How we can end sexual harassment at work | Gretchen Carlson

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Roni Ravia

"רציתי רק בקידום שמאוד הגיע לי,

"All I wanted was a much-deserved promotion,

and he told me to 'Get up on the desk

"והוא אמר לי לעלות על השולחן

and spread 'em.'"

"ולפתוח ת'רגליים."

"All the men in my office wrote down on a piece of paper

"כל הגברים במשרד שלי כתבו על דף נייר

the sexual favors that I could do for them.

"את הצ'ופרים המיניים שאוכל לתת להם.

All I had asked for was an office with a window."

"ואני רק ביקשתי משרד עם חלון."

"שאלתי אותו איך אוכל להעביר חוק מסוים;

"I asked for his advice about how I could get a bill out of committee;

he asked me if I brought my kneepads."

"הוא שאל אם הבאתי את רפידות הברכיים."

Those are just a few of the horrific stories

אלה רק אחדים מהסיפורים האיומים

ששמעתי מנשים בשנה האחרונה,

that I heard from women over the last year,

as I've been investigating workplace sexual harassment.

כשחקרתי הטרדות מיניות במקום העבודה.

And what I found out

ומה שגיליתי הוא,

is that it's an epidemic across the world.

שזאת מגיפה כלל-עולמית.

It's a horrifying reality for millions of women,

זאת מציאות מחרידה עבור מיליוני נשים,

when all they want to do every day

שרק רוצות ללכת כל יום לעבודה.

is go to work.

Sexual harassment doesn't discriminate.

ההטרדה המינית אינה מפלה.

You can wear a skirt,

את יכולה ללבוש חצאית,

hospital scrubs,

מדי בית-חולים,

army fatigues.

מדי ב' צבאיים.

You can be young or old,

את יכול להיות צעירה או זקנה,

נשואה או רווקה,

married or single,

black or white.

שחורה או לבנה.

You can be a Republican, a Democrat or an Independent.

את יכולה להיות רפובליקנית, דמוקרטית או בוחרת עצמאית.

I heard from so many women:

הקשבתי לנשים כה רבות -

שוטרות,

police officers,

members of our military,

נשות צבא,

financial assistants,

עוזרות פיננסיות,

actors, engineers, lawyers,

שחקניות, מהנדסות, עורכות-דין,

bankers, accountants, teachers ...

בנקאיות, רואות חשבון, מורות...

journalists.

עיתונאיות.

Sexual harassment, it turns out,

בהטרדה המינית, כך מסתבר,

is not about sex.

העיקר איננו מין,

It's about power,

אלא כוח,

and about what somebody does to you

ומה שמישהו עושה לך

to try and take away your power.

בנסיון לשלול ממך את כוחך.

And I'm here today

ואני באתי הנה היום

to encourage you to know that you can take that power back.

כדי לעודד וליידע אתכן שאתן יכולות לקחת בחזרה את כוחכן.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

On July 6, 2016,

ב-6 ליולי 2016,

קפצתי לבדי מראש צוק.

I jumped off a cliff all by myself.

It was the scariest moment of my life;

זה היה הרגע הכי מפחיד בחיי;

an excruciating choice to make.

זו היתה בחירה מייסרת.

נפלתי לתהום, לגמרי לבדי,

I fell into an abyss all alone,

not knowing what would be below.

מבלי לדעת מה מצפה לי למטה.

But then, something miraculous started to happen.

אבל אז החל לקרות משהו מופלא.

Thousands of women started reaching out to me

אלפי נשים החלו ליצור איתי קשר

כדי לחלוק את סיפורי הכאב, הייסורים והבושה שלהן.

to share their own stories of pain and agony and shame.

הם אמרו לי שהפכתי לקול שלהן --

They told me that I became their voice --

they were voiceless.

קולן לא נשמע.

And suddenly, I realized that even in the 21st century,

ולפתע הבנתי שאפילו במאה ה-21

every woman still has a story.

