Paul Tudor Jones II: Why we need to rethink capitalism

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

This is a story about capitalism.

זהו סיפור על קפיטליזם.

It's a system I love

זו שיטה שאני אוהב

because of the successes and opportunities it's afforded me and millions of others.

בגלל ההצלחה וההזדמנויות שהיא איפשרה לי ולמליוני אחרים.

I started in my 20s trading commodities, cotton in particular, in the pits,

התחלתי לסחור בסחורות, כותנה במיוחד, בשוחות,

and if there was ever a free market free-for-all, this was it,

ואם אי פעם היה שוק חופשי חופשי לכולם, זה היה זה,

where men wearing ties but acting like gladiators

בו גברים שלובשים עניבות אבל פועלים כמו גלדיאטורים

fought literally and physically for a profit.

נלחמים מילולית ופיזית על רווחים.

Fortunately, I was good enough that by the time I was 30,

למרבה המזל, הייתי מספיק טוב שעד גיל 30,

I was able to move into the upstairs world of money management,

הייתי מסוגל לעבור לתוך העולם במעלה המדרגות של ניהול הכסף.

where I spent the next three decades as a global macro trader.

שם ביליתי את שלושת העשורים הבאים כסוחר מאקרו גלובלי.

And over that time, I've seen a lot of crazy things in the markets,

ובמהלך הזמן, ראיתי הרבה דברים משוגעים בשווקים,

and I've traded a lot of crazy manias.

וסחרתי בהרבה מאניות משוגעות.

And unfortunately,

ולמרבה הצער,

I'm sad to report that right now we might be in the grips

אני עצוב לדווח שעכשיו אנחנו אולי בצרות

of one of the most disastrous, certainly of my career,

אולי הכי הרסניות, בהחלט בקריירה שלי,

and one consistent takeaway is manias never end well.

ודבר אחד קבוע שלקחתי מזה זה שמאניות לעולם לא מסתיימות טוב.

Now, over the past 50 years,

עכשיו, במהלך 50 השנים האחרונות,

we as a society have come to view our companies and corporations

אנחנו כחברה הגענו לראות את החברות שלנו והארגונים

in a very narrow, almost monomaniacal fashion

בצורה מאוד צרה, כמעט מונו מאנית

with regard to how we value them,

בהתייחס לאיך שאנחנו מעריכים אותם,

and we have put so much emphasis on profits,

ושמנו דגש כל כך גדול על רווחים,

on short-term quarterly earnings and share prices,

על רווחים רבעונים לטווח קצר וערך מניות,

at the exclusion of all else.

בהתעלמות מכל דבר אחר.

It's like we've ripped the humanity out of our companies.

זה כאילו שקרענו את האנושיות מתוך החברות שלנו.

Now, we don't do that -- conveniently reduce something

עכשיו, אנחנו לא עושים את זה -- מפחיתים בנוחיות משהו

to a set of numbers that you can play with like Lego toys --

לסט של מספרים שאתם יכולים לשחק איתם כמו צעצועי לגו --

we don't do that in our individual life.

אנחנו לא עושים את זה בחיים הפרטיים שלנו.

We don't treat somebody or value them

אנחנו לא מתייחסים למישהו או מעריכים אותם

based on their monthly income or their credit score,

בהתבסס על ההכנסה החודשית שלהם או דרוג האשראי שלהם,

but we have this double standard

אבל יש לנו סטנדרט כפול

when it comes to the way that we value our businesses,

כשזה מגיע לדרך בה אנחנו מעריכים עסקים,

and you know what?

ואתם יודעים מה?

It's threatening the very underpinnings of our society.

הוא מאיים על היסודות של החברה.

And here's how you'll see.

וכך אתם תראו.

This chart is corporate profit margins going back 40 years

הטבלה הזו הוא מרווחי רווחים של חברות 40 שנה אחורה

as a percentage of revenues,

כאחוזים של רווחים,

and you can see that we're at a 40-year high of 12.5 percent.

ואתם יכולים לראות שאנחנו בשיא של 40 שנה של 12.5 אחוז.

Now, hooray if you're a shareholder,

עכשיו, כל הכבוד אם אתם מחזיקי מניות,

but if you're the other side of that, and you're the average American worker,

אבל אם אתם בצד השני של זה, ואתם עובד אמריקאי ממוצע,

then you can see it's not such a good thing.

