Mark Forsyth: What's a snollygoster? A short lesson in political speak

Translator: Morton Bast Reviewer: Thu-Huong Ha

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

One of my favorite words in the whole of the Oxford English Dictionary

אחת המילים האהובות עלי בכל

מילון אוקספורד היא "סנוליגוסטר."

is "snollygoster,"

just because it sounds so good.

רק בגלל שהיא נשמעת כל כך טוב.

והפירוש של סנוליגוסטר הוא

And what snollygoster means is "a dishonest politician."

"פוליטיקאי לא ישר."

Although there was a 19th-century newspaper editor

למרות שהיה עורך עיתון מהמאה ה19

שהגדיר את זה יותר טוב כשאמר,

who defined it rather better when he said,

"A snollygoster is a fellow who seeks office

"סנוליגוסטר הוא בחור שמחפש משרה

regardless of party, platform or principle,

בלי קשר למפלגה, פלטפורמה או עיקרון,

וכשהוא מנצח,

and who, when he wins,

gets there by the sheer force of monumental talknophical assumnancy."

מגיע לשם רק בכוח

של הנחה טקנופילית אדירה."

(Laughter)

(צחוק)

Now, I have no idea what "talknophical" is.

עכשיו אין לי מושג מה זה "טקנופילי".

Something to do with words, I assume.

משהו שקשור למילים, אני מניח.

אבל זה מאוד חשוב שהמילים הן במרכז הפוליטיקה,

But it's very important that words are at the center of politics,

וכל הפוליטיקאים יודעים שהם צריכים לנסות ולשלוט בשפה.

and all politicians know they have to try and control language.

It wasn't until, for example, 1771

רק ב1771, לדוגמה,

that the British Parliament allowed newspapers to report

הפרלמנט הבריטי הרשה לעיתונים לדווח

the exact words that were said in the debating chamber.

את המילים המדוייקות שנאמרו בחדר הדיונים.

And this was actually all down to the bravery

וזה היה למעשה תלוי לגמרי באומץ

של בחור עם שם מיוחד והוא בראס (פליז) קרוסבי,

of a guy with the extraordinary name of Brass Crosby,

who took on Parliament.

שהתנגד לפרלמנט.

And he was thrown into the Tower of London

והוא הושלך למגדל לונדון

ונכלא,

and imprisoned,

אבל הוא היה אמיץ מספיק,

but he was brave enough,

הוא היה אמיץ מספיק כדי ללכת נגדם,

he was brave enough to take them on, and in the end,

ובסופו של דבר היתה לו תמיכה ציבורית רחבה כל כך שהוא זכה.

he had such popular support in London that he won.

ורק כמה שנים מאוחר יותר

And it was only a few years later

that we have the first recorded use of the phrase "as bold as brass."

מופיע התיעוד הראשון של השימוש במונח

"אמיץ כבראס."

רוב האנשים חושבים שזה קשור למתכת.

Most people think that's down to the metal.

זה לא. זה קשור לאיש שפעל

It's not; it's down to a campaigner for the freedom of the press.

לחופש העיתונות.

But to really show you how words and politics interact,

אבל כדי להראות לכם באמת איך

מילים ופוליטיקה מתקשרים,

אני רוצה להחזיר אתכם לארצות הברית,

I want to take you back to the United States of America,

just after they'd achieved independence.

מיד אחרי שהם השיגו את העצמאות.

And they had to face the question

והם היו צריכים לעמוד מול השאלה

של איך לקרוא לג'ורג' וושינגטון, המנהיג שלהם.

of what to call George Washington, their leader.

They didn't know.

הם לא ידעו.

What do you call the leader of a republican country?

איך קוראים למנהיג של מדינה רפובליקנית?

And this was debated in Congress for ages and ages.

וזה היה דיון בקונגרס שנמשך זמן רב.

And there were all sorts of suggestions on the table,

והיו כל מיני הצעות על השולחן,

שאולי היו מצליחות.

which might have made it.

I mean, some people wanted him to be called

כלומר, חלק מהאנשים רצו לקרוא לו

צ'יף מגיסטר וושינגטון,

"Chief Magistrate Washington,"

and other people, "His Highness, George Washington,"

ואנשים אחרים, הוד מעלתו ג'ורג' וושינגטון,

and other people,

ואחרים, מגן החרויות של אנשי ארצות הברית של אמריקה וושינגטון.

