What I learned about freedom after escaping North Korea | Yeonmi Park | TED

תרגום: Tal Hemu עריכה: Nurit Noy

I was born in 1993 in the northern part of North Korea,

נולדתי ב-1993 בחלקה הצפוני של צפון קוריאה,

in a town called Hyesan,

בעיירה בשם הייזאן,

which is on the border with China.

שהיא על הגבול עם סין.

I had loving parents

היו לי הורים אוהבים

and one older sister.

ואחות גדולה.

Before I was even 10 years old,

לפני היותי בת 10,

my father was sent to a labor camp

אבי נשלח למחנה עבודה

for engaging in illegal trading.

על כך שעסק בסחר לא חוקי.

Now, by "illegal trading" --

ב"סחר לא חוקי" הכוונה היא --

he was selling clogs, sugar, rice and later copper

שהוא מכר כפכפים, סוכר, אורז ואחר-כך נחושת

to feed us.

כדי להאכיל אותנו.

In 2007, my sister and I decided to escape.

ב-2007, אחותי ואני החלטנו לברוח.

She was 16 years old,

היא הייתה בת 16,

and I was 13 years old.

ואני הייתי בת 13.

I need you to understand what the word "escape" means

אני צריכה שתבינו מה משמעות המילה "לברוח"

in the context of North Korea.

בהקשר לצפון קוריאה.

We were all starving,

כולנו גווענו מרעב,

and hunger means death in North Korea.

ורעב משמעותו מוות בצפון קוריאה.

So it was the only option for us.

אז זו הייתה האפשרות היחידה שלנו.

I didn't even understand the concept of escape,

אפילו לא הבנתי את המושג בריחה,

but I could see the lights from China at night,

אבל יכולתי לראות את האורות מסין בלילה,

and I wondered if I go where the light is,

ותהיתי אם אלך היכן שהאור נמצא

I might be able to find a bowl of rice.

אמצא קערה של אורז.

It's not like we had a grand plan or maps.

זה לא שהייתה לנו תכנית גדולה או מפות.

We did not know anything about what was going to happen.

לא ידענו שום דבר על מה עומד לקרות.

Imagine your apartment building caught fire.

דמיינו את הבניין שלכם עולה באש.

I mean, what would you do?

אני מתכוונת, מה הייתם עושים?

Would you stay there to be burned,

האם הייתם נשארים שם להישרף,

or would you jump off out of the window

או קופצים מחוץ לחלון

and see what happens?

ורואים מה קורה?

That's what we did.

זה מה שעשינו.

We jumped out of the house

קפצנו מחוץ לבית

instead of the fire.

במקום האש.

North Korea is unimaginable.

צפון קוריאה היא בלתי ניתנת לעלות על הדעת.

It's very hard for me

זה מאוד קשה בשבילי

when people ask me what it feels like to live there.

כשאנשים שואלים אותי איך זה מרגיש לחיות שם.

To be honest,

למען האמת,

I tell you:

אני אומרת לכם:

you can't even imagine it.

אתם לא מסוגלים לדמיין.

The words in any language can't describe,

מילים בשום שפה לא יכולות לתאר,

because it's a totally different planet,

מכיוון שזה כוכב אחר לגמרי,

as you cannot imagine your life on Mars right now.

כמו שאינכם יכולים לדמיין את חייכם על מאדים עכשיו.

For example, the word "love" has only one meaning:

לדוגמא, למילה "אהבה" יש רק משמעות אחת:

love for the Dear Leader.

אהבה למנהיג היקר.

There's no concept of romantic love in North Korea.

אין מושג לאהבה רומנטית בצפון קוריאה.

And if you don't know the words,

ואם אתם לא יודעים את המילים,

that means you don't understand the concept,

זה אומר שאתם לא מבינים את המושג,

and therefore, you don't even realize that concept is even a possibility.

ולכן, אתם אפילו לא מבינים שהרעיון הזה הוא אפילו אפשרות.

Let me give you another example.

אתן לכם דוגמא נוספת.

Growing up in North Korea,

כשגדלנו בצפון קוריאה,

we truly believed that our Dear Leader is an almighty god

באמת האמנו שהמנהיג היקר שלנו הוא אל כל יכול

who can even read my thoughts.