אז אתם יכולים לראות שזה לא דבר כל כך טוב.

["U.S. Share of Income Going to Labor vs. CEO-to-Worker Compensation Ratio"]

["חלק ההכנסה בארה"ב שהולך לעבודה מול יחס שכר עובד-מעביד"]

Now, higher profit margins do not increase societal wealth.

עכשיו, שולי רווח גבוהים יותר לא מגדילים את העושר החברתי.

What they actually do is they exacerbate income inequality,

מה שהם עושים למעשה זה שהם מגבירים אי שוויון שכר,

and that's not a good thing.

וזה לא דבר טוב.

But intuitively, that makes sense, right?

אבל באופן אינטואיטיבי, זה הגיוני, נכון?

Because if the top 10 percent of American families

מפני שאם 10 האחוזים העליונים של משפחות אמריקאיות

own 90 percent of the stocks,

מחזיקות 90 אחוז מהמניות,

as they take a greater share of corporate profits,

כשהם לוקחים חלק גדול יותר מרווחי החברות,

then there's less wealth left for the rest of society.

אז יש פחות עושר שנשאר לשאר החברה.

Again, income inequality is not a good thing.

ושוב, חוסר שוויון בהכנסה הוא לא דבר טוב.

This next chart, made by The Equality Trust,

הטבלה הבאה הזו, שנעשתה על ידי קרן איקווליטי,

shows 21 countries from Austria to Japan to New Zealand.

מראה 21 מדינות מאוסטריה ליפן לניו זילנד.

On the horizontal axis is income inequality.

בציר האופקי יש את חוסר השוויון בהכנסה.

The further to the right you go, the greater the income inequality.

ככל שמתקדמים ימינה, חוסר השוויון בהכנסה גדל.

On the vertical axis are nine social and health metrics.

בציר האנכי יש תשע מידות חברתיות ובריאותיות.

The more you go up that, the worse the problems are,

ככל שעולים למעלה, הבעיה גדולה יותר.

and those metrics include life expectancy, teenage pregnancy, literacy,

והמידות האלו כוללות תוחלת חיים, הריונות בגיל עשרה, אוריינות,

social mobility, just to name a few.

ניידות חברתית, רק למנות כמה.

Now, those of you in the audience who are Americans may wonder,

עכשיו, האמריקאים בקהל אולי יתהו,

well, where does the United States rank?

ובכן, איפה ארצות הברית מדורגת?

Where does it lie on that chart?

איפה היא על הטבלה?

And guess what?

ונחשו מה?

We're literally off the chart.

אנחנו מילולית מחוץ לטבלה.

Yes, that's us,

כן, זה אנחנו,

with the greatest income inequality

עם חוסר השוויון בהכנסה הכי גדול

and the greatest social problems, according to those metrics.

והבעיות החברתיות הגדולות ביותר, לפי כל המידות האלה.

Now, here's a macro forecast that's easy to make,

עכשיו, הנה חיזוי מקרו שקל לעשות,

and that's, that gap between the wealthiest and the poorest,

וזה, הפער בין העשירים והעניים ביותר,

it will get closed.

הוא יסגר.

History always does it.

ההסטוריה תמיד עושה את זה.

It typically happens in one of three ways:

זה קורה בדרך כלל באחת משלוש דרכים:

either through revolution, higher taxes, or wars.

או דרך מהפכה, מיסים גבוהים יותר, או מלחמות.

None of those are on my bucket list.

אף אחד מאלה לא ברשימת הלעשות שלי.

(Laughter)

(צחוק)

Now, there's another way to do it,

עכשיו, יש דרך נוספת לעשות את זה,

and that's by increasing justness in corporate behavior,

וזה על ידי הגדלת הצדק בהתנהגות חברתית,

but the way that we're operating right now,

אבל הדרך בה אנחנו פועלים עכשיו,

that would require a tremendous change in behavior,

זה ידרוש שינוי מהותי בהתנהגות,

and like an addict trying to kick a habit,

וכמו מכורים שמנסים להגמל,

the first step is to acknowledge that you have a problem.

הצעד הראשון הוא להכיר בזה שיש לכם בעיה.

And let me just say, this profits mania that we're on

ותנו לי רק להגיד, שיגעון הרווחים הזה שאנחנו נמצאים בו

is so deeply entrenched

מושרש עמוק כל כך

that we don't even realize how we're harming society.

