How vulnerability makes you a better leader | Tracy Young

Transcriber: TED Translators Admin Reviewer: Joanna Pietrulewicz

תרגום: Gal Friedman עריכה: Ido Dekkers

My parents were refugees of communism.

ההורים שלי היו פליטי קומוניזם.

Growing up, I watched my mom and dad

בילדות, ראיתי את אמא ואבא שלי

work two full-time jobs without ever complaining,

עובדים בשתי משרות מלאות בלי שום תלונה,

so my siblings and I could live a better life than they did.

כדי שאני והאחים שלי נוכל לחיות חיים יותר טובים משלהם.

I was proud to be their daughter.

הייתי גאה להיות הבת שלהם.

And I understood the immigrant part of my identity well.

והבנתי את החלק ההגירתי בזהות שלי טוב.

The female part of my identity, however, was much harder for me to own.

אבל את החלק הנשי בזהות שלי היה לי קשה יותר לאמץ.

I never wanted to draw attention to my gender,

אף פעם לא רציתי למשוך תשומת לב למגדר שלי

because I was afraid I wouldn’t be taken seriously as a CEO.

בגלל שחששתי שלא ייקחו אותי ברצינות בתור מנכ“לית.

So I focused my energy on the things that I thought were important,

אז מיקדתי את האנרגיה שלי במה שתפסתי כחשוב,

stuff like making my team laugh.

דברים כמו להצחיק את הצוות שלי.

I remember I would painstakingly write and rehearse jokes

אני זוכרת את הקפדנות שבה כתבתי והתאמנתי על בדיחות

before every all-hands.

לפני כל ישיבת חברה.

Or I'd be the first one in the office and the last one out,

או שהייתי הראשונה והאחרונה במשרד

because I thought that these things mattered.

בגלל שחשבתי שהדברים האלו חשובים.

When I was six months pregnant,

כשהייתי בהריון בחודש שישי,

one of our large competitors reached out, wanting to talk about acquiring us.

אחד המתחרים הגדולים שלנו פנה אלינו כדי לדבר על לקנות אותנו.

Every startup wants the option to be bought,

כל סטארט-אפ רוצה את האפשרות שיקנו אותו,

but it really got under my skin

אבל ממש התרגזתי

when during conversations with these strangers

כשבמהלך שיחות עם הזרים האלה,

who I was negotiating with,

שניהלו איתי משא ומתן,

their eyes would sometimes wander to my pregnant belly.

העיניים שלהם לפעמים נדדו לבטן ההריונית שלי.

I went into labor the same night of our user conference.

נכנסתי לצירים בלילה של כנס המשתמשים שלנו.

The weeks leading up to the event,

בשבועות שלפני האירוע,

watching our team prepare for our big product unveiling,

בזמן שהסתכלתי על הצוות מתכונן לחשיפת המוצר החגיגית שלנו,

I wondered how many male CEOs would skip their own conference

תהיתי כמה מנכ“לים גברים היו מוותרים על הכנס של עצמם

for the birth of their child.

לטובת הלידה של הילדה או הילד שלהם.

I assumed most would.

הנחתי שהרב היו עושים את זה.

But I kept reasoning with myself that if I wasn't pregnant,

אבל המשכתי להגיד לעצמי שאם לא הייתי בהריון,

there'd be no question whether I'd be there or not.

בכלל לא הייתה שאלה אם הייתי מגיעה או לא.

So I have to be there,

אז אני חייבת להיות שם.

forcing myself to parade my nine-month pregnancy,

להכריח את עצמי להסתובב שם עם הריון של חודש תשיעי,

work the halls as hosts on my feet for 14 hours was a bad idea in hindsight.

לתקתק במסדרונות במשך 14 שעות על הרגליים בתור המארחת, במבט לאחור זה היה רעיון רע.

The moment I arrived home, my water broke and my contractions started

ברגע שהגעתי הבייתה, ירדו לי המים והתחילו לי צירים

and I wouldn't hear my son's first cry for another 32 hours.

ועד ששמעתי את הבכי הראשון שלי הבן שלי עברו עוד 32 שעות.

