How I Stopped the Taliban from Shutting Down My School | Sakena Yacoobi | TED Talks

מתרגם: Lee-Tal Nahmias מבקר: Ido Dekkers

(Arabic) I seek refuge in Allah from cursed Satan. In the Name of Allah, the most Gracious, the most Merciful.

אני מבקשת מקלט אצל אללה מהשטן המקולל. בשמו של אללה, רב החסד, הרחמן מכולם.

(English) I was born in a middle class family.

נולדתי במשפחה מהמעמד הבינוני.

My father was five years old when he lost his father,

אבי היה בן חמש כשאיבד את אביו,

but by the time I was born,

אך עד שאני נולדתי,

he was already a businessman.

הוא כבר היה איש עסקים.

But it didn't make a difference to him

אצלו לא היה הבדל

if his children were going to be a boy or a girl:

אם ילדיו ייוולדו בנים או בנות:

they were going to go to school.

הם ילכו לבית ספר.

So I guess I was the lucky one.

לכן אני מניחה שהייתי בת מזל.

My mother had 16 pregnancies.

לאמי היו שישה-עשר הריונות.

From 16 pregnancies, five of us are alive.

מתוך 16 ההריונות, חמישה מאיתנו בחיים.

You can imagine as a child what I went through.

אתם יכולים לדמיין מה עברתי בתור ילדה.

Day to day, I watched women

מיום ליום, ראיתי נשים

being carried to a graveyard,

נישאות לבית הקברות,

or watched children going to a graveyard.

או שראיתי ילדים הולכים לבית הקברות.

At that time, when I finished my high school,

באותו זמן, כשסיימתי את בית הספר התיכון,

I really wanted to be a doctor.

רציתי מאד להיות רופאה.

I wanted to be a doctor to help women and children.

רציתי להיות רופאה כדי לעזור לנשים ולילדים.

So I completed my education,

לכן סיימתי את הלימודים שלי,

but I wanted to go to university.

אך רציתי ללכת לאוניברסיטה.

Unfortunately, in my country, there wasn't a dormitory for girls,

לצערי, במדינה שלי, לא היו מעונות של בנות,

so I was accepted in medical school, but I could not go there.

כך שהתקבלתי לבית ספר לרפואה, אבל לא יכולתי ללמוד שם.

So as a result, my father sent me to America.

כתוצאה מכך, אבי שלח אותי לאמריקה.

I came to America.

הגעתי לאמריקה.

I completed my education.

השלמתי את לימודיי.

While I was completing my education,

בזמן השלמת הלימודים שלי,

my country was invaded by Russia.

רוסיה פלשה למדינה שלי.

And do you know that at the time I was completing my education,

והאם אתם יודעים שבזמן שהשלמתי את לימודיי,

I didn't know what was going on with my family or with my country.

לא ידעתי מה מצבם של משפחתי ושל המדינה שלי.

There were months, years, I didn't know about it.

היו חודשים, שנים, שלא ידעתי דבר.

My family was in a refugee camp.

משפחתי היתה במחנה פליטים.

So as soon as I completed my education,

לכן, ברגע שסיימתי את לימודיי,

I brought my family to America.

הבאתי את משפחתי לאמריקה.

I wanted them to be safe.

רציתי שהם יהיו בטוחים.

But where was my heart?

אך היכן היה לבי?

My heart was in Afghanistan.

לבי היה באפגניסטן.

Day after day, when I listened to the news,

יום אחרי יום, כשהאזנתי לחדשות,

when I followed what was going on with my country,

כשעקבתי אחר מה שמתרחש במדינה שלי,

my heart was breaking up.

לבי נשבר.

I really wanted to go back to my country,

רציתי מאד לחזור למדינה שלי,

but at the same time I knew I could not go there,

ובאותה מידה, ידעתי שאיני יכולה לחזור לשם,

because there was no place for me.

כי לא היה מקום בשבילי.

I had a good job.

היתה לי עבודה טובה.

I was a professor at a university.

הייתי פרופסור באוניברסיטה.

I earned good money.

הרווחתי שכר נאה.