שאפילו מסוגל לקרוא את המחשבות שלי.

I was even afraid to think in North Korea.

פחדתי אפילו לחשוב, בצפון קוריאה.

We are told that he's starving for us,

נאמר לנו שהוא גווע ברעב בשבילנו,

and he's working tirelessly for us,

ועובד בלי הפסקה בשבילנו,

and my heart just broke for him.

והלב שלי נשבר עליו.

When I escaped to South Korea,

כשברחתי מצפון קוריאה,

people told me that he was actually a dictator,

אנשים אמרו לי שהוא למעשה דיקטטור,

he had cars,

יש לו מכוניות,

many, many resorts,

המון, המון אתרי נופש,

and he had an ultraluxurious life.

והוא חי חיי מותרות.

And then I remember looking at a picture of him,

ואני זוכרת כשהסתכלתי על תמונה שלו,

realizing for the first time

הבנתי בפעם הראשונה

that he is the largest guy in the picture.

שהוא האדם הכי גדול בתמונה.

(Laughter)

(צחוק)

And it hit me.

וזה היכה בי.

Finally, I realized he wasn't starving.

סוף-סוף הבנתי שהוא לא גווע ברעב.

But I was never able to see that before,

אבל לא יכולתי לראות את זה לפני-כן,

until someone told me that he was fat.

עד שמישהו אמר לי שהוא שמן.

(Laughter)

(צחוק)

Really, someone had to teach me that he was fat.

באמת, מישהו היה צריך ללמד אותי שהוא שמן.

If you have never practiced critical thinking,

אם אף-פעם לא תרגלתם חשיבה ביקורתית,

then you simply see what you're told to see.

אז אתם פשוט רואים את מה שנאמר לכם לראות.

The biggest question also people ask me

השאלה הכי גדולה שאנשים שואלים אותי

is: "Why is there no revolution inside North Korea?

היא "למה אין מהפכה בצפון קוריאה?

Are we dumb?

אנחנו טיפשים?

Why is there no revolution for 70 years of this oppression?"

למה אין שום מהפכה בכל 70 שנות הדיכוי הזה?"

And I say:

ואני אומרת:

If you don't know you're a slave,

אם אתם לא יודעים שאתם עבדים,

if you don't know you're isolated or oppressed,

אם אתם לא יודעים שאתם מבודדים או משועבדים,

how do you fight to be free?

איך אתם נלחמים להיות חופשיים?

I mean, if you know you're isolated,

אני מתכוונת, אם אתה יודע שאתה מבודד,

that means you are not isolated.

זה אומר שאתה לא מבודד.

Not knowing is the true definition of isolation,

לא לדעת זו ההגדרה האמיתית לבידוד,

and that's why I never knew

וזו הסיבה שאף פעם לא ידעתי

I was isolated when I was in North Korea.

שהייתי מבודדת בצפון קוריאה.

I literally thought I was in the center of the universe.

חשבתי שאני מרכז היקום פשוטו כמשמעו.

So here is my idea worth spreading:

אז הנה רעיון שלי ששווה להפיץ:

a lot of people think

הרבה אנשים חושבים

humans inherently know what is right and wrong,

שבני-האדם יודעים מטבעם מה נכון ומה לא נכון,

the difference between justice and injustice,

מה ההבדל בין צדק לחוסר צדק,

what we deserve and we don't deserve.

מה מגיע לנו ומה לא מגיע לנו.

I tell them: BS.

אני אומרת להם: שטויות.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Everything,

כל דבר,

everything must be taught,

כל דבר צריך ללמד,

including compassion.

כולל חמלה.

If I see someone dying on the street right now,

אם אראה מישהו גוסס ברחוב, עכשיו,

I will do anything to save that person.

אני אעשה הכל כדי להציל את האדם הזה.

But when I was in North Korea,

אבל כשהייתי בצפון-קוריאה,

I saw people dying and dead on the streets.

ראיתי אנשים מתים שוכבים ברחובות.

I felt nothing.

לא הרגשתי דבר.

Not because I'm a psychopath,

לא בגלל היותי פסיכופטית,

but because I never learned the concept of compassion.

אלא מפני שאף-פעם לא למדתי את המושג חמלה.

