Gary Haugen: The hidden reason for poverty the world needs to address now

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

To be honest, by personality,

להיות כנה, באישיות,

I'm just not much of a crier.

אני פשוט לא ממש בכיין.

But I think in my career that's been a good thing.

אבל אני חושב שבקריירה שלי זה היה דבר טוב.

I'm a civil rights lawyer,

אני עורך דין אזרחי,

and I've seen some horrible things in the world.

וראיתי כמה דברים נוראיים בעולם.

I began my career working police abuse cases in the United States.

התחלתי את הקריירה שלי בעבודה על מקרי אלימות משטרתית בארצות הברית.

And then in 1994, I was sent to Rwanda

ואז ב 1994, נשלחתי לרואנדה

to be the director of the U.N.'s genocide investigation.

להיות מנהל חקירות רצח עם של האו"ם.

It turns out that tears just aren't much help

מסתבר שדמעות לא ממש עוזרות

when you're trying to investigate a genocide.

כשאתם מנסים לחקור רצח עם.

The things I had to see, and feel and touch

הדברים שהייתי צריך לראות, ולהרגיש ולגעת

were pretty unspeakable.

היו בלתי ניתנים לתאור.

What I can tell you is this:

מה שאני יכול להגיד לכם זה זה:

that the Rwandan genocide

שרצח העם ברואנדה

was one of the world's greatest failures of simple compassion.

היה אחד הכשלונות הכי גדולים בעולם של חמלה בסיסית.

That word, compassion, actually comes from two Latin words:

המילה חמלה, למעשה מגיעה משתי מילים לטיניות:

cum passio, which simply mean "to suffer with."

קום פסיו, שמשמען פשוט "לסבול עם."

And the things that I saw and experienced

והדברים שראיתי וחוויתי

in Rwanda as I got up close to human suffering,

ברואנדה כשהתקרבתי לסבל אנושי,

it did, in moments, move me to tears.

זה כן, ברגעים מסויימים, הביא אותי לדמעות.

But I just wish that I, and the rest of the world,

אבל אני רק מקווה שזה היה נוגע לי

had been moved earlier.

ולשאר העולם מוקדם יותר.

And not just to tears,

ולא רק דמעות,

but to actually stop the genocide.

אלא למעשה לעצור את רצח העם.

Now by contrast, I've also been involved

עכשיו בניגוד, הייתי גם מעורב

with one of the world's greatest successes of compassion.

באחת הההצלחות הגדולות בעולם של חמלה.

And that's the fight against global poverty.

וזה המאבק בעוני עולמי.

It's a cause that probably has involved all of us here.

זו מטרה שכנראה כללה את כולנו פה.

I don't know if your first introduction

אני לא יודע אם ההכרה הראשונה שלכם

might have been choruses of "We Are the World,"

היתה במילות השיר "אנחנו העולם,"

or maybe the picture of a sponsored child on your refrigerator door,

או אולי בתמונה של ילד נתמך על דלת המקרר שלכם,

or maybe the birthday you donated for fresh water.

או אולי יום ההולדת בו תרמתם למים נקיים.

I don't really remember what my first introduction to poverty was

אני לא באמת זוכר מה היתה ההכרות הראשונה שלי עם עוני

but I do remember the most jarring.

אבל אני זוכר את הכי פוערת עיניים.

It was when I met Venus --

זה היה כשפגשתי את ונוס --

she's a mom from Zambia.

היא אם מזמביה.

She's got three kids and she's a widow.

יש לה שלושה ילדים והיא אלמנה.

When I met her, she had walked about 12 miles

כשפגשתי אותה, היא הלכה בערך 20 קילומטר

in the only garments she owned,

בבגד היחיד שברשותה,

to come to the capital city and to share her story.

כדי להגיע לעיר הבירה ולחלוק את הסיפור שלה.

She sat down with me for hours,

היא ישבה איתי במשך שעות,

just ushered me in to the world of poverty.

ופשוט הובילה אותי לעולם העוני.

She described what it was like when the coals on the cooking fire

היא תארה איך זה כשהפחמים באש הבישול

finally just went completely cold.

לבסוף הפכו לקרים לגמרי.

When that last drop of cooking oil finally ran out.

כשהטיפה האחרונה של שמן בישול נגמרה לבסוף.

When the last of the food, despite her best efforts,

כשהאוכל, למרות מאמציה הגדולים,

ran out.

נגמר.

She had to watch her youngest son, Peter,

היא היתה צריכה לצפות בבנה הצעיר, פיטר,

suffer from malnutrition,

סובל מתת תזונה,

as his legs just slowly bowed into uselessness.