I had a good life.

היו לי חיים טובים.

My family was here.

משפחתי היתה כאן.

I could live with them.

יכולתי לחיות עמם.

But I wasn't happy.

אך לא הייתי שמחה.

I wanted to go back home.

רציתי לחזור הביתה.

So I went to the refugee camp.

לכן הלכתי למחנה הפליטים.

And when I went to the refugee camp in Pakistan,

וכשהלכתי למחנה הפליטים בפקיסטן,

there were 7.5 million refugees.

היו 7.5 מיליון פליטים.

7.5 million refugees.

7.5 מיליון פליטים.

About 90 percent of them were women and children.

כמעט 90 אחוזים מהם היו נשים וילדים.

Most of the men have been killed or they were in war.

מרבית הגברים נהרגו או השתתפו במלחמה.

And you know, in the refugee camp,

ואתם יודעים, במחנה הפליטים,

when I went day-to-day to do a survey,

כשהלכתי יום יום לערוך סקר,

I found things you never could imagine.

גיליתי דברים שלא תוכלו להאמין.

I saw a widow with five to eight children

ראיתי אלמנה עם חמישה עד שמונה ילדים

sitting there and weeping

יושבת שם ומתייפחת

and not knowing what to do.

בלי לדעת מה לעשות.

I saw a young woman have no way to go anywhere,

ראיתי אישה צעירה שאין לה לאן ללכת,

no education, no entertainment, no place to even live.

בלי השכלה, בלי הנאה, אפילו בלי מקום לחיות בו.

I saw young men that had lost their father and their home,

ראיתי בחורים צעירים שאיבדו את אביהם ואת ביתם,

and they are supporting the family as a 10-to-12-year old boy --

והם מפרנסים את משפחתם כילדים בני 10-12 -

being the head of the household,

מתפקדים כראש המשפחה,

trying to protect their sister and their mother and their children.

מנסים להגן על אחותם, אמם וילדיהם.

So it was a very devastating situation.

המצב הזה הרסני.

My heart was beating for my people,

לבי פעם עבור בני עמי,

and I didn't know what to do.

ולא ידעתי מה לעשות.

At that moment, we talk about momentum.

באותו רגע, מדברים על מומנטום,

At that moment, I felt, what can I do for these people?

באותו רגע, הרגשתי, מה אני יכולה לעשות עבור אנשים אלה?

How could I help these people?

כיצד ביכולתי לסייע לאנשים אלה?

I am one individual. What can I do for them?

אני יחידה. מה אני יכולה לעשות עבורם?

But at that moment, I knew

ובאותו רגע, ידעתי

that education changed my life.

שההשכלה שינתה את חיי.

It transformed me. It gave me status.

היא ביצעה בי מהפך. היא נתנה לי מעמד.

It gave me confidence. It gave me a career.

היא נתנה לי ביטחון. היא נתנה לי קריירה.

It helped me to support my family,

היא אפשרה לי לתמוך במשפחתי,

to bring my family to another country,

להביא את משפחתי לארץ אחרת,

to be safe.

לביטחון.

And I knew that at that moment

וידעתי באותו הרגע

that what I should give to my people is education and health,

שעלי לתת לבני עמי השכלה ובריאות,

and that's what I went after.

וזה מה שהלכתי אחריו.

But do you think it was easy?

האם אתם חושבים שזה היה קל?

No, because at that time, education was banned for girls, completely.

לא, כי באותו זמן, השכלה היתה אסורה לבנות, לחלוטין.

And also, by Russia invading Afghanistan,

זאת ועוד, עקב פלישתה של רוסיה לאפגניסטן,

people were not trusting anyone.

אנשים לא סמכו על אף אחד.

It was very hard to come and say, "I want to do this."

היה קשה לבוא ולומר "אני רוצה לעשות את זה."

Who am I?

מי אני?

Somebody who comes from the United States.

מישהי שמגיעה מארצות הברית.

Somebody who got educated here.

מישהי שקיבלה השכלה כאן.

Did they trust me? Of course not.

האם הם האמינו לי? כמובן שלא.

