When you're making a deal, what's going on in your brain? | Colin Camerer

Transcriber: Joseph Geni Reviewer: Thu-Huong Ha

מתרגם: Omer Lavian מבקר: Shlomo Adam

I'm going to talk about the strategizing brain.

אני אדבר על המוח המתכנן.

אנו נשתמש בשילוב יוצא-דופן של כלים

We're going to use an unusual combination of tools

from game theory and neuroscience

מתאוריית המשחקים ומדעי המוח

to understand how people interact socially when value is on the line.

כדי להבין את יחסי הגומלין בין אנשים כשמדובר על ערך כספי.

So game theory is a branch of, originally, applied mathematics,

תאוריית המשחקים היא במקורה ענף של מתמטיקה שימושית

used mostly in economics and political science, a little bit in biology,

שמשמש בעיקר בכלכלה, במדעי המדינה, קצת בביולוגיה,

ושמספק לנו ארגון מתמטי של החיים החברתיים

that gives us a mathematical taxonomy of social life,

and it predicts what people are likely to do

והיא מנבאת מה צפוי שאנשים יעשו

and believe others will do

ומה לדעתם אחרים יעשו

במצבים שבהם מעשיו של כל אחד משפיעים על כל היתר.

in cases where everyone's actions affect everyone else.

מדובר בהרבה דברים: תחרות, שיתוף פעולה, התמקחות,

That's a lot of things: competition, cooperation, bargaining,

games like hide-and-seek and poker.

משחקים כמו מחבואים ופוקר.

Here's a simple game to get us started.

הנה משחק פשוט בתור התחלה.

Everyone chooses a number from zero to 100.

כל אחד בוחר מספר בין אפס למאה,

We're going to compute the average of those numbers,

נחשב את הממוצע של המספרים האלה,

and whoever's closest to two-thirds of the average wins a fixed prize.

ומי שהכי קרוב ל-2/3 מהממוצע זוכה בפרס מוגדר מראש.

So you want to be a little bit below the average number

אז השאיפה של כל אחד היא לבחור קצת פחות מהממוצע,

but not too far below,

אבל לא פחות מדי, וזו גם השאיפה

and everyone else wants to be a little bit below the average number as well.

של כל השאר.

חישבו מהו המספר שברצונכם לבחור.

Think about what you might pick.

בזמן שאתם חושבים, זהו דגם צעצוע של משהו כמו

As you're thinking,

this is a toy model of something like selling in the stock market

מכירת מניות בזמן שהשוק בעלייה, נכון?

during a rising market:

השאיפה היא לא למכור מוקדם מדי, כי אז מפסידים רווח,

You don't want to sell too early, because you miss out on profits,

אבל גם לא לחכות יותר מדי,

but you don't want to wait too late, to when everyone else sells,

אחרי שכולם מכרו, ולגרום לשוק ליפול.

triggering a crash.

השאיפה היא להיות קצת לפני שאר המתחרים, אבל לא יותר מדי.

You want to be a little bit ahead of the competition, but not too far ahead.

הנה שתי תיאוריות, איך אנשים עשויים לחשוב על זה,

OK, here's two theories about how people might think about this,

ואז נראה קצת נתונים.

then we'll see some data.

חלק מזה יישמע מוכר כי אתם ודאי

Some of these will sound familiar

חושבים ככה. אני רואה את זה בעזרת התאוריה שלי על המוח.

because you probably are thinking that way.

I'm using my brain theory to see.

A lot of people say, "I really don't know what people are going to pick,

הרבה אנשים אומרים, "אני לא יודע מה אנשים יבחרו,

אז לדעתי הממוצע יהיה 50."

so I think the average will be 50" -- they're not being strategic at all --

- זה בכלל לא תכנון -

and "I'll pick two-thirds of 50, that's 33."

או "אני אבחר 2/3 מ-50, שזה 33." זו כבר התחלה.

That's a start.

אחרים, קצת יותר מתוחכמים,

Other people, who are a little more sophisticated,

שמשתמשים ביותר זכרון עבודה,

using more working memory,

say, "I think people will pick 33,

אומרים, "לדעתי אנשים יבחרו 33, כי הם רוצים לבחור לפי ה-50,

because they're going to pick a response to 50,

אז אני אבחר 22, שזה 2/3 מ-33."

and so I'll pick 22, which is two-thirds of 33."

