Want kids to learn well? Feed them well | Sam Kass

Translator: Joseph Geni Reviewer: Camille Martínez

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Liblib Fib

I am a chef

אני שף

and a food policy guy,

ועוסק במדיניות אוכל,

but I come from a whole family of teachers.

אבל אני בא ממשפחה שכולם בה מורים.

אחותי היא מורה לחינוך מיוחד בשיקאגו.

My sister is a special ed teacher in Chicago.

My father just retired after 25 years teaching fifth grade.

אבי פרש לא מכבר לאחר שלימד כיתות ה' במשך 25 שנה

הדודים שלי היו פרופסורים.

My aunt and uncle were professors.

My cousins all teach.

כל בני הדודים שלי מורים.

כל אחד מבני משפחתי הוא מורה, מלבדי.

Everybody in my family, basically, teaches except for me.

They taught me that the only way to get the right answers

הם לימדו אותי שהדרך היחידה לקבל את התשובות הנכונות

is to ask the right questions.

היא לשאול את השאלות הנכונות.

אז מה הן השאלות הנכונות

So what are the right questions

when it comes to improving the educational outcomes for our children?

כשזה נוגע לשיפור התוצאה החינוכית עבור הילדים שלנו?

There's obviously many important questions,

כמובן שיש הרבה שאלות חשובות,

but I think the following is a good place to start:

אבל אני חושב שהדבר הבא הוא מקום נכון להתחיל ממנו:

מהו לדעתנו הקשר

What do we think the connection is

בין מוחו המתפתח של ילד

between a child's growing mind

and their growing body?

לבין גופו המתפתח?

What can we expect our kids to learn

מה אנו יכולים לצפות מילדינו ללמוד

if their diets are full of sugar and empty of nutrients?

אם התזונה שלהם מורכבת מסוכרים וריקה מחומרים מזינים?

What can they possibly learn

מה הם כבר יכולים ללמוד

if their bodies are literally going hungry?

אם הם ממש רעבים?

ועם כל המשאבים שאנו משקיעים בבתי הספר

And with all the resources that we are pouring into schools,

we should stop and ask ourselves:

עלינו לעצור ולשאול את עצמנו:

האם אנו באמת מכינים את ילדינו להצלחה?

Are we really setting our kids up for success?

לפני מספר שנים,

Now, a few years ago,

I was a judge on a cooking competition called "Chopped."

שפטתי בתחרות בישול בשם "צ'ופד"(קצוץ).

Four chefs compete with mystery ingredients

ארבעה שפים מתחרים עם מצרכים מסתוריים

to see who can cook the best dishes.

כדי לראות מי יכול לבשל את המנות הטובות ביותר.

מלבד הפרק הזה- שהיה מאוד מיוחד.

Except for this episode -- it was a very special one.

Instead of four overzealous chefs trying to break into the limelight --

במקום ארבעה שפים נלהבים שמנסים לפרוץ אל אור הזרקורים -

something that I would know nothing about --

משהו שאינני יודע הרבה עליו -

(Laughter)

(צחוק הקהל)

השפיות האלו היו שפיות של בתי ספר;

these chefs were school chefs;

you know, the women that you used to call "lunch ladies,"

אתם יודעים, הנשים שהייתם קוראים להן "נשות ארוחת הצהריים",

but the ones I insist we call "school chefs."

אבל לאלו אני מתעקש לקרוא "שפיות של בית ספר."

Now, these women -- God bless these women --

כעת, נשים אלו- אלוהים יברך אותן -

spend their day cooking for thousands of kids,

מבלות את יומן בבישולים לאלפי ילדים,

breakfast and lunch, with only $2.68 per lunch,

ארוחות בוקר וצהריים, בתקציב של 2.68 דולר בלבד לכל ארוחת צהריים,

כאשר רק דולר אחד באמת הולך לאוכל.

with only about a dollar of that actually going to the food.

In this episode,

כעת, בפרק זה,

המרכיב המסתורי של המנה העיקרית היה קינואה.

the main-course mystery ingredient was quinoa.

Now, I know it's been a long time

כעת, אני יודע שעבר הרבה זמן

מאז שמישהו מכן אכל ארוחת צהריים בבית ספר,

since most of you have had a school lunch,

and we've made a lot of progress on nutrition,

ומאז התקדמנו מאוד בנושא התזונה,

but quinoa still is not a staple in most school cafeterias.