עדיין יש לכל אישה סיפור.

Like Joyce,

למשל, ג'ויס,

מפקחת דיילות,

a flight attendant supervisor

whose boss, in meetings every day,

שהבוס שלה, בכל יום בישיבות,

would tell her about the porn that he'd watched the night before

נהג לספר לה על הפורנו שבו צפה בלילה הקודם

בעודו מצייר פינים בפנקסו.

while drawing penises on his notepad.

She went to complain.

היא פנתה להתלונן. היא כונתה "משוגעת" ופוטרה.

She was called "crazy" and fired.

Like Joanne, Wall Street banker.

או ג'ואן, בנקאית מוול סטריט.

Her male colleagues would call her that vile c-word every day.

עמיתיה הזכרים כינו אותה מידי יום במילת ה"כ" הנתעבת.

She complained --

היא התלוננה --

labeled a troublemaker,

כונתה "עושה בעיות"

never to do another Wall Street deal again.

ומאז לא עבדה יותר בוול סטריט.

Like Elizabeth, an army officer.

כמו אליזבת, קצינה בצבא.

Her male subordinates would wave one-dollar bills in her face,

הזכרים שתחת פיקודה היו מנופפים שטרות של דולר בפרצופה,

and say, "Dance for me!"

ואומרים, "תרקדי בשבילי!"

And when she went to complain to a major,

וכשהיא פנתה לרב-סרן להתלונן,

he said, "What? Only one dollar?

אמר, "מה? רק דולר אחד?

"את שווה לפחות חמישה או עשרה!"

You're worth at least five or ten!"

After reading,

אחרי שקראתי הכל,

replying to all

עניתי לכולן

and crying over all of these emails,

ובכיתי מול כל המכתבים האלה,

I realized I had so much work to do.

הבנתי שמוטלת עלי עבודה עצומה.

Here are the startling facts:

הנה כמה מהעובדות המבהילות:

אחת מכל שלוש נשים -- לפי מה שידוע לנו --

one in three women -- that we know of --

have been sexually harassed in the workplace.

הוטרדה מינית במקום העבודה.

Seventy-one percent of those incidences never get reported.

71% מהתקריות האלה לא מדווחות לעולם.

Why?

מדוע?

Because when women come forward,

כי כאשר נשים באות ומספרות,

they're still called liars and troublemakers

עדיין אומרים שהן "שקרניות" ו"עושות בעיות",

and demeaned and trashed

והן מושפלות, מבוזות,

and demoted and blacklisted

מורדות בדרגה, מוכנסות לרשימה שחורה

and fired.

ומפוטרות.

Reporting sexual harassment can be, in many cases, career-ending.

במקרים רבים, הדיווח על הטרדה מינית עלול לשים קץ לקריירה שלך.

Of all the women that reached out to me,

מכל הנשים שיצרו איתי קשר,

אין כמעט אחת שעובדת כיום במקצועה הקודם,

almost none are still today working in their chosen profession,

and that is outrageous.

וזה מרתיח.

גם אני סתמתי בהתחלה את הפה.

I, too, was silent in the beginning.

It happened to me at the end of my year as Miss America,

זה קרה לי לקראת סוף השנה שלי כ"מיס אמריקה",

when I was meeting with a very high-ranking TV executive

כשנפגשתי בעיר ניו-יורק עם מנהל בכיר מאד בטלוויזיה.

in New York City.

חשבתי שהוא יעזור לי באותו יום לנהל את שיחות הטלפון הרבות.

I thought he was helping me throughout the day,

making a lot of phone calls.

יצאנו למסעדה,

We went to dinner,

ובמושב האחורי של המכונית הוא פתאום זינק עלי

and in the back seat of a car, he suddenly lunged on top of me

ותקע את הלשון שלו לתוך הגרון שלי.

and stuck his tongue down my throat.