They're doing one extra step of thinking, two steps.

הם עושים שלב חשיבה נוסף, שני שלבים.

That's better.

זה יותר טוב. וכמובן שעקרונית,

Of course, in principle, you could do three, four or more,

אפשר לבצע 3, 4 שלבי חשיבה או יותר,

but it starts to get very difficult.

אבל זה מתחיל להיות מאד קשה.

Just like in language and other domains,

כמו בשפה ובתחומים אחרים, אנו יודעים שקשה לאנשים לנתח

we know that it's hard for people to parse very complex sentences

משפטים מורכבים מאד עם מבנה חזרתי.

with a recursive structure.

זה נקרא "תיאוריית ההיררכיה קוגניטיבית", אגב.

This is called the cognitive hierarchy theory,

עבדתי עליה עם עוד כמה אנשים,

something I've worked on and a few other people,

and it indicates a kind of hierarchy,

והיא מצביעה על היררכיה מסוימת

along with some assumptions about how many people stop at different steps

ומניחה כמה הנחות לגבי מספר האנשים שיעצרו בשלבים השונים

ואיך שלבי החשיבה מושפעים

and how the steps of thinking are affected

מהרבה משתנים מעניינים וסוגי אנשים, כמו שנראה בעוד דקה.

by lots of interesting variables and variant people,

as we'll see in a minute.

תיאוריה מאד שונה, הרבה יותר פופולרית, מיושנת יותר,

A very different theory, a much more popular one and an older one,

שנודעה בעיקר הודות לג'ון נאש ולסרט "נפלאות התבונה",

due largely to John Nash of "A Beautiful Mind" fame,

is what's called "equilibrium analysis."

נקראת "ניתוח שיווי המשקל".

So if you've ever taken a game theory course at any level,

אם אי-פעם לקחתם קורס בתאוריית המשחקים, ברמה כלשהי,

ודאי למדתם על זה משהו.

you'll have learned a bit about this.

שיווי-משקל הוא מצב מתמטי שבו כל אחד

An equilibrium is a mathematical state

in which everybody has figured out exactly what everyone else will do.

יודע בדיוק מה יעשה כל אחד אחר.

זה רעיון מאוד שימושי, אבל מבחינה התנהגותית,

It is a very useful concept,

but behaviorally, it may not exactly explain

ייתכן שזה לא מסביר במדויק מה אנשים עושים

what people do the first time they play these types of economic games

כשהם משחקים לראשונה במשחקים כלכליים כאלה,

or in situations in the outside world.

או בנסיבות אחרות בעולם הרגיל.

In this case, the equilibrium makes a very bold prediction,

במקרה הזה, שיווי המשקל מציג תחזית נועזת מאד:

which is: everyone wants to be below everyone else,

כל אחד מעוניין לבחור מספר נמוך יותר מכל אחד אחר,

therefore, they'll play zero.

ולכן כולם יבחרו באפס.

Let's see what happens.

בואו נראה מה קורה. הניסוי הזה נעשה כבר הרבה מאד פעמים.

This experiment's been done many, many times.

את כמה מהניסויים הראשונים עשינו בשנות ה-90,

Some of the earliest ones were done in the '90s

אנוכי, רוזמרי נייגל ואחרים.

by me and Rosemarie Nagel and others.

זה מערך נתונים יפה של 9,000 אנשים שכתבו

This is a beautiful data set of 9,000 people

who wrote in to three newspapers and magazines that had a contest.

לשלושה עיתונים וכתבי-עת שערכו תחרות.

The contest said, send in your numbers,

בתחרות נאמר, "שילחו אלינו את המספרים שלכם

and whoever is close to two-thirds of the average will win a big prize.

ומי שהכי קרוב ל-2/3 מהממוצע יקבל פרס גדול."

ואתם רואים שהנתונים כה רבים, עד שרואים בבירור את השיאים.

As you can see, there's so much data here, you can see the spikes very visibly.

יש שיא ב-33. אלה האנשים שעושים רק שלב אחד.

There's a spike at 33 -- those are people doing one step.

There is another spike visible at 22.

יש עוד שיא ברור ב-22.

ושימו לב, אגב, שרוב האנשים בוחרים מספרים באזור הזה.