So I really needed to build the trust in this community.

לכן הייתי צריכה לבנות את האמון שלהם בקהילה.

How am I going to do that?

איך לעשות זאת?

I went and surveyed and looked and looked.

הלכתי, סקרתי, הסתכלתי ובדקתי.

I asked.

שאלתי.

Finally, I found one man.

בסוף, מצאתי איש אחד.

He was 80 years old.

הוא היה בן 80.

He was a mullah.

הוא היה מולא (כהן דת מוסלמי).

I went to his tent in the camp,

הלכתי לאוהל שלו במחנה,

and I asked him,

ושאלתי אותו,

"I want to make you a teacher."

"אני רוצה להפוך אותך למורה."

And he looked at me,

הוא הסתכל עלי,

and he said, "Crazy woman,

ואמר, "אישה משוגעת,

crazy woman, how do you think I can be a teacher?"

אישה משוגעת, איך את חושבת שאני יכול להיות מורה?"

And I told him, "I will make you a teacher."

עניתי לו, "אני אעשה ממך מורה."

Finally, he accepted my offer,

לבסוף, הוא קיבל את הצעתי,

and once I started a class in his compound,

וברגע שהתחלתי שיעור במתחם שלו,

the word spread all over.

השמועה התפשטה בכל פינה.

In a matter of one year,

תוך שנה,

we had 25 schools set up,

הקמנו 25 בתי ספר,

15,000 children going to school,

15,000 ילדים הולכים לבית הספר,

and it was amazing.

וזה היה מדהים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

Thank you.

תודה לכם.

But of course, we're doing all our work, we were giving teacher training.

ואכן, עשינו את כל העבודה שלנו, העברנו הכשרות למורים.

We were training women's rights, human rights, democracy, rule of law.

לימדנו על זכויות נשים, זכויות אדם, דמוקרטיה, שלטון החוק.

We were giving all kinds of training.

העברנו סוגים שונים של הכשרות.

And one day, I tell you,

ויום אחד, אני אומרת לכם,

one day I was in the office in Peshawar, Pakistan.

יום אחד הייתי במשרד בפשאוור, פקיסטן.

All of a sudden, I saw my staff running to rooms and locking the doors

לפתע, ראיתי את הצוות שלי רץ לתוך החדרים ונועל את הדלתות

and telling me, "Run away, hide!"

ואמרו לי, "ברחי, הסתתרי!"

And you know, as a leader, what do you do?

ואתם יודעים, כמנהיגים, מה אתם עושים?

You're scared. You know it's dangerous.

אתם מפחדים. אתם יודעים שזה מסוכן.

You know your life is on the line.

אתם יודעים שהחיים שלכם בסכנה.

But as a leader, you have to hold it together.

אך כמנהיגים, אתם חייבים להישאר קרי-רוח.

You have to hold it together and show strength.

אתם חייבים להישאר קרי-רוח ולהפגין עוצמה.

So I said, "What's going on?"

אמרתי, "מה קורה?"

And these people were pouring into my office.

והאנשים האלה זרמו לתוך המשרד שלי.

So I invited them to the office.

אז הזמנתי אותם למשרד.

They came, and there were nine of them -- nine Taliban.

הם באו, והיו תשעה מהם - תשעה אנשי טליבאן.

They were the ugliest looking men you can ever see.

הם היו הגברים הכי מכוערים שניתן לראות.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

Very mean-looking people,

אנשים שנראים מאד נבזיים,

black clothes, black turban,

בגדים שחורים, טורבן שחור,

and they pour into my office.

והם זורמים לתוך המשרד שלי.

And I invited them to have a seat and have tea.

הזמנתי אותם לשבת ולשתות תה.

They said no. They are not going to drink tea.

הם סירבו. אין בכוונתם לשתות תה.

And of course, with the tone of voice they were using,

וכמובן, עם טון הקול בו הם השתמשו,

it was very scary,

זה היה מאד מפחיד,

but I was really shaking up.

ואני ממש רעדתי.

But also I was strong, holding myself up.

ובכל זאת הייתי חזקה, החזקתי את עצמי.