I didn't realize that to "get into the business" -- silly me --

לא היה לי מושג שכדי "להיכנס לתחום" -- ברוב טיפשותי --

he also intended to get into my pants.

אני צריכה לתת לו להיכנס לתחתונים שלי.

And just a week later,

וכעבור שבוע אחד בלבד,

when I was in Los Angeles meeting with a high-ranking publicist,

כשהייתי בלוס-אנג'לס בפגישה עם יחצ"ן רם-דרג,

it happened again.

זה קרה שוב.

וגם הפעם במכונית.

Again, in a car.

And he took my neck in his hand,

הוא תפס את צווארי בידו,

and he shoved my head so hard into his crotch,

ודחף את ראשי אל מפשעתו בכוח כזה,

I couldn't breathe.

שלא יכולתי לנשום.

האירועים האלה מרוקנים ממך את כל הבטחון העצמי.

These are the events that suck the life out of all of your self-confidence.

These are the events that, until recently,

אלה הם האירועים, שעד לאחרונה,

I didn't even call assault.

אפילו לא ראיתי בהם תקיפה.

And this is why we have so much work to do.

ולכן יש לנו כל-כך הרבה עבודה.

After my year as Miss America,

אחרי השנה שלי כ"מיס אמריקה",

I continued to meet a lot of well-known people,

המשכתי להיפגש עם המון דמויות מפורסמות,

including Donald Trump.

כולל דונלד טראמפ.

כשהתמונה הזאת צולמה, ב-1988,

When this picture was taken in 1988,

nobody could have ever predicted where we'd be today.

איש לא היה מסוגל לחזות איפה נהיה היום:

(Laughter)

(צחוק)

Me, fighting to end sexual harassment in the workplace;

אני לוחמת להפסיק את ההטרדות המיניות בעבודה,

he, president of the United States

והוא - נשיא ארצות הברית, למרות ההטרדות.

in spite of it.

וקצת אחר-כך קיבלתי לראשונה עבודה כקריינית חדשות בטלוויזיה

And shortly thereafter, I got my first gig in television news

בריצ'מונד שבווירגי'ניה.

in Richmond, Virginia.

ראו את החיוך הבוטח עם המקטורן בוורוד בהיר.

Check out that confident smile with the bright pink jacket.

השיער - לא משהו.

Not so much the hair.

(Laughter)

(צחוק)

I was working so hard to prove that blondes have a lot of brains.

התאמצתי מאד להוכיח שהבלונדיניות חכמות מאד.

אבל באופן אירוני, אחד הסיקורים הראשונים שלי

But ironically, one of the first stories I covered

was the Anita Hill hearings in Washington, DC.

היה השימוע של אניטה היל בוושינגטון הבירה.

And shortly thereafter,

וקצת אחר-כך,

I, too, was sexually harassed in the workplace.

גם אני ספגתי הטרדה מינית במקום העבודה.

I was covering a story in rural Virginia,

הכנתי כתבה בווירג'יניה הכפרית,

and when we got back into the car,

וכשחזרנו למכונית,

my cameraman started saying to me,

הצלם שלי התחיל לשאול אותי

באיזו מידה נהניתי מכך שהוא נגע בשדי

wondering how much I had enjoyed when he touched my breasts

כשהצמיד אלי את המיקרופון.

when he put the microphone on me.

And it went downhill from there.

ומשם זה הלך והתדרדר.

I was bracing myself against the passenger door --

דחקתי את עצמי כנגד דלת הנוסע --

this was before cellphones.

זה היה לפני הטלפונים הניידים.

I was petrified.

הייתי אחוזת-אימה.

ממש ראיתי את עצמי מתגלגלת אל מחוץ לדלת

I actually envisioned myself rolling outside of that door

כשהמכונית נוסעת ב-80 קמ"ש כמו שראיתי בסרטים

as the car was going 50 miles per hour like I'd seen in the movies,

and wondering how much it would hurt.

