Guy-Philippe Goldstein: How cyberattacks threaten real-world peace

Translator: Elisabeth Buffard Reviewer: Veronica Martinez Starnes

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Good afternoon.

אחר צהרים טובים.

If you have followed

אם עקבתם אחרי

diplomatic news in the past weeks,

החדשות הדיפלומטיות בשבועות האחרונים,

you may have heard of a kind of crisis

אולי שמעתם על סוג של משבר

between China and the U.S.

בין סין לארה"ב

regarding cyberattacks

בנוגע למתקפות וירטואליות

against the American company Google.

נגד החברה האמריקאית גוגל.

Many things have been said about this.

דברים רבים נאמרו על זה.

Some people have called a cyberwar

חלק מהאנשים קראו למלחמת סייבר

what may actually be

מה שאולי יכול להיות

just a spy operation --

פשוט מבצע ריגול --

and obviously, a quite mishandled one.

ובברור, אחד שטופל לא טוב.

However, this episode reveals

עם זאת, המקרה מגלה

the growing anxiety in the Western world

את החרדה הגוברת בעולם המערבי

regarding these emerging cyber weapons.

בנוגע לנשקים הוירטואליים העולים האלה.

It so happens that these weapons are dangerous.

מסתבר שהנשקים האלה מסוכנים.

They're of a new nature:

הם לא סוג חדש:

they could lead the world

הם יכולים להוביל את העולם

into a digital conflict

לקונפליקט דיגיטלי

that could turn into an armed struggle.

שיכול להפוך למאבק חמוש.

These virtual weapons can also destroy the physical world.

הנשקים הוירטואליים האלה יכולים גם להשמיד את העולם הפיסי.

In 1982, in the middle of the Cold War

ב 1982, באמצע המלחמה הקרה

in Soviet Siberia,

בסיביר הסובייטית,

a pipeline exploded with a burst of 3 kilotons,

צינור התפוצץ בפיצוץ של 3 קילוטון,

the equivalent of a fourth of the Hiroshima bomb.

מקביל לרבע מהפצצה שהוטלה על הירושימה.

Now we know today -- this was revealed

עכשיו אנחנו יודעים היום -- זה התגלה

by Thomas Reed,

על ידי תומאס ריד,

Ronald Reagan's former U.S. Air Force Secretary --

שר חיל האויר לשעבר של רונאלד רייגן --

this explosion was actually the result

שהפיצוץ הזה היה תוצאה

of a CIA sabotage operation,

של מבצע חבלה של סוכנות הביון מרכזית,

in which they had managed

בו הם הצליחו

to infiltrate the IT management systems

לחדור למערכת ניהול המידע

of that pipeline.

של הצינור ההוא.

More recently, the U.S. government revealed

לאחרונה, ממשלת ארה"ב חשפה

that in September 2008, more than 3 million people

שבספטמבר 2006, יותר משלושה מיליון אנשים

in the state of Espirito Santo in Brazil

במדינת אספיריטו סנטוס בברזיל

were plunged into darkness,

הושמו בעלטה,

victims of a blackmail operation from cyber pirates.

קורבנות של מבצע סחיטה של פירטים וירטואליים.

Even more worrying for the Americans,

יותר מדאיג לאמריקאים,

in December 2008 the holiest of holies,

בדצמבר 2009 הקדוש מכולם,

the IT systems of CENTCOM,

מרכז המידע של CENTCOM,

the central command

מרכז השליטה

managing the wars in Iraq and Afghanistan,

שמנהל את המלחמה בעיראק ואפגניסטן,

may have been infiltrated by hackers

נחדר כנראה על ידי האקרים

who used these:

שהשתמשו באלה:

plain but infected USB keys.

כונני USB פשוטים אך נגועים.

And with these keys, they may have been able

ועם הכוננים האלו, הם אולי היו מסוגלים

to get inside CENTCOM's systems,

להכנס לתוך מערכות CENTCOM,

to see and hear everything,

לראות ולשמוע כל דבר,

and maybe even infect some of them.

ואולי אפילו להדביק כמה מהם.

As a result, the Americans take the threat very seriously.

כתוצאה, האמריקאים לוקחים את האיום מאוד ברצינות.