When my baby was six weeks old, I went back to work.

כשהתינוק שלי היה בן שישה שבועות, חזרתי לעבודה.

Our M and A had fallen through by then,

בשלב הזה ניסיון הרכישה ע“י המתחרה שלנו כבר נפל

and I was determined to fundraise a war chest to fight them back.

ואני הייתי נחושה לגייס מספיק כסף כדי להלחם בהם.

But I was still bleeding from several tears in my vagina

אבל עדיין דיממתי מכמה קרעים בנרתיק שלי

from pushing out a baby.

כתוצאה מזה שדחפתי החוצה תינוק.

To this day, I still ask myself

עד היום אני עדיין שואלת את עצמי

why I rushed back to work when I wasn't ready.

למה מיהרתי לחזור לעבודה כשלא הייתי מוכנה.

And I realize now it was because I was afraid.

ואני מבינה עכשיו שזה היה כי פחדתי.

I was so afraid of what people might think of me

כל כך פחדתי ממה שאנשים אולי יחשבו עליי

as a new mother and CEO.

בתור אמא טרייה ומנכ“לית.

I was afraid that they would think that my priorities had changed.

פחדתי שיחשבו שסדרי העדיפויות שלי השתנו.

So I pressured myself into proving to everyone

אז לחצתי על עצמי להוכיח לכולם

that I was as dedicated to the company as ever.

שהייתי מסורה לחברה בדיוק כמו תמיד.

I would spend the next two months fundraising to secure our war chest.

ביליתי את החודשיים הבאים בגיוס הכספים שלנו.

I had a full schedule and I needed to pump milk,

הלו“ז שלי היה מלא והייתי צריכה לשאוב חלב,

but I didn't have the courage to ask for 50 million dollars

אבל לא היה לי אומץ לבקש 50 מיליון דולר

and ask to use their mother's room.

וגם לבקש להשתמש בחדר האמהות שלהם.

So how does one pump milk on Sand Hill Road?

אז איך את שואבת חלב בדרך סנד היל?

Well, I would park my car

ובכן, הייתי מחנה את המכונית שלי

in front of someone's super nice home in Palo Alto.

מול הבית הסופר-יפה של מישהו בפאלו אלטו.

I'd undress and extract milk from my breasts

הייתי מתפשטת ושואבת חלב מהשדיים שלי

with a silicone hand pump.

עם משאבת סיליקון ידנית.

It worked out, I guess.

זה עבד, אני מניחה.

We secured a lead investor for our series C

השגנו משקיע ראשי לסבב הגיוס השלישי שלנו.

and then our competitors came back with a revised offer,

ואז המתחרים שלנו חזרו עם הצעה מתוקנת,

and we decided to sell to them for 875 million dollars.

והחלטנו למכור להם עבור 875 מיליון דולר.

A few months after the acquisition I became pregnant for the second time.

כמה חודשים אחרי הרכישה נכנסתי להריון בפעם השנייה.

And shortly after, I found out I had a miscarriage.

וזמן קצר לאחר מכן גיליתי שהפלתי.

While with my team ...

בזמן שהייתי עם הצוות שלי...

I felt it slip out of me.

הרגשתי את זה מחליק החוצה ממני.

I went to the bathroom ...

הלכתי לשירותים...

and it fell to the floor.

וזה נפל על הרצפה.

I didn't know what to do,

לא ידעתי מה לעשות

so I just walked back out to the team, pretending as if nothing happened.

אז פשוט יצאתי החוצה אל הצוות שלי והעמדתי פנים ששום דבר לא קרה.

It took going through infertility, miscarriage,

הייתי צריכה לעבור אי פוריות, הפלה,

pregnancy, giving birth without any drugs, while running a company

הריון, לידה ללא משככי כאבים, בזמן ניהול חברה

for me to realize how wrong I was to hide my womanhood

כדי להבין כמה טעיתי כשהסתרתי את הנשיות שלי

as if it's something I'm ashamed of.

כאילו שזה משהו שאני מתביישת בו.