כשרגליו לאט לאט התקשתו לחוסר תועלת.

As his eyes grew cloudy and dim.

כשעיניו הפכו מעוננות וכבויות.

And then as Peter finally grew cold.

ואז פיטר לבסוף הפך לקר.

For over 50 years, stories like this have been moving us to compassion.

במשך כמעט 50 שנה, סיפורים כאלה הניעו אותנו לחמלה.

We whose kids have plenty to eat.

אנו שלילדינו יש הרבה מה לאכול.

And we're moved not only to care about global poverty,

ואנחנו מונעים לא רק לדאוג בנוגע לעוני גלובלי,

but to actually try to do our part to stop the suffering.

אבל כדי לנסות למעשה לעשות את חלקנו לעצור את הסבל.

Now there's plenty of room for critique that we haven't done enough,

עכשיו יש הרבה מקום לביקורת שלא עשינו מספיק,

and what it is that we've done hasn't been effective enough,

ומה שעשינו לא היה מספיק אפקטיבי,

but the truth is this:

אבל האמת היא זו:

The fight against global poverty is probably the broadest,

המלחמה בעוני עולמי היא כנראה הגילום הכי רחב

longest running manifestation of the human phenomenon of compassion

ומתמשך של התופעה האנושית של חמלה

in the history of our species.

בהסטוריה של המין שלנו.

And so I'd like to share a pretty shattering insight

וכך הייתי רוצה לחלוק תובנה די מפתיעה

that might forever change the way you think about that struggle.

שאולי לעולם תשנה את הדרך בה אתם חושבים על המאבק הזה.

But first, let me begin with what you probably already know.

אבל ראשית, תנו לי להתחיל במה שאתם כבר כנראה יודעים.

Thirty-five years ago, when I would have been graduating from high school,

לפני שלושים וחמש שנה, כשהתבגרתי מבית ספר תיכון,

they told us that 40,000 kids every day died because of poverty.

הם אמרו לנו ש 40,000 ילדים כל יום מתים בגלל עוני.

That number, today, is now down to 17,000.

המספר הזה, היום, ירד עכשיו ל 17,000.

Way too many, of course,

הרבה יותר מדי, כמובן,

but it does mean that every year,

אז זה אומר שכל שנה,

there's eight million kids who don't have to die from poverty.

יש שמונה מליון ילדים שלא צריכים למות בגלל עוני.

Moreover, the number of people in our world

ועוד, מספר האנשים בעולם

who are living in extreme poverty,

שחיים בעוני קיצוני,

which is defined as living off about a dollar and a quarter a day,

שמוגדר כלחיות מבערך דולר ורבע ביום,

that has fallen from 50 percent,

זה ירד מ50 אחוז,

to only 15 percent.

לרק 15 אחוז.

This is massive progress,

זו התקדמות מאסיבית,

and this exceeds everybody's expectations about what is possible.

וזה עבר את הציפיות של כולם בנוגע למה שאפשרי.

And I think you and I,

ואני חושב שאתם ואני,

I think, honestly, that we can feel proud and encouraged

אני חושב בכנות שאנחנו יכולים להרגיש גאים ומעודדים

to see the way that compassion actually has the power

לראות את הדרך בה לחמלה למעשה יש כוח

to succeed in stopping the suffering of millions.

להצליח בלעצור את הסבל של מליונים.

But here's the part that you might not hear very much about.

אבל הנה החלק שאולי לא תשמעו עליו הרבה.

If you move that poverty mark just up to two dollars a day,

אם תזיזו את קו העוני שם למעלה רק לשני דולר ליום,

it turns out that virtually the same two billion people

מסתבר שבעצם אותם שני מיליארד אנשים

who were stuck in that harsh poverty when I was in high school,

שהיו תקועים בעוני הקשה כשהייתי בתיכון,

are still stuck there,

עדיין נמצאים שם,

35 years later.

35 שנה מאוחר יותר.

So why, why are so many billions still stuck in such harsh poverty?

אז למה, למה כל כך הרבה מיליארדים עדיין תקועים בכזה עוני קשה?

Well, let's think about Venus for a moment.

ובכן, בואו נחשוב על ונוס לרגע.

Now for decades, my wife and I have been moved by common compassion

עכשיו במשך עשורים, את אשתי ואותי הניעה חמלה נפוצה

to sponsor kids, to fund microloans,

לממן ילדים, לממן מיקרו הלוואות,

to support generous levels of foreign aid.

לתמוך ברמות נדיבות של סיוע חוץ.

But until I had actually talked to Venus,

אבל עד שלמעשה דיברתי עם ונוס,

I would have had no idea that none of those approaches

לא היה לי מושג שאף אחת מהגישות האלו

actually addressed why she had to watch her son die.

