתן דין וחשבון

subject to the rule of law,

נתון לשלטון החוק,

on the international stage it is not.

בזירה הבין-לאומית אין זה המקרה.

The international stage and the global stage where power now resides:

הזירה הבין-לאומית והזירה העולמית שבהן הכח נמצא בימינו

the power of the Internet, the power of the satellite broadcasters,

כוחה של האינטרנט, כוחן של רשתות שידור,

the power of the money changers --

כוחם של חלפני כספים

this vast money-go-round

מעבר הכסף העצום

that circulates now 32 times the amount of money necessary

שבמסגרתו מועברת כמות כסף הגדולה פי 32 מהדרוש

for the trade it's supposed to be there to finance --

כדי לקיים את הסחר אותו הוא אמור לממן

the money changers, if you like,

חלפני הכספים הם, אם תרצו,

the financial speculators

אותם ספוקלנטים כלכליים

that have brought us all to our knees quite recently,

שהורידו את כולנו לברכינו בעבר הלא רחוק,

the power of the multinational corporations

כוחם של תאגידים רב-לאומיים

now developing budgets

שלעיתים מחזיקים בתקציבים

often bigger than medium-sized countries.

שגדולים מתקציביהם של כמה מדינות.

These live in a global space

אלה חיים במרחב גלובלי

which is largely unregulated,

שברובו אינו מוסדר,

not subject to the rule of law,

שאינו כפוף לשלטון החוק,

and in which people may act free of constraint.

שבו אנשים יכולים לפעול ללא מגבלות.

Now that suits the powerful

וזה מתאים לבעלי השררה

up to a moment.

עד נקודה מסוימת.

It's always suitable for those who have the most power

זה תמיד מתאים לבעלי הכח

to operate in spaces without constraint,

לפעול במרחבים חסרי מגבלות,

but the lesson of history is that, sooner or later,

אבל ההיסטוריה מלמדת אותנו שבמוקדם או במאוחר,

unregulated space --

מרחב שאין מוסדר,

space not subject to the rule of law --

שאינו כפוף לשלטון החוק

becomes populated, not just by the things you wanted --

מאוכלס במהירה לא רק ע"י גורמים רצויים:

international trade, the Internet, etc. --

סחר בין-לאומי, האינטרנט וכו'.

but also by the things you don't want --

אלא גם ע"י גורמים שאינם רצויים:

international criminality, international terrorism.

פשע בין-לאומי, טרור בין-לאומי.

The revelation of 9/11

התגלית של ה-11 בספטמבר

is that even if you are the most powerful nation on earth,

היא שגם אם אתה המדינה החזקה ביותר בעולם,

nevertheless,

בסופו של דבר,

those who inhabit that space can attack you

אלה החיים באותו מרחב יכולים לתקוף אותך

even in your most iconic of cities

אפילו בערים שהינן סמלי התרבות שלך

one bright September morning.

בבוקר ספטמבר בהיר.

It's said that something like 60 percent

יש האומרים כי בסביבות 60 אחוזים

of the four million dollars that was taken to fund 9/11

מארבע מיליון הדולרים שמימנו את ה-11 בספטמבר

actually passed through the institutions of the Twin Towers

עברו במוסדות השונים במגדלי התאומים

which 9/11 destroyed.

אותם השמידה ההתקפה.

You see, our enemies also use this space --

אויבינו גם משתמשים במרחב הזה,

the space of mass travel, the Internet, satellite broadcasters --

במרחב הנסיעות, האינטרנט, שידורי הלווין,

to be able to get around their poison,

על מנת להפיץ את הרעל שלהם,

which is about destroying our systems and our ways.

שעיקרו הריסת המערכות שלנו והריסת דרך החיים שלנו.

Sooner or later,

במוקדם או במאוחר,

sooner or later,

במוקדם או במאוחר,

the rule of history

החוק ההסטורי

is that where power goes

קובע כי להיכן שהכח הולך

governance must follow.