For so long, I thought I had to be what I thought a good male CEO looked like

במשך כ“כ הרבה זמן, חשבתי שאני צריכה להיות מה שאני חושבת שמנכ“ל גבר טוב צריך להיות

so that I wouldn't be judged or treated differently.

כדי שלא ישפטו או יתייחסו אליי אחרת.

I was so constricted by my belief that businesses value maleness more.

הייתי כל כך מוגבלת ע“י האמונה שלי שעסקים מעריכים גבריות יותר.

And it made me afraid to be a woman,

וזה גרם לי לפחד להיות אישה

which meant I hid a massive part of who I was from everyone.

מה שאמר שהחבאתי חלק עצום ממי שהייתי מכולם.

When I dared to be fully myself,

כשהעזתי להיות לגמרי עצמי

when I dared to trust and share my frustrations

כשהעזתי לבטוח ולשתף את התסכולים שלי

and my anger and my sadness and my tears with my team,

ואת הכעס שלי ואת העצב שלי ואת הדמעות שלי עם הצוות שלי

I became a much happier and more effective leader

הפכתי להיות מנהיגה הרבה יותר שמחה ויעילה

because I was finally honest in who I was.

בגלל שסוף סוף הייתי כנה לגבי מי שהייתי.

And my team responded to that.

והצוות שלי הגיב לזה.

One of the most important side effects of leading as my complete raw self

אחת מתופעות הלוואי הכי חשובות של להנהיג בתור מי שאני באמת

was seeing our culture evolve

הייתה לראות את התרבות שלנו מתפתחת

to a more close-knit and effective version of itself.

לגרסה יותר מלוכדת ויעילה של עצמה.

I remember we had several back to back rough quarters.

אני זוכרת שהיו לנו כמה רבעונים קשים ברציפות.

It felt like everything was in shambles

התחושה הייתה שהכל מתפורר

and I didn't have time to prepare for an all-hands.

ולא היה לי זמן להתכונן לישיבת חברה.

And then it was time for me to speak.

ואז הגיע הרגע שבו הייתי צריכה לדבר.

So I walked up to the mic cold and I started talking openly

אז הלכתי למיקרופון בלי הכנה והתחלתי לדבר בפתיחות

about my concerns, my concerns on competition,

על החששות שלי, החששות שלי בנוגע לתחרות,

the mistakes we had made in sales strategy,

הטעויות שעשינו באסטרטגיית המכירות שלנו,

really exposing the weaknesses of our company.

ממש חשפתי את החולשות של החברה שלנו.

And I asked the team for help.

וביקשתי מהצוות עזרה.

That completely changed the conversation

זה לחלוטין שינה את השיח

and how we would build and solve problems together.

ואת האופן שבו בנינו ופתרנו בעיות יחד.

As we collectively brought our full selves to work,

ככל שכולנו הבאנו לעבודה את כל כולנו,

we were able to accomplish so much more in terms of revenue growth

הצלחנו להשיג כל כך הרבה יותר מבחינת גידול רווחים

and the most products shipped the company had seen.

ומבחינת שיאים בשליחת מוצרים בחברה.

And it progressed us from a startup to medium-sized business.

וזה קידם אותנו מסטרט-אפ לחברה בגודל בינוני.

Whoever you are, if you're thinking about starting a startup,

לא משנה מי את או אתה, אם אתם חושבים על הקמת סטרט-אפ,

or you’re thinking about leading,

או אם אתם חושבים על מנהיגות,

do it

תעשו את זה

and don't be afraid to trust and be yourself completely.

ואל תחששו לבטוח ולהיות עצמכם לגמרי.

I wish I knew that a decade ago.

הלוואי שהייתי יודעת את זה לפני עשור.

And learn from my mistakes.

ותלמדו מהטעויות שלי.

If you find yourself fundraising on Sand Hill, needing to pump milk,

אם את מוצאת את עצמך מגייסת כספים בסנד היל, צריכה לשאוב חלב,

go use their nice-ass mother’s rooms.

לכי להשמש בחדרי האמהות המפונפנים שלהם.

Thank you.

תודה.