אבל הקינואה עדיין אינה מרכיב הקיים ברוב הקפיטריות בבתי הספר.

(צחוק)

(Laughter)

So this was a challenge.

אז זה היה אתגר.

But the dish that I will never forget was cooked by a woman

אבל המנה שאני בחיים לא אשכח בושלה על ידי אישה

named Cheryl Barbara.

בשם שריל ברברה.

Cheryl was the nutrition director

שריל הייתה אחראית תזונה

at High School in the Community in Connecticut.

בבית ספר קהילתי בקונטיקט.

היא בישלה את הפסטה הטעימה הזו.

She cooked this delicious pasta.

It was amazing.

זה היה מדהים.

It was a pappardelle with Italian sausage,

זה היה פפארדלה עם נקניק איטלקי,

קייל, וגבינת פרמזן.

kale, Parmesan cheese.

It was delicious, like, restaurant-quality good, except --

זה היה מעולה, ברמה של מסעדה, אלא--

she basically just threw the quinoa, pretty much uncooked,

היא פשוט זרקה את הקינואה שהייתה לא מבושלת,

into the dish.

לתוך המנה.

It was a strange choice,

זו הייתה בחירה מוזרה,

and it was super crunchy.

וזה היה פריך להפליא.

(Laughter)

(צחוק)

So I took on the TV accusatory judge thing that you're supposed to do,

אז נכנסתי לתפקיד השופט הטלוויזיוני הקשוח שהייתי אמור לגלם,

and I asked her why she did that.

ושאלתי אותה למה היא עשתה זאת.

Cheryl responded, "Well, first, I don't know what quinoa is."

שריל הגיבה, ובכן, ראשית, "אני לא יודעת מה זה קינואה"

(צחוק)

(Laughter)

"But I do know that it's a Monday,

אבל אני כן יודעת שהיום יום שני,

and that in my school, at High School in the Community,

ושבבית הספר שלי, בקהילה שלי

I always cook pasta."

אני תמיד מבשלת פסטה".

תבינו, שריל הסבירה שלהרבה מהילדים שלה,

See, Cheryl explained that for many of her kids,

there were no meals on the weekends.

לא היו ארוחות בסופי השבוע.

No meals on Saturday.

אין ארוחות בשבתות.

No meals on Sunday, either.

ואין ארוחות גם בימי ראשון.

אז היא בישלה פסטה כי היא רצתה לוודא

So she cooked pasta because she wanted to make sure

she cooked something she knew her children would eat.

שהיא תבשל משהו שהיא יודעת שהילדים יאכלו.

Something that would stick to their ribs, she said.

משהו שידבק להם לצלעות, היא אמרה.

Something that would fill them up.

משהו שימלא אותם.

Cheryl talked about how, by the time Monday came,

כי כשיום שני הגיע,

her kids' hunger pangs were so intense

יסורי הרעב שלהם היו כל כך עזים

that they couldn't even begin to think about learning.

שהם אפילו לא הצליחו להתחיל לחשוב על לימודים.

Food was the only thing on their mind.

אוכל היה הדבר היחיד שהיה להם בראש.

The only thing.

הדבר היחיד.

And unfortunately, the stats -- they tell the same story.

ולצערי, הנתונים מספרים את אותו הסיפור.

אז בואו נבין את זה מנקודת מבט של ילד.

So, let's put this into the context of a child.

And we're going to focus on

ואנחנו הולכים להתמקד על

the most important meal of the day, breakfast.

הארוחה החשובה ביותר ביום, ארוחת הבוקר.

Meet Allison.

זוהי אליסון.

She's 12 years old,

היא ילדה בת 12,

היא חדה כתער

she's smart as a whip

and she wants to be a physicist when she grows up.

והיא רוצה להיות פיזיקאית לכשתגדל.

If Allison goes to a school that serves a nutritious breakfast

אם אליסון תלך לבית ספר שמגיש ארוחת בוקר מזינה

to all of their kids,

לכל הילדים,

here's what's going to follow.

הנה מה שהולך לקרות.