Notice, by the way, most people pick numbers right around there;

הם לא בהכרח בוחרים בדיוק את 33 ו-22.

they don't necessarily pick exactly 33 and 22.

יש קצת רעש באזור הזה.

There's something a bit noisy around it.

אבל אתם רואים את השיאים האלה, וזה באזורים האלה.

But you can see those spikes on that end.

הנה עוד קבוצת אנשים, שכנראה

There's another group of people

נצמדים מאד לניתוח שיווי המשקל,

who seem to have a firm grip on equilibrium analysis,

כי הם בוחרים אפס או אחד.

because they're picking zero or one.

But they lose, right?

אבל הם מפסידים, נכון?

Because picking a number that low is actually a bad choice

כי לבחור מספר כה נמוך זה בעצם בחירה גרועה

אם גם האחרים לא עושים ניתוח של שיווי-משקל.

if other people aren't doing equilibrium analysis as well.

So they're smart, but poor.

אז הם חכמים, אבל עניים.

(Laughter)

(צחוק)

Where are these things happening in the brain?

איפה במוח קורים הדברים האלה?

מחקר אחד של קוריצ'לי ונייגל נותן תשובה מאוד ברורה ומעניינת.

One study by Coricelli and Nagel gives a really sharp, interesting answer.

They had people play this game while they were being scanned in an fMRI,

נתנו לאנשים לשחק במשחק הזה

כשהיו תחת סריקה במכשיר דימות תהודה מגנטי תפקודי,

and two conditions:

ובשני מצבים: בחלק מהניסויים

in some trials, they're told,

נאמר להם: "אתם משחקים נגד אדם אחר

"You're playing another person who's playing right now.

שמשחק באותו רגע, ואנו נשווה בסוף

We'll match up your behavior at the end and pay you if you win."

בין ההתנהגויות שלכם ונשלם לכם אם תנצחו."

בניסויים האחרים, נאמר להם: "אתם משחקים נגד מחשב

In other trials, they're told, "You're playing a computer,

שבוחר מספרים באופן אקראי."

they're just choosing randomly."

אז מה שאתם רואים פה זו הפחתה

So what you see here is a subtraction of areas

של האזורים שבהם יש יותר פעילות במוח

in which there's more brain activity when you're playing people

כשמשחקים נגד אנשים לעומת נגד מחשב.

compared to playing the computer.

And you see activity in some regions we've seen today,

ואתם רואים פעילות בכמה אזורים שראינו היום,

הקורטקס הפרה-פרונטלי המדיאלי, אבל בדורסו-מדיאלי, פה,

medial prefrontal cortex, dorsomedial, up here,

ventromedial prefrontal cortex, anterior cingulate,

בקורטקס הוונטרו-מדיאלי הפרה-פרונטלי,

בסינגולום הקדמי, אזור שמעורב

an area that's involved in lots of types of conflict resolution,

בסוגים רבים של פתרון סכסוכים, כמו במשחק "הרצל אמר,"

like if you're playing "Simon Says,"

וגם בצומת דופן הרקה משמאל ומימין.

and also the right and left temporoparietal junction.

And these are all areas which are fairly reliably known to be

כל האזורים האלה שמוכרים היטב

כחלק ממה שנקרא "תיאוריית מעגלי המוח",

part of what's called a "theory of mind" circuit

או "מעגל החשיבה."

or "mentalizing circuit."

That is, it's a circuit that's used to imagine what other people might do.

כלומר, מעגל שמשמש כדי לדמיין מה אחרים יעשו.

These were some of the first studies to see this tied in to game theory.

אלה היו כמה מהמחקרים הראשונים שגילו שזה

קשור לתיאוריית המשחקים.

What happens with these one- and two-step types?

מה קורה עם סוגי "שלב אחד" ו"שני שלבים" האלה?

אנו מסווגים אנשים לפי מה שבחרו,

So, we classify people by what they picked,

ואז אנו מסתכלים על ההבדל שבין

and then we look at the difference between playing humans versus computers,

לשחק נגד בני אדם ולשחק נגד מחשבים,

which brain areas are differentially active.

איזה אזורים במוח פעילים באופן שונה.

On the top, you see the one-step players.

למעלה רואים את שחקני השלב הבודד.

כמעט אין הבדל,

There's almost no difference.