לא היתה מכוונת למעשה לסיבה שבגללה היא הסתכלה על בנה מת.

"We were doing fine," Venus told me,

"הסתדרנו טוב," ונוס אמרה לי,

"until Brutus started to cause trouble."

"עד שברוטוס התחיל לגרום לצרות."

Now, Brutus is Venus' neighbor and "cause trouble"

עכשיו, ברוטוס הוא השכן של ונוס ו"גרם צרות"

is what happened the day after Venus' husband died,

זה מה שקרה ביום אחרי שבעלה של ונוס נפטר,

when Brutus just came and threw Venus and the kids out of the house,

כשברוטוס פשוט נכנס וזרק את ונוס והילדים מהבית,

stole all their land, and robbed their market stall.

גנב את האדמה שלהם, ושדד את דוכן השוק שלהם.

You see, Venus was thrown into destitution by violence.

אתם מבינים, ונוס נזרקה לעוני בגלל אלימות,

And then it occurred to me, of course,

ואז התחוור לי, כמובן,

that none of my child sponsorships, none of the microloans,

שאף אחד מהילדים בהם אני תומך, אף אחת מהמיקרו הלוואות,

none of the traditional anti-poverty programs

אף אחת מהתוכניות המסרתיות המטפלות בעוני

were going to stop Brutus,

לא היו עוצרות את ברוטוס.

because they weren't meant to.

מפני שהן לא היו אמורות לעשות את זה.

This became even more clear to me when I met Griselda.

זה הפך אפילו יותר ברור לי כשפגשתי את גריזלדה.

She's a marvelous young girl living in a very poor community

היא בחורה צעירה נפלאה שחייה בקהילה מאוד ענייה

in Guatemala.

בגואטמלה.

And one of the things we've learned over the years

ואחד הדברים שלמדנו במשך השנים

is that perhaps the most powerful thing

זה שאולי הדבר הכי חזק

that Griselda and her family can do

שגריזלדה ומשפחתה יכולים לעשות

to get Griselda and her family out of poverty

כדי להוציא את גריזלדה ומשפחתה מהעוני

is to make sure that she goes to school.

זה לדאוג שהיא תלך לבית הספר.

The experts call this the Girl Effect.

המומחים קוראים לזה אפקט הילדה.

But when we met Griselda, she wasn't going to school.

אבל כשפגשנו את גריזלדה היא לא הלכה לבית הספר.

In fact, she was rarely ever leaving her home.

למעשה, היא כמעט ולא יצאה מהבית.

Days before we met her,

ימים לפני שפגשנו אותה,

while she was walking home from church with her family,

בעודה הולכת הביתה מהכנסיה עם משפחתה,

in broad daylight,

באור יום,

men from her community just snatched her off the street,

אנשים מהקהילה שלה פשוט חטפו אותה מהרחוב,

and violently raped her.

ואנסו אותה באלימות.

See, Griselda had every opportunity to go to school,

תבינו, לגריזלדה היתה כל הזדמנות ללכת לבית ספר,

it just wasn't safe for her to get there.

זה פשוט לא בטוח בשבילה ללכת לשם.

And Griselda's not the only one.

וגריזלדה היא לא היחידה.

Around the world, poor women and girls

מסביב לעולם, נשים וילדות ענייות

between the ages of 15 and 44,

בגילאים 15 עד 44,

they are -- when victims of the everyday violence

הן --קורבנות של אלימות יום יומית

of domestic abuse and sexual violence --

של אלימות ביתית ואלימות מינית --

those two forms of violence account for more death and disability

שני סוגי האלימות האלה מכסים יותר מקרי מוות ונכות

than malaria, than car accidents, than war combined.

ממלריה, מתאונות רכב, ומלחמות יחד.

The truth is, the poor of our world are trapped in whole systems of violence.

האמת היא, שעניי העולם לכודים במערכת שלמה של אלימות.

In South Asia, for instance, I could drive past this rice mill

בדרום אסיה, לדוגמה, יכולתי לנהוג ליד תחנות האורז

and see this man hoisting these 100-pound sacks

ולראות אדם מרים שקים של 50 קילו

of rice upon his thin back.

אורז על גבו.

But I would have no idea, until later,

אבל לא היה לי מושג עד מאוחר יותר,

that he was actually a slave,

שהוא למעשה היה עבד,

held by violence in that rice mill since I was in high school.

שהוחזק באלימות בתחנת האורז הזו מאז שהייתי בתיכון.