שאנחנו אפילו לא מבינים איך אנחנו פוגעים בחברה.

Here's a small but startling example of exactly how we're doing that:

הנה דוגמה קטנה אבל מבהילה לאיך בדיוק אנחנו עושים את זה:

this chart shows corporate giving

הטבלה הזו מראה נתינה של חברות

as a percentage of profits, not revenues, over the last 30 years.

כאחוזים מהרווחים, לא הכנסות, במשך 30 השנים האחרונות.

Juxtapose that to the earlier chart of corporate profit margins,

תשימו את זה מעל הטבלה הקודמת של שולי רווח של חברות,

and I ask you, does that feel right?

ואני שואל אתכם, האם זה מרגיש בסדר?

In all fairness, when I started writing this, I thought,

בכל הכנות, כשהתחלתי לכתוב את זה, חשבתי,

"Oh wow, what does my company, what does Tudor do?"

"אוה, וואו, מה החברה שלי, מה טיודור עושה?"

And I realized we give one percent of corporate profits

והבנתי שאנחנו נותנים אחוז אחד מהרווח החברתי

to charity every year.

לצדקה כל שנה.

And I'm supposed to be a philanthropist.

ואני אמור להיות פילנטרופ.

When I realized that, I literally wanted to throw up.

כשהבנתי את זה, ממש רציתי להקיא.

But the point is, this mania is so deeply entrenched

אבל הנקודה היא, השגעון כל כך מושרש

that well-intentioned people like myself don't even realize that we're part of it.

שאנשים עם כוונות טובות כמוני אפילו לא מבינים שאנחנו חלק מזה.

Now, we're not going to change corporate behavior

עכשיו, אנחנו לא הולכים לשנות את ההתנהגות החברתית

by simply increasing corporate philanthropy or charitable contributions.

על ידי הגדלת הפילנטרופיה החברתית או תרומות לצדקה.

And oh, by the way, we've since quadrupled that,

וגם, דרך אגב, מאז ריבענו את זה,

but -- (Applause) -- Please.

אבל -- (מחיאות כפיים) -- בבקשה.

But we can do it by driving more just behavior.

אבל אנחנו יכולים לעשות את זה על ידי דחיפת התנהגות צודקת יותר.

And one way to do it is actually trusting

ואחת הדרכים לעשות זאת היא למעשה לבטוח

the system that got us here in the first place,

במערכת שהביאה אותנו לפה מהתחלה,

and that's the free market system.

וזה מערכת השוק החופשי.

About a year ago, some friends of mine and I

לפני בערך שנה, כמה וחברים שלי ואני

started a not-for-profit called Just Capital.

התחלנו ארגון ללא מטרות רווח שנקרא ג'אסט קפיטל.

Its mission is very simple:

המשימה שלו היא מאוד פשוטה:

to help companies and corporations

לעזור לחברות וארגונים

learn how to operate in a more just fashion by using the public's input

ללמוד איך לפעול בדרך יותר צודקת על ידי שימוש במשוב מהציבור

to define exactly what the criteria are for just corporate behavior.

כדי להגדיר בדיוק מה הקריטריונים להתנהגות חברתית צודקת.

Now, right now, there's no widely accepted standard

עכשיו, כרגע, אין סטנדרטים מקובלים

that a company or corporation can follow, and that's where Just Capital comes in,

שחברה או ארגון יכולים לעקוב אחריהם, וזה בדיוק המקום אותו ג'אסט קפיטל ממלאת,

because beginning this year and every year we'll be conducting a nationwide survey

מפני שבתחילת השנה וכל שנה אנחנו נערוך סקר ארצי

of a representative sample of 20,000 Americans

של מדגם מייצג של 20,000 אמריקאים

to find out exactly what they think

כדי להבין מה בדיוק הם חושבים

are the criteria for justness in corporate behavior.

שהקריטריונים לצדק בהתנהגות חברתית הם.

Now, this is a model that's going to start in the United States

עכשיו, זה מודל שעומד להתחיל בארצות הברית

but can be expanded anywhere around the globe,

אבל יכול להתפשט לכל מקום בעולם,

and maybe we'll find out

ואולי נגלה

that the most important thing for the public

שהדבר הכי חשוב לציבור

is that we create living wage jobs, or make healthy products,

הוא שניצור משרות שמקיימות מחיה, או ניצור מוצרים בריאים,

or help, not harm, the environment.