ותהיתי עד כמה זה יכאב.

When the story about Harvey Weinstein came to light --

כשהתפרסם הסיפור על הרווי ויינשטיין --

one the most well-known movie moguls in all of Hollywood --

אחד מאילי הסרטים הכי ידועים בהוליווד --

the allegations were horrific.

הדברים שיוחסו לו היו איומים.

But so many women came forward,

אבל המון נשים נחשפו,

and it made me realize what I had done meant something.

וזה גרם לי להבין שמה שעשיתי עורר משהו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

היה לו תירוץ כל-כך צולע.

He had such a lame excuse.

He said he was a product of the '60s and '70s,

הוא אמר שהוא תוצר של שנות ה-60 וה-70,

ושזו היתה התרבות אז.

and that that was the culture then.

Yeah, that was the culture then,

נכון, זאת היתה אז התרבות,

and unfortunately, it still is.

ולמרבה הצער, היא עדיין כזאת.

Why?

מדוע?

Because of all the myths

בגלל כל המיתוסים שקיימים עדיין סביב ההטרדה המינית.

that are still associated with sexual harassment.

"נשים צריכות פשוט להחליף עבודה ולבחור בקריירה אחרת."

"Women should just take another job and find another career."

Yeah, right.

כן, בטח.

Tell that to the single mom working two jobs,

ספרו את זה לאם היחידנית שעובדת בשתי משרות,

trying to make ends meet,

כדי לגמור את החודש,

ובנוסף, גם מוטרדת מינית.

who's also being sexually harassed.

"נשים --

"Women --

they bring it on themselves."

"הן מזמינות את זה."

עם הבגדים שאנו לובשות

By the clothes that we wear

and the makeup that we put on.

והאיפור שלנו.

Yeah, I guess those hoodies that Uber engineers wear in Silicon Valley

בטח. כנראה שהקפושונים של מהנדסות "אובר" בעמק הסיליקון"

are just so provocative.

ממש פרובוקטיביים.

"Women make it up."

"נשים ממציאות את זה."

Yeah, because it's so fun and rewarding

בטח. זה הרי כזה כיף ומתגמל

to be demeaned and taken down.

להיות מושפלת ומבוזה.

אני מכירה את זה.

I would know.

"Women bring these claims because they want to be famous and rich."

"נשים טוענות ככה כי הן רוצות להיות מפורסמות ועשירות."

Our own president said that.

הנשיא שלנו אמר את זה.

I bet Taylor Swift,

אני בטוחה שטיילור סוויפט

one of the most well-known and richest singers in the world,

אחת הזמרות הכי מפורסמות ועשירות בעולם,

didn't need more money or fame

לא היתה זקוקה לעוד כסף ותהילה

when she came forward with her groping case

כשהיא תבעה במשפט ההטרדה שלה

for one dollar.

פיצויים של דולר אחד.

And I'm so glad she did.

ואני ממש שמחה שהיא עשתה זאת.

מבזק חדשות:

Breaking news:

the untold story about women and sexual harassment in the workplace:

הסיפור שלא סופר אודות הנשים וההטרדות המיניות במקום העבודה:

women just want a safe, welcoming

נשים מעוניינות רק בסביבה בטוחה, מקבלת ונטולת-הטרדות.

and harass-free environment.

זה הכל.

That's it.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

So how do we go about getting our power back?

אז איך נחזיר לעצמנו את כוחנו?

I have three solutions.

יש לי שלושה פתרונות.

Number one:

מס' 1:

we need to turn bystanders and enablers into allies.

עלינו להפוך עוברי-אורח ומעלימי-עין לבני-ברית.

Ninety-eight percent of United States corporations right now

כיום, 98% מהתאגידים בארה"ב

have sexual harassment training policies.

מנהלים מדיניות הכשרה בנושא ההטרדה המינית.