Decades of anti-poverty programs right in his community

עשורים של תוכניות נגד עוני ממש בקהילה שלו

were never able to rescue him or any of the hundred other slaves

מעולם לא היו מסוגלות להציל אותו או מאות עבדים אחרים

from the beatings and the rapes and the torture

מההכאות והאונס והעינויים

of violence inside the rice mill.

של אלימות בתוך תחנת האורז.

In fact, half a century of anti-poverty programs

למעשה, חצי מאה של תוכניות נגד עוני

have left more poor people in slavery

השאירו יותר אנשים עניים בעבדות

than in any other time in human history.

מכל זמן אחר בהסטוריה האנושית.

Experts tell us that there's about 35 million people in slavery today.

מומחים אומרים לנו שיש בערך 35 מליון אנשים בעבדות היום.

That's about the population of the entire nation of Canada,

זה בערך האוכלוסיה של כל קנדה,

where we're sitting today.

בה אנחנו יושבים היום.

This is why, over time, I have come to call this epidemic of violence

לכן, במהלך הזמן, התחלתי לקרוא למגפת האלימות הזו

the Locust Effect.

אפקט הארבה.

Because in the lives of the poor, it just descends like a plague

מפני שבחיים של העניים, זה פשוט נוחת כמו מגפה

and it destroys everything.

וזה מחריב הכל.

In fact, now when you survey very, very poor communities,

למעשה, עכשיו כשאתם סוקרים קהילות מאוד מאוד ענייות,

residents will tell you that their greatest fear is violence.

תושבים יגידו לכם שהפחד הגדול ביותר שלהם הוא אלימות.

But notice the violence that they fear

אבל שימו לב שהאלימות ממנה הם מפחדים

is not the violence of genocide or the wars,

היא לא האלימות של רצח עם או מלחמות,

it's everyday violence.

זה אלימות יום יומית.

So for me, as a lawyer, of course, my first reaction was to think,

אז בשבילי, כעורך דין, כמובן, התגובה הראשונה שלי היתה לחשוב,

well, of course we've got to change all the laws.

ובכן, כמובן שאנחנו צריכים לשנות את החוקים.

We've got to make all this violence against the poor illegal.

אנחנו חייבים לעשות את כל האלימות הזו נגד עניים לא חוקית,

But then I found out, it already is.

אבל אז גיליתי, שהיא כבר כך.

The problem is not that the poor don't get laws,

הבעיה היא לא שהעניים לא מקבלים חוקים,

it's that they don't get law enforcement.

זה שהחוקים לא נאכפים.

In the developing world,

בעולם המתפתח,

basic law enforcement systems are so broken

מערכות אכיפת חוקים בסיסיות כל כך שבורות

that recently the U.N. issued a report that found

שלאחרונה האו"ם הוציא דו"ח שגילה

that "most poor people live outside the protection of the law."

ש"רוב האנשים העניים חיים מחוץ להגנת החוק."

Now honestly, you and I have just about no idea

עכשיו בכנות, לכם ולי אין באמת מושג

of what that would mean

של מה המשמעות של זה

because we have no first-hand experience of it.

מפני שאין לנו ניסיון עם זה.

Functioning law enforcement for us is just a total assumption.

אכיפת חוק פעילה בשבילנו היא הנחה מוחלטת.

In fact, nothing expresses that assumption more clearly than three simple numbers:

למעשה, שום דבר לא מביע את ההנחה הזו יותר בברור משלושה מספרים פשוטים:

9-1-1,

9-1-1.

which, of course, is the number for the emergency police operator

שכמובן, הם המספר של מרכזיית החרום המשטרתית

here in Canada and in the United States,

פה בקנדה ובארצות הברית,

where the average response time to a police 911 emergency call

בהן זמני התגובה הממוצעים של קריאת חרום למשטרה

is about 10 minutes.

הם בערך 10 דקות.

So we take this just completely for granted.

אז אנחנו לוקחים את זה לגמרי כמובן מאליו.

But what if there was no law enforcement to protect you?

אבל מה אם לא היתה אכיפת חוק להגן עליכם?

A woman in Oregon recently experienced what this would be like.

אישה באורגון לאחרונה חוותה איך זה יהיה.

She was home alone in her dark house on a Saturday night,

היא היתה לבד בבית החשוך שלה בערב יום שבת,

when a man started to tear his way into her home.

כשגבר התחיל לפרוץ לתוך ביתה.

This was her worst nightmare,

זה היה הסיוט הגדול ביותר שלה,

because this man had actually put her in the hospital from an assault

מפני שהאדם הזה למעשה הכניס אותה לבית חולים בשל תקיפה

just two weeks before.

רק שבועיים קודם לכן.