"Protector of the Liberties

of the People of the United States of America Washington."

Not that catchy.

לא כ"כ קליט.

Some people just wanted to call him king --

חלק מהאנשים פשוט רצו לקרוא לו מלך.

הם חשבו שזה בדוק ומנוסה.

it was tried and tested.

They weren't even being monarchical,

והם אפילו לא היו מלוכניים שם,

היה להם את הרעיון שיכול להיות מלך נבחר

they had the idea that you could be elected king for a fixed term.

לתקופה קבועה.

And, you know, it could have worked.

ואתם יודעים, זה יכול היה לעבוד.

And everybody got insanely bored,

וכולם השתעממו לגמרי למעשה,

because this debate went on for three weeks.

מפני שהוויכוח המשיך שלושה שבועות.

I read a diary of this poor senator who just keeps coming back,

קראתי יומן של סנאטור מסכן,

שפשוט חזר כל הזמן, "עדיין בנושא הזה."

"Still on this subject."

והסיבה לעיכוב ולשעמום היתה

And the reason for the delay and the boredom

was that the House of Representatives were against the Senate.

שבית הנבחרים היה נגד הסנאט.

בית הנבחרים לא רצה שוושינגטון

The House of Representatives didn't want Washington to get drunk on power.

ישתכר מכוח.

They didn't want to call him "king," in case that gave him ideas,

הם לא רצו לקרוא לו מלך

למקרה שזה יתן לו רעיונות, או ליורש שלו רעיונות.

or his successor ideas.

אז הם רצו לתת לו את התואר הכי צנוע, קטן,

So they wanted to give him the humblest, meagerest,

most pathetic title that they could think of.

פתטי שהם יכלו לחשוב עליו.

והתואר הזה היה "נשיא."

And that title ...

was "President."

(Laughter)

"President." They didn't invent the title.

נשיא. הם לא המציאו את התואר. הוא היה קיים לפני כן,

I mean, it existed before,

but it just meant somebody who presides over a meeting.

אבל זה רק אמר "מישהו שמנהל ישיבה".

It was like the foreman of the jury.

זה היה כמו נציג חבר המושבעים.

And it didn't have much more grandeur

ולא היה לזה הרבה יותר כבוד

מהמונח "מנהל עבודה" או "אחראי."

than the term "foreman" or "overseer."

There were occasional presidents of little colonial councils

היו נשיאים לפעמים של מועצות קולוניאליות קטנות

and bits of government,

וחלקים של ממשל, אבל זה היה באמת תואר כלומי.

but it was really a nothing title.

ולכן הסנאט התנגד לזה.

And that's why the Senate objected to it.

הם אמרו, זה מגוכח, אתם לא יכולים לקרוא לו נשיא.

They said, "That's ridiculous! You can't call him 'President.'

הבחור צריך ללכת לחתום על הסכמים ולפגוש מכובדים זרים.

This guy has to go and sign treaties and meet foreign dignitaries.

Who's going to take him seriously if he's got a silly little title

ומי יקח אותו ברצינות

אם יהיה לו את התואר הקטן והמטופש

כמו נשיא ארצות הברית של אמריקה?

like 'President of the United States of America'?"

(Laughter)

And after three weeks of debate, in the end,

ואחרי שלושה שבועות של דיון, בסופו של דבר

the Senate did not cave in.

הסנאט לא התקפל.

Instead, they agreed to use the title "President" for now.

במקום הם הסכימו להשתמש בתואר "נשיא" בינתיים,

אבל הם גם רצו שזה יהיה מובן לחלוטין

But they also wanted it absolutely set down

שהם לא הסכימו עם זה

that they didn't agree with it,

מבחינה של כבוד לדעות ולהתנהגות של אומות מתורבתות,

from a decent respect for the opinions and practice of civilized nations,

whether under republican or monarchical forms of government,

בין אם תחת צורות שלטון רפובליקאיות או מונארכיות,

whose custom it is to annex,

שנהוג שם לצרף,

through the office of the Chief Magistrate,

דרך משרד ראש בית המשפט, תארים של כבוד --

titles of respectability --

לא נשיא מחורבן --

not bloody "President."