כי הם מתייחסים לאנשים אחרים כמו למחשב, וכך גם נראה המוח.

The reason is, they're treating other people like a computer,

בשחקנים שלמטה רואים את כל הפעילות בקורטקס המדיאלי הפרה-פרונטלי האחורי.

and the brain is too.

The bottom players, you see all the activity in dorsomedial PFC.

אז אנו יודעים ששחקני שני השלבים עושים משהו שונה.

So we know the two-step players are doing something differently.

אם הייתם עוצרים רגע ואומרים, "מה אפשר לעשות עם המידע הזה?"

Now, what can we do with this information?

אתם יכולים להסתכל על פעילות המוח ולהגיד,

You might be able to look at brain activity and say,

"האדם הזה יהיה שחקן פוקר טוב,"

"This person will be a good poker player," or "This person's socially naive."

או, "האדם הזה נאיבי מבחינה חברתית,"

ואולי גם נוכל לחקור דברים

We might also be able to study things like development of adolescent brains

כמו ההתפתחות של המוח המתבגר

כשיהיה לנו מושג איפה קיימים המעגלים האלה.

once we have an idea of where this circuitry exists.

בסדר. תתכוננו.

OK. Get ready.

I'm saving you some brain activity,

אני חוסך לכם קצת פעילות-מוח,

because you don't need to use your hair detector cells.

כי לא תצטרכו להשתמש בתאי זיהוי השיער שלכם.

You should use those cells to think carefully about this game.

כדאי לכם להשתמש בתאים אלה כדי לחשוב היטב על המשחק הזה.

זה משחק של התמקחות.

This is a bargaining game.

Two players who are being scanned using EEG electrodes

שני שחקנים שנסרקים באמצעות אלקטרודות רשמת מוח חשמלית

are going to bargain over one to six dollars.

עומדים להתמקח על בין 1-6 דולרים.

If they can do it in 10 seconds, they'll earn that money.

אם הם יצליחו לעשות את זה ב-10 שניות, הם יזכו בכסף.

אם לא סגרו עסקה אחרי 10 שניות , הם לא זוכים בכלום.

If 10 seconds go by and they haven't made a deal, they get nothing.

זו מעין טעות משותפת.

That's kind of a mistake together.

The twist is that one player, on the left,

הקטע הוא ששחקן אחד, זה שבצד שמאל,

is informed about how much on each trial there is.

יודע כמה כסף יש בכל ניסוי.

They play lots of trials with different amounts each time.

עושים הרבה ניסויים עם פרקי זמן שונים.

In this case, they know there's four dollars.

במקרה הזה, הם יודעים שיש 4 דולרים.

The uninformed player doesn't know, but they know the informed player knows.

השחקן שלא הודיעו לו לא יודע עליהם.

אבל הוא יודע שהשחקן השני יודע.

So the uninformed player's challenge is to say,

אז האתגר של השחקן שאינו יודע הוא לומר,

"Is this guy being fair,

"האם האדם הזה הוגן איתי

or are they giving me a very low offer

או נותן לי הצעה נמוכה מאד

in order to get me to think there's only one or two dollars available to split?"

כדי לגרום לי לחשוב שיש רק דולר או שניים לחלוק בהם?"

ובמקרה זה הם לא יגיעו להסכם.

in which case they might reject it and not come to a deal.

כך שיש כאן מתח מסוים בין הנסיון להשיג הכי הרבה כסף

So there's some tension here between trying to get the most money

לבין הנסיון לשכנע את השחקן השני לתת יותר.

but trying to goad the other player into giving you more.

צורת המיקוח היא להצביע על שורת מספרים

And the way they bargain is to point on a number line

מאפס ועד שישה דולרים,

that goes from zero to six dollars.

והם מתמקחים כמה כסף יקבל השחקן שאינו יודע,

They're bargaining over how much the uninformed player gets,

ואז השחקן שכן יודע יקבל את השאר.

and the informed player will get the rest.

זה כמו מו"מ בין ההנהלה והעובדים

So this is like a management-labor negotiation

שבו העובדים לא יודעים כמה מרוויח

in which the workers don't know

how much profits the privately held company has,

העסק הפרטי,

and they want to maybe hold out for more money,

והם מנסים להשיג יותר כסף,

but the company might want to create the impression

אבל ייתכן שהחברה רוצה ליצור את הרושם

שאין הרבה לחלוק: "אני נותנת לכם הכי הרבה שאני יכולה."

that there's very little to split: "I'm giving the most I can."