ב-70% מהם יש תכניות מניעה.

Seventy percent have prevention programs.

But still, overwhelmingly,

אבל הרוב המכריע

של עוברי-אורח ומעלימי-עין אינם נחשפים.

bystanders and witnesses don't come forward.

In 2016,

ב-2016,

the Harvard Business Review called it the "bystander effect."

ה"הרוורד ביזנס ריוויו" כינה זאת "אפקט המשקיף מהצד."

And yet -- remember 9/11.

ובכל זאת -- זיכרו את ה-11.9.

שמענו מיליון פעמים

Millions of times we've heard,

"If you see something,

"כשאתם רואים משהו,

say something."

"אימרו משהו."

Imagine how impactful that would be if we carried that through

דמיינו כמה כוח יהיה לזה אם נעביר את זה

to bystanders in the workplace regarding sexual harassment --

גם לעוברי האורח במקום העבודה ביחס להטרדות המיניות --

to recognize and interrupt these incidences;

לזהות ולהפסיק תקריות אלה;

to confront the perpetrators to their face;

להתייצב מול העבריינים;

to help and protect the victims.

לעזור לקורבנות ולהגן עליהן.

This is my shout-out to men:

זאת זעקתי לגברים:

we need you in this fight.

אנו זקוקות לכם במאבק הזה.

And to women, too --

וגם לנשים:

להפוך מעלימי-עין לבני-ברית.

enablers to allies.

Number two:

מס' 2:

change the laws.

שנו את החוקים.

כמה מכן יודעות

How many of you out there know

אם קיים סעיף גישור בכפייה

whether or not you have a forced arbitration clause

in your employment contract?

בחוזה העסקתכן?

לא הרבה ידיים.

Not a lot of hands.

אם אינכן יודעות, כדאי שתבררו זאת,

And if you don't know, you should,

והנה הסיבה.

and here's why.

כתב העת "טיימס" מכנה זאת,

TIME Magazine calls it,

right there on the screen,

הנה זה כאן, על המסך,

"האותיות הקטנטנות בחוזה

"The teeny tiny little print in contracts

that keeps sexual harassment claims unheard."

"שמונעות חשיפה של הטרדות מיניות."

Here's what it is.

וזאת המשמעות:

הגישור בכפייה גוזל מכן את זכותכן לפי התיקון השביעי בחוקה

Forced arbitration takes away your Seventh Amendment right

to an open jury process.

למשפט עם חבר מושבעים.

It's secret.

זהו סוד.

אינכן זוכות לאותם עדים או הצהרות.

You don't get the same witnesses or depositions.

במקרים רבים, החברה בוחרת עבורכן את המגשרים.

In many cases, the company picks the arbitrator for you.

There are no appeals,

אין ערעורים,

and only 20 percent of the time does the employee win.

ורק ב-20% מהמקרים המועסקת זוכה במשפט.

But again, it's secret,

אבל, שוב, זהו סוד.

so nobody ever knows what happened to you.

וכך איש איננו יודע לעולם מה קרה לכן.

This is why I've been working so diligently

ולכן אני עובדת בפרך

on Capitol Hill in Washington, DC

בגבעת הקפיטול שבוושינגטון הבירה

to change the laws.

כדי לשנות את החוקים, וזה מה שאני אומרת לסנטורים:

And here's what I tell the Senators:

sexual harassment is apolitical.

ההטרדות המיניות אינן פוליטיות.

Before somebody harasses you,

לפני שמישהו מטריד אותך,

הוא לא שואל אם את רפובליקנית או דמוקרטית.

they don't ask you if you're a Republican or Democrat first.

They just do it.

הוא פשוט עושה את זה.

ולכן זה צריך להיות חשוב לכולנו.

And this is why we should all care.

Number three:

מס' 3:

be fierce.

היו קשוחות.

It starts when we stand tall,

זה מתחיל מכך שנרים את ראשינו

ונבנה בטחון עצמי.

and we build that self-confidence.