וזה בתקשורת עם אומות נכריות,

And that, in the intercourse with foreign nations,

הוד מלכותו של אנשי ארצות הברית

the majesty of the people of the United States

may not be hazarded by an appearance of singularity --

לא יהיה נתון בסכנה של להראות יחודי,

i.e., we don't want to look like bloody weirdos.

כלומר, אנחנו לא רוצים להראות כמו אידיוטים מוזרים.

עכשיו אתם יכולים ללמוד שלושה דברים מעניינים מזה.

Now, you can learn three interesting things from this.

ראשית -- וזה האהוב עלי --

First of all -- and this is my favorite --

is that, so far as I've ever been able to find out,

ככל שאני הצלחתי למצוא,

הסנאט מעולם לא אימץ את התואר נשיא.

the Senate has never formally endorsed the title of President.

Barack Obama, President Obama, is there on borrowed time,

ברק אובמה, הנשיא אובמה, נמצא שם על זמן שאול,

just waiting for the Senate to spring into action.

רק מחכה שהסנאט יקפוץ לפעולה.

(Laughter)

The second thing you can learn

הדבר השני שאפשר ללמוד הוא

שכשממשלה אומרת שזה מצב זמני --

is that, when a government says that this is a temporary measure --

(צחוק) --

(Laughter)

you can still be waiting 223 years later.

אתם עדיין יכולים לחכות 223 שנה מאוחר יותר.

אבל הדבר השלישי שאתם יכולים ללמוד,

But the third thing you can learn -- and this is the really important one,

וזה הדבר החשוב ביותר,

זו הנקודה שאני רוצה להשאיר אתכם איתה,

the point I want to leave you on --

זה שהתואר, נשיא ארצות הברית של אמריקה,

is that the title, "President of the United States of America,"

doesn't sound that humble at all these days, does it?

לא נשמע כזה צנוע בימינו, נכון?

Something to do with the slightly over 5,000

משהו שנוגע ליותר מ 5000

nuclear warheads he has at his disposal

ראשים גרעיניים שעומדים לרשותו

והכלכלה הכי גדולה בעולם

and the largest economy in the world

וצי מל"טים וכל הדברים האלה.

and a fleet of drones and all that sort of stuff.

Reality and history have endowed that title with grandeur.

המציאות וההיסטוריה עטפו את התואר בגדלות.

And so the Senate won in the end.

וכך הסנאט זכה בסוף.

They got their title of respectability.

הם קיבלו את התואר ואת הכבוד.

And also, the Senate's other worry, the appearance of singularity --

וגם, הדאגה השניה של הסנאט, המראה של יחודיות --

well, it was a singularity back then.

ובכן, זו היתה יחודיות אז.

But now, do you know how many nations have a president?

אבל עכשיו, אתם יודעים לכמה אומות יש נשיא?

מאה ארבעים ושבע.

A hundred and forty-seven.

All because they want to sound like the guy

הכל בגלל שהם רצו להישמע כמו

who's got the 5,000 nuclear warheads, etc.

הבחור שיש לו 5000 ראשי קרב גרעיניים, וכו'.

וכך, בסופו של דבר, הסנאט זכה

And so, in the end, the Senate won

ובית הנבחרים הפסיד,

and the House of Representatives lost ...

because nobody's going to feel that humble

מפני שאף אחד לא ירגיש כל כך צנוע

כשנאמר להם שהם עכשיו

when they're told that they are now

נשיא ארצות הברית של אמריקה.

the President of the United States of America.

And that's the important lesson I think you can take away,

וזה השיעור החשוב שאני חושב שאתם יכולים לקחת,

וזה שאני רוצה להשאיר אתכם איתו.

and the one I want to leave you with.

פוליטיקאים מנסים לבחור מילים ולהשתמש במילים כדי לעצב את המציאות

Politicians try to pick and use words to shape and control reality,

ולשלוט במציאות, אבל למעשה,

but in fact,

reality changes words far more than words can ever change reality.

המציאות משנה מילים הרבה יותר

ממה שמילים משנות את המציאות.

תוזה רבה לכם.

Thank you very much.