I'll quote General James Cartwright,

אני אצטט את גנרל ג'יימס קרטרייט,

Vice Chairman of the Joint Chiefs of Staff,

סגן יושב הראש של המטכ"ל,

who says in a report to Congress

שאמר בדיווח לקונגרס

that cyberattacks could be as powerful as

שהתקפות סייבר יכולות להיות חזקות כמו

weapons of mass destruction.

נשק להשמדה המונית.

Moreover, the Americans have decided

יותר מזה, האמריקאים החליטו

to spend over 30 billion dollars

להוציא יותר מ 30 מליארד דולר

in the next five years

בחמש השנים הבאות

to build up their cyberwar capabilities.

כדי לבנות יכולות מלחמה וירטואלית.

And across the world today, we see

ובכל רחבי העולם היום, אנחנו רואים

a sort of cyber arms race,

סוג של מרוץ התחמשות וירטואלי,

with cyberwar units

עם יחידות לוחמה וירטואליות

built up by countries like North Korea

שנבנות על ידי מדינות כמו צפון קוריאה

or even Iran.

או אפילו אירן.

Yet, what you'll never hear

ועדיין, מה שלעולם לא תשמעו

from spokespeople

מדוברים

from the Pentagon or the French Department of Defence

מהפנטגון או מחלקת הביטחון הצרפתית

is that the question isn't really

זה שהשאלה היא לא באמת

who's the enemy, but actually

מי האויב, אלא למעשה

the very nature of cyber weapons.

הטבע האמיתי של נשקי סייבר.

And to understand why, we must look at how,

וכדי להבין למה, אנחנו צריכים להביט איך,

through the ages, military technologies

במהלך השנים, טכנולוגיות צבאיות

have maintained or destroyed

שמרו או השמידו

world peace.

את השלום העולמי.

For example,

לדוגמה,

if we'd had TEDxParis

אם היה לנו את TEDxParis

350 years ago,

לפני 350 שנה,

we would have talked about the military innovation of the day --

היינו מדברים על ההמצאות הצבאיות של אותם ימים --

the massive Vauban-style fortifications --

הביצורים המאסיביים בסגנון וואובאן --

and we could have predicted

והיינו יכולים לחזות

a period of stability in the world or in Europe.

תקופה של יציבות בעולם או באירופה.

which was indeed the case in Europe

שזה באמת היה המקרה באירופה

between 1650 and 1750.

בין 1650 ו 1750.

Similarly, if we'd had this talk

בדומה, אם היינו עושים את ההרצאה הזו

30 or 40 years ago, we would have seen

לפני 30 או 40 שנה, היינו רואים

how the rise of nuclear weapons,

איך העלייה של נשקים גרעיניים,

and the threat of mutually assured destruction they imply,

והאיום של השמדה הדדית מובטחת שנובעת מהם,

prevents a direct fight between the two superpowers.

מונעת קרב ישיר בין שתי המעצמות.

However, if we'd had this talk 60 years ago,

עם זאת, אם היתה לנו את השיחה הזו לפני 60 שנה,

we would have seen how the emergence

היינו רואים את העלייה

of new aircraft and tank technologies,

של טכנולוגיות מטוסים וטנקים חדשות,

which give the advantage to the attacker,

שנתנה את העדיפות לתוקף,

make the Blitzkrieg doctrine very credible

והפכה את דוקטרינת הבליצקריג לאפשרית

and thus create the possibility of war in Europe.

וכך יצרה את האפשרות למלחמה באירופה.

So military technologies

אז טכנולוגיות צבאיות

can influence the course of the world,

יכולות להשפיע על מהלך העולם,

can make or break world peace --

יכולות ליצור או לשבור שלום עולמי --

and there lies the issue with cyber weapons.

ושם נמצאת הבעיה עם נשקי סייבר.

The first issue:

הבעיה הראשונה:

Imagine a potential enemy announcing

דמיינו אויב פוטנציאלי מכריז

they're building a cyberwar unit,

שהם בונים יחידת סייבר,

but only for their country's defense.

אבל רק להגנת מדינתם.

Okay, but what distinguishes it

אוקיי, אבל מה מבדיל אותה

from an offensive unit?

מיחידה התקפית?

It gets even more complicated

זה נעשה אפילו יותר מסובך

when the doctrines of use become ambiguous.

כשדוקטרינת השימוש הופכת לדו משמעית.