And, of course, by that time, you know how I dress --

וכמובן, באותו זמן, אתם יודעים מה לבשתי -

I dress from head to toe in a black hijab.

לבשתי חיג'אב שחור מכף רגל ועד ראש.

The only thing you could see, my eyes.

הדבר היחיד שניתן לראות, העיניים שלי.

They asked me, "What are you doing?

הם שאלו אותי, "מה את עושה?

Don't you know that school is banned for girls?

את לא יודעת שבית ספר הינו אסור לבנות?

What are you doing here?"

מה את עושה כאן?"

And you know, I just looked at them,

ואתם יודעים, פשוט הסתכלתי עליהם,

and I said, "What school? Where is the school?"

ואמרתי, "איזה בית ספר? איפה בית ספר?"

(Laughter)

(צחוק בקהל)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And they look at my face, and they said, "You are teaching girls here."

והם הסתכלו על הפנים שלי ואמרו, "את מלמדת כאן בנות."

I said, "This is a house of somebody.

אמרתי, "זהו בית של מישהו.

We have some students coming,

יש לנו מספר סטודנטים שמגיעים.

and they are all learning Koran, Holy Book.

וכולם לומדים קוראן, הספר הקדוש.

And you know, Koran says that if you learn the Holy Book, the woman,

ואתם יודעים, הקוראן אומר שאם לומדים את הספר הקדוש, אז הנשים,

they can be a good wife,

הן יכולות להיות רעיות טובות,

and they can obey their husband."

וכך הן יצייתו לבעליהן."

(Laughter)

(צחוק בקהל)

And I tell you one thing:

ואומר לכם דבר אחד:

that's the way you work with those people, and you know --

זו הדרך לעבוד עם אנשים כאלה, ואתם יודעים -

(Laughter)

(צחוק בקהל)

So by that time, they started speaking Pashto.

באותו רגע, הם התחילו לדבר פשטו (שפה איראנית).

They talked to each other,

הם דיברו אחד עם השני,

and they said, "Let's go, leave her alone, she's OK."

והם אמרו, "בואו נלך, נעזוב אותה, היא בסדר."

And you know, this time, I offered them tea again,

ואתם יודעים, באותו רגע, הצעתי להם תה שוב,

and they took a sip and they left.

והם שתו לגימה והלכו.

By that time, my staff poured into my office.

בינתיים, הצוות שלי החל לזרום למשרד שלי.

They were scared to death.

הם היו מפוחדים עד מוות.

They didn't know why they didn't kill me.

הם לא ידעו מדוע הם לא הרגו אותי.

They didn't know why they didn't take me away.

הם לא ידעו מדוע הם לא לקחו אותי משם.

But everybody was happy to see me.

אבל כולם שמחו לראות אותי.

Very happy, and I was happy to be alive, of course.

שמחו מאד, ואני שמחתי להיות בחיים, כמובן.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

Of course, I was happy to be alive.

ללא ספק, שמחתי להיות בחיים.

But also, as we continuously gave training during the fall of the Taliban --

וכך, כשהמשכנו להעביר הכשרות בזמן נפילת הטליבאן -

of course during the Taliban there is another story.

כמובן שבזמן שלטון הטליבאן זה היה סיפור אחר.

We went underground and we provided education for 80 schoolgirls,

ירדנו מתחת לאדמה וסיפקנו חינוך לשמונים תלמידות,

3,000 students underground, and continuously we trained.

3,000 סטודנטים מתחת לאדמה, ולימדנו ללא הפסקה.

With the fall of the Taliban, we went into the country,

עם נפילת הטליבאן, התפשטנו ברחבי הארץ,

and we opened school after school.

ופתחנו בית ספר אחרי בית ספר.

We opened women's learning center.

פתחנו מרכז לימודי לנשים.

We continuously opened clinics.

פתחנו מרפאות ללא הרף.

We worked with mothers and children.

עבדנו עם אמהות ועם ילדים.

We had reproductive health training.

היתה לנו הכשרה בריאותית פורה.

We had all kinds of training that you can imagine.