חייבים לבוא גם ממשל וסדר.

And if it is therefore the case, as I believe it is,

ואם זה אכן המקרה, כמו שאני מאמין,

that one of the phenomenon of our time

שאחת התופעות של זמננו

is the globalization of power,

היא הגלובליזציה של הכח,

then it follows that one of the challenges of our time

אז אפשר להסיק שאחד מהאתגרים של זמננו

is to bring governance to the global space.

הוא להפוך את המרחב הגלובלי בר ממשל ומסודר.

And I believe that the decades ahead of us now

ואני מאמין שהעשורים שלפנינו

will be to a greater or lesser extent turbulent

יהיו, במידה פחותה או במידה רבה, סוערים

the more or less we are able to achieve that aim:

בהתאם ליכולתנו להשיג את המטרה:

to bring governance to the global space.

להביא ממשל וסדר למרחב הגלובלי.

Now notice, I'm not talking about government.

למען הדיוק - אינני מדבר על ממשלה.

I'm not talking about setting up

אינני מדבר על הקמת

some global democratic institution.

מוסד דמוקרטי בין-לאומי.

My own view, by the way, ladies and gentlemen,

לדעתי, דרך אגב,

is that this is unlikely to be done

לא סביר שזה יקרה

by spawning more U.N. institutions.

פשוט ע"י יצירת עוד מוסדות במסגרת האו"ם.

If we didn't have the U.N., we'd have to invent it.

אם לא היה לנו את האו"ם, היינו צריכים להמציא אותו.

The world needs an international forum.

העולם צריך פורום בינ"ל.

It needs a means by which you can legitimize international action.

העולם צריך אמצעי בעזרתו אפשר לתת לגיטימציה לפעולה בין-לאומית.

But when it comes to governance of the global space,

אבל כשזה נוגע למשילות וסדר במרחב הגלובלי,

my guess is this won't happen

אני מנחש כי זה לא יקרה

through the creation of more U.N. institutions.

ע"י יצירת מוסדות או"ם נוספים.

It will actually happen by the powerful coming together

זה יקרה ע"י שיתוף פעולה של החזקים

and making treaty-based systems,

והקמת מערכות במסגרת בריתות,

treaty-based agreements,

הסכמים במסגרת בריתות,

to govern that global space.

במטרה למשול במרחב הגלובלי.

And if you look, you can see them happening, already beginning to emerge.

ואם תסתכלו, אפשר לראות את זה כבר מתחיל לקרות.

The World Trade Organization: treaty-based organization,

ארגון הסחר העולמי הוא ארגון שמבוסס על בריתות,

entirely treaty-based,

בכללו הוא מבוסס בריתות,

and yet, powerful enough to hold even the most powerful, the United States,

ועדיין, הוא מספיק חזק כדי לחייב אפילו את החזקים ביותר, את ארה"ב

to account if necessary.

לתת דין וחשבון כאשר זה נדרש.

Kyoto: the beginnings of struggling to create

קיוטו הוא תחילתו של מאבק ליצור

a treaty-based organization.

ארגון מבוסס בריתות.

The G20:

ה-G20:

we know now that we have to put together an institution

היום אנו יודעים שצריך להקים מוסד

which is capable of bringing governance

בעל יכולת להביא משילות

to that financial space for financial speculation.

למרחב הפיננסי ולתחום הספוקלציה הפיננסית.

And that's what the G20 is, a treaty-based institution.

וזה ה-G20, מוסד שמבוסס על אמנות.

Now there's a problem there,

הבעיה פה,

and we'll come back to it in a minute,

ותיכף נחזור אליה,

which is that if you bring the most powerful together

היא שאם אתה מביא ביחד את החזקים ביותר

to make the rules in treaty-based institutions,

כדי לכתוב את החוקים של מוסדות מבוססי אמנות,

to fill that governance space,

כדי למלא את האיזור הזה,

then what happens to the weak who are left out?