Just 3 years ago, both the U.S. and France

רק לפני 3 שנים, גם ארה"ב וגם צרפת

were saying they were investing militarily in cyberspace,

אמרו שהן חוקרות צבאית את הרשת,

strictly to defend their IT systems.

רק בשביל להגן על מערכות המידע שלהן.

But today both countries say

אבל היום שתי המדינות אומרות

the best defense is to attack.

שההגנה הטובה ביותר היא התקפה.

And so, they're joining China,

וכך, הן מצטרפות לסין,

whose doctrine of use for 15 years has been

שדוקטרינת השימוש שלה כבר 15 שנה היתה

both defensive and offensive.

גם הגנתית וגם התקפית.

The second issue:

הבעיה השניה:

Your country could be under cyberattack

המדינה יכולה להיות תחת מתקפת סייבר

with entire regions plunged into total darkness,

עם אזורים שלמים שמוטלים לאפלה מוחלטת,

and you may not even know

ואתם אפילו לא תדעו

who's attacking you.

מי תוקף אתכם.

Cyber weapons have this peculiar feature:

לנשקי סייבר יש את התכונה המעניינת הזו:

they can be used

אפשר להשתמש בהם

without leaving traces.

בלי להשאיר עקבות.

This gives a tremendous advantage to the attacker,

זה נותן יתרון עצום לתוקף,

because the defender

מפני שהמגן

doesn't know who to fight back against.

לא יודע נגד מי להילחם בחזרה.

And if the defender retaliates against the wrong adversary,

ואם המגן תוקף את היריב הלא נכון,

they risk making one more enemy

הם מסתכנים בעוד אוייב

and ending up diplomatically isolated.

ומגיעים לבידוד דיפלומטי.

This issue isn't just theoretical.

זה לא רק תאורטי.

In May 2007, Estonia was the victim of cyberattacks,

במאי 2007, אסטוניה היתה קורבן של התקפות סייבר,

that damaged its communication

שפגעו במערכות התקשורת

and banking systems.

והבנקאות שלה.

Estonia accused Russia.

אסטוניה האשימה את רוסיה.

But NATO, though it defends Estonia,

אבל נאט"ו, למרות שהגנה על אסטוניה,

reacted very prudently. Why?

הגיבה מאוד בזהירות. למה?

Because NATO couldn't be 100% sure

מפני שנאט"ו לא היתה יכולה להיות בטוחה ב 100%

that the Kremlin was indeed behind these attacks.

שהקרמלין באמת היה מאחורי המתקפות האלו.

So to sum up, on the one hand,

אז לסיכום, מצד אחד,

when a possible enemy announces

כשאוייב פוטנציאלי מודיע

they're building a cyberwar unit,

שהם בונים יחידת סייבר,

you don't know whether it's for attack

אתם לא יודעים אם זה בשביל התקפה

or defense.

או הגנה.

On the other hand,

מצד שני,

we know that these weapons give an advantage to attacking.

אנחנו יודעים שהנשקים האלו נותנים יתרון למתקפה.

In a major article published in 1978,

במאמר חשוב שפורסם ב 1978,

Professor Robert Jervis of Columbia University in New York

פרופסור רוברט ג'רויס מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק

described a model to understand

תאר מודל להבנה

how conflicts could arise.

של איך קונפליקטים יכולים להווצר.

In this context,

בהקשר הזה,

when you don't know if the potential enemy

כשאתם לא יודעים אם האויב הפוטנציאלי

is preparing for defense or attack,

מתכונן להגנה או התקפה,

and if the weapons give an advantage to attacking,

ואם הנשקים נותנים יתרון להתקפה,

then this environment is

אז הסביבה הזו

most likely to spark a conflict.

נמצאת בסבירות גבוהה להצית קונפליקט.

This is the environment that's being created

זו הסביבה שנוצרת

by cyber weapons today,

על ידי נשקי סייבר כיום,

and historically it was the environment in Europe

והיסטורית זו היתה הסביבה באירופה

at the onset of World War I.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה.

So cyber weapons

אז נשקי סייבר

are dangerous by nature,

מסוכנים במקור,

but in addition, they're emerging

אבל בנוסף, הם מתגלים

in a much more unstable environment.

בסביבה הרבה פחות יציבה.