So terrified, she picks up that phone and does what any of us would do:

אז מבועתת, היא מרימה את הטלפון ועושה מה שכולנו היינו עושים:

She calls 911 --

היא מתקשרת למשטרה --

but only to learn that because of budget cuts in her county,

רק כדי לשמוע שבגלל קיצוץ במחוז שלה,

law enforcement wasn't available on the weekends.

אכיפת חוק לא זמינה בסופי השבוע.

Listen.

הקשיבו.

Dispatcher: I don't have anybody to send out there.

מרכזנית: אין לי מישהו לשלוח לשם.

Woman: OK

איזה: אוקיי.

Dispatcher: Um, obviously if he comes inside the residence and assaults you,

מרכזנית: אה, ברור שאם הוא נכנס לתוך הבית ותוקף אותך,

can you ask him to go away?

האם תוכלי לבקש ממנו ללכת בכל אופן?

Or do you know if he is intoxicated or anything?

או האם את יודעת אם הוא שיכור או משהו?

Woman: I've already asked him. I've already told him I was calling you.

אישה: כבר ביקשתי ממנו, כבר אמרתי לו שאני מתקשרת אליכם.

He's broken in before, busted down my door, assaulted me.

הוא פרץ פנימה בעבר, שבר את הדלת שלי, תקף אותי.

Dispatcher: Uh-huh.

מרכזנית: אה-הא.

Woman: Um, yeah, so ...

אישה: כן, אז...

Dispatcher: Is there any way you could safely leave the residence?

מרכזנית: יש איזו דרך שאתם יכולה לעזוב את הבית בבטחה.

Woman: No, I can't, because he's blocking pretty much my only way out.

אישה: לא, אני לא יכולה, מפני שהוא חוסם את הדרך היחידה שלי החוצה.

Dispatcher: Well, the only thing I can do is give you some advice,

מרכזנית: ובכן, הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא לתת לך עצות,

and call the sheriff's office tomorrow.

ולהתקשר למשרד השריף מחר.

Obviously, if he comes in and unfortunately has a weapon

כמובן, אם הוא יכנס ולמרבה הצער יש לו נשק

or is trying to cause you physical harm, that's a different story.

או שהוא מנסה לגרום לך פגיעה פיזית, זה סיפור שונה.

You know, the sheriff's office doesn't work up there.

את יודעת, המשרד של השריף לא עובד שם.

I don't have anybody to send."

אין לי את מי לשלוח."

Gary Haugen: Tragically, the woman inside that house

גרי האוגן: באופן טראגי, האישה בתוך הבית

was violently assaulted, choked and raped

הותקפה באלימות, נחנקה ונאנסה

because this is what it means to live outside the rule of law.

מפני שזה מה שאומר לחיות מחוץ לשלטון החוק.

And this is where billions of our poorest live.

ושם מיליארדי העניים שלנו חיים.

What does that look like?

איך זה נראה?

In Bolivia, for example, if a man sexually assaults a poor child,

בבוליביה, לדוגמה, אם אדם מתקיף מינית ילד מסכן,

statistically, he's at greater risk of slipping in the shower and dying

סטטיסטית, הוא בסיכון גדול יותר להחליק במקלחת ולמות

than he is of ever going to jail for that crime.

מאשר אי פעם ללכת לכלא על הפשע הזה.

In South Asia, if you enslave a poor person,

בדרום אסיה, אם אתם משעבדים אדם עני,

you're at greater risk of being struck by lightning

אתם בסיכון גדול יותר להפגע מברק

than ever being sent to jail for that crime.

מאשר להשלח לבית הכלא על הפשע.

And so the epidemic of everyday violence, it just rages on.

וכך המגפה של אלימות יום יומית משתוללת.

And it devastates our efforts to try to help billions of people

והיא מחריבה את המאמצים שלנו לנסות לעזור למיליארדי אנשים

out of their two-dollar-a-day hell.

לצאת מגהנום שני הדולר ליום שלהם.

Because the data just doesn't lie.

מפני שמידע פשוט לא משקר.

It turns out that you can give all manner of goods and services

מסתבר שאתם יכולים לתת כל סוג של סחורות ושרותים

to the poor,

לעניים,

but if you don't restrain the hands of the violent bullies

אבל אם אתם לא מרסנים את הידיים של בריונים אלימים

from taking it all away,

מלקחת הכל,

you're going to be very disappointed in the long-term impact of your efforts.

אתם תהיו מאוכזבים מההשפעה לטווח ארוך של המאמצים שלכם.

So you would think that the disintegration of basic law enforcement

אז הייתם חושבים שההתפוררות של אכיפת חוק בסיסית

in the developing world would be a huge priority

בעולם המתפתח תהיה בעדיפות גבוהה

for the global fight against poverty.