היא: מה קורה לחלשים ולאלה שנשארו מחוץ לאמנה?

And that's a big problem,

וזאת בעיה גדולה,

and we'll return to it in just a second.

ותיכף נחזור אליה.

So there's my first message,

אז המסר הראשון שלי הוא,

that if you are to pass through these turbulent times

שאם אנו הולכים לשרוד את הזמנים הסוערים האלה,

more or less turbulently,

באופן סוער יותר או פחות,

then our success in doing that

אז מידת ההצלחה שלנו בהשגת המטרה הזאת

will in large measure depend on our capacity

תהיה תלויה במידה רבה

to bring sensible governance

ביכולת להביא שלטון הגיוני

to the global space.

למרחב הגלובלי.

And watch that beginning to happen.

ושימו לב איך זה מתחיל לקרות.

My second point is,

הנקודה השניה שלי היא,

and I know I don't have to talk to an audience like this

ואני יודע שבפני קהל כזה לא צריך

about such a thing,

אפילו להזכיר את זה,

but power is not just shifting vertically,

אבל כח זז לא רק בצורה אנכית, מגורם אחד לשני,

it's also shifting horizontally.

אלא גם בצורה רוחבית.

You might argue that the story, the history of civilizations,

אפשר לטעון כי הסיפור, ההיסטוריה של הציוויליזציות,

has been civilizations gathered around seas --

הוא של ציוויליזציות הנמצאות על הים,

with the first ones around the Mediterranean,

כשהראשונות נמצאות בים התיכון,

the more recent ones in the ascendents of Western power around the Atlantic.

והיותר חדשות במערב מרוכזות סביב האוקיאנוס האטלנטי.

Well it seems to me

נראה לי

that we're now seeing a fundamental shift of power, broadly speaking,

שמה שאנו רואים עכשיו זה תזוזה משמעותית של כח, בצורה רוחבית,

away from nations gathered around the Atlantic [seaboard]

מהאומות שנמצאות על האוקיאנוס האטלנטי

to the nations gathered around the Pacific rim.

לאומות שנצאות סביב האוקיאנוס השקט.

Now that begins with economic power,

זה מתחיל מכח כלכלי,

but that's the way it always begins.

אבל כך זה מתחיל תמיד.

You already begin to see the development of foreign policies,

כבר עכשיו אפשר לראות התפתחות של מדינות חוץ במספר מדינות,

the augmentation of military budgets

הגדלה של תקציבים צבאיים

occurring in the other growing powers in the world.

שמתרחשים במעצמות העולות בעולם.

I think actually

אני חושב שלמעשה

this is not so much a shift from the West to the East;

לא מדובר בתזוזת כח ממערב למזרח.

something different is happening.

משהו אחר קורה.

My guess is, for what it's worth,

ההשערה שלי היא,

is that the United States will remain

שארה"ב תשאר

the most powerful nation on earth

האומה החזקה ביותר בעולם

for the next 10 years, 15,

ל-10 שנים הקרובות, אולי 15,

but the context in which she holds her power

אבל ההקשר שבה היא מחזיקה בכח שלה

has now radically altered; it has radically changed.

השתנה עכשיו בצורה קיצונית. הכח שלה השתנה בצורה קיצונית.

We are coming out of 50 years,

אנו נמצאים בסופן של 50 שנים,

most unusual years, of history

מאוד חריגות בהיסטוריה,

in which we have had a totally mono-polar world,

שבהן היה לנו עולם חד-קוטבי לחלוטין,

in which every compass needle

שבו כל מחט מצפן

for or against

בעד או נגד משהו

has to be referenced by its position to Washington --

חייבת להמדד ע"י יחסה לוושינגטון -

a world bestrode by a single colossus.

עולם הנשלט ע"י ענק אחד ויחיד.