Only, I felt compassion, empathy and sympathy in my heart

הרגשתי חמלה, אמפתיה וסימפתיה בליבי

after I learned the word "compassion" and the concept,

רק כאשר למדתי את המילה "חמלה" ואת המושג,

and I feel them now.

ואני מרגישה אותם כעת.

Now I live in the United States as a free person.

עכשיו אני חיה בארצות-הברית כאדם חופשי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And recently,

ולאחרונה,

the leader of the free country, our President Trump,

מנהיג הארץ החופשית, הנשיא שלנו טראמפ,

met with my former god.

נפגש עם האל לשעבר שלי.

And he decided human rights is not important enough

והוא החליט שזכויות אדם לא חשובות מספיק

to include in his agendas,

כדי לכלול בסדר היום שלו,

and he did not talk about it.

והוא לא דיבר על כך.

And it scares me.

וזה מפחיד אותי.

We live in a world right now

אנו חיים בעולם כעת

where a dictator can be praised for executing his uncle,

בו ניתן לשבח דיקטטור על שהוציא להורג את דודו,

for killing his half brother,

על שרצח את אחיו למחצה,

killing thousands of North Koreans.

על שרצח אלפי צפון-קוריאנים.

And that was worthy of praise.

וזה היה ראוי לשבח.

And also it made me think:

וזה גם גרם לי לחשוב:

perhaps we all need to be taught something new about freedom now.

אולי כולנו צריכים ללמוד משהו חדש על חופש, עכשיו.

Freedom is fragile.

חופש הוא שברירי.

I don't want to alarm you, but it is.

אני לא רוצה להבהיל אתכם, אבל הוא כן.

It only took three generations

נדרשו רק שלושה דורות

to make North Korea into George Orwell's "1984."

כדי להפוך את צפון-קוריאה ל-"1984" של ג'ורג' אורוול.

It took only three generations.

זה לקח רק שלושה דורות.

If we don't fight for human rights

אם לא נילחם על זכויות אדם

for the people who are oppressed right now who don't have a voice,

בשביל האנשים המשועבדים כעת ללא קול,

as free people here,

כאנשים חופשיים כאן,

who will fight for us when we are not free?

מי ילחם למעננו, כשלא נהיה חופשיים?

Machines? Animals? I don't know.

מכונות? חיות? אני לא יודעת.

I think it's wonderful that we care about climate change,

אני חושבת שזה נפלא שאכפת לנו משינוי האקלים,

animal rights, gender equality,

זכויות בעלי-החיים, שיוויון מגדרי,

all of these things.

כל הדברים הללו.

The fact that we care about animals' rights,

העובדה שאכפת לנו מזכויות בעלי-החיים,

that means that's how beautiful our heart is,

מראה כמה יפה הלב שלנו,

that we care about someone who cannot speak for themselves.

שאכפת לנו ממישהו שלא יכול לדבר בשם עצמו.

And North Koreans right now cannot speak for themselves.

ואזרחי צפון-קוריאה עכשיו, לא יכולים לדבר בשם עצמם.

They don't have internet in the 21st century.

אין להם אינטרנט במאה ה-21.

We don't have electricity,

אין לנו חשמל,

and it is the darkest place on earth right now.

וזהו המקום החשוך ביותר בכדור-הארץ כרגע.

Now I want to say something to my fellow North Koreans

עכשיו אני רוצה לומר משהו לעמיתיי בצפון-קוריאה

who are living in that darkness.

החיים בחשיכה הזו.

They might not believe this,

הם עשויים לא להאמין,

but I want to tell them that an alternative life is possible.

אך אני רוצה לומר להם שחיים חלופיים הם אפשריים.

Be free.

היו חופשיים.

From my experience,

מהניסיון שלי,

literally anything is possible.

כל דבר הוא אפשרי.

I was bought,

אני נקנתי,

I was sold as a slave.

נמכרתי כעבד.

But now I'm here,

אבל עכשיו אני כאן,

and that is why I believe in miracles.

וזו הסיבה שאני מאמינה בניסים.

The one thing that I learned from history

דבר אחד שלמדתי מההיסטוריה

is that nothing is forever in this world.

הוא שדבר אינו לנצח בעולם הזה.

And that is why we have every reason to be hopeful.

ולכן יש לנו את כל הסיבות להיות מלאי תקווה.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)