או לעזור, לא לפגוע, בסביבה.

At Just Capital, we don't know, and it's not for us to decide.

בג'אסט קפיטל, אנחנו לא יודעים, וזה לא תפקידנו להחליט.

We're but messengers,

אנחנו רק שליחים,

but we have 100 percent confidence and faith in the American public

אבל יש לנו 100% ביטחון ואמונה בציבור האמריקאי

to get it right.

שיצליח בזה.

So we'll release the findings this September for the first time,

אז אנחנו נשחרר את הממצאים בספטמבר בפעם הראשונה,

and then next year, we'll poll again,

ובשנה הבאה, נעשה משאל נוסף,

and we'll take the additive step this time

וניקח את הצעד המוסף הפעם

of ranking the 1,000 largest U.S. companies

של לדרג את 1,000 החברות הגדולות בארצות הברית

from number one to number 1,000 and everything in between.

ממספר 1 עד 1,000 והכל באמצע.

We're calling it the Just Index,

אנחנו קוראים לזה מדד הצדק,

and remember, we're an independent not-for-profit with no bias,

וזכרו, אנחנו ארגון עצמאי ללא מטרות רווה ללא הטיה,

and we will be giving the American public a voice.

וניתן לציבור האמריקאי קול.

And maybe over time, we'll find out that as people come to know

ואולי במשך הזמן, נגלה שכשאנשים לומדים

which companies are the most just,

איזה חברות הן הכי צודקות,

human and economic resources will be driven towards them,

משאבים אנושים וכלכליים ילכו לכיוונן,

and they'll become the most prosperous

והן יהפכו להכי משגשגות

and help our country be the most prosperous.

ויעזרו למדינה שלנו להיות הכי משגשגת.

Now, capitalism has been responsible for every major innovation

עכשיו, קפיטליזם היה אחראי לכל המצאה חשובה

that's made this world a more inspiring and wonderful place to live in.

שעשתה את העולם ליותר מעורר השראה ומקום מופלא לחיות בו.

Capitalism has to be based on justice.

קפיטליזם חייב להיות מבוסס על צדק.

It has to be, and now more than ever,

הוא חייב להיות, ועכשיו יותר מתמיד,

with economic divisions growing wider every day.

עם פערים כלכליים גדלים כל יום.

It's estimated that 47 percent of American workers

מוערך ש 47 אחוז מהעובדים האמריקאים

can be displaced in the next 20 years.

יכולים להיות מוחלפים ב 20 השנים הבאות.

I'm not against progress.

אני לא נגד קדמה.

I want the driverless car and the jet pack just like everyone else.

אני רוצה את המכונית ללא נהג וחליפת סילון בדיוק כמו כל אחד.

But I'm pleading for recognition that with increased wealth and profits

אבל אני מתחנן להכרה שעם העליה בעושר ורווחים

has to come greater corporate social responsibility.

חייבת לבוא אחריות חברתית גדולה יותר.

"If justice is removed," said Adam Smith, the father of capitalism,

"אם הצדק מוסר," אמר אדם סמית', אבי הקפיטליזם,

"the great, the immense fabric of human society must in a moment

"המארג העצום של החברה האנושית חייב ברגע

crumble into atoms."

להתפורר לאטומים."

Now, when I was young, and there was a problem,

עכשיו, כשהייתי צעיר, והיתה בעיה,

my mama used to always sigh and shake her head and say,

אימי היתה תמיד נאנחת ונדה בראשה ואומרת,

"Have mercy, have mercy."

"הבו חמלה, הבו חמלה."

Now's not the time for us, for the rest of us to show them mercy.

עכשיו זה לא הזמן בשבילנו, להראות לשאר חמלה.

The time is now for us to show them fairness,

עכשיו הזמן בשבילנו להראות צדק,

and we can do that, you and I,

ואנחנו יכולים לעשות את זה, אתם ואני,

by starting where we work, in the businesses that we operate in.

על ידי להתחיל במקום עבודתנו, בעסקים שאנחנו פועלים בהם.

And when we put justness on par with profits,

וכשאנחנו שמים צדק באותה רמה כמו רווחים,

we'll get the most wonderful thing in all the world.

אנחנו נקבל את הדבר הכי נפלא בכל העולם.

We'll take back our humanity.

אנחנו ניקח חזרה את האנושיות שלנו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)