But that's not a usual case in history.

אבל זה לא מקרה רגיל בהיסטוריה.

In fact, what's now emerging

למעשה, מה שנוצר עכשיו

is the much more normal case of history.

הוא המקרה היותר נפוץ בהיסטוריה.

You're beginning to see the emergence

מתחילים לראות את התהוותו

of a multi-polar world.

של עולם רב-קוטבי.

Up until now,

עד עכשיו,

the United States has been the dominant feature of our world.

ארה"ב היתה הכח הדומיננטי בעולמנו.

They will remain the most powerful nation,

הם יישארו האומה החזקה ביותר,

but they will be the most powerful nation

אבל הם יהיו כאלה

in an increasingly multi-polar world.

בעולם שהוא יותר ויותר רב-קוטבי.

And you begin to see the alternative centers of power building up --

ואפשר לראות את מרכזי הכח החלופיים מתחילים לגדול,

in China, of course,

בסין, כמובן,

though my own guess is that China's ascent to greatness is not smooth.

למרות שאני משער שעלייתה של סין לגדולה לא תהיה חלקה.

It's going to be quite grumpy

היא הולכת להיות רצופת מהמורות

as China begins to democratize her society

כשסין לאט לאט מתחילה להפוך ליותר דמוקרטית

after liberalizing her economy.

אחרי שהנהיגה ליברליזציה בכלכלתה.

But that's a subject of a different discussion.

אבל זה נושא לדיון אחר.

You see India, you see Brazil.

אפשר לראות את הודו, את ברזיל.

You see increasingly

אפשר לראות

that the world now looks actually, for us Europeans,

שהעולם נראה היום לאירופאים

much more like Europe in the 19th century.

הרבה יותר כמו אירופה במאה ה-19.

Europe in the 19th century:

אותה אירופה

a great British foreign secretary, Lord Canning,

ששר חוץ בריטי גדול, הלורד צ'אנינג,

used to describe it as the "European concert of powers."

כינה את מצבה כ"מאזן המעצמות האירופאי".

There was a balance, a five-sided balance.

היה מאזן כוחות בעל 5 צדדים.

Britain always played to the balance.

בריטניה תמיד העדיפה לשמור על מאזן שווה כוחות.

If Paris got together with Berlin,

אם פאריס חברה לברלין,

Britain got together with Vienna and Rome to provide a counterbalance.

בריטניה חברה לוינה ורומא כדי לספק משקל נגד.

Now notice,

עכשיו שימו לב,

in a period which is dominated by a mono-polar world,

שבתקופת העולם החד-קוטבי,

you have fixed alliances --

יש לנו בריתות קבועות:

NATO, the Warsaw Pact.

נאט"ו, ברית ורשה.

A fixed polarity of power

קוטביות כח קבועה

means fixed alliances.

משמעותה בריתות קבועות.

But a multiple polarity of power

אבל עולם רב-קוטבי

means shifting and changing alliances.

משמעותו בריתות בתזוזה ושינוי קבועים.

And that's the world we're coming into,

וזה העולם אליו אנו נכנסים,

in which we will increasingly see

שבו נראה יותר ויותר

that our alliances are not fixed.

שבריתות אינן קבועות.

Canning, the great British foreign secretary once said,

ג'ורג' קאנינג, שר החוץ הבריטי הגדול אמר פעם,

"Britain has a common interest,

"לבריטניה יש אינטרס משותף,

but no common allies."

אין לה בני ברית קבועים."

And we will see increasingly

ואנו נראה באופן הולך וגובר

that even we in the West

שאפילו אנו במערב

will reach out, have to reach out,

נושיט ידיים, נהיה חייבים לעשות זאת,

beyond the cozy circle of the Atlantic powers

מעבר למעגל הנח לנו של המעצמות האטלנטיות

to make alliances with others

ע"מ להקים בריתות עם אחרים

if we want to get things done in the world.