למאבק הגלובלי נגד העוני.

But it's not.

אבל זה לא.

Auditors of international assistance recently couldn't find

מבקרים של סיוע בין לאומי לא יכלו למצוא לאחרונה

even one percent of aid going to protect the poor

אפילו אחוז אחד של סיוע שהולך להגן על העניים

from the lawless chaos of everyday violence.

מהכאוס חסר החוק של אלימות יום יומית.

And honestly, when we do talk about violence against the poor,

ובכנות, כשאנחנו מדברים על אלימות נגד העניים,

sometimes it's in the weirdest of ways.

לפעמים זה בדרכים המוזרות ביותר.

A fresh water organization tells a heart-wrenching story

ארגון מים נקיים מספר סיפור מעציב

of girls who are raped on the way to fetching water,

של ילדות שנאנסות בדרך להביא מים,

and then celebrates the solution of a new well

ואז חוגג את הפיתרון של באר חדשה

that drastically shortens their walk.

שמקצרת את הדרך משמעותית.

End of story.

סוף הסיפור.

But not a word about the rapists who are still right there in the community.

אבל אף מילה על האנסים שעדיין נמצאים שם בקהילה.

If a young woman on one of our college campuses

אם אישה צעירה באחד הקמפוסים במכללות שלנו

was raped on her walk to the library,

היתה נאנסת בדרך לספריה,

we would never celebrate the solution of moving the library closer to the dorm.

לעולם לא היינו חוגגים את הפתרון של הזזת הספריה קרוב יותר למעונות.

And yet, for some reason, this is okay for poor people.

ועדיין, מסיבות כלשהן, זה בסדר לאנשים עניים.

Now the truth is, the traditional experts

עכשיו האמת היא, שהמומחים המסורתיים

in economic development and poverty alleviation,

בפיתוח כלכלי והכחדת העוני,

they don't know how to fix this problem.

הם לא יודעים איך לתקן את הבעיה הזו.

And so what happens?

אז מה קורה?

They don't talk about it.

הם לא מדברים עליה.

But the more fundamental reason

אבל הסיבה היותר בסיסית

that law enforcement for the poor in the developing world

שאכיפת חוק לעניים במדינות מתפתחות

is so neglected,

היא כל כך מוזנחת,

is because the people inside the developing world, with money,

היא בגלל שאנשים בתוך העולם המתפתח, עם כסף,

don't need it.

לא צריכים אותה.

I was at the World Economic Forum not long ago

הייתי בפורום הכלכלה העולמי לא מזמן

talking to corporate executives who have massive businesses in the developing world

דיברתי עם מנהלים של חברות שיש להם עסקים עצומים בעולם המתפתח

and I was just asking them,

ופשוט שאלתי אותם,

"How do you guys protect all your people and property from all the violence?"

"איך אם מגינים על כל האנשים שלכם והנכסים מכל האלימות?"

And they looked at each other, and they said, practically in unison,

והם הביטו אחד בשני, ואמרו, די באחידות,

"We buy it."

"אנחנו קונים את זה.,

Indeed, private security forces in the developing world

ובאמת, כוחות אבטחה פרטיים בעולם המתפתח

are now, four, five and seven times larger than the public police force.

הם עכשיו, גדולים פי חמש עד שבע מכוחות המשטרה.

In Africa, the largest employer on the continent now is private security.

באפריקה, המעסיק הגדול ביותר ביבשת הוא אבטחה פרטית.

But see, the rich can pay for safety and can keep getting richer,

אבל תבינו, העשירים יכולים לשלם על ביטחון ויכולים להמשיך להתעשר,

but the poor can't pay for it and they're left totally unprotected

אבל העניים לא יכולים לשלם על זה והם נשארים לגמרי לא מוגנים

and they keep getting thrown to the ground.

והם ממשיכים להזרק לקרקע.

This is a massive and scandalous outrage.

זו שערוריה מאסיבית.

And it doesn't have to be this way.

והיא לא חייבת להיות כזו.

Broken law enforcement can be fixed.

אכיפת חוק שבורה יכולה להיות מתוקנת.

Violence can be stopped.

אלימות יכולה להעצר.

Almost all criminal justice systems,

כמעט כל מערכות משפט קרימינליות,

they start out broken and corrupt,

מתחילות שבורות ומושחתות,

but they can be transformed by fierce effort and commitment.

אבל הן יכולות לההפך על ידי מאמץ קשה ומחוייבות.

The path forward is really pretty clear.

הנתיב הוא באמת ברור.