Her chances of getting a nutritious meal,

הסיכויים שלה לקבל ארוחה מזינה,

one with fruit and milk, one lower in sugar and salt,

עם פירות וחלב, שאינה עתירה בסוכר ומלח,

dramatically increase.

עולים באופן דרמטי.

Allison will have a lower rate of obesity than the average kid.

אליסון תהיה בסיכון נמוך יותר להשמנה מאשר הילד הממוצע.

She'll have to visit the nurse less.

היא תבקר בתדירות נמוכה יותר את האחות.

היא תסבול פחות מחרדה ודיכאון.

She'll have lower levels of anxiety and depression.

She'll have better behavior.

התנהגותה תהיה טובה יותר.

She'll have better attendance, and she'll show up on time more often.

יהיה לה אחוז נוכחות גבוה יותר והיא תגיע בזמן לעיתים תכופות יותר.

מדוע?

Why?

Well, because there's a good meal waiting for her at school.

ובכן, בגלל שמחכה לה ארוחה טובה בבית הספר שלה.

ובכללי, הבריאות של אליסון טובה יותר

Overall, Allison is in much better health

than the average school kid.

מזו של ילד ממוצע בבית הספר.

So what about that kid

אז מה עם הילד הזה

who doesn't have a nutritious breakfast waiting for him?

שלא מחכה לו ארוחה מזינה?

Well, meet Tommy.

ובכן, הכירו את טומי.

He's also 12. He's a wonderful kid.

הוא גם בן 12, הוא ילד נפלא.

He wants to be a doctor.

הוא רוצה להיות רופא.

By the time Tommy is in kindergarten,

כשהוא מגיע לגן,

he's already underperforming in math.

הוא כבר מתפקד פחות בחשבון.

בכיתה ג'

By the time he's in third grade,

he's got lower math and reading scores.

יש לו ציונים נמוכים בחשבון ובקריאה.

כשהוא יגיע לגיל 11,

By the time he's 11,

it's more likely that Tommy will have to have repeated a grade.

כנראה שטומי ייאלץ להישאר כיתה.

מחקרים מראים שלילדים שלא מקבלים תזונה מספקת,

Research shows that kids who do not have consistent nourishment,

particularly at breakfast,

במיוחד בארוחת הבוקר,

have poor cognitive function overall.

יש יכולות קוגניטיביות ירודות.

So how widespread is this problem?

אז עד כמה נפוצה הבעיה הזו?

Well, unfortunately, it's pervasive.

ובכן, לצערי, זו בעייה נרחבת.

Let me give you two stats

אציג בפניכם שני מצבים

that seem like they're on opposite ends of the issue,

שנראה שהם משני צידי המתרס,

but are actually two sides of the same coin.

אבל למעשה אלו הם שני הצדדים של אותו המטבע.

מצד שני,

On the one hand,

אחד משישה אמריקאים סובלים מאי-ביטחון תזונתי

one in six Americans are food insecure,

including 16 million children -- almost 20 percent --

כולל 16 מיליון ילדים -- כמעט 20% --

are food insecure.

הם חסרי ביטחון תזונתי

In this city alone, in New York City,

בעיר הזו בלבד, בניו יורק,

474,000 ילדים מתחת לגיל 18 נאלצים לסבול מרעב בכל שנה.

474,000 kids under the age of 18 face hunger every year.

It's crazy.

זה מטורף.

On the other hand,

מצד שני,

diet and nutrition is the number one cause of preventable death and disease

דיאטה ותזונה הן הגורם מספר אחד במניעה של מחלות ומוות

in this country, by far.

בארץ הזו ללא ספק.

And fully a third of the kids that we've been talking about tonight

ושליש מהילדים שעליהם דיברנו הלילה

are on track to have diabetes in their lifetime.

נמצאים במסלול המהיר לסכרת שיחלו בה מתישהו בתקופת חייהם.

Now, what's hard to put together but is true

כעת, מה שקשה להבין אך נכון

is that, many times, these are the same children.

הוא שבהרבה מקרים אלו הם אותם ילדים.

So they fill up on the unhealthy and cheap calories

אז הם ממלאים עצמם בקלוריות ריקות ולא בריאות

that surround them in their communities and that their families can afford.