ראשית, מעט על התנהגות. כמה מהזוגות בניסוי משחקים פנים אל פנים.

First, some behavior: a bunch of the subject pairs play face-to-face.

We have other data where they play across computers.

יש לנו נתונים אחרים שבהם הם משחקים דרך מחשבים.

זה הבדל מעניין, כפי שאתם ודאי מתארים לעצמכם.

That's an interesting difference, as you might imagine.

אבל כמה מהזוגות שיושבים פנים אל פנים

But a bunch of the face-to-face pairs

מסכימים לחלק את הכסף שווה בשווה בכל פעם.

agree to divide the money evenly every single time.

משעמם. זה לא מעניין מבחינה עצבית.

Boring. It's just not interesting neurally.

מבחינתם זה טוב. הם מרוויחים הרבה כסף.

It's good for them -- they make a lot of money.

But we're interested in:

אבל אותנו מעניין אם אפשר להגיד משהו

Can we say something about when disagreements occur versus don't occur?

על מה שקורה כשיש אי-הסכמה או כשיש הסכמה.

So this is the other group of subjects, who often disagree.

זו הקבוצה השניה, של אנשים שמרבים לא להסכים.

יש להם סיכוי-- הם רבים ומתווכחים

They bicker and disagree and end up with less money.

ובסוף יהיה להם פחות כסף.

They might be eligible to be on "Real Housewives," the TV show.

יש להם סיכוי להופיע ב"עקרות הבית האמיתיות".

(Laughter)

הביטו בצד שמאל:

You see on the left,

when the amount to divide is one, two or three dollars,

כשכמות הכסף שאפשר לחלוק היא 1, 2 או 3 דולרים,

they disagree about half the time;

הם לא מסכימים בערך חצי מהזמן,

when it's four, five, six, they agree quite often.

ושהכמות היא 4, 5 או 6, הם מסכימים לעתים קרובות.

This turns out to be something that's predicted

מסתבר שזה משהו שניתן לנבא

by a very complicated type of game theory

לפי סוג מורכב מאד של תיאוריית משחקים

you should come to graduate school at CalTech and learn about.

שצריך ללמוד אותו בתואר שני פה ב"קאל-טק".

זה קצת מורכב מכדי להסבירו עכשיו,

It's a little too complicated to explain right now,

אבל לפי התיאוריה, צריכה להיווצר צורה כזאת.

but the theory tells you that this shape should occur.

אולי זה כך גם לפי האינטואיציה שלכם.

Your intuition might tell you that, too.

Now I'm going to show you the results from the EEG recording.

עכשיו אראה לכם את התוצאות של רשמת המוח החשמלית.

מורכב מאד. תרשים המוח בצד ימין

Very complicated.

The right brain schematic is the uninformed person,

הוא האדם שאינו יודע, והשמאלי הוא זה שיודע מה כמות הכסף.

and the left is the informed.

זיכרו שסרקנו את שני המוחות באותו זמן,

Remember that we scanned both brains at the same time,

so we can ask about time-synced activity

אז אנו יכולים לשאול על פעילות בו-זמנית

באזורים דומים או שונים,

in similar or different areas simultaneously,

בדיוק כמו כשרוצים לחקור שיחה

just like if you wanted to study a conversation,

and you were scanning two people talking to each other.

תוך כדי סריקה של שני אנשים משוחחים

בציפייה לפעילות משותפת באזורי השפה

You'd expect common activity in language regions

שהם מקשיבים ומתקשרים בפועל.

when they're listening and communicating.

החצים מקשרים בין אזורים שפעילים באותו זמן,

So the arrows connect regions that are active at the same time.

וכיוון החצים הוא

The direction of the arrows

flows from the region that's active first in time,

מהאזור שפעיל ראשון,

and the arrowhead goes to the region that's active later.

וראש החץ מצביע לאזור שפעיל יותר מאוחר.

במקרה זה, אם תסתכלו היטב,

So in this case, if you look carefully,

most of the arrows flow from right to left.

רוב החצים מצביעים מימין לשמאל.