If you remember the Cold War,

אם אתם זוכרים את המלחמה הקרה,

it was a very hard game,

זה היה משחק מאוד קשה,

but a stable one played only by two players,

אבל מאוד יציב ששוחק על ידי שני שחקנים בלבד,

which allowed for some coordination between the two superpowers.

מה שאיפשר קצת תאום בין שתי המעצמות.

Today we're moving to a multipolar world

היום אנחנו נעים לכיוון עולם מולטיפולארי

in which coordination is much more complicated,

בו תאום הוא הרבה יותר מסובך,

as we have seen at Copenhagen.

כמו שראינו בקופנהגן.

And this coordination may become even trickier

והתאום הזה יעשה tפילו מסובך יותר

with the introduction of cyber weapons.

עם ההצגה של נשקי סייבר.

Why? Because no nation

למה? מפני שאף אומה

knows for sure whether its neighbor

לא יודעת בבטחון אם שכנתה

is about to attack.

עומדת לתקוף.

So nations may live under the threat

אז אומות יכולות לחיות תחת האיום

of what Nobel Prize winner Thomas Schelling

של מה שזוכה פרס נובל תומאס שלינג

called the "reciprocal fear of surprise attack,"

כינה "הפחד הדו צדדי מהתקפת פתע,"

as I don't know if my neighbor

כי אני לא יודע אם השכן שלי

is about to attack me or not --

עומד לתקוף אותי או לא --

I may never know --

אולי לעולם לא אדע --

so I might take the upper hand

אז אולי אקח את היד העליונה

and attack first.

ואתקוף קודם.

Just last week,

רק בשבוע שעבר,

in a New York Times article dated January 26, 2010,

במאמר של הניו יורק טייס שמתוארך 26 בינואר 2010,

it was revealed for the first time that

התגלה לראשונה

officials at the National Security Agency

שאנשים מסוכנות הבטחון הלאומית

were considering the possibility of preemptive attacks

שקלו את האפשרות של מתקפה מקדימה מונעת

in cases where the U.S. was about

במקרים שארה"ב היתה

to be cyberattacked.

צפויה להיות תחת מתקפת סייבר.

And these preemptive attacks

ומתקפות המנע האלה

might not just remain

לא בטוח היו נשארות

in cyberspace.

במרחב הוירטואלי.

In May 2009, General Kevin Chilton,

במאי 2009, גנרל קווין צ'ילטון,

commander of the U.S. nuclear forces,

מפקד הכוחות הגרעיניים של ארה"ב,

stated that in the event of cyberattacks against the U.S.,

הצהיר שבמקרה של מתקפת סייבר על ארה"ב,

all options would be on the table.

כל האופציות נמצאות על השולחן.

Cyber weapons do not replace

נשקי סייבר לא מחליפים

conventional or nuclear weapons --

נשקים קונבנציונאליים או גרעיניים --

they just add a new layer to the existing system of terror.

הם פשוט מוסיפים שכבה חדשה למערכת האימה הקיימת.

But in doing so, they also add their own risk

אבל בכך, הן גם מוסיפות סיכון

of triggering a conflict --

של הצתת קונפליקט --

as we've just seen, a very important risk --

כמו שרק ראינו, סיכון מאוד חשוב --

and a risk we may have to confront

וסיכון שאולי נצטרך לעמוד מולו

with a collective security solution

עם פיתרון הגנתי מלא

which includes all of us:

שכולל את כולנו:

European allies, NATO members,

מדינות אירופאיות, חברי נאט"ו,

our American friends and allies,

חברינו ושותפיינו האמריקאים,

our other Western allies,

שותפינו המערביים האחרים,

and maybe, by forcing their hand a little,

ואולי, על ידי כיפוף ידייהם מעט,

our Russian and Chinese partners.

שותפינו הרוסים והסינים.

The information technologies

טכנולוגיות המידע

Joël de Rosnay was talking about,

שג'ואל דה רוסני דיבר עליהן,

which were historically born from military research,

שנולדו היסטורית ממחקר צבאי,

are today on the verge of developing

היוםעל סף פיתוח

an offensive capability of destruction,

יכולת התקפית הרסנית,

which could tomorrow, if we're not careful,

שיכולה מחר, אם לא נזהר,

completely destroy world peace.

להרוס לחלוטין את השלום העולמי.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)