ונתייצב ונשמיע את קולנו,

And we stand up and we speak up,

ונספר לעולם מה קרה לנו.

and we tell the world what happened to us.

I know it's scary,

אני יודעת שזה מפחיד,

but let's do it for our kids.

אבל בואו נעשה זאת למען ילדינו.

בואו נפסיק את זה למען הדורות הבאים.

Let's stop this for the next generations.

I know that I did it for my children.

אני ידעתי שאני עושה זאת למען ילדי.

They were paramount in my decision-making

הם היו בראש מעייני כשבאתי להחליט

אם להיחשף או לא.

about whether or not I would come forward.

My beautiful children,

הילדים הנהדרים שלי,

my 12-year-old son, Christian,

בני בן ה-12, כריסטיאן,

my 14-year-old daughter, Kaia.

ובתי בת ה-14, קאיה.

And boy, did I underestimate them.

וכמה שהמעטתי בהערכתי אותם.

היום הראשון בביה"ס, בשנה שעברה,

The first day of school last year

happened to be the day my resolution was announced,

היה במקרה יום ההכרעה בענייני וחרדתי מאד ממה שמצפה להם.

and I was so anxious about what they would face.

ואז בתי באה הביתה מביה"ס ואמרה,

My daughter came home from school and she said,

"אמא, כל-כך הרבה אנשים שאלו אותי מה קרה לך בקיץ."

"Mommy, so many people asked me what happened to you over the summer."

ואז היא הביטה בעיני

Then she looked at me in the eyes

ואמרה, "ואמא,

and she said, "And mommy,

"הייתי כל-כך גאה

I was so proud

to say that you were my mom."

"לומר שאת אמא שלי."

And two weeks later,

וכעבור שבועיים,

כשהיא אזרה סוף-סוף אומץ להתייצב מול שני ילדים

when she finally found the courage to stand up to two kids

שמיררו את חייה,

who had been making her life miserable,

היא באה הביתה ואמרה, "אמא,

she came home to me and she said,

"Mommy, I found the courage to do it

"מצאתי את האומץ לעשות זאת

because I saw you do it."

"כי ראיתי אותך עושה זאת."

(Applause)

(מחיאות כפיים)

You see, giving the gift of courage is contagious.

תבינו, מתנת האומץ היא מידבקת.

And I hope that my journey has inspired you,

ואני מקווה שהדרך שעברתי העניקה לכן השראה,

because right now, it's the tipping point.

כי כרגע, זאת נקודת המפנה.

We are watching history happen.

אנו עדות להיסטוריה בהתהוותה.

יותר ויותר נשים נחשפות ואומרות,

More and more women are coming forward and saying,

"Enough is enough."

"עד כאן!"

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Here's my one last plea to companies.

הנה פנייתי האחרונה לארגונים.

Let's hire back all those women whose careers were lost

בואו ונעסיק מחדש את כל הנשים שאיבדו את הקריירות שלהן

בגלל איזה שמוק אקראי.

because of some random jerk.

כי זה מה שאני יודעת על נשים:

Because here's what I know about women:

לא עוד ניתן שימעיטו בערכנו, שיאיימו עלינו או שיעצרו בעדנו;

we will not longer be underestimated, intimidated or set back;

we will not be silenced by the ways of the establishment

כבר לא ישתיקו אותנו באמצעים הממסדיים

or the relics of the past.

או במנהגים שרידי העבר.

לא.

No.

We will stand up and speak up

אנו נתייצב ונשמיע את קולנו

וקולנו יישמע.

and have our voices heard.

We will be the women we were meant to be.

אנו נהיה הנשים שנועדנו להיות.

And above all,

ומעל לכל,

we will always be fierce.

תמיד נהיה קשוחות.

תודה.

Thank you.

(Applause)

(מחיאות כפיים ותרועות)