אם נרצה להשיג את מטרותינו בעולם.

Note, that when we went into Libya,

שימו לב שכאשר תקפנו בלוב,

it was not good enough for the West to do it alone;

זה לא היה מספיק שהמערב יעשה את זה לבד.

we had to bring others in.

היינו חייבים לשתף אחרים.

We had to bring, in this case, the Arab League in.

היינו חייבים לשתף את הליגה הערבית.

My guess is Iraq and Afghanistan are the last times

ההשערה שלי היא שאפגניסטן ועירק היו הפעמים האחרונות

when the West has tried to do it themselves,

בהן המערב ניסה לעשות דבקים לבד,

and we haven't succeeded.

וגם הן לא הצליחו.

My guess

אני חושב

is that we're reaching the beginning of the end of 400 years --

שאנו מגיעים לתחילת הסוף של תקופה בת 400 שנים,

I say 400 years because it's the end of the Ottoman Empire --

ואני אומר 400 שנים כי אני סופר מסופה של האימפריה העות'מנית,

of the hegemony of Western power,

של הגמוניית המעצמות המערביות,

Western institutions and Western values.

המוסדות המערביים והערכים המערביים.

You know, up until now, if the West got its act together,

עד עכשיו, אם המערב שינס מותניים,

it could propose and dispose

הוא יכל לתכנן ולהוציע לפועל פעולות

in every corner of the world.

בכל קצות תבל.

But that's no longer true.

אבל אין זה המקרה היום.

Take the last financial crisis

קחו את המשבר הכלכלי האחרון

after the Second World War.

אחרי מלחה"ע השנייה.

The West got together --

המערב התאחד:

the Bretton Woods Institution, World Bank, International Monetary Fund --

הסכם ברטון-וודס והמוסדות שקמו בעקבותיו: הבנק העולמי וקרן המטבע הבינ"ל

the problem solved.

והבעיה נפתרה.

Now we have to call in others.

היום אנו חייבים לשתף אחרים.

Now we have to create the G20.

היה עלינו ליצור את ה-G20.

Now we have to reach beyond the cozy circle

היום עלינו להושיט ידיים מעבר למעגל הנוח

of our Western friends.

של חברינו במערב.

Let me make a prediction for you,

הרשו לי לחזות משהו,

which is probably even more startling.

שישמע אפילו יותר מטריד.

I suspect we are now reaching the end

אני חושד שאנו מגיעים לסופה של תקופה

of 400 years

בת 400 שנים

when Western power was enough.

שבה כוחו של המערב היה מספיק.

People say to me, "The Chinese, of course,

אנשים אומרים לי "הסינים כמובן

they'll never get themselves involved

לעולם לא יערבו את עצמם

in peace-making, multilateral peace-making around the world."

במשאים ומתנים לשלום, במו"מים רב צדדיים בעולם.

Oh yes? Why not?

ולמה לא?

How many Chinese troops

כמה חיילים סינים

are serving under the blue beret, serving under the blue flag,

משרתים בכומתה הכחולה, תחת הדגל הכחול,

serving under the U.N. command in the world today?

משרתים תחת פירוד האו"ם בעולם היום?

3,700.

3,700.

How many Americans? 11.

כמה אמריקנים? 11.

What is the largest naval contingent

מהו הכח הימי הגדול ביותר

tackling the issue of Somali pirates?

שמתמודד עם בעית הפיראטים הסומאליים?

The Chinese naval contingent.

הכח הימי הסיני.

Of course they are, they are a mercantilist nation.

וזה מובן. הם אומה סוחרת.

They want to keep the sea lanes open.

הם מעוניינים בשמירה על נתיבי ים פתוחים.

Increasingly, we are going to have to do business

יותר ויותר, אני נצטרך לעבוד

with people with whom we do not share values,

אם אנשים איתם אין לנו ערכים משותפים,

but with whom, for the moment, we share common interests.