כלומר, נראה שפעילות המוח של האדם שאינו יודע

That is, it looks as if the uninformed brain activity

is happening first,

מתרחשת ראשונה,

and then it's followed by activity in the informed brain.

ואחריה פעילות המוח של האדם שיודע.

אגב, אלה היו ניסויים שבהם נסגרו עסקאות.

And by the way, these are trials where their deals were made.

This is from the first two seconds.

זה משתי השניות הראשונות.

We haven't finished analyzing this data, so we're still peeking in,

לא סיימנו לנתח את הנתונים האלה,

אז אנחנו עדיין מציצים פנימה, אבל התקווה היא

but the hope is that we can say something in the first couple of seconds

שנוכל להגיד משהו על שתי השניות הראשונות

about whether they'll make a deal or not,

אם נסגרה בהן עסקה או לא,

which could be very useful in thinking about avoiding litigation

וזה יכול להועיל בחשיבה על הימנעות מהתדיינות משפטית,

גירושים מכוערים ודברים כאלה.

and ugly divorces and things like that.

כל אלה הם מקרים שבהם אבד הרבה ערך כספי

Those are all cases in which a lot of value is lost by delay and strikes.

בגלל דחיות ושביתות.

Here's the case where the disagreements occur.

הנה המקרה שבו יש חילוקי דעות.

You can see it looks different than the one before.

אפשר להסתכל על זה אחרת מאשר על המקרה הקודם.

יש הרבה יותר חצים.

There's a lot more arrows.

That means that the brains are synced up more closely

זה אומר שהמוחות יותר

קרובים לחשיבה סימולטנית,

in terms of simultaneous activity,

and the arrows flow clearly from left to right.

והחצים מצביעים באופן ברור מאד משמאל לימין.

כלומר, נראה שהמוח של האדם שיודע מחליט,

That is, the informed brain seems to be deciding,

"כנראה שלא נסגור עסקה."

"We're probably not going to make a deal here."

And then later, there's activity in the uninformed brain.

ואח"כ יש פעילות במוח שאינו יודע.

Next, I'm going to introduce you to some relatives.

כעת אכיר לכם כמה קרובי משפחה.

הם שעירים, מסריחים, מהירים, וחזקים.

They're hairy, smelly, fast and strong.

You might be thinking back to your last Thanksgiving.

אולי אתם נזכרים בחג ההודיה האחרון שלכם.

(Laughter)

Maybe, if you had a chimpanzee with you.

אולי אם היה איתכם שימפנזה.

Charles Darwin and I and you broke off from the family tree from chimpanzees

צ'רלס דרווין, אני ואתם נפרדנו מעץ המשפחה

של השימפנזים לפני כ-5 מיליון שנים.

about five million years ago.

They're still our closest genetic kin.

הם עדיין הכי קרובים אלינו מבחינה גנטית.

We share 98.8 percent of the genes.

98.8% מהגנים שלנו זהים.

We share more genes with them than zebras do with horses.

יש לנו יותר גנים משותפים מאשר בין זברות וסוסים.

And we're also their closest cousin.

ואנו גם בני הדודים הכי קרובים שלהם.

They have more genetic relation to us than to gorillas.

יש להם יותר קשר גנטי איתנו מאשר עם גורילות.

So, how humans and chimpanzees behave differently

אז התנהגות שונה בין בני אדם ושימפנזים

might tell us a lot about brain evolution.

יכולה להגיד לנו הרבה על התפתחות המוח.

This is an amazing memory test

זהו מבחן זכרון מדהים

from [Kyoto], Japan, the Primate Research Institute,

ממכון מחקר הפרימטים בנגויה שביפן.

where they've done a lot of this research.

הם חקרו הרבה את הנושא.

This goes back a ways. They're interested in working memory.

זה די ישן. הם מעוניינים בזכרון העבודה.

השימפנזה עומד לראות, הביטו היטב,

The chimp will see, watch carefully,

הוא יראה חשיפה של 200 אלפיות שניה

they'll see 200 milliseconds' exposure -- that's fast, eight movie frames --

--זה מהר, 8 פריימים של סרט--

of numbers one, two, three, four, five.

של המספרים 1, 2, 3, 4 ו-5.