Number one: We have to start making

מספר אחד, אנחנו חייבים להתחיל להפוך

stopping violence indispensable to the fight against poverty.

את עצירת האלימות לחלק בלתי נפרד מהמאבק נגד העוני.

In fact, any conversation about global poverty

למעשה, כל שיח על עוני עולמי

that doesn't include the problem of violence must be deemed not serious.

שלא כולל את בעיית האלימות צריך להחשב ללא רציני.

And secondly, we have to begin to seriously invest resources

ושנית, אנחנו חייבים להתחיל להשקיע משאבים ברצינות

and share expertise to support the developing world

ולחלוק את המומחיות כדי לתמוך בעולם המתפתח

as they fashion new, public systems of justice,

כשהם יוצרים מערכות משפט ציבוריות חדשות,

not private security,

לא אבטחה פרטית,

that give everybody a chance to be safe.

שנותנות לכל אחד סיכוי להיות בטוח.

These transformations are actually possible

המהפכים האלה למעשה אפשריים

and they're happening today.

והם מתרחשים היום.

Recently, the Gates Foundation funded a project

לאחרונה, קרן גייטס מימנה פרוייקט

in the second largest city of the Philippines,

בעיר השניה הכי גדולה בפיליפינים,

where local advocates and local law enforcement

שם עורכי דין מקומיים ואוכפי חוק מקומיים

were able to transform corrupt police and broken courts so drastically,

היו מסוגלים לשנות את המשטרה המושחתת ובתי המשפט הכושלים בצורה כל כך דרסטית,

that in just four short years,

שתוך ארבע שנים בלבד,

they were able to measurably reduce

הם היו יכולים להפחית משמעותית

the commercial sexual violence against poor kids by 79 percent.

את האלימות המינית המסחרית נגד ילדים עניים ב 79 אחוז.

You know, from the hindsight of history,

אתם יודעים, מהמחשבה אחורה על ההסטוריה,

what's always most inexplicable and inexcusable

מה שתמיד הכי בלתי ניתן להסבר ולא ניתן לסלוח

are the simple failures of compassion.

הם הכשלונות הפשוטים של חמלה.

Because I think history convenes a tribunal of our grandchildren

מפני שאני חושב שההסטוריה מכנסת בית משפט של הנכדים שלנו

and they just ask us,

והם ישאלו אותנו פשוט,

"Grandma, Grandpa, where were you?

"סבתא, סבא, איפה הייתם?

Where were you, Grandpa, when the Jews were fleeing Nazi Germany

איפה הייתם, סבא, כשהיהודים ברחו במגרמניה הנאצית

and were being rejected from our shores?

ודחו אותם מחופינו?

Where were you?

איפה הייתם?

And Grandma, where were you when they were marching

וסבתא, איפה הייתם כשהם הצעידו

our Japanese-American neighbors off to internment camps?

את השכנים היפנים-אמריקאים שלנו למחנות כליאה?

And Grandpa, where were you when they were beating

וסבא, איפה הייתם כשהם הכו

our African-American neighbors

את השכנים האפרו אמריקאים שלנו

just because they were trying to register to vote?"

רק בגלל שהם ניסו להרשם להצבעה?"

Likewise, when our grandchildren ask us,

וכך, כשהנכדים שלנו ישאלו אותנו,

"Grandma, Grandpa, where were you

"סבתא, סבא, איפה הייתם

when two billion of the world's poorest were drowning in a lawless chaos

כששני מיליארד מעניי העולם טבעו בכאוס חסר חוק

of everyday violence?"

של אלימות יום יומית?"

I hope we can say that we had compassion, that we raised our voice,

אני מקווה שנוכל להגיד שהיתה לנו חמלה, שהרמנו את קולנו,

and as a generation, we were moved to make the violence stop.

וכדור, הונענו לגרום לאלימות להפסיק.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: Really powerfully argued.

כריס אנדרסון: טיעון ממש חזק.

Talk to us a bit about some of the things

ספר לנו מעט על כמה מהדברים

that have actually been happening to, for example, boost police training.

שלמעשה קרו, לדוגמה, לחיזוק אימוני המשטרה.

How hard a process is that?

כמה קשה היה התהליך?

GH: Well, one of the glorious things that's starting to happen now

ג.ה: אחד הדברים המעולים שמתחיל להתרחש עכשיו

is that the collapse of these systems and the consequences are becoming obvious.

זה שההתמוטטות של המערכות האלו והתוצאות הופכות לברורות.

There's actually, now, political will to do that.

יש למעשה, עכשיו, רצון פוליטי לעשות את זה.

But it just requires now an investment of resources and transfer of expertise.

אבל זה רק דורש עכשיו השקעה של משאבים והעברה של מומחיות.