אבל שאיתם יש לנו, ולו לרגע, אינטרס משותף.

It's a whole new different way

זוהי דרך חדשה לגמרי

of looking at the world that is now emerging.

להסתכל על העולם שצץ בפנינו.

And here's the third factor,

והנה גורם שלישי,

which is totally different.

שונה לגמרי.

Today in our modern world,

בעולמנו המודרני,

because of the Internet,

בגלל האינטרנט,

because of the kinds of things people have been talking about here,

בגלל הדברים עליהם אנשים דיברו פה,

everything is connected to everything.

הכל מקושר להכל.

We are now interdependent.

אנו תלויים אחד בשני.

We are now interlocked,

אנו מקושרים אחד לשני,

as nations, as individuals,

כאומות, כפרטים,

in a way which has never been the case before,

בצורה שמעולם לא נראתה כמוה בעבר,

never been the case before.

שמעולם לא קרתה בעבר.

The interrelationship of nations,

יחסי הגומלין בין המדינות,

well it's always existed.

היו תמיד קיימים.

Diplomacy is about managing the interrelationship of nations.

דיפלומטיה היא דרך לנהל את יחסי הגומלין בין מדינות.

But now we are intimately locked together.

אבל היום אנו קשורים אחד לשני בצורה אישית.

You get swine flu in Mexico,

אם מתפרצת שפעת החזירים במקסיקו,

it's a problem for Charles de Gaulle Airport

היא הופכת לבעיה בפאריס

24 hours later.

24 שעות מאוחר יותר.

Lehman Brothers goes down, the whole lot collapses.

ליהמן ברדרס פושטת רגל - הכל מתמוטט.

There are fires in the steppes of Russia,

שריפה בערבות רוסיה

food riots in Africa.

מובילה למהומות על אוכל באפריקה.

We are all now deeply, deeply, deeply interconnected.

כולנו קשורים אחד לשני בצורה מהותית ביותר.

And what that means

ומה שזה אומר

is the idea of a nation state acting alone,

זה שהתפיסה לפיה אומה אחת פועלת לבדה,

not connected with others,

ללא קשר לאחרים,

not working with others,

ללא שיתוף פעולה עם אחרים,

is no longer a viable proposition.

איננה מעשית יותר.

Because the actions of a nation state

מכיון שפעולותיה של אומה ריבונית

are neither confined to itself,

אינן מוגבלות לגבולותיה שלה,

nor is it sufficient for the nation state itself

ומכיון שאומה ריבונית לבדה אינה יכולה

to control its own territory,

לשלוט על שטחה,

because the effects outside the nation state

בגלל שהשפעות שמקורן מחוץ לגבולות המדינה

are now beginning to affect what happens inside them.

יכולות היום להשפיע על מה שקורה בתוך אותן גבולות.

I was a young soldier

הייתי חייל צעיר,

in the last of the small empire wars of Britain.

במלחמה האחרונה בה בריטניה נלחמה כאימפריה.

At that time, the defense of my country

באותו זמן, הגנה על המדינה

was about one thing and one thing only:

נשאה משמעות אחת בלבד:

how strong was our army, how strong was our air force,

כמה חזקים היו הצבא שלנו, חיל האוויר שלנו,

how strong was our navy and how strong were our allies.

חיל הים שלנו ובני בריתינו.

That was when the enemy was outside the walls.

זה היה כאשר האויב היה חיצון.

Now the enemy is inside the walls.

כיום האויב נמצא בתוכנו.