היו לנו מגוון סוגי הכשרות שאתם יכולים לדמיין.

I was very happy. I was delighted with the outcome of my work.

הייתי מאד שמחה. הייתי מרוצה מתוצאות עבודתי.

And one day, with four trainers and one bodyguard,

ויום אחד, עם ארבעה מדריכים ושומר ראש אחד,

I was going up north of Kabul,

עליתי לכיוון צפון קאבול,

and all of a sudden, again,

ולפתע, שוב,

I was stopped in the middle of the road

נעצרתי באמצע הדרך

by 19 young men.

על ידי 19 בחורים צעירים.

Rifles on their shoulders, they blocked the road.

נשקים על כתפיהם, הם חסמו את הכביש.

And I told my driver, "What's going on?"

אמרתי לנהג שלי, "מה קורה כאן?"

And the driver said, "I don't know."

והנהג אמר, "אני לא יודע."

He asked them. They said, "We have nothing to do with you."

הוא שאל אותם. הם אמרו, "אין לנו עסק איתך."

They called my name. They said, "We want her."

הם קראו בשמי. הם אמרו, "אנחנו רוצים אותה."

My bodyguard got out, said, "I can answer you.

שומר הראש שלי יצא החוצה, אמר, "אני יכול לענות לכם.

What do you want?"

מה אתם רוצים?"

They said, "Nothing." They called my name.

הם אמרו, "כלום." הם קראו בשמי.

And by that time, the women are yelling and screaming inside the car.

תוך כדי, הנשים ברכב צועקות וצורחות.

I am very shaken up, and I told myself, this is it.

אני המומה, ואמרתי לעצמי, זהו זה.

This time, we all are going to be killed.

הפעם, כולנו הולכים להיהרג.

There is no doubt in my mind.

אין לי שום ספק.

But still, the moment comes, and you take strength

ועדיין, הרגע מגיע, ואת אוזרת כוח

from whatever you believe and whatever you do.

מכל מה שאת מאמינה ומכל מה שאת עושה.

It's in your heart.

זה בלבך.

You believe in your worth, and you can walk on it.

את מאמינה בערך שלך, ואת יכולה ללכת על זה.

So I just hold myself on the side of the car.

אז פשוט החזקתי את עצמי בצד הרכב.

My leg was shaking, and I got outside.

רגלי רעדה, ויצאתי החוצה.

And I asked them, "What can I do for you?"

ושאלתי אותם, "מה אני יכולה לעשות עבורכם?"

You know what they said to me?

אתם יודעים מה הם אמרו לי?

They said, "We know who you are.

הם אמרו, "אנחנו יודעים מי את.

We know where you are going.

אנחנו יודעים לאן מועדות פנייך.

Every day you go up north here and there.

בכל יום את עולה צפונה לכאן ולשם.

You train women, you teach them

את מכשירה נשים, את מלמדת אותן

and also you give them an opportunity to have a job.

ואת גם נותנת להן הזדמנות למצוא עבודה.

You build their skills. How about us?"

את בונה את המיומנויות שלהן. מה איתנו?"

(Laughter)

(צחוק בקהל)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

"And you know, how about us?

"את יודעת, מה איתנו?

What are we going to do?"

מה אנחנו אמורים לעשות?"

I looked at them, and I said, "I don't know."

הסתכלתי עליהם, ואמרתי, "אני לא יודעת."

(Laughter)

(צחוק בקהל)

They said, "It's OK.

הם אמרו, "זה בסדר.

The only thing we can do, what we know,

הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות, מה שאנו יודעים,

from the time we're born, we just hold the gun and kill.

מהיום בו אנו נולדים, אנו רק מחזיקים נשק והורגים.

That's all we know."

זה כל מה שאנחנו יודעים."

And you know what that means.

ואתם יודעים מה הכוונה.

It's a trap to me, of course.

זו מלכודת עבורי, כמובן.

So I walk out of there. They said, "We'll let you go, go."

התחלתי ללכת משם. הם אמרו, "ניתן לך ללכת, לכי."