There's a political will struggle that's going to take place as well,

יש מאבק רצון פוליטי שגם עומד להתרחש,

but those are winnable fights,

אך אלה קרבות שניתן לנצח בהם,

because we've done some examples around the world

מפני שעשינו כמה דוגמאות מסביב לעולם

at International Justice Mission that are very encouraging.

באינטרנשיונל ג'סטיס מישן שמאוד מעודדים.

CA: So just tell us in one country, how much it costs

כ.א: אז רק תספר לנו במדינה אחת כמה זה עולה

to make a material difference to police, for example --

לעשות שינוי משמעותי במשטרה לדוגמה --

I know that's only one piece of it.

אני יודע שזה רק חלק מזה.

GH: In Guatemala, for instance, we've started a project there

ג.ה: בגואטמלה, לדוגמה, התחלנו פרוייקט שם

with the local police and court system, prosecutors,

עם המשטרה המקומית ובתי המשפט, התובעים,

to retrain them so that they can actually effectively bring these cases.

כדי לאמן אותם מחדש כך שיוכלו למעשה להביא את המקרים האלה באפקטיביות.

And we've seen prosecutions against perpetrators of sexual violence

וראינו את התביעות נגד פושעים של אלימות מינית

increase by more than 1,000 percent.

עולות ביותר מ 1,000 אחוז.

This project has been very modestly funded at about a million dollars a year,

הפרוייקט הזה מומן באופן מתון בערך במליון דולר בשנה,

and the kind of bang you can get for your buck

וסוג ההחזר על הכסף שאתם מקבלים

in terms of leveraging a criminal justice system

במונחים של מינוף מערכת המשפט הפלילית

that could function if it were properly trained and motivated and led,

שיכולה לתפקד אם נאמן בצורה נאותה וניתן מוטיבציה ונוביל,

and these countries, especially a middle class

והמדינות האלו, בעיקר במעמד הביניים

that is seeing that there's really no future

שיראו שבאמת אין עתיד

with this total instability and total privatization of security

עם חוסר יציבות כללית והפיכת הבטיחות לפרטית

I think there's an opportunity, a window for change.

אני חושב שיש הזדמנות, חלון של שינוי.

CA: But to make this happen, you have to look at each part in the chain --

כ.א: אבל כדי לגרום לזה לקרות, אתם חייבים להביט על כל חלק בשרשרת --

the police, who else?

המשטרה, ומי עוד?

GH: So that's the thing about law enforcement,

ג.ה: אז זה העניין בנוגע לאכיפת חוק,

it starts out with the police,

זה מתחיל עם המשטרה,

they're the front end of the pipeline of justice,

הם החלק הקדמי של תהליך הצדק,

but they hand if off to the prosecutors,

אבל הם מעבירים אותו לתובעים,

and the prosecutors hand it off to the courts,

והתובעים מעבירים אותו לבית המשפט,

and the survivors of violence have to be supported by social services

והשורדים של האלימות חייבים להתמך על ידי המערכת החברתית

all the way through that.

דרך כל זה.

So you have to do an approach that pulls that all together.

אז אתם חייבים לבוא בגישה שמחברת הכל יחד.

In the past, there's been a little bit of training of the courts,

בעבר, היה מעט אימון של בתי המשפט,

but they get crappy evidence from the police,

אבל הם קיבלו ראיות גרועות מהמשטרה,

or a little police intervention that has to do with narcotics or terrorism

או התערבות משטרתית מועטה בנושאי סמים וטרור

but nothing to do with treating the common poor person

אבל אין שום טיפול באדם העני המצוי

with excellent law enforcement,

עם אכיפת חוק מעולה,

so it's about pulling that all together,

אז זה נוגע לחיבור כל זה,

and you can actually have people in very poor communities

ויכולים להיות לכם למעשה אנשים מקהילות ממש עניות

experience law enforcement like us,

שחווים אכיפת חוק כמונו,

which is imperfect in our own experience, for sure,

שהיא לא מושלמת לניסיוננו, בברור,

but boy, is it a great thing to sense that you can call 911

אבל תאמינו לי, זה הדבר הטוב ביותר להרגיש שאתם יכולים להתקשר למשטרה

and maybe someone will protect you.

ואולי מישהו יגן עליכם.

CA: Gary, I think you've done a spectacular job

כ.א: גארי, אני חושב שעשית עבודה יוצאת דופן

of bringing this to the world's attention

של להביא את זה לתשומת הלב של העולם

in your book and right here today.

בספר שלך ופה היום.

Thanks so much.

תודה רבה לך.

Gary Haugen.

גרי האוגן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)