Now if I want to talk about the defense of my country,

היום אם אני מדבר על הגנה על המדינה,

I have to speak to the Minister of Health

אני צריך לדבר עם שר הבריאות

because pandemic disease is a threat to my security,

כי מגיפה כללית היא איום על בטחוני,

I have to speak to the Minister of Agriculture

אני צריך לדבר עם שר החקלאות

because food security is a threat to my security,

כי חוסר היכולת לייצר מספיק אוכל היא איום עליי,

I have to speak to the Minister of Industry

אני צריך לדבר עם שר התעשייה והמסחר

because the fragility of our hi-tech infrastructure

כי שבריריות תשתית ההיי-טק שלנו

is now a point of attack for our enemies --

היא נקודת תורפה שאויבינו עלולים לנצל

as we see from cyber warfare --

כפי שאנו רואים מלוחמת הסייבר.

I have to speak to the Minister of Home Affairs

אני חייב לדבר עם שר הפנים

because who has entered my country,

כי מי נכנס לגבולות המדינה

who lives in that terraced house in that inner city

כי מי גר בבתים בפנים הערים

has a direct effect on what happens in my country --

יש השפעה ישירה על מה שקורה במדינה

as we in London saw in the 7/7 bombings.

כפי שראינו בסדרת הפיגועים בלונדון בשנת 2005.

It's no longer the case that the security of a country

עברו כבר הימים בהם בטחון המדינה

is simply a matter for its soldiers and its ministry of defense.

נמדד ע"י יכולות הצבא ומשרד הבטחון.

It's its capacity to lock together its institutions.

יכולתה של המדינה לשלב את כל מוסדותיה היא המכריעה.

And this tells you something very important.

וזה אומר לנו משהו מאוד חשוב.

It tells you that, in fact,

זה אומר לנו, למעשה,

our governments, vertically constructed,

שממשלותינו, הבנויות מלמטה למעלה,

constructed on the economic model of the Industrial Revolution --

הבנויות על המודל הכלכלי של המהפיכה התעשייתית -

vertical hierarchy, specialization of tasks,

היררכיה ברורה, התמחות במשימות,

command structures --

שרשראות פיקוד ברורות,

have got the wrong structures completely.

בנויות בצורה לחלוטין לא נכונה.

You in business know

אנשי העסקים שבינכם יודעים

that the paradigm structure of our time, ladies and gentlemen,

שהמבנה המכונן של זמנינו, גבירותי ורבותי,

is the network.

הוא הרשת.

It's your capacity to network that matters,

היכולת לפתח רשת קשרים היא המכריעה,

both within your governments and externally.

בתוך ומחוץ לממשלותיכם.

So here is Ashdown's third law.

אז הנה חוק אשדאון השלישי.

By the way, don't ask me about Ashdown's first law and second law

אל תשאלו אותי מהם חוקי אשדאון הראשון והשני

because I haven't invented those yet;

כי עוד לא המצאתי אותם.

it always sounds better if there's a third law, doesn't it?

זה תמיד נשמע טוב יותר אם זה נקרא החוק השלישי, לא?

Ashdown's third law is that in the modern age,

חוק אשדאון השלישי אומר שבעידן המודרני,

where everything is connected to everything,

בו הכל מחובר להכל,

the most important thing about what you can do

הדבר החשוב ביותר שאתם יכולים לעשות,

is what you can do with others.

הוא לעשות את זה עם אחרים.

The most important bit about your structure --

החלק החשוב ביותר במבנה שלכם,

whether you're a government, whether you're an army regiment,

לא משנה אם אתם ממשלה, גדוד צבאי,

whether you're a business --

או אם אתם בעסקים,

is your docking points, your interconnectors,

הוא נקודות ההשקה שלכם, החיבורים ההדדיים שלכם,

your capacity to network with others.

היכולת שלכם לפתח רשתות קשרים עם אחרים.

You understand that in industry;

אתם בתעשייה מבינים את זה.

governments don't.

ממשלות לא.

But now one final thing.

אבל עכשיו דבר אחד אחרון.

If it is the case, ladies and gentlemen -- and it is --

אם זה המקרה, גבירותי ורבותי, וזהו אכן המקרה,

that we are now locked together

שהיום אנו קשורים אחד לשני

in a way that has never been quite the same before,

בצורה שמעולם לא נראתה בעבר,

then it's also the case that we share a destiny with each other.