And so I walked into the car, I sit in the car,

אז הלכתי לאוטו, אני יושבת באוטו,

and I told the driver, "Turn around and go back to the office."

ואמרתי לנהג, "הסתובב וסע חזרה למשרד."

At that time, we only were supporting girls.

באותו זמן, תמכנו רק בבנות.

We only had money for women to train them,

היה לנו כסף רק עבור הכשרה של בנות,

to send them to school, and nothing else.

לשלוח אותן לבית ספר, ותו לא.

By the time I came to the office,

כשהגעתי למשרד,

of course my trainers were gone.

מן הסתם, המדריכים שלי כבר הלכו.

They ran away home. Nobody stayed there.

הם ברחו הביתה. אף אחד לא נשאר שם.

My bodyguard was the only one there,

שומר הראש שלי היה היחיד שהיה שם,

and my voice was completely gone.

והקול שלי נעלם לגמרי.

I was shaken up, and I sat on my table,

הייתי המומה, ישבתי בשולחן שלי,

and I said, "What am I going to do?"

ואמרתי, "מה אעשה?"

How am I going to solve this problem?

איך אני הולכת לפתור את הבעיה הזאת?

Because we had training going on up north already.

כי כבר היתה לנו הכשרה בצפון.

Hundreds of women were there coming to get training.

מאות נשים הגיעו לקבל שם הכשרה.

So I was sitting there, all of a sudden, at this moment,

אז ישבתי שם, ולפתע, בו ברגע,

talking about momentum, we are,

אנחנו מדברים על מומנטום,

at that moment,

באותו הרגע,

one of my wonderful donors called me about a report.

אחת מהתורמות הנפלאות התקשרה אלי בהקשר לדו"ח.

And she asked me, "Sakena?" And I answered her.

היא שאלה אותי, "סאקנה?" עניתי לה.

She said, "It's not you. What's wrong with you?"

היא אמרה, "זאת לא את. מה לא בסדר איתך?"

I said, "Nothing." I tried to cover.

אמרתי, "כלום". ניסיתי להסתיר.

No matter what I tried to do, she didn't believe me,

לא משנה מה ניסיתי לעשות, היא לא האמינה לי,

and she asked me again.

והיא שאלה אותי שוב.

"OK, tell me what's going on?"

"אוקי, ספרי לי מה קורה?"

I told her the whole story.

סיפרתי לה את כל הסיפור.

At that time, she said, "OK, you go next time, and you will help them.

באותו זמן, היא אמרה, "אוקי, בפעם הבאה תלכי ותעזרי להם.

You will help them."

את תעזרי להם."

And when, two days later, I went the same route,

וכאשר, יומיים לאחר מכן, הייתי באותה דרך,

and do you know, they were not in here,

ואתם יודעים, הם לא היו כאן,

they were a little back further,

הם היו קצת מאחור,

the same young men, standing up there and holding the rifle

אותם בחורים צעירים, עומדים שם מחזיקים את נשקיהם

and pointing to us to stop the car.

ומסמנים לנו לעצור את הרכב.

So we stopped the car.

עצרנו את הרכב.

I got out. I said, "OK, let's go with me."

יצאתי. אמרתי, "אוקי, בואו איתי."

And they said, "Yes."

והם אמרו, "כן."

I said, "On one condition, that whatever I say, you accept it."

אמרתי, "בתנאי אחד, לא משנה מה אגיד, אתם תסכימו."

And they said, yes, they do.

והם אמרו, כן, הם יעשו זאת.

So I took them to the mosque,

אז לקחתי אותם למסגד,

and to make a long story short,

ואם לקצר את הסיפור,

I told them I'd give them teachers.

אמרתי להם שאביא להם מורים.

Today, they are the best trainers.

היום, הם המדריכים הטובים ביותר.

They learn English,

הם למדו אנגלית,

they learn how to be teachers,

הם למדו איך להיות מורים,

they learn computers,

הם למדו מחשבים,

and they are my guides.

והם המדריכים שלי.

Every area that is unknown to us in the mountain areas,

כל אזור שאיננו מכירים באזורי ההרים,

they go with me. They are ahead, and we go.