Then they disappear and are replaced by squares,

ואז הם ייעלמו ויתחלפו בריבועים,

and they have to press the squares

והם צריכים ללחוץ על הריבועים

that correspond to the numbers from low to high

מהמספר הנמוך ועד המספר הגבוה

to get an apple reward.

כדי לקבל פרס, תפוח.

בואו נראה איך הם יכולים לעשות את זה.

Let's see how they can do it.

This is a young chimp.

זהו שימפנזה צעיר. הצעירים

The young ones are better than the old ones, just like humans.

יותר טובים מהזקנים, כמו אצל בני אדם.

(Laughter)

והם מנוסים מאד. הם עשו את זה

And they're highly experienced,

אלפי פעמים.

they've done this thousands of times.

ברור שלאימון יש השפעה גדולה, כפי שאתם מתארים לעצמכם.

Obviously there's a big training effect, as you can imagine.

(צחוק)

(Laughter)

You can see they're very blasé and effortless.

רואים שהם משועממים ועושים את זה ללא מאמץ.

Not only can they do it very well, they do it in a sort of lazy way.

לא רק שהם עושים את זה ממש טוב. הם עושים את זה בעצלתיים.

(Laughter)

Who thinks you could beat the chimps?

נכון? מי חושב שיוכל לנצח את השימפנזים?

(Laughter)

Wrong. (Laughter)

לא נכון. (צחוק)

We can try. We'll try. Maybe we'll try.

אפשר לנסות. אנו ננסה. אולי ננסה.

OK, so the next part of the study I'm going to go quickly through

בסדר, אני הולך לעבור במהירות

על החלק הבא של המחקר הזה.

is based on an idea of Tetsuro Matsuzawa.

הוא מבוסס על רעיון של טטסורו מאטסוזאווה.

He had a bold idea he called the "cognitive trade-off hypothesis."

היה לו רעיון נועז-- "היפותיזת החליפין הקוגניטיביים".

אנו יודעים שהשימפנזים מהירים וחזקים יותר,

We know chimps are faster and stronger; they're also obsessed with status.

וגם חשוב להם מאד המעמד החברתי.

הוא חשב שאולי הם חוסכים בפעילויות מוח

His thought was, maybe they've preserved brain activities

ומתרגלים אותן בתחומי התפתחות

and practice them in development

that are really, really important to them to negotiate status and to win,

שמאד מאד חשובים להם

כדי לנהל מו"מ על מעמד חברתי ולנצח,

which is something like strategic thinking during competition.

שזה דומה לחשיבה אסטרטגית בזמן תחרות.

So we're going to check that out

נבדוק את זה

by having the chimps actually play a game

במשחק שהשימפנזים משחקים בו,

by touching two touch screens.

כשהם נוגעים בשני מסכים.

The chimps are interacting with each other through the computers.

השימפנזים ממש מתקשרים ביניהם באמצעות מחשבים.

הם ילחצו על שמאל או על ימין.

They'll press left or right.

One chimp is called a matcher; they win if they press left-left,

שימפנזה אחד נקרא "המתאים".

הוא ינצח אם ילחץ שמאל, שמאל,

like a seeker finding someone in hide-and-seek, or right-right.

כמו זה שמחפש במחבואים, או ימין, ימין.

The mismatcher wants to mismatch;

השימפנזה הלא-מתאים רוצה לא להתאים.

הוא רוצה ללחוץ על המסך המנוגד.

they want to press the opposite screen of the chimp.

And the rewards are apple cube rewards.

והפרסים הם קוביות של תפוח.

So here's how game theorists look at these data.

וכך מסתכלים על זה תיאורטיקנים של משחקים.

This is a graph of the percentage of times

זהו גרף של אחוז הפעמים

the matcher picked right on the x-axis

שהמתאים בחר נכון על ציר ה"איקס",

and the percentage of times they picked right

ואחוז הפעמים שניחש נכון

בזכות השימפנזה השני בציר ה"וואי".

by the mismatcher on the y-axis.

So a point here is the behavior by a pair of players,

אז נקודה כאן היא ההתנהגות של שני שחקנים,

one trying to match, one trying to mismatch.

האחד מנסה להתאים, השני מנסה שלא להתאים.