אז כפועל יוצא אנו חולקים גם גורל משותף.

Suddenly and for the very first time,

פתאום, בפעם הראשונה בהיסטוריה,

collective defense, the thing that has dominated us

הגנה קולקטיבית, הרעיון שהיה השולט

as the concept of securing our nations,

כתפיסה המרכזית של הבטחון הלאומי שלנו,

is no longer enough.

כבר אינו מספיק.

It used to be the case

בעבר היה זה כך

that if my tribe was more powerful than their tribe, I was safe;

שאם השבט שלי היה חזק יותר מהשבט שלך. הייתי בטוח.

if my country was more powerful than their country, I was safe;

אם ארצי היתה חזקה יותר מארצך, הייתי בטוח.

my alliance, like NATO, was more powerful than their alliance, I was safe.

אם הברית שלי, לדוגמא נאט"ו, חזקה יותר משלך, הייתי בטוח.

It is no longer the case.

זה כבר אינו המקרה.

The advent of the interconnectedness

הופעתם של החיבור ההדדי הזה

and of the weapons of mass destruction

ושל הנשק להשמדה המונית

means that, increasingly,

משמעותם שיותר ויותר

I share a destiny with my enemy.

גורלי שלי קשור בזה של אויבי.

When I was a diplomat

בימיי כדיפלומט

negotiating the disarmament treaties with the Soviet Union

בעת שהיינו במו"מ עם ברה"מ על אמנות לפירוק נשק

in Geneva in the 1970s,

בז'נבה בשנות ה-70,

we succeeded because we understood

הצלחנו להגיע להסכמות כי הבנו

we shared a destiny with them.

שגורלנו קשור בשלהם.

Collective security is not enough.

בטחון קולקטיבי אינו מספיק.

Peace has come to Northern Ireland

בצפון אירלנד הגענו להסכם על שלום

because both sides realized that the zero-sum game couldn't work.

כי שתי הצדדים הבינו שמשחק סכום-אפס לא יוכל לעבוד.

They shared a destiny with their enemies.

הם חלקו את גורלם עם אויביהם.

One of the great barriers to peace in the Middle East

אחד המחסומים הגדולים לשלום במזרח התיכון

is that both sides, both Israel and, I think, the Palestinians,

הוא ששני הצדדים, ישראל והפלשתינאים,

do not understand

לא מבינים

that they share a collective destiny.

שגורלם משותף.

And so suddenly, ladies and gentlemen,

וכך קורה, גבירותי ורבותי,

what has been the proposition

מה שהיה חלומם

of visionaries and poets down the ages

של אנשי חזון ומשוררים לאורך הזמנים

becomes something we have to take seriously

הופך למשהו שאנו צריכים לקחת ברצינות

as a matter of public policy.

כמדיניות ציבורית.

I started with a poem, I'll end with one.

התחלתי עם שיר, ואסיים עם אחד.

The great poem of John Donne's.

שירו הגדול של ג'ון דאן.

"Send not for whom the bell tolls."

"אל תשאל למי צלצלו הפעמונים."

The poem is called "No Man is an Island."

השיר נקרא גם "שום אדם איננו אי."

And it goes:

וכך הוא הולך:

"Every man's death affected me,

מותו של כל אדם מפחת בי,

for I am involved in mankind,

כי אני משורג בגזע האדם,

send not to ask

ולכן לעולם אל תשלח

for whom the bell tolls,

לשאול למי צלצלו הפעמונים,

it tolls for thee."

לך הם מצלצלים."

For John Donne, a recommendation of morality.

המלצה למוסריות, ע"פ ג'ון דאן.

For us, I think,

בשבילנו, עם זאת,

part of the equation for our survival.

מדובר בחלק מהמשוואה להשרדותינו.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)