שזמינות להם בקהילות שלהם ושמשפחותיהם יכולות להרשות לעצמם.

But then by the end of the month,

אבל אז, עד סוף החודש,

food stamps run out or hours get cut at work,

תלושי ההנחה למזון אוזלים או שמקצצים להם בשעות העבודה,

and they don't have the money to cover the basic cost of food.

ואין להם את הכסף הנדרש כדי לכסות את העלות הבסיסית של האוכל.

אבל אנו אמורים לפתור את הבעיה הזו לא כן?

But we should be able to solve this problem, right?

We know what the answers are.

אנו יודעים מהן התשובות.

As part of my work at the White House, we instituted a program

כחלק מעבודתי בבית הלבן, יזמנו תוכנית

עבור כל בתי הספר שהילדים בהם היו ממשפחות מעוטות הכנסה,

that for all schools that had 40 percent more low-income kids,

we could serve breakfast and lunch to every kid in that school.

יכולנו להגיש ארוחת בוקר וצהריים לכל ילד בבית הספר הזה

For free.

בחינם.

This program has been incredibly successful,

התוכנית הזו הצליחה מאוד,

because it helped us overcome a very difficult barrier

כי זה עזר לנו להתגבר על מכשול מאוד קשה

when it came to getting kids a nutritious breakfast.

כשהיה מדובר באפשרות להשיג לילדים ארוחת בוקר מזינה.

And that was the barrier of stigma.

ופה היתה בעייה של סטיגמה.

See, schools serve breakfast before school,

בתי ספר הגישו ארוחת בוקר לפני תחילת הלימודים,

and it was only available for the poor kids.

וזה היה זמין רק לילדים העניים.

So everybody knew who was poor and who needed government help.

אז כך כולם ידעו מי עני ומי צריך עזרה ממשלתית.

Now, all kids, no matter how much or how little their parents make,

כעת, לכל הילדים, לא משנה כמה ההורים שלהם מרוויחים,

have a lot of pride.

יש הרבה גאווה.

אז מה קרה?

So what happened?

Well, the schools that have implemented this program

ובכן, בבתי הספר שיישמו את התוכנית הזו

saw an increase in math and reading scores by 17.5 percent.

נרשמה עלייה של 17.5 אחוז במתמתיקה וקריאה.

17.5 percent.

17.5 אחוז.

And research shows that when kids have a consistent, nutritious breakfast,

ומחקרים מראים, שכאשר ילדים מקבלים בקביעות ארוחת בוקר מזינה,

their chances of graduating increase by 20 percent.

הסיכויים שלהם לסיים בית ספר גדלים ב20%.

20 percent.

20 אחוז.

כאשר אנו נותנים לילדינו את התזונה לה הם זקוקים,

When we give our kids the nourishment they need,

we give them the chance to thrive,

אנו נותנים להם את הסיכוי להצליח,

both in the classroom and beyond.

גם בכיתה וגם מחוץ לה.

Now, you don't have to trust me on this,

כעת, אתם לא חייבים לבטוח בזה,

but you should talk to Donna Martin.

אבל אתם צריכים לדבר עם דונה מרטין.

I love Donna Martin.

אני אוהב את דונה מרטין.

דונה מרטין היא מנהלת התזונה בבית ספר במחוז בורק

Donna Martin is the school nutrition director at Burke County

in Waynesboro, Georgia.

בוויינסבורו, ג'ורג'יה.

מחוז בורק הוא אחד המחוזות העניים ביותר

Burke County is one of the poorest districts

in the fifth-poorest state in the country,

במדינה החמישית מבין המדינות העניות תבארה"ב,

and about 100 percent of Donna's students live at or below the poverty line.

וכ 100% מהתלמידים של דונה נמצאים בקו העוני או מתחתיו.

A few years ago,

לפני כמה שנים,

Donna decided to get out ahead of the new standards that were coming,

דונה החליטה להתקדם עם הסטדנדרטים החדשים שהגיעו,

and overhaul her nutrition standards.

ולהעלות את הסטדנדרטים של התזונה.

She improved and added fruit and vegetables and whole grains.

היא שיפרה והוסיפה פירות וירקות ודגנים מלאים.

She served breakfast in the classroom to all of her kids.