The NE square in the middle -- actually, NE, CH and QRE --

הרבוע באמצע עם NE-- בעצם CH, NE, ו-QRE--

those are three different theories of Nash equilibrium and others,

אלה שלוש תיאוריות שונות של שיווי המשקל של נאש ואחרים,

שאומר מה התיאוריה מנבאת,

tells you what the theory predicts,

which is that they should match 50-50,

והוא שהם אמורים להשיג התאמה של 50-50,

because if you play left too much, for example,

כי אם אתה משחק שמאלה יותר מדי, למשל,

I can exploit that if I'm the mismatcher by then playing right.

אני יכול לנצל את זה ולשחק ימינה.

And as you can see, the chimps -- each chimp is one triangle --

וכפי שאתם רואים, השימפנזים, כל אחד הוא משולש אחד,

are circled around, hovering around that prediction.

הם בעיגול, ונמצאים באזור הניבוי הזה.

כעת נזיז את הפרסים.

Now we move the payoffs.

We're going to make the left-left payoff for the matcher a little higher.

נגרום לזה שהולך שמאלה לשלם למתאים קצת יותר.

Now they get three apple cubes.

עכשיו הם יקבלו 3 קוביות תפוח.

Game theoretically, that should make the mismatcher's behavior shift:

לפי תיאוריית המשחקים, זה צריך לגרום לשינוי בהתנהגותו של הלא-מתאים,

כי מה שקורה הוא שהלא מתאים יחשוב,

the mismatcher will think, "Oh, this guy's going to go for the big reward,

"אה, הוא הולך על הפרס הגדול,

אז אני אלך ימינה כדי להבטיח שהוא לא ישיג אותו."

so I'll go to the right, make sure he doesn't get it."

וכפי שאתם רואים, ההתנהגות שלהם עולה

And as you can see, their behavior moves up

לכיוון של השינוי בשיווי המשקל של נאש.

in the direction of this change in the Nash equilibrium.

Finally, we changed the payoffs one more time.

לבסוף החלפנו שוב את הפרס.

Now it's four apple cubes,

ועכשיו הוא 4 קוביות של תפוח,

and their behavior again moves towards the Nash equilibrium.

וההתנהגות שלהם שוב נעה לעבר שיווי המשקל של נאש.

זה מתפזר, אבל אם מחשבים את הממוצע של השימפנזים,

It's sprinkled around, but if you average the chimps out,

הם ממש קרובים. בתחום ה-0.01.

they're really close, within .01.

למעשה הם יותר קרובים מכל מין שצפינו בו.

They're actually closer than any species we've observed.

What about humans? You think you're smarter than a chimpanzee?

מה עם בני אדם? לדעתכם אתם חכמים מהשימפנזים?

הנה שתי קבוצות של בני אדם בירוק וכחול.

Here's two human groups in green and blue.

הם קרובים יותר ל-50-50. הם לא מגיבים באותה מידה לפרסים,

They're closer to 50-50; they're not responding to payoffs as closely.

And also if you study their learning in the game,

ואם בוחנים איך הם לומדים את המשחק,

הם פחות רגישים לפרסים קודמים.

they aren't as sensitive to previous rewards.

השימפנזים משחקים יותר טוב מבני האדם.

The chimps play better than the humans, in terms of adhering to game theory.

הם יותר טובים מבחינת הגשמת תיאוריית המשחקים.

ואלה הן שתי קבוצות שונות של בני אדם

And these are two different groups of humans, from Japan and Africa;

מיפן ואפריקה. הם משחזרים די יפה את הניסוי.

they replicate quite nicely.

אף אחד מהם לא מתקרב לשימפנזים.

None of them are close to where the chimps are.

אז הנה כמה דברים שלמדנו היום.

So, some things we learned:

people seem to do a limited amount of strategic thinking using theory of mind.

כנראה שאנשים לא עוסקים הרבה בחשיבה אסטרטגית

לפי תיאוריית המוח.

We have preliminary evidence from bargaining

יש לנו קצת הוכחות ראשוניות מהתמקחות

that early warning signs in the brain might be used to predict

לפיהן אפשר להשתמש בסימני אזהרה מוקדמים במוח כדי לנבא

אם תהיה אי-הסכמה רצינית שתעלה כסף,

whether there'll be a bad disagreement that costs money,

וששימפנזים הם מתחרים טובים יותר מבני אדם,

and chimps are "better" competitors than humans,

כפי שקובעת תיאוריית המשחקים.

as judged by game theory.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)