הם הולכים איתי. הם מקדימה, ואנחנו הולכים.

And they protect us.

והם שומרים עלינו.

And --

ו -

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

That tells you that education transforms people.

זה מראה כיצד השכלה משנה אנשים.

When you educate people,

כשמלמדים אנשים,

they are going to be different,

הם יהיו שונים,

and today all over,

והיום בכל מקום,

we need to work for gender equality.

אנו צריכים לעבוד עבור שוויון בין המגדרים.

We cannot only train women but forget about the men,

איננו יכולים להכשיר רק נשים ולשכוח מגברים,

because the men are the real people who are giving women the hardest time.

כי גברים הם האנשים האמיתיים שעושים לנשים את החיים הכי קשים.

(Laughter)

(צחוק בקהל)

So we started training men because the men should know

לכן התחלנו להכשיר גברים, כי גברים צריכים לדעת

the potential of women,

את הפוטנציאל של הנשים,

know how much these potential men has,

לדעת כמה פוטנציאל יש לגברים האלה,

and how much these women can do the same job they are doing.

וכמה שנשים יכולות לעשות בדיוק את אותה עבודה שהם עושים.

So we are continuously giving training to men,

לכן אנו ממשיכים להעביר הכשרות לגברים,

and I really believe strongly.

ואני מאמינה בזה מאד.

I live in a country that was a beautiful country.

אני חיה במדינה שהיתה מדינה יפה.

I just want to share this with you.

אני רק רוצה לשתף את זה אתכם.

It was a beautiful country,

זו היתה מדינה יפה,

beautiful, peaceful country.

מדינה יפה, שלווה.

We were going everywhere.

הלכנו לכל מקום.

Women were getting education:

נשים קיבלו השכלה:

lawyer, engineer, teacher,

עריכת דין, הנדסה, הוראה,

and we were going from house to house.

עברנו מבית לבית.

We never locked our doors.

מעולם לא נעלנו את הדלתות שלנו.

But you know what happened to my country.

אבל אתם יודעים מה קרה למדינה שלי.

Today, people cannot walk out of their door without security issues.

כיום, אנשים אינם יכולים לצאת מביתם בלי ענייני ביטחון.

But we want the same Afghanistan we had before.

אנחנו רוצים את אותה אפגניסטן של פעם.

And I want to tell you the other side.

ואני רוצה לספר לכם על הצד השני.

Today, the women of Afghanistan are working very, very hard.

כיום, הנשים באפגניסטן עובדות קשה מאד.

They are earning degrees. They are training to be lawyers.

הן מסיימות תארים. הן עוברות הכשרה בעריכת דין.

They are training to be doctors, back again.

הן עוברות הכשרה ברפואה, שוב.

They are training to be teachers,

הן עוברות הכשרה בהוראה,

and they are running businesses.

והן מנהלות עסקים.

So it is so wonderful

זה כה נפלא

to see people like that reach their complete potential,

לראות אנשים מגשימים את הפוטנציאל המלא שלהם,

and all of this is going to happen.

וכל זה עומד לקרות,

I want to share this with you,

אני רוצה לשתף את זה איתכם,

because of love,

בזכות אהבה,

because of compassion,

בזכות חמלה,

and because of trust and honesty.

ובזכות אמון ויושר.

If you have these few things with you,

אם יש לכם דברים אלה איתכם,

you will accomplish.

אתם תשיגו.

We have one poet, Mawlānā Rūmī.

יש לנו משורר אחד, מאוולאנה רומי.

He said that by having compassion

הוא אמר שבאמצעות חמלה

and having love, you can conquer the world.

ובאמצעות אהבה, אפשר לכבוש את העולם.

And I tell you, we could.

ואני אומרת לכם, אפשר.

And if we could do it in Afghanistan,

אם יכולנו לעשות זאת באפגניסטן,

I am sure 100 percent that everyone can do it in any part of the world.

בטוחני במאת האחוזים שכולם יכולים לעשות זאת בכל חלק שהוא בעולם.

Thank you very, very much.

תודה רבה, רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. Thank you.

תודה לכם. תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)