היא הגישה ארוחות בוקר בכיתות לכל הילדים שלה.

And she implemented a dinner program.

וייסדה תוכנית ארוחת ערב.

Why?

למה?

Well, many of her kids didn't have dinner when they went home.

ובכן, להרבה מהילדים שלה לא חיכתה ארוחת ערב כשהיו מגיעים הביתה.

So how did they respond?

אז איך הם הגיבו?

Well, the kids loved the food.

ובכן הילדים אהבו את האוכל.

They loved the better nutrition,

הם אהבו את התזונה הטובה יותר,

and they loved not being hungry.

והם אהבו לא להיות רעבים.

But Donna's biggest supporter came from an unexpected place.

אבל התמיכה הגדולה ביותר של דונה הגיעה ממקום לא צפוי.

השם שלו הוא אריק פרקר,

His name from Eric Parker,

והוא היה מאמן הפוטבול הראשי של קבוצת הברז (הדובים) של מחוז בורק.

and he was the head football coach for the Burke County Bears.

Now, Coach Parker had coached mediocre teams for years.

המאמן פרקר אימן קבוצות בינוניות במשך שנים.

The Bears often ended in the middle of the pack --

הברז סיימו לעיתים באמצע.

a big disappointment in one of the most passionate football states

אכזבה גדולה באחת מהמדינות אוהדות הפוטבו הגדולות ביותר.

in the Union.

בכל האיחוד.

But the year Donna changed the menus,

אבל בשנה שדונה שינתה את התפריטים,

הברז לא רק ניצחו במחלקה שלהם.

the Bears not only won their division,

they went on to win the state championship,

הם המשיכו וזכו באליפות המדינה.

ניצחו את הפיץ' קאונטי טרויאנס

beating the Peach County Trojans

28-14.

28-14

(Laughter)

(צחוק)

And Coach Parker,

והמאמן פרקר

he credited that championship to Donna Martin.

נתן לדונה מרטין את הקרדיט לאליפות זו,

When we give our kids the basic nourishment,

כשאנו מספקים לילדינו את התזונה הבסיסית,

הם עתידים לפרווח.

they're going to thrive.

And it's not just up to the Cheryl Barbaras

וזה לא רק תלוי בנשים כמו שריל וברברה

and the Donna Martins of the world.

ודונה מרטין של העולם.

זה באחריותנו.

It's on all of us.

And feeding our kids the basic nutrition is just the starting point.

להאכיל את ילדינו בתזונה הבסיסית היא רק נקודת ההתחלה.

What I've laid out is really a model

ומה שבעצם היצגתיהוא בעצם דגם

for so many of the most pressing issues that we face.

עבור כל כך הרבה נושאים דחופים שאנו נאלצים להתמודד איתם.

If we focus on the simple goal of properly nourishing ourselves,

אם נתמקד במטרה הפשוטה של הזנה עצמית נכונה,

we could see a world that is more stable and secure;

נוכל לראות עולם שהוא יציב ובטוח יותר:

we could dramatically improve our economic productivity;

נוכל לשפר באופן משמעותי את יעילות הכלכלה

נוכל לשנות את פני מערכת הבריאות.

we could transform our health care

and we could go a long way

ונוכל להגיע רחוק

in ensuring that the Earth can provide for generations to come.

ולהיות בטוחים שכדור הארץ יעניק לדורות הבאים.

Food is that place where our collective efforts

אוכל הוא המקום שבו המאמצים המשותפים שלנו

can have the greatest impact.

יוכלו להביא לתוצאות הטובות ביותר.

So we have to ask ourselves: What is the right question?

אז עלינו לשאול את עצמנו מה היא השאלה הנכונה?

What would happen

מה יקרה

if we fed ourselves more nutritious, more sustainably grown food?

אם נאכיל את עצמנו במזון מזין יותרובר קיימא?

What would be the impact?

מה תהיה ההשפעה?

Cheryl Barbara,

שריל ברברה,

Donna Martin,

דונה מרטין,

Coach Parker and the Burke County Bears --

המאמן פרקר ונבחרת הברז של מחוז ברק--

I think they know the answer.

אני חושב שאני יודע את התשובה.

Thank you guys so very much.

תודה רבה לכם .

(Applause)

(